ציפורים 20 דקות מהבית, צילום: רן רגב, כתבה: אסיה לדיז’ינסקיה .
איך התחתנתי עם אמא שלי
הגעתי לקיבוץ לפני 3 שנים, בעקבות בחור חמד המתגורר בקרבכם – רן רגב שמו.
לקח לנו חודש בערך לגלות שאין לנו שום דבר משותף. ממש ממש כלום. זה היה מקסים ואז הכרתי לו את אמא שלי.
לאמא שלי קוראים ויקה, ויקטורי ה לדיז’ינסקיה, והיא ילידת מוסקבה המתגוררת ברמת גן. מאז יצאה לגמלאות,
לפני כעשרים שנה, אמא עוקבת אחרי ציפורים, בעלי חיים וחרקים בסקרנות של ילדה קטנה.
כמעט מדי יום היא עולה על אוטובוס ונודדת
בעקבות הנודדות. את תחביבה זה העבירה – כמו שהוא – לרן .
רן רכש מצלמה והתחיל לנוע במרחב, בעיקר במשולש בית אלפא-כפר רופין-נווה אור,
ולפעמים אני מצטרפת. שנינו אורבים לעורבים, מציצים לתוך קינים, עוצרים בחריקת בלמים כשצפצוף לא מוכר מנסר את האוויר.
כשאמא מגיעה לבקר אותנו, הם נעלמים
לשעות וחוזרים בלי סוללה במצלמה ועם מיליון סיפורים: הגיעה הביצנית הראשונה!
בקעו הגוזלים של השרקרק הגמדי! הקשבנו שעה לקריאת החיזור של הפרנקולין.
בהתחלה זה היה חמוד, אחר כך קצת מוזר, והיום אני יודעת לומר בפה מלא שיש בינינו המון מהמשותף. ממש ממש הרבה .
היום אני יודעת לומר שהתחתנתי עם אמא שלי
הבז הוא אחד הדורסים היפים ביותר בישראל, וכאן בתמונה רואים זכר עם צבעים יפים ובוהקים. בזים צדים זיקיות, מכרסמים ולטאות, ואף פעם לא משחררים את הטרף: לא משנה כמה ייאבק וישרוט את הבז. בז צד מרפרף במקום או מסתובב במעגלים וסוקר את הטרף מלמעלה, כי יש לו ראייה מטורפת ממרחק עצום ולארוחות שלו אין סיכוי לתעתע בו.
פשוש מכיר ומבצע כמה סוגי שירים, כששיר אחד מאפיין רק את הפשוש הזכר (ולכן אין זה מפתיע שזכרים מפתים נקבות באמצעות שירה, ממש כמו בני אדם!). הפשוש הוא ציפור זעירה, מאד אנרגטית וקשה לצלם אותה כשהיא לא שרה. הגוזלים שלהם מאד לא ממושמעים, ובשלב הגידול כולם צורחים על כולם ומשחקים מחבואים זה עם זה.
חנקן גדול
בישראל חולפים כל מיני סוגי חנקנים, אבל החנקן גדול הוא זן מקומי שלא הולך לשום מקום ולא רואה עולם. החנקנים הגדולים אולי נראים חמודים, אבל הם דורסים! הציפורים הדורסות הכי קטנות מכל הדורסים. החנקן הגדול צד מכרסמים ולטאות ולא מסתפק בחרקים כמו חבריו החנקנים האחרים.
את החרקים הוא אוכל מיד, כי הם קטנים ונוחים ללעיסה, אבל את המכרסמים המסכנים הוא משפד על קוצים כדי להעביר אותם בקלות לעולם הבא 🙁
הפרנקולין הוא אחת הציפורים החביבות עלינו – ציפור שצורחת צריחה מאד מיוחדת כדי למשוך תשומת לב ואהבה. הפרנקולין הזכר, המשתייך למשפחת הפסיונים, יפה בצורה קיצונית. בסביבה שלנו הוא אוהב להסתובב בשדות ולאורך הגבול ולצוץ באופן פתאומי.
דיות תמיד מסתובבות בכנופיות ענקיות – לפעמים מאות ציפורים יחד – ועדיין הן מאד פחדניות. דיה שחורה מפחדת מכל צליל או תנועה, ומוזר שהיא נחשבת לדורס כי כל דבר מלחיץ אותה. הדיה נודדת ומגיעה לישראל בחורף, ואפשר לראות אותה לא פעם “מקשטת” את מתקני ההשקייה הגדולים בשדות.
סנונית מערות גוזלים של סנונית מערות מסומנים על ידי הטבע בקווים לבנים לאורך המקור וצבע צהוב עז בתוך המקור – כדי לסמן להורים לאן להביא את המשלוח 🙂
|
סנונית רפתות ויקה מספרת שסנוניות נמצאות רוב הזמן באוויר ונוחתות רק בתקופת הקינון, כדי לאסוף בוץ לבניית הקינים ולקנן. את הגוזלים שיצאו מהקן הן מאכילות על חוטי חשמל וכשהגוזלים לומדים לעוף – ההאכלה הופכת להאכלה אווירית. סנוניות אוהבות לתפוס חרקים שמעופפים מעל פני המים, בעיקר בבריכות דגים, אבל כשהן עפות ממש ממש נמוך, כמעט נוגעות עם הכנפיים במים בבריכה – זה אומר שבקרוב ירד גשם. |
רן מת על הדאה הזו, וישנם עמודי חשמל בהם הוא תמיד מאט את המכונית ושואל: “איפה הדאה שלי??”. לא פעם הדאה אכן מחכה לו על העמוד או החוט, ואז הוא מרוצה וממשיך בדרכו.
לדאה מראה קצת סיני, בגלל המסיכה השחורה והמלוכסנת שיש לה סביב העיניים, והעיניים שלה אדומות. בדומה לפרפור העקוד, גם הדאה צדה טרף לאחר התבוננות סבלנית למטה מנקודה אחת בה היא “עומדת” באוויר, אבל היא לא מפרפרת בכנפיים אלא משתמשת בזרמי אוויר.
דאה צדה בעיקר מכרסמים ולכן חקלאים אוהבים אותה. אבל בניגוד לביצניות, שמאד אוהבות חבר’ה, דאות אוהבות להסתובב לבד ולשבת כמו פולניות – לבד ובחושך – על עמודי חשמל.
כל מי שחי ומטייל בסביבה כפרית ראה את תלוליות האדמה שחולד מייצר, אבל מעטים זכו לראות חולד במו עיניהם. בתמונה רואים חולד צעיר, ואין לו בכלל עיניים כי הוא לא צריך – מתחת לאדמה אי אפשר ממילא לראות כלום. חולד ניזון משורשים של צמחים, ולמרות שהוא מעצבן חקלאים – כמעט בלתי אפשרי לתפוס אותו.
השרקרק הגמדי אינו נודד, ואפשר לפגוש אותו לאורך הגבול עם ירדן. הגמדי הזה הוא אחד מ-3 מינים – ירוק, גמדי ומצוי – וכולם אויבים של מגדלי דבורים כי הם אוהבים בדיוק את אותו החרק שמגדלי דבורים אוהבים 🙂
הזכרים מעניקים דבורים במתנה לבנות זוגם, כחלק מהחיזור.
שרקרק גמדי מקנן בקירות כרכור, הנוחים להכנת קינים, ומאמינים גדולים במחזור כי הם משתמשים לא פעם בקינים ישנים. הקן נראה כמו פרוזדור ארוך שבסופו חדר מרווח, והגוזלים מציצים החוצה וממתינים להוריהם שיחזרו.
הפרחונים הצעירים של השרקרק המצוי עוזרים להוריהם להאכיל את הגוזלים שרק בקעו מהביצים, ממש כמו במשפחות אנושיות מתפקדות :).
למגלן מקור עצום בצורה לא פרופורציונלית, וכשהוא מאכיל גוזל זה נראה כאילו תיכף ינקב לגוזל את הגרון 🙁 הגוזלים שחורים כמו זפת, עם קצת נצנצים, ומפתחים את הצבעים הדרמטיים של הבוגרים עם הזמן. ההורים מאתרים מקום אימונים ליד מים לא עמוקים ומלמדים בשקדנות את הפרחונים (גוזלים שגדלו קצת) לעוף. בניגוד לציפורי מים אחרות, שיש להן ליד הזנב בלוטה שמייצרת חומר שעוזר להיפטר ממזיקים ומפזרות אותו על הנוצות, למגלנים אין את הבלוטה הזאת – והם נאלצים להשפריץ לעצמם כל הזמן מים על הגוף. אחרי זה הם צריכים להתייבש הרבה זמן לפני שיוכלו שוב לעוף.
ביצנית לבנת בטן ביצנית היא אחת הציפורים האהובות של רן, ואף אחד לא מבין למה 🙂 זו ציפור נודדת, הראשונה שמגיעה לישראל כבר באוגוסט, וכמו החצב המבשר על בוא הסתיו – ביצנית מבשרת על תחילת עונת הנדידה. יש מלא סוגים של ביצניות, ומה שנחמד הוא שכולם אוהבים להסתובב ביחד ולא אכפת להם מה כתוב לאחר בתעודת הזהות. ויקה חושבת שלביצניות יש הפרעת קשב וריכוז, כי הן אוהבות לדלג בין גדות האגם – ימינה ושמאלה – ולנקר ולחפש מזון כל הזמן, בגלל שקשה ליצור איתן קשר עין, גם לא פשוט לצלם אותן. |
ביצנית שחורת כנף גם הביצנית הזאת, כמו הביצנית לבנת הבטן, מטיילת תמיד בקבוצות מפטפטות. היא נחשבת לביצנית הכי יפה – שחורה עם זנב לבן ונקודות לבנות על רקע שחור שנראות כמו פנינים מפוזרות. |
בתקופת החיזור הרגליים שלה הופכות לירוקות, אבל לא משנה איך היא תתקשט – כשהאנפית עפה היא נראית מלמלטה לבנה לגמרי. האנפית אוהבת לרדוף אחרי שפיריות, ושוטפת את המזון שלה במים זורמים לפני שהיא אוכלת אותו. בניגוד לאנפות אחרות, אנפית הסוף שלווה ומאד רגועה.
המקור של הכפן הוא יחיד במינו בעולם הציפורים – אין עוד ציפור בעולם עם מקור בצורת כף. הכף מאפשרת לכפנים לסנן את היצורים החיים מתוך המים, כי הכפן גורף כל הזמן מים שבתוכם נמצאים יצורי מים קטנים. הכפן שבתמונה לבן, אבל באפריקה יש כפנים וורודים כי גם הם משנים צבע בעקבות אכילת סרטנים וורודים. כשהכפן מגיע לישראל הוא מרגיש בנוח להסתובב עם אנפות אפורות ושאר ציפורי מים אלגנטיות.
4 תגובות
יפה מאוד. הרבה סוגים של ציפורים
מקסים ! תודה רבה !
תמונות וסיפור מדהימים ומרתקים. מחמם את הלב. תודה ששיתפתם
מדהים נדיר יפיפה מרשים ביותר ועושה מצב רוח טוב ! תודה רבה !!!