המשך השיחה
6.9.1930     

(ספר 6 עמודים 120-124)

קובה מציע לסכם את כל ההצעות ולהחליט.

שווימר מזכיר את כל ההצעות אשר לפי דעתו הוויכוח טרם נסתיים כל עוד שאלת העתיד* לא התבררה די צרכה.

משה ג משמר בקשר המקרה לא להחליט בדבר תלישת* כרוזים אלא לעשות זאת בפעם אחרת, הפעם להסתפק רק בהבאת צער על המעשה הזה שקרה.

שמואל ק. מציע לגמור את כל השאלות שעליהן דובר. חושב שאם יש מספר אנשים שכרוזים כאלה פוגעים בהם, אין אפשרות להסיק על המנהג שעד אתה. כי חשוב לאפשר לכולם לחיות בכפיפה אחת. אינו רואה כל מניעה לפעולת זרמים כאשר לא יתלו כרוזים בחדר האוכל. חושב שלרבים המקרה שקרה מקשה להודות כי עניין הכרוזים פוגע בחברים. לגמור אפשר רק כך שנצא מכאן בהרגשה שגמרנו ברצון כולם*.

דרור גם הוא חושב שאפשר לגמר רק בהסכמה כללית. ביחס להפרת הסטטוס בעניין השקל מוכיח הוא כי זה לא דומה לעניין הנידון. וביחס לפגיעה התברר כאן כי הרבה היה שם מהמדומה אחרת היא אם מי שהוא רוצה לעשות מזה קפיטל פוליטי. רואה רק אפשרות אחת כי אם שני הזרמים לא יגיעו לידי פשרה אין אפשרות לגמר את זה למרות שפעם רואה לעצמו קוניוקטורה טובה.
מציע לקבל את הצעתו של משה ג. הבעת צער ואסור להוריד כרוזים.
עכפ הוא וחבריו מתנגדים לכל הצעה בשאלה פוליטית ואם אין להגיע לפשרה צריך להשאיר את זה בלי החלטה.

דוד כ. אין כאן מדינים ואנשים העומדים בצד (מתכון לדבריו של אליעזר) אליעזר לא אמרתי כך.)

דוד כ. השאלה הזו נוגעת בכל אחד מאתנו. כי כל ציר יכול להיות באותו המצב. השאלה העיקרית היא לא כיצד הקיבוץ מצטער, אמנם גם לזה חשיבות אולם העיקר הוא לגבי העתיד והוא המכריע. פרוש של טולרנציה זאת שמותר לעשות כאן מה שכל אחד רוצה, אפשר רק אם הופכים את חדר האוכל לבמה ציבורית של המקום. אין כל בטחון שמחר לא יקרה כמקרה הקודם. צריך למצא אופן שימנע בעד מעשים כאלה ובהחלטה זאת שמצעים כאן איני רואה שתמנע זאת. חדר האוכל אינו קלוב, קלוב יכול להיות רק חד-גוני, עכ”פ צריך למצא אופן שלא יפגע בי שהוא. ועובדה היא מרבים כאן אומרים שזה פוגע ובפרט שאומרים שכאן ביתם ואינם רוצים לסבול פגיעות. גם הוא בעצמו מקבל את הדעת כי כאן בית. החלק שרוצה לעשות כאן איזו שהן פעילות ומצד שני אנשים שמתנגדים לזאת צריך החלק הרוצה לפעל ליתר.
אין להסתמך על אשר היה קדם כי ההסכם הזו מופר ע”י האבדה וצריך לתת ביטוי נכון להפרת ההסכם הזה, שלא היה בהסכמה מלאה של כל החברים.

אפרים ר. איני חושב כי השאלה היא פוליטית או חברתית טהורה, השאלה היא פוליטית אולם תוצאותיה קשורות את השאלה החברתית. המנהג של הדבקת כרוזים נשתרש רק מחרדה לשלום בית מצד אחד ואקטיביות מצד שני. ההחלטה על זה לא היה כי התקיים רק ע”י אינרציה של צד אחד. והייתה התמרמרות עד שמצאה לה מוצא* במקרה זה. בפעולות פוליטיות איננו מכריעים אף היום* אולם לגבי מנהג שהוכנס ופוגע בשאלות חברתיות יש ויש אפשרות להחליט על ביטול מנהג מחבל. בשאלת השקלים היה מנהג שהקיבוץ קונה באופן קולקטיבי שקלים. אחר כך הופיעו בודדים שדרשו עבורם לא לקנות. השנה כבר מלבד התעמולה הייתה רשימה קולקטיבית להימנעות מקנית שקלים.

רק בבית אלפא רואים תעמולה מצד פועלי ציון להימנע מקנית שקלים.
צריך לראות כי התוצאות מרשימה קולקטיבית כזאת כן קשות לעמוד, כי פרושה השגת הימנעות קולקטיבית של רוב הקיבוץ מקנית שקלים.
אם יגיע לדבר כזה הוא לא רואה את מקומו בקיבוץ כי הקיבוץ מוכרח להישאר ציוני.
אי אפשר לבלום את השיחה ואי אפשר להשאיר את הדברים בלי החלטה.
מה שהוקרא כאן מהכרוז בשבוע העבר לא ניראה בעיני כפגיעה אולם לא על זה מדובר כי אם על סגנון כל הכרוזים שקדמו לו. פתאום נמצאים אנשים שלא מבינים כי יכולים להיפגע ע”י כרוזים כאלה. צבי מצא לנחוץ למחות נגד ממרא שהשתמשתי כאן לגבי הגוש השמאלי שבאופן רשמי אין לו כאן חברים רק מפני שלא רוצה לסבל פגיעה באיזה שהוא גוף.
רק כאן לא יכול צבי להבין פגיעה. אם חבר בא ומתנצל על מעשהו זה לא יכול לגזל ממנו לבא בטענותיו ושתתקבלנה.
איש לא התנגד לכך שבמצבנו הטולרנציה היא מוגבלת. איני יודע אם מי שהוא ימצא שירצה לאכוף עלינו טולרנציה של כרוזים של הפרקציה או פעולותיה. אין אפשרות כאן לנהל פעולה אנטי ציונית. הישג זה עד עכשיו ישנו וממנו לא נסוג. צריך גם לא לגזל מאת האנשים את ההרגשה שכאן הם בביתם. הבית הזה נעשה לסמל של היותנו כאן כי הכול בו מתרקם, למרות שאין בו הנוחיות.

קובה בבית זה היתה מעמיד תנאים.

אפרים ר. איני כופה עליך כל תנאים. יש תובעים להתגבר ולהתחזק באופן מתמיד. ומצד אחר אין תובעים התגברות חד פעמית ולא שוללים כל אפשרות של פעולות פועלי ציון. ומשתמשים בזה יותר מכל זרמים אחרים. בפרט הן תלית כרוזים הכי פחות משפעות לכן איפה סותמים ע”י זה אפשרות פעולה הן הכול פתוח לפני הזרמים.

שולה

יהושע כ. חושב שאולי גם היו כאן חוקים אפשר לשנותם וביחוד כאשר זה רק מנהג שהיה אפשרי להכניס אותו רק במצב ידוע אינדיפרנטי בקיבוץ. במשך השנים השתנה הרבה רק מספר קטן של אנשים אינם משתייכים היום לאיזו שהוא זרם או מפלגה. עובדה היא רבים החברים שעד עכשיו הכרוזים האלה פגעו בהם אלא שלא רצו להעלות אותו למאן שלום בית.
מספיקה לגמרי הרגשת פגיעה מצד חברים כדי לבטל את המנהג הזה. כאשר נשארות כל האפשריות לזרם שני לפעולתה החופשית.

צבי נ. בתחילה ראה בזה רק שאלה חברתית אולם מזמן שהופיע ההצעה הזאת בת שני החלקים הוא ראה בזה שאלה פוליטית. מצדו אין כל רצון לדמונסטציה פוליטית אולם מצד שני הוא רואה רצון לנצל מזה את כל התועלת. עד עכשיו הוא חשב כי כל מה שאסור בקיבוץ מותר הוא. גם להבא הוא רוצה זאת לקיים.
רואה אפשרות שיכולים לבא גם בהצעה שאם איזו מרצה יפגע בחברים מפלגה ידועה לאסור הרצאות כאלה. ואם לצאת מהנחתו צריך לגנות את המעשה בלי ההוספה של הבנת הגורמים.
אם מי שהוא פונה לחברי הקיבוץ אין לו מקום אחר כי בביתם לפנות אליהם. לא זוכר שמי שהוא מידי פעם על פגיעה באחד הכרוזים הקודמים ובכרוז האחרון הפגיעה לא הוכחה. הוא רואה שפגע בשוילים עצם הדבר שנתלה כאן כרוז של פועלי-ציון. ואין כאן להגדיר מה פוגע ומה לא.
אחרי ההסברות היום הוא רואה סכנה רבה לקיום אם נלך בהלך מחשבה זה שביטא היום
אפרים ר. החלטה על זה מה פוגע ומה לא, לא אמסור לשום אדם. ומתנגד לכול חוק שצריך למנוע בעד פגיעה ברגש פוליטי. בתור אדם המתנגד לקואליציה עם הבורגנות הציונית תמיד ינסה להוכיח לחברים שלא יקנו שקלים כדי לא להיות חברים בהסתדרות הציונית. רואה שאפרים רוצה לשים מכשולים לזרם שני, דורש להשאיר את החופש המלא לעשות הכול לפי דעותיו אם כאן ביתו.

כדאי היה אולי למצא מקום מיוחד לעניינים כאלה אולם היום רק חדר-האוכל הוא שיכול לשמש לזה.
אינו רואה כל אפשרות אחרת כי אם להתיר את הדבקת הכרוזים כאן.

נונק חושב שחדר-האוכל הוא בית, כשם שבחדרו איש לא יתלה לו דבר שהוא אינו רוצה בו, כך גם בחדר האוכל. ורצוני כאן לשמור על שלום בית ושמירה זו תתכן רק אם לא יכניסו הנה דברים הפוגעים את שלום-הבית.

בנימין כל הוויכוח לא מוביל למטרה. מבקש מצבי לענות במה הוא רואה הפרעה לפעולה חופשית פוליטית כאשר לא יתלו את הכרוזים בחד האוכל.

צבי נ. מפלגה קטנה אין לה אמצעים כי אם כרוז.

בנימין תשובתו של צבי אינה מספקת אותי כי לא רואה כל הבדל בתועלת התעמולה אם יחלקו את הכרוזים ולא יתלו. רואה כאן מצד צבי רצון להופעה דמונסטרטיבית, לא היה מעז להגיד לחבר שטוען שמרגיש פגיעה – כי דבר לא פגע בו. לא מקרה הוא שדרור רצה להעמיד היום הדבר כשני זרמים ניצים. כאן יש מספר חברים שדורשים מהקיבוץ לשמור עליהם בפני פגיעות.
חבל שדרור לא פרש מה היא ההשתוות. עד עכשיו סברתו היא ותור של צד אחד בלי כל ויתור של הצד השני.
רואה את יסוד לשאלה זו בתור חברתית על כן הוא רוצה שהקיבוץ יכריע.

פילק לא מובן לא למה הועמדה השאלה הזו דווקא, כל שאלה פוליטית פוגעת בשאלה חברתית. וכאן איני רואה מה נשתנה. אלה הרוצים להגדיר איך להשתמש באמצעים ידועים מתעלמים מהמציאות. והמציאות קיימת למרות שהיא רעה. אי אפשר שבית שבו נמצאים שלושה אנשים שדעותיהם היסודיות הן שונות, הבית לא יכול להיות טוב אולם למרות זה נאחזים בו. הפרובלמה הזו הועמדה בפני עוד לפני שנתיים שצריך להתגבר ולהיאחז בבית זה, ולהשלים עם המציאות, ואין לי אמונה מלאה שכך אפשר יהיה תמיד להתקיים. אלו היסוד לקביעת חיינו הייתה התחשבות עם השני הייתי בדעה עם אלה הדורשים למנוע כל אפשרות של פגיעה אולם היסוד הוא היום התגברות.
כל זרם שהוא לגלי בהסתדרות יש לה כל אפשרות פעולה כאן. הוא יכול גם להגיד שאם רב הקיבוץ לא יקנה שקל מקומו אינו כאן. אולם לא מביא את זה כאיום כדי למנוע בעד מי שהוא איזה פעולה. גבולות קיימים רק בקווים כללים לגמרי.

משה ג. אולי הייתה עומדת השאלה של הדבקת כרוזים לא בקשר עם המקרה אני הייתי בדעתו של נונק. צעד נכון רצה* הקיבוץ היה יכול להיות שאחרי המקרה היה מביע את צערו שמקרים כאלו אסור שישנו. כי זהו החשוב בשבילי בכדי שנוכל להתקיים יחד. ואני מזכיר לו את התפתחות התנינים בגדוד. אני חושב שההגבה על פגיעה צריכה להיות אחרת, אם אנו מגיעים היום לידי דעה זו שאנו צריכים להתקיים כאן הרינו מוכרחים לשמור על זה שההגבה תהיה הוגנת, אולי זה היה משפיע גם על הזרם שתולה כרוזים שלא היה רואה בזה פגיעה אילו בטלו את המנהג הזה.

קובה. אני מוכרח לציין שהיו הרבה תמימים בעיקר בין השמאל שחשבו שהמקרה של שלום היה תוצאת התמרמרות. עכשיו ברור שהדבר היה מסודר, מעניין מה הוא המצב בקשר עם קיום חברי שמאל בקיבוץ. שאלת השקל היא אולי יותר חשובה משאלת הכרוז. העובדה שהרבה חברים אינם שוקלים את השקל מרגיזה יותר, אנו יכולים לותר על הקולקטיביות וההתמרמרות לא תעבור. בשאלת חינוך ילדינו נפגש עוד בהתנגשות יותר חמורה. הניסיון של חיי חברה עם השקפות שונות במקום אחד הוא קשה מאד. דברי אפרים הערב אמרו לי שאני לא אוכל לחיות כאן, אולי הוא גם לא רוצה לחיות אתי. החברים שדברו הערב לא טשטשו גם את דעתי זו. השאלה היא
של סטטוס קבו. לא היה שום נימוק להעלות השאלה.

יוסף פ. בשיחה הקודמת דרור התבטא שגם הוא לא קורא את כרוזי פועלי-ציון מסבת הטון שבהם. אני לא רק שאיני יכול לקרוא בהם – הם גם מכוונים נגדי ופוגעים בי. חשבתי מכבר להביא את זאת לפני הקיבוץ אם אפשר לסבול עובדות כאלו שמספר חברים יהיו תמיד נפגעים. אני מצטער שתקדים ידוע הביא לשיחה זאת. הייתי יכול לסבול כרוזים בביתי אילו היה מתווכח אתי בצורה אנושית. בהעברת הטון של רחובות פולין לא”י איני מעניין. לפני מספר שנים התנהל כאן וויכוח בין בולק והאופוזיציה השמאלית ובשיחה אחת התבטאו חברים שאינם רוצים לסבול ביטוים כאלו שנשמעו* אז מבולק כלפי חברי האופוז’. יש היום מספר חברים אשר ברצותם להגשים מפעל חברותי ומשקי דורשים שיהיו להם תנאים כאלו שיאפשר להם לחיות כאן מבלי שיהיו נפגעים כל יום. האנשים שעומדים אחרי הכרוזים האלו בטוחים שמשום זרם אחר לא יופיעו כרוזים מעליבים. אליעזר ציין שהמשבר* היגע לידי משבר אם מספר אנשים באים בתביעה שאינם יכולים לסבול את הפגיעות בהם. אפשר לשנות מנהגים ובפרט שתוצר אטמוספרה שתאפשר לחיות. והיות והשאלה נתעוררה מוכרחים לתת לה פתרון. ואם הקיבוץ יעזוב את זה לאינרציה של החברים זה יביא לידי פורמניות. למרות שאיני מסכים לזה איני בטוח שלא יופיעו כאן מחר כרוזים נגדים וזהו מוסר של שן תחת שן.
אליעזר העמיד לנו שתי אלטרנטיבות. אחת חינוכית שאומרת שאתה צריך לקבל את כל העלבונות שמעליבים אותך ולשאת אותן ולסבול. האם זהו החינוך שייתן לילדו וילדי.
אני חושב  שכול מנהג אם אפילו קיים מקדמת דנא שבאים מספר אנשים ומערערים עליו, מוכרחים לברר אותו ומוכרחים לפתור אותו בכדי שיאפשר לנו אפשרות של קיום. ולבסוף איני מבין במה אנו מפריעים לאפשרות של תעמולה אם לא יתלו כרוזים בחדר האוכל.

בנימין. מציע להפסיק את השיחה הערב.

אליעזר מעיר שהדחייה משבוע לשבוע מעכבת בינתיים ברור יתר שאלות משקיות, ולכן מוכרחים לדחות אותה לכל הפחות לשבועיים.

דרור. הערב השיחה קבלה קצת צורה אחרת ורצינית לא פחות מאשר שאלות אחרות ולכן הוא חושב שצריך לגמור קודם את השיחות האלו.

שיחה על ענייני ח”י לשנת תרצ”ח
10.9.1930                                                     

(ספר 6 עמודים 125-126)

אליהו
שיחתנו דהיום תהיה מוקדשת אך ורק לשאלות סידוריות וטכניות אשר דורשות את פתרונן לפני התחלת שנת העבודה.

מספר הילדים: 19 ילדים

• שאלת הדירות: דרושים 5 ח’ לינה, מטבח, חדר אוכל ושני חדרי לימוד. קימות כמה אפשרויות לפתרון מידי כגון הוספת 2 צריפים לצריף אשר משמש היום לילדים. אולם ברור כי עלינו לחפש את האפשרות להקמת בית במקום הקבוע של ח”י. את השאלה הזאת לא נוכל אמנם לברר כאן, אולם עלינו לדאוג לפתרון השאלה הזאת וזה יהיה גם תפקידה של וועדת החינוך אשר תבחר.
• שאלת מורים ועובדים: אחר התייעצות עם רופאים החליטה גיטה להישאר לשנה הבאה, ויש לציין כי העובדה הזאת מקילה עלינו את פתרון השאלה הזאת. ברור כי נצטרך לדאוג לדירה טובה לגיטה. – שאלת המורה השני: רצוי היה כי המורה השני יהיה מורה (גבר) ויש לציין כי קשה למצא מורה מתאים. – קימת הצעה מצד מורה צעירה אשר רק גמרה את הסמינריון, אולם שרוצה להתקשר עם המקום. האפשרות העיקרית היא עבודתה של רחל ב. דעתי היא כי עלינו לבחור ברחל, באשר יש בזה הבטחון לעבודה נכונה. – בשאלת העובדים אין לנו עוד הצעה ברורה – הצורך הוא בעובדת אחת למטבח וכביסה ומטפלת אחת אשר תעבוד גם בתקוני לבנים. –
• בחירת וועדה חדשה.
  %

בנימין מציע למסור את דיון בשאלת הדירות לוועדה אשר תבחר.

פילק מציע לקחת בחשבון את חדר האוכל הישן של ח”י.

הודיה מציעה לברר את האפשרות לבניין בית בשביל ח”י.

דרור חושב כי חשוב להעביר את מרכז חיי הילדים למקום המרכזי בין שתי הנקודות.
ע”כ יש לקחת בחשבון את חדר האוכל הישן של ח”י. – בקשר עם בניין קבע יש להניח כי בי”ס יתקיים על המקום ע”כ יש לקחת בחשבון את צורת הבית אשר תתאים לתפקידו בתור מוסד. – שאלת האפשריות המעשיות דורשת דיון.

שאלת המורים. מקבלים את ההצעה של רחל ב.

  ”    הוועדה. מצעים: דרור, רבקה ה., הודיה, יהושע כ., אפרים ר., צבי נ., בנימין, פילק.
                דרור לא מסכים.

מצעים לדחות את הבחירות ולהטיל את הדאגה לדירות על הוועדה של השנה.

                                          %

הודיה. חשוב לנו לשמור על הקשר בין המוסד לקיבוץ ע”כ עלינו להכניס איש משלנו למטבח. אני מציעה את שלומית ח. – חפציבה היצע מטבח משותף עם בית הילדים
שלהם. – דעתי היא כי אין לקבל את הצעה הזו מטעמים הנ”ל.

צבי נ. חושב כי אין להחליט עכשיו בשאלה הזאת. ברור כי יהיה לנו קשה להוציא אדם מהמשק. ע”כ יש לשקול את הצעת חב’. – אם היא אקונומית.

אליהו מטבח משותף עם בית הילדים של חב’ לא יקמץ לנו בהוצאות באופן ניכר. מחוץ לזה יש טעמים חשובים אשר שוקלים נגד.

צבי נ. מציע לדחות את שאלת העובדת במטבח ואת שאלת המטבח הנפרד בכלל.

מחליטים המטבח צריך להיות נפרד. – את עניין העובדת צריך לדחות לשיחה אחרת.

                                           %

קב’ גן שמואל פנתה אלינו בשאלת קבלת ילדה. – הוועדה הסכימה. – מאשרים.

                                            %

אליהו פונה לקיבוץ שיסכים לקבל ילדה בגיל 6.5 למוסד.

דוד    מציע להעמיד את השאלה בקשר עם כל שאלת קבלת ילדים מבחוץ וזה יעשה בפעם אחרת.         

שיחה כללית

שיחת וועדת החברים
 12.9.1930                                                     

(ספר 6 עמודים 127-130)

אליהו. מעמיד שאלת קבלת ילדה של ידידיו לבית הספר. התשלום מובטח. ההורים רוצים בחינוך. הילדה כאן, גם אני מעונין מאד בזה. לא נכון לראות את השאלה מצדה הפרינציפיוני. מצד וועדת החינוך יש הסכמה לכך. אני מבקש מאת הקיבוץ לתמוך ברצוני זה.

יצחק אין אפשרות בצורה זאת לפתור שאלה מעין זו במשך שני רגעים. וועדת החינוך צריכה לחקור בדבר, אם הטעמים של אליהו מתאימים.

:בנימין: בשיחה העברה נתקבלה הצעתו של דוד לדון בדבר בשעה שנדבר על קבלת ילדים מן החוץ.   

אפרים ר. האם יש התנגדות לכך שהשאלה תימסר להחלטת וועדת החינוך.

אליהו לא זאת בקשתי – אני מבקש את תמיכת הקיבוץ בהחלטה הזאת. אם חבר פונה לקיבוץ בשאלה אשר היא חשובה לו צריך הקיבוץ לתת את ידו לדבר.

       החלטה: הקיבוץ מיפה את ידי הוועדה לקבל את הילדה המוצעת ע”י אליהו ונותן את תמיכתו לדבר.

אישקו. עלינו להחליט על עניין אחד: שרה אשר עבדה במטבח הפועלים מבקשת שתינתן לה האפשרות להישאר בקיבוץ חודשים מספר.

גנה. לדעתי עשתה שרה לא נכון שפנתה ישר לקיבוץ מבלי לברר את שאלת הישארו של ילדה בבית הילדים. בבית הילדים יש קושי רב בהחזקת הילד, אולם הבלגנו על כך בהתחשב עם עבודתה של שרה על המקום. למעשה יישאר הילד בודד באשר קבוצת הפעוטות יורדת לגן וזה יפריע מאד. ע”כ אני מתנגדת לזה שנענה לבקשת שרה.

אליהו אני ידעתי על קושי בעבודה בבית הילדים, אולם לא ידעתי על השנוי שחל עם רדת הפעוטות לגן. אני חשבתי כי חשוב יהיה לנו לרכוש בת עבודה לזמן ממושך.

ממניה חשבת כי קבלת שרה תקל בהרבה על עבודת המטבח.

        מחליטים: לא להענות לבקשת שרה.

אישקו. ממניה פנתה אלינו בשאלת אסתר אולם אנו לא החלטנו. – לפי דעת רופא זקוקה אסתר לנסיעה לחו”ל. דרושים לכך 20 לא”י אשר תהיה באפשרותה להשיג הלוואה בלי כסוי בטוח.

ממינה. לדעתי צריכה אסתר לנסוע לחו”ל. חברה אין לה והיא גם צריכה להחליף את האקלים.
משה פישלר השיג בשבילה מקום בגרמניה בתנאים טובים. דרושות הוצאות הדרך והוצאות קטנות בס”ה 20 לא”י. אני מקווה כי אוכל להחזיר את הכסף. הקיבוץ חייב לקויפמן 10 לא”י אשר יוכל לשמש למטרה הזאת – את הנותר יצטרך הקיבוץ לתת.

 

אפרים ר. השאלה הזאת עמדה לפנינו עוד בראשית עבודתנו, אולם עניינו כי שאלת החוב של
10 לא”י לקויפמן שייכת ישר לגזברות. על עצם ההוצאה לא יכולנו להחליט באשר היא חלה על התקציב של השנה הבאה. בכוחו של הקיבוץ להחליט על כך.

שמואל ק. למעשה עומדת לפני שאלת הוצאה של 20 לא”י בתור הוצאה של וועדת החברים. אז צריך לדון בשתי השאלות: א) מחלתה של אסתר – בשאלה הזאת צריכה לברר הוועדה לפי שהיא נהגה במקרים אחרים.

אליעזר. חושב כי שמואל צודק שעומדת שאלת הוצאה של 20 לא”י. החוב לקויפמן חל בזמן עבודתי בגזברות. הטביעה לסילוק בחוב הופיעה לפני שלוש שנים, אולם לא נתמלאה באשר החוב הזה שייך להוצאות החברים. – מסכים להצעתו של שמואל בדבר בדיקת השאלה מצד הוועדה.

אליהו. יש לי הרושם שהחוב שממינה רוצה לעשות אינו שייך לחובות בטוחים. אני חושב כי מצד בריאותה של אסתר דורש את נסיעתה לחו”ל. אולם גם יתר השאלות(השתלמות, חברה, התפתחות הילדה וכו’) עומדות גם כן והן חשובות בעיני לא פחות משאלת הבריאות.

בנימין. מסכים להצעתו של שמואל ומוצא כי אין באפשרותו של הקיבוץ לדון ולהחליט בחלק השני של השאלה. –

יוסף פ. אם לא לדבר על עניין הבריאות, דעתי היא כי אין באפשרותנו להוציא כסף להשתלמות ילדה אשר גדלה בקרבנו. – בשאלת הבריאות מסכים לדעתו של שמואל. –

צבי נ. מסכים לדעתו של שמואל. – בשאלה השנייה מציע שממינה ואליהו יבררו את השאלה עם הוועדה הקיימת. –

אפרים ר. איני יודע מה הם הכלים אשר יאפשרו לנו את דיון בשאלה לפי הצעתו של שמואל.
חוות דעת של ד’ר גליקר ישנה. – מה תוסיף לנו חוות דעת של עוד רופא. – בחלק השני של השאלה אין עניין רב בדיון עם הוועדה. – לדעתי יחסנו לשני הילדים הבוגרים של אליהו וממניה הוא יותר יחס לחברים באשר לא לווינו את חינוך הילדים מראשיתו. – לפני עומדת יותר שאלה של עזרה לחבר.

צבי נ. להצעתי יש מקום אך ורק אם אליהו וממניה מסכימים לכך.

אליהו. חושב כי נכונה הייתה הערתה של ממינה כי את חובנו לפי החברה מלאנו יותר מאשר כלפי אסתר, ע”כ מחייב אני לאפשר לאסתר את נסיעתה. והדבר אינו תלוי מהחלטת הקיבוץ.
ההשתלמות איננה מצומצמת במוסג של השתלמות חקלאית.

אפרים ר. חושב כי להצעתו של צבי אין מקום באשר החלק השני של השאלה לא הובהר די צרכו בקיבוץ. את הצעת שמואל אני מקבל.

ברל. צריך להחליט אם יש לקיבוץ הזכות להתערב ולהחליט בשאלת חינוך הילדים הגדולים אצלנו. – אני חרד מאד לעתיד באשר כל עת ועת תראה את השאלה כמו שהיום ממינה.

אליהו. את עצם השאלה אי אפשר להעמיד לדיון בקיבוץ. באשר הקיבוץ לא מצא אף פעם וגם היום את האפשרות לדון בשאלה הזאת, ע”כ חושב אני כי השאלה היא שאלת חבר בלבד. –

אליעזר. לדעתי אין לנו היום אפשרות לדון בשאלה בכל רוחבה. שאלת השתלמות הנוער במובן המקצועי ואף הרחב קיימת לא בא”י. הבנה מדה לאפשרויות לכך הוא המצב הכלכלי של הורי הנוער. –

       מתקבלת הצעתו של שמואל למסר את הדיון בשאלה (בחלק א’) לוועדה

שמואל. הנהלת קק”י פנתה אלינו בעניין נסיעתו של משה ה. לחו”ל לשם עבודה למען
קק”י. – מקריא את המכתב מקק”י. –

משה ה. ידוע לכל החברים כי פנו אלי זה כמה פעמים בדבר עבודתי לקק”י.  אני סרבתי עד עתה. עכשיו עניתי כי רק הקיבוץ יכול לשחרר אותי לעבודה הזאת. הקק”י מוכנה לשלם לקיבוץ פיצוי בכסף או באיש לעבודה.

שמואל. לאחר שהאנשים מסכימים בקלות לנסיעתו, מוכרח אני לציין כי מצב האנשים בעבודה הוא קטסטרופלי – ע”כ אני מביט על השאלה כעל שאלת יציאת חבר.

עוזריאלי. מצטרף לדעתו של שמואל.

דוד. לעצם נסיעתו של משה אני מתייחס בחיוב. אני מזכיר את עניין קנית שטה ואת זה צריך לזכור – אולי* אפשר יהיה אשר את נסיעתו בעניין זה.
אני מזכיר גם את עניין בית הספר – כמה נקודות הצליחו לעניין כמה אנשים בשאלה הזאת. יתכן כי משה יוכל לנסות לפתור את השאלה.  

בנימין. מסכים לנסיעתו של משה בתנאי שלא מקבל פיצוי באיזו צורה שהיא מקק”י.

אשר. מסכים להצעתו של בנימין במלאה.

דוד. חושב כי קבלת פיצוי הוא תנאי לנסיעתו של משה.

משה. מקובל כי במקרה של נסיעתו של אדם פרטי מקבלת משפחתו פיצוי – הדין הוא צריך להיות גם לגבי קבוצה. –

יוסף פ. מסכים לדעתו של דוד.

צבי נ. דעתי על קק”י אינה מאפשרת לי הבעת דעה על עצם השאלה, אולם אני אשתדל להביע את דעתי בתור חבר קיבוץ. – דעתי היא כי מצב העבודה אינו מאפשר לנו את שליחת איש.

                       הצבעה מי נגד קבלת פיצוי: 1 (אשר)

                       את נסיעתו של משה ה. מאשרים.  

 

אליעזר. (בשם המועצה המשקית).
שאלת וועדת ההספקה. א) אם חברי הוועדה צריכים להיות חברים למועצה המשקית.
ב) אנו מצעים את האיש הנוסף: נונק. (מסרב מחוסר זמן)

פילק. חושב כי אנשל יסכים. – מציע את רוחמה.

       מציעים את הודיה (מסרבת)

בית אלפא

14.9.1930                                                     

 (ספר 6 עמודים 131-133)

אפרים. בשביל להכיר את המצב לאמיתו היה כדי לסדר סטטיסטיקה. אולם לא נהלו פרטכל במשך בשנה. לע”ע ימסור את שיחותי עם חברים שונים.

יש לנו חברות נחמדות 39. מזה 6 בחוץ לארץ, עומדות לנסוע 2, לשוב 2.
אורחות יש 17 מזה הולכות בזמן בקרוב 5, מציעה א”ע 1, נשארות לשנה 6, לזמן בלתי מוגבל 4.
ס”ה 40 לשנה הבאה.

חברים: 55 מזה בחו”ל 6, עומדים 3, עומדים לשוב 2.
אורחים 17, מזה הולכים 2, מציעים א”ע 2, לשנה 3, בלתי מוגבל?

מקבוצת העמק הולכים 3 אנשים. הנימוקים: ההבדל בגיל בינם ובין חברי הקיבוץ. חסר אפשרות ליצר חוג אנשים אשר יתאימו לא רק במובן חברותי אלא גם בכדי שיוכלו להשפיע באיזה אופן על חיי החברה וגם על ענייני המשק ולא יצטרכו לקבל הכול כמו שהוא. גם ליתר החברים הנשארים לע”ע עוד לא ברור לגמרי אם יכלו להישאר. מצד שני גם אלה ההולכים לא ידוע אם ימצאו את מקומם בקבוצה בחדרה ואם הדרך לא תוביל אותם בחזרה לקיבוץ. – –

לפי מצב האפשרות בארץ להשגת אנשים זה יהיה חלום שנוכל לכוון את קבלת האנשים לפי רוחנו. קובע גם יחס האנשים שלנו לאורחים, אמנם בקשר עם קבוצת העמק זה לא עומד.
ביחוד חשוב הזמן הראשון. ואנו לא הראנו כשרון לקרב אנשים. גם כלפי האנשים שבאו לעזרה לא התנהגנו כשורה. נעלבו בהרבה מקרים. לא פעם ראו לפניהם את ההכרח לעזיבה, אמנם במשך הזמן התרגלו.

בעניין השגת אנשים הוועדה לא ראתה את זה כחובה להם יותר אנשים אחרים בקיבוץ. כאשר קבל את התפקיד הזה הרמ ר לא היה בתור חבר הוועדה, והתפקיד הזה עבר לידי פילק. אולי הוא ימסור דבק מה.
צריך להחליט על צורת ההחלטות בכל הדברים הנזכרים לעל.
ב/ אפרים: מלא ספקות עם יש לנו בכלל אפשרות כלכלית לקבל חברים נוספים.

ארטק: שואל אם הוועדה שומרת על התור של נסיעות לחו”ל. הוא חושב לנסוע בעוד חדשים.

אפרים: מסביר את סדר הנסיעות, שבימר + ארטק.

קבלת חברים: לשלום מייעצים לדחות את הצעתו בתור חבר לקיבוץ לחצי שנה.

               ין והנקה הופרט מתקבלים בתור חברים בהתנגדות של איש אחד.
               ההתנגדות בסוף הוסרה.

ציפורה אוסטרובר: נשארת לשנה.

מחלה:               ”      “

דורקה: נוסעת לשנה ומקווה להציע א”ע אחרי שובה.

יהודית ויצחק: מציעים א”ע לשנה.

מצבעים:  מתנגדים 4
           בעד     29

בלה: נשארת לשנה.

פיגה: נשארת עד פסח.

פילק: מתנגד להסכים להשארת אנשים לזמן קצר.

אפרים: בזמן שאנו מעוניינים בקליטת אנשים צרכים גם לפעמים לסור הצדה הדרך הקבועה.

אליהו: כל התפישה הזו מוטעית. לפני זמן קצר התנגדנו לעבודה שכירה. כל האנשים הזמניים לא עולים בהרבה מאד הוצאות. יוצא שאנחנו מרווחים על ידם. לכן אם הם רוצים להישאר עוד איזה זמן חייבים אנחנו להסכים לזה. אפילו אם בחורף המצב הוא קצת אחר.

יצחק פ.: השנה לא צריך למנות מאוקטובר אלא מיום בואו של האיש.
(הרבה מתנגדים לתפישה זו.)

חווה: נשארת לחורף אולי גם לקיץ.

דוחה: נשארת לשנה או שנתיים ואולי פחות.

דבורה ב.: נשארת לשנה.

ישעיהו: מעמיד את הישארותו בתנאי עבודתו בטרקטור.
        יש הצעה למסור לברור למועצה המשקית. ההצעה נתקבלה.

נתנאל: נשאר לחורף.

מתתיהו ל.: בשובו מהטיול ייתן תשובה אם הוא מציע א”ע, בכל אופן יישאר לשנה.

מתתיהו א.: נשאר לכמה חודשים.

שלמקה: נשאר לשנה.

רפאל:     ”     ”  הוא מציע להשאיר את השאלה פתוחה למשך חדש.

נח: הולך לחפש את מזלו.

אלי: נשאר לע”ע. לדרוש ממנו שיישאר עד אחרי החציר.

קויף: נשאר לכמה חדשים עד שיתברר לו מצב העזרה לקרובים.

מאיר: הולך בקרוב.

אריה: נוסע לטיול, אחרי שובו יגיד מה אתו.

אליסף: —

צבי נ.: חושב שצריך עוד פעם להתעניין ביחס לנח ואליסף מה דרכם. הסכמה.

שטינמן: הרבה אנשים לא מכירים אותו. צבי נ. מציע להתקשר אתו רק לחצי שנה.

         נתקבלה הצעתו של פילק לדחות את הדבר לע”ע.

בחורה מבן שמן: ממליצים 3 אנשים. מתקבלת לשנה.

   ”   מנס ציונה:   ממליץ סמט.        ”       “

בחור ובחורה מהולנד. ממליצים חיים! ושודרון.  מתקבלים לשנה.

שיחה כללית

שאלת הוספת חברים    

19.9.1930                                                     

(ספר 6 עמודים 133-136)

טדזיו: לפי הסיכום בשיחה האחרונה נשארים במקום 100 אנשים. בתוכנית העבודה עד הזריעה דורשת 120 איש ויש לחשוב שגם להבא יהיה נחוץ אותו מספר. לצעדים בקשר עם הבאת חברים נחוץ אשור הקיבוץ. שמענו כי קבוצת “השומר הצעיר” מצרנוביץ אשר עבדה כאן בכביש מוכנים לבוא  אלינו. כ”כ קבוצת אנשים מה”חוגים” יש ברצונה לבוא אלינו לפי השמועה. נחוץ יהיה לבחור באיש אשר יטפל בשאלה זו עד לפתרונה.

ממניה: ביחס לקבוצת הרומנים צריך להיות זהיר מאד, בי הם מחפשים דברים אשר לא ימצאו אותם אצלנו.

פילק: אני לא הפסקתי לאף רגע לטפל בקשר עם הקבה”א בשאלת הוספת אנשים. עכשיו אין שום הצעה קונקרטית ומציאותית. יש לזקוף את זה בעיקר על חשבון הפסקת העלייה. מבין האנשים הנמצאים בקיבוצי הקבה”א בארץ אין מי שבא בחשבון. כ”כ איני מיומן בקונקרטיות של ההצעה בדבר אנשי רומניה. הדבר דורש פעולה נמרצת גם בצדדים אחרים.

צבי: לא נוכל עכשיו לדבר על תוכנית העבודה אשר טדזיו הודיע עליה. אני מאמין שאפשר להכניס קצוצים. את זה צריך למסור למועצת החברים. הוועד הפועל או וועדת החברים היו צריכים במשך השנה לטפל בדבר, ולהביא לנו הצעה קונקרטית. צריך עכשיו לבחור באיש או למסור למועצה שהיא תבחר באיש זה, אשר מיד יתחיל בטיפול. את קביעת מספר האנשים אשר נחוצים לנו להוספה אני מציע לאחר בירור התוכנית.

דרור: הצעתו של צבי אינה יכולה להתגשם למעשה. מצב הפעולה של וועדת התוכנית הוא ברע. עוד לא הגענו למספרים הראשונים לשנה הבאה. יש לחשוב שעבוד התוכנית ידרוש עוד כחודשים, היות והענפים לא גמרו עדין את בירוריהם. מלבד זה אין לנו מסורת בעבודה זאת. לוחות העבודה אינם כוללים עבודות שונות אשר חייבות להיות נכללות בתוכם. אפשר גם כי אחרי גמר עבודת הוועדה, התוכנית לא תהיה שלמה ולא תוכל לתת הוראות ברורות בנוגע למספר אנשים. אם נכון שישנם 100 אנשים לשנה הבאה בניכוי 20% למחלה – אזי חושבני שמוגזמת הוספת 20 איש. צריך לבדוק עוד פעם את רשימת האנשים על פי כשרון עבודה שלהם ואחרי הסכום הזה לשוב לדון בשאלה. 80 איש אם יהיו לעבודה, הרי זה צריך לספק אותנו. מציע להצטמצם בהוספת 10 אנשים מן החוץ.

יוזק: הצעתו של צבי אינה מניחה את הדעת. לו ניתנה הבחינה של התוכנית בימים הקרובים הייתה הצעתו אפשרית. למשל באוקטובר יש לנו עלי גדולה בעבודה וצורך רב באנשים. הצורך
ב 120 איש הוא מציאותי. במטעים יש דרישה מציאותית ל 18 איש – הכריתה, זבול כרמים וכו’. עכשיו אנו עובדים במטעים בשני אנשים, בפלחה – בשטח האינטנסיבי איננו עושים כמעט עבודה,
ב(מילה לועזית/פולנית) לא התקדמנו בהרבה. בחורף זה יהיה צורך ג”כ במספר גדול של אנשים. אם בחורף העבר עבדנו ב 112 איש הרי השנה נחוצים לפחות 115 איש. העבודות הקלות יוצאות פחות או יותר לפועל, לעומת זה העבודות הקשות אינן יוצאות לפועל. צריך לדאוג שיבוא מספר אנשים למשך 6 שבועות ויחד עם זה לדאוג לסדור יסודי של הוספת אנשים. לא הבינותי מתוך דברי פילק אם בפתיחת העלייה מובטחת לנו הוספת אנשים ע”י בקבה”א. משמע אם יש בחו”ל אנשים שמתחשבים עם בואם אלינו.

אליעזר: בהיותי בחו”ל פנו אלי שאדאג לקב. אנשים. המו”מ עם קבוץ נס ציונה נכשל כידוע. אני התקשרתי עם 4 בחורות בגליציה מלבד זה התקשרתי עם קבוצת אנשים בהולנד ואחדים מהם כ4 יוכלו לבוא אלינו. יובציו ג”כ עומד בקשר עם אנשים ידועים. יתכן שמעליה נוספת לקיבוץ נ.צ. אפשר יהיה לחבר קבוצה בשבלינו. אני מתייחס בשלילה לקבלת הקבוצה הצרנוביצאית שאני חושב אותם לבלתי מבוגרים בשבילנו. אנחנו צריכים אנשים שלא דרוש להם בית.
ספר ארוך כזה כמו של קבוצה הזאת נחוץ. את הקבוצה הזאת או את קבוצת ה”חוגים” אפשר אולי להביא בחשבון לעזרה זמנית. אנחנו נמצאים במצב טוב במובן זה שמטפלים בדבר שאין אולי בקבוצות אחרות. על כל פנים לא צריך באופן מבוהל לגשת לחפש אנשים.

פילק: בחו”ל נמצאים אנשים אחדים מטעם הקבה”א שמטפלים גם בשאלת הוספת אנשים לקיבוצים.

יוזק: צריך למצא את הדרך להשגת כ 15 איש למשך חדשים אחדים ובינתיים עם פתיחת העלייה לדאוג להוספת אנשים. לשם השגת האנשים הזמניים צריך לבחור באיש. יש לי ביקורת על וועדת החברים שלא דאגה במשך השנה להוספת אנשים ולא להשאיר את זה עד לסוף השנה.

צבי נ.: צריכים להבדיל בין קבלת אנשים ובין עזרה זמנית. יש להניח שמאנשים אשר יבוא הנה על מנת להישאר לפחות 50% לא יישארו. אנחנו יכולים להסתפק ב 80 איש לעבודה. כי 20% חולים צריך להביא בחשבון מלבד החולים הכרוניים שהם ג”כ 6-8 אנשים. לע”ע נתבדו התקוות לקבל אנשים מעלית השוה”צ. גם העובדות שמנה אליעזר מראות על 80 אנשים שהחצי מהם בוודאי לא יישאר אצלנו. על כן צריך לדאוג לקבלת אנשים. אני חושב שצריך להימנע מעבודה עונתית עד כמה שרק אפשרי. זה גם איננו עזרה מלאה בעבודה וזה דחה את הסדור הקבוע. אני מציע שנאחז בהצעות אשר עומדות עכשיו לפנינו – 2 הקבוצות שטדזיו הזכיר אותן וזה אינו מונע קבלת אנשים מן העלייה הבאה.

דרור: עכשיו תסכם את המספרים שיהיו לנו בחורף על המקום.

צבי: מאנשינו נשארים 70 איש צריך להוסיף על פי הצעתי 20-25 איש ויהיו לנו לעבודה 90 איש.

טדזיו: מציע לבחור באיש עם חופש פעולה לבירור האפשריות.

צבי: מציע לבחור באיש שבמשך שבוע יברר את זה, כי נחוץ טמפו. כמובן שהאיש הזה יצטרך להביא לפני הקיבוץ את תוצאות חקירתו.

רבקה הורביץ: מציעה את אפרים ר. – הוא מסרב.

        מצעים את אליעזר- נבחר.