שיחת הוועדה.

12.11.1933

(ספר 8 עמודים 176-180)

לונק:  מערער על סרובו של מסדר העבודה לאפשר לו נסיעה לחופש השבוע, כפי שהוסכם בינו לבין העבדים.

מציעים ללונק להתחשב עם דרישת מסדר העבודה.

בוניק:  תמונת האנשים לשנת תרצ’ד:

מחליטים:

 

יצחק נ.:  מציע בקשר עם אנשים שיוצאים את הקיבוץ בהסכמתנו, אני מציע לתת להם אפשרות להיות חברים בקיבוץ חצי שנה ואחר כך לשאול אותם לדעותיהם. בנוגע לשוימר למשל, ליוסף הלד למשל, ש רצה חפש בלתי מוגבל אני מ…

סמט:  העניין הוא איננו מופשט אלא קונקרטי לגמרי. יש ידיעות מחברים שהם חושבים אולי עוד לשוב לקיבוץ, אני מציע להודיע לחברים אלה שהם יתנו תשובה ברורה, אם חושבים לשוב או לא.

בונק:  חושב שאנחנו עוברים לשנה הבאה במספר 105.

משה ג.: במובן משקי ההצעה מוצדקת, אבל אנחנו צריכים לתת לנו דו”ח מה הן הסבות שגרמו לסבות העזיבה. חבר קיבוץ מחפש לו אפשרות של חיים יותר כדאיים. כל עוזב יודע שאת הנזק  שהוא גורם למשק ע”י עזיבתו. אם בכל זאת חבר עוזב זאת תעודת עניות בשביל המשק. החברה שלנו בלי קשר עם תנועה, תנועה יותר רחבה, אנחנו עומדים לפני התנוונות. אם ההצעה שלנו אולי תרסן אי אלה חברים מלהוציא מסקנות. העזיבות האלה הן לא דבר עקרי של פרט זה או אחר.

בולק:  אני מסכים לדבריו של שלמקו. אני מתפלא על החוקיות שלנו. דוד כ. למשל       דרושה
קונסקבנציה גם בהפרת חוקות.

סמט:

דאנ. י.:  אני חושב שחוקה כזאת יכולה להיות מכוונת למטרה: לשמור על הקיבוץ. יכול להיות להחלטה כזאת תתנקם בנו בתור פרטים. אבל אני רואה את העזיבות בתור עזיבות לא מקריות אלא שבקיבוץ לא יכול לספק את כל הצרכים של החברים. אנחנו מוכרחים לחשוב שהקיבוץ מוכרח לשמור על האפשרות להתקיים בתור קיבוץ לא רק את המשק.
אנחנו לא יוצרים פה סכר נגד תאוות חברים. כל חבר רשאי לעזוב את הקיבוץ, אבל אנחנו איננו רשאים להפקיר את החברה ואת המשק. מתוך זה אני אינני רואה שום אפשרות אחרת מאשר לקבל את ההצעה בשביל לשמור על האינטרס כנגד האינטרס של החברה הקפיטליסטית.

ממינה:  אנחנו קיבוץ של יחידים.

תנחום:   אתה צבי חושב שהחוקים האלה ישמרו על אינטרס הקיבוץ, מה הקיבוץ עושה בשביל לרסן את הרצון לצאת מהקיבוץ. לו הקיבוץ היה מסכים היום לעשות משפט פומבי על הקיבוץ, אני הייתי האחרון שהייתי עוזב אותו.
הרסון היחידי משפט פומבי על קיומו ור ו סן.

 

צבי נ.:  אינני חושב שאפשר לחנך חברה ע”י חוקים. אני חושב שע”י חוקים אלה אנחנו נשמור על הקיום החומרי של הקיבוץ. אני חושב שעזיבות האחרונות הן לא רק חומריות.

בלוך:  אינני מבין את מטודה ההצלה שרוצים להפנים ע”י החוקים האלה. “החוקים נוצרו בשביל לעבור עליהם”. אם קימת כוננות פנימית לקיים חברה, אם לא שום חוקה לא תעזור. לראות בזה מוצא מהאי-בטחון שנוצר במשך השנים האחרונות. אני חושב שע”י הכנסת החוקים לא נשנה את המצב, הרצון לחיות חיי קיבוץ זה דבר חשוב, אבל היכולת זה דבר יותר חשוב. פתרון חברותי אינני רואה בזה. למה הזדעזע היסוד הזה? על זה עלינו לחשוב. לא ע”י אימה. נגבור את הכוחות הפנימים.
אם החוקים צריכים לעזור לנו ברגולציה על תנודת חברים אני מסכים.

דוד כ.:  אין כל קשר בין מניות “ניר” ודבנדות.

סמט:  אנחנו יכולים לבוא במשא ומתן עם החברים שעומדים בחוץ באפן כזה שאם הם לא יכולים כרגע לתת לנו תשובה ברורה מתי שהם חושבים לשוב לקיבוץ, אנחנו נודיע להם שאנחנו רשאים לקבל חברים חדשים במקומם, ואם הם ירצו פעם לשוב הם יעמדו בתור קנדידטים. לחברים שהודיעו לנו על עזיבתם עלינו לאשר את עזיבתם בלי כל תוספת.

ההצעה נתקבלה.

בוניק:  מתוך* המכתב של מאיר לא ברור לנו אם הוא וקלרה עוזבים את הקיבוץ בכלל או באפן זמני.

סמט:  המכתב הוא סתום. אינני יודע אם אפשר הערב להחליט על עזיבתו.

תמרי:  לרגל העובדה החיה העומדת לפנינו אני רוצה להגיד כמה מילים. אני חושבת שכל אחד מאתנו יודע שעל ידי חוקים לא נחזיק את החברים. אבל א”א לקבל את הדברים בלי שיתקיים בנו דבר מה כמו למשל במקרה של מאיר וקלרה. אנחנו מבדילים בין עזיבות. אבל אנחנו צריכים לקבע את עמדתנו כלפי עזיבות כמו מאיר שמאשימים אתנו בעזיבתם. אנחנו במובן החברי הצענו למאיר הכול מה שהיה באפשרותנו להציע להם. אנחנו צריכים לגמור עם אפן עזיבות כאלה. מתוך זה אני חושבת שחבר כזה לא צריך להעיז להציע את עצמו עוד פעם בתור חבר קיבוץ. אני חושבת שאנחנו צריכים לענות למאיר וקלרה שהם יצאו את הקיבוץ.

משה ג.:  אני רואה בדברי תמר עד כמה שהיא מודעת לשנאת. הוועדה לא ידע די להעריך את ההכרח של בואם של הוריו ארצה. אני חושב שאין מקום לדברי תמר. אני חושב שמאיר לא עוזב את הקיבוץ הוא יצא ומוכרח היה לפתור שאלה שאנחנו לא יכולנו לפתור. אני חושב לחובתנו לענות למאיר שאנחנו מוכנים לקבל אותם בכל רגע שירצו לשוב.

אנשל: הקורפונדנציה ושיטתה היא לא נכונה. אני חושב שהדברים שנאמרו ע”י תמר הם מחוסרי כול יסוד. אני חושב שמעשה של מאיר היה כזה, כמו שהקיבוץ הכריח אותו לזה. אני מציע לא לתת שום פרושים אלא לדחות את הדיון עד בואו.

קובה:  מציע לא להתווכח יותר בעניין מאיר.

יצחק נ.:  לא הייתה אף עזיבה בקיבוץ שלא נקבל סתירת לחי. תמיד אנחנו אשמים.

צבי נ.:  אני חושב שמאיר עמד באפן ישר כלפי כל העניין. אני חושב את מצפוננו נקי לגמרי בקשר עם החלטתנו אז.
הוועדה צריכה לדרוש ממאיר שייתן תשובה ברורה אם ומתי הוא חושב לחזור לקיבוץ.

 

 

פילק:  אני מציע שהקיבוץ יעשה ביקורת על ההחלטה שנתקבלה אז. אני חושב שלמאיר נעשה עול ע”י הקיבוץ, הדברים שהיו ידועים לוועדה והיו צריכים להביא אותם לפני השיחה.
מצב של הוריו של מאיר היה כזה שהם היו מוכרחים לברוח מפולניה. לו אני הייתי יודע את הדברים אז, הייתי מתייחס אליהם אחרת. הוועדה הייתה צריכה להעמיד את הדברים בצורה אחרת.
אני מציע לבטל את ההחלטה ולהציע שהוריו של מאיר יבואו לקיבוץ.

סמט:  אחרי שנודעו לנו הגורמים שהביאו את בואם של הוריו בתור הכרח, שאלנו את דוד ריס והוא אמר שמאיר אף פעם לא ספר להם על זאת.

פילק:  כל האינפורמציות הן לא בקשר עם קירה.

סמט:  אני מתנגד לעשות רביזיה על החלטתנו הקודמת. את כבודנו לא נציל ע”י זה, יש דעות שונות בקשר עם החלטתנו.

בלוך:  אני הייתי רוצה להגיד לתמר שכול הוויכוח אתי אין לו שטח, יש לי בחינה אחרת.
אחד היסודות העיקריים של קיבוץ הוא החשבת האדם. אני לא אסכים שהקיבוץ ישתמש לפורמים* להשליך שקיצים על איש שנכשל בקיבוץ.
בקשר עם מאיר אני חושב שלו ידענו את הגורמים מקדם היינו מתייחסים אליהם אחרת.

פילק:  אני מותר על הצעתי בתנאי שהדברים בקשר עם מאיר יתבררו באפן יסודי.

סמט:  אני מציע ברור יסודי עם מאיר בקשר עם אפשרות סדור הוריו בקיבוץ.

 

שיחת חברים.

16.11.1933

(ספר 8 עמודים 181-184)

בייחס בלקה: הוחלט לדרוש מבלקה להישאר עד סוף עונת הבקורה, ובמקרה יוצא מהכלל, נדון אז בשאלה פעם שניה.

סמט:  מביע את דעת הוועדה שהיא גם דעת הקיבוץ שאין הסבות שסבון ודבורה מביאים מספיקים בשביל לעזוב את הקיבוץ, להפך במקרה של אינוולידיות מחויב הקיבוץ לדאוג לחבריו. צריך להחליט אם נדרוש מסבון זמן מסוים לעזיבתו או בהתחשב עם מצבו נסכים להליכתו בזמן שימצע עבודה.

סבון:  אני מתפלא שדורשים ממני הסברות או הוכחות, קשה לה לדבורה לבטח לאמור את הדברים, בתור אדם שחי רק שלש שנים בקיבוץ. ובייחס לדברים אחרים אין מהכדאי לדבר עליהם עכשיו שהם גם לא הסבה של הליכתו עכשיו. ביחס לזמן להליכתו הוא יצטרך ללכת אז כשימצא עבודה, מתוך חוסר אפשרות לותר עליה.

סמט:  אם גם הוועדה אינה לוקחת את עמדתו של סבון, הוועדה מציעה לקיבוץ להרשות לסבון ללכת בזמן שידרוש הוא* שימצא עבודה מתאימה, מתוך התחשבות עם מצבו.   מסכימים.

שוימר:  פנה לוועדה שהוא רוצה להסביר ביתר פירוט את סיבת הליכתו, מכוון שהוא חושב את סיבתו ליוצאת מהכלל, ורוצה לשמוע גם דעה אובייקטיבית על זה. והציע התייעצות מורכבת מחבר של הוועדה וחבר אחד מחוץ לוועדה, סמט ומתתיהו.

וסמט מוסר שהוא וגם מתתיהו חושבים את סיבתו של שוימר לחשובה ולא סובלת דיחוי. הוא איננו רשאי לספר את הדברים ששוימר מסר כך כמו שהוא גם לא מסר אותם לוועדה, הוא מציע לקיבוץ להאמין לו וכתוצאה מזה לתת לשוימר חופש בלתי מוגבל, ולחשוב אותו כחבר הקיבוץ למשך כל הזמן שהוא יישאר בחוץ.     מסכימים.

מתתיהו:  רוצה רק להדגיש שהוא תמים דעה עם סמט.

בונק:  ישעיהו פנה לוועדה שהוא הולך עכשיו ל2-3 חדשם וגם בשביל לברר לעצמו את עמדו והוא מבקש לאחר שישוב נדון על הצעתו בתור חבר הקיבוץ.     מסכימים.

מציעים את עצמם בתור חברים:
המודוס הצבע שמית 2/3

רוזקה       62 נוכחים  57 בעד, 4 נמנעים, 1 לא מצביע.
שולמית פ.   63    ”     61  ” , 1    ”   ,  1    ”

הוועדה פנתה לחנה ריזנר שאחר זמן של שנה בקיבוץ צריך האדם להציע את עצמו בתור חבר קיבוץ, חנה ענתה שעוד לא ברור לה הקיבוץ מציע. לא התווכח עכשיו ולהשאיר לחנה זמן
של 6 חודשים, וכעבור הזמן הזה היא מוכרחה להחליט ולברר את מצבה בייחס לקיבוץ.

הלקה:  מעירה על הקושי המיוחד שישנו ביחס לאנשים שנשארים זמן ממושך אצלנו מבלי להיות חברים בקיבוץ.

בונק:  דעת הוועד שכל מי שבא לזמן ממושך מבלי להתקבל לקיבוץ כגון משתלמים וכו’, צריכים להכניס מספר ברור של חפצים לקומונה.

בונק:  נוסף למספר החברים יש לנו 2 משתלמים קבועים לשנה יולי, ועוזריאלי, 81 גרמנים,
6 בחורים, ו 2 בחורות, מה שביחד מהווה 107 חברים מהם 4 בחוץ.

סמט:  פנתה אל אפרים ריזנר בחורה בהצעה לבוא להשתלמות לרפת לשנה.

דוד:  מציע לא לדון בכלל בשאלה זאת, בן-אדם שאינו חדש בארץ ואינו רוצה להשאיר פרטים על עצמו ועל הדברים שמביאים אותו לזה.

בונק:  מצטרף לדעתו של דוד, חושב שצריכים לשמר את מקומות ההשתלמות לאנשים מקיבוצים. בזמן האחרון פונים אלינו הרבה בחורות בהצעות, המספר של הבחורות לשנה הבאה הוא גדול מזה של הבחורים.

צבי נ.:  מציע להסכים מבלי להתחייב להשתלמות.

דוד כ.:  חושב שקבלת משתלמים שהם קשורים עם המשק היא ראשית שאלה הנוגעת לוועד הפועל, חושב גם ללא נכון לקבל אנשים שאין אינפורמציות יותר קרובות עליו.

קובה:  חושב שקבלת אנשים אם גם זמנית היא אך ורק שאלת וועדת חברים, ואם גם דוד כהנא נבחר שעקב נסיעותיו יתעניין באנשים שמוצאים את עצמם, הוא חושב שהעובדה הזאת אינה משנב את הדרך שוועדה מטפלת בשאלת אנשים חדשים.

יהושוע כ.:  מתפלא לדבריו של קובה, הצעות האנשים, לפי דעתו צריכות לעבור את הוועד הפועל מפני שהוא גם מרכז את ההצעות הבאות אלינו מקיבוצים אחרים ולא רצוי שיעמדו הדברים בסתירה.

שלמה י.:  איננו רואה די סבה למה שהדבר צריך לעבור לידי הוועד הפועל.

ניגר: מצטרף לדעתו של שלומקו.

דוד כ.:  מחלק המשא ומתן הקבוע שבין קיבוצים אחרים או חבר הקבוצות אלינו ביחס לאפשרות קבלת אנשים. רצוי שהצעות של אנשים יעברו את הוועד הפועל ולא את הוועדה בלבד.

סמט:  מתוך אינצידנט שקרה רוצה לדעת מי המטפל הראשון בשאלות אלה.

צבי נ.:  חושב שהוועדה היא האינסטנציה שלנו בשאלה זאת והיא גם המביאה את הדברים בפני הקיבוץ. הוא חושב שדוד כהנא נבחר להתעניין בחוץ באנשים שרוצים לבוא אלינו, ועלינו לעבוד ביחד עם הוועדה.

מחליטים  את המו”מ עם החברים המציעים את עצמם מנהל בקונטקט בין שני המוסדות.

——————

סמט:  גרט מוימן מציעה את עצמה בהמלצת דר’ אופנהים לזמן קצר.

שמואל: אנו עומדים לקבל 12 איש להכשרה. דומני כי יש סתירה בין ההצעה זו לבין
החלטתנו – מן הנמנע הוא כי נוכל לקבל אנשים נוספים. יש לזכור גם כי נעמד לפני שאלת קבלת מועמדים.

סמט:  יש להחליט ע”כ בשתי שאלות: החברה מכנרת וההצעה הנ”ל.

מנדל פ.:  הננו מעוניינים בשורה ראשונה בקבלת אנשים אשר יתכן כי יישארו כחברים. דומני כי שני המועמדים אינם שייכים לסוג זה.

מחליטים  שתי הבחורות יכולות לבוא לזמן קצר כאורחות. יש לדרש מאפרים ר. פרטים נוספים על החברה מכנרת. אין להעלות על הדעת כי היא תכנס לרפת כמשתלמת.

——————–

 

סמט בשאלת הנסיעות.
בדרך כלל יש לציין כי לפחות 3 אנשים נמצאים באפן קבוע בחוץ.
קיימים שלושה סוגים של נסיעות:
1) נסיעות חולים: אין בזכותנו לקבע כל הגבלה.
2) נסיעות חפש: 2 אנשים רשאים להימצא בחוץ לשם קיום הנסיעות האלה.
יצא בערך אחת לשנתיים לחבר חפש.
3) נסיעות סדוריות: רבות משני הסוגים הנ”ל. מרבית הנסיעות אלה היא לשם עזרת קרובים.
כשם שקבענו סעיף מיוחד בהוצאות חברים הן גם עלינו להפריש ימי עבודה למטרה זו (סדור נירות, קבלת פני קרובים הבאים מחו”ל וכו’)
על הקיבוץ לקבע סוגים ביחס לדרגת חשיבות של כל הסוגים הנ”ל. היות ואין באפשרותנו לספק את כל הצרכים האלה. שני הסוגים הראשונים ידרשו לפי עומדתנו 800-1000 י”ע. אך הסוג השלישי לבד ידרוש לפחות 1200 י”ע.
החברים אינם נוהגים להקל על עבודתנו . – יש חברים באים להודיע ערב נסיעתם(במיוחד כשהפרוטה נמצאת בצלחתם) ואינם רוצים לנהל מו”מ ב”א מסתפקים בהודעה. נוסף לזה אין שמירה מצד החברים על חזרתם הביתה במועד הנקבע ע”י הוועדה. הדבר הזה מיצר קושי בעבודתנו.

מנדל פ.:  מדי שנה הננו חוזרים לדון בשאלת הנסיעות, והמצב מחמיר והולך יותר ויותר. איני רואה שחר בקביעת מספר המקסימום – השאלה היא מצפונית והוועדה מצדה לא צריכה לקבל תמיד את כל טעמי החברים.

שלמה י.:  חושב כי הצעת הוועדה בדבר זכות החבר לחפש אחת לשנתיים, הדבר הזה עלול להגביר את הפרץ ולא יתקן את המצב. מי יחכה עד בוא המועד לאיזו שנה וחצי?
מציע כי אותם החברים אשר הוריו או קרוביו עומדים לבוא ארצה יותפו על שבוע חפש שלו.

בונק:  בשנה העברה נמצאו חברים במשך 1800 ימים בחוץ, זה נותן 5.50 אנשים ליום.

מפסיקים את הדיון.

מכתב השו”הצ הארצי בקשר עם הוספת אנשים לקיבוץ.

30.11.1933

(ספר 8 עמודים 185-187)

דוד כ.:  ברור שהוע”הפ לא יוכל להחליט על זה. הדבר הובא לפני הקיבוץ ישר. בשיחה עם חזן דובר על ידי כי לקיבוץ נחוצים 12 עד עשרים חברים. מתוך המכתב יש לקבע כי הקיבוץ הארצי חושב להכניס הנה 20 איש ובמידה שהקיבוץ שלנו יצטרך להוספה יובטח הדבר כי נוסף לזאת על ידם. ובפיסקא אחרת נראה שבקיבוץ הארצי חושב כי אם יצטרך להכניס ארגון שהוא יותר מהמספר שהקיבוץ דורש אנו נצטרך לקבל אותם.
דעתי ביחס לחלק הראשון שאנו יכולים לדבר רק על מספר אנשים שדרושים כיום למשק. יש הבדלי דעות בין 10 ל 40 איש. ברור כי מספר יותר גדול מעשרה חברים יצור קושיים רבים במשק כגון הכנסת אנשים חדשים לענפים, יצירת עבודות רזרביות במשק. מספר קטן של אנשים נוכל להכניס לענפים כ 5 והיתר יצטרך למלא עבודות שונות. יש להניח כי מספר מהבודדים שיבואו עכשיו לקיבוץ יישארו בתור חברים.
עם הקיבוץ הארצי יש לדבר על מספר אנשים הנחוצים בקרוב למשק. ואין אנו מתחייבים לפנות לקה”אצ בקשר עם הוספת אנשים אח”כ.

ממינה:  לפי הניסיון שראינו במשקים אחרים בכלל לא רצוי לקבל קבוצה שלמה. יותר טוב להתקשר עם בודדים. כיום האפשרות ישנה ע”י עכלי נרמניה, החברים שנמצאים כיום אצלנו עושים רושם טוב גם בעבודה.

בלוך:  שואל האם יש איזה דבר ברור מהמו”מ עם חבר הקבוצות? ומה הברור עם הקבוצה
בנס ציונה.

דוד כ.:  חבר הקבוצות יכול לפתור אצלנו את השאלה כמו שפתר במשקים אחרים ע”י מילואים של אנשים שמארגנים אותם כעת השליחים של החֶבֶר בחו”ל. ברור שהיה לנו התנגדות לזה.
עם הקבוצה בנס ציונה אין היום אפשרות להתקשר, אולי כעבור כמה חדשים. האנשים שבאו כעת אלינו מעולי גרמניה נשלחו על ידי חבר הקבוצות שהעולים פנו אליו.

דרור:  מציע הצעות לעניין בלי להיכנס לשאלה היסודית. יש לראות מצד הקב”הא רצינות וכובד ראש בדיון שאלותינו. עם קבלת האנשים החדשים בזמן האחרון זז דבר מה במשק והוקל קצת בסדור העבודה. יש גם לקוות שנעזר על ידם בענפים.
מציע להסתפק הערב בהקראת המכתב לפני החברים שלא קראו אותו עד עכשיו ולדחות את הדיון עד שוועדת התוכנית תקבע את מספר האנשים לעבודה לשנה הבאה. יש לחשוב שהק”הא לא יראה בזה דחיה.

סמט:  חושב שצריך להזדרז בברור כי באות יום יום הצעות.

אנשל:  נימוקי דרור ודוד לא קולעים למטרה. לא עומדת שאלה של הוספת אנשים למנה ידועה כי אם פתרון למצב קשה בעובדים במשך השנים האחרונות.
ידוע גם שהמשק שלנו בנוי על מספר של 120 איש והיום מספר האנשים הוא הרבה פחות מזה. פתרון לא נמנע, השאלה היא איך לקבלם ומאין. לדעתי יש צורך לקבל 20 איש, ואין טעם להוסיף אנשים בודדים מדי פעם אשר יבואו ויעזבו.
איני מבין איך אפשר היה בתוך המו”מ עם הקה”אר להתקשר עם אנשים אחרים (הגרמנים).
בזמן הוויכוח באחת השיחות הביע מנדל ר. כי המשק שלנו גבולותיו הם 60 משפחה, לא ברור אם זה מתוך יכולתו המשקית כיום או גם להבא הוא לא צריך להתרחב. בכל אפן למספר זה
של 120 איש גם כן חסרים היום אנשים.
ביחס למכתב של הקה”אר פרושו הוא כי אם נצטרך במשך השנים להוסיף אנשים – האנשים צריכים לבוא משורותיו. את התנאי הזה יעמידו כל הגופים המאורגנים: הקבוץ המאוחד וחבר בקבוצות.
להצעת ממינה אני מתנגד בהחלט.

טדזיו:  יש רושם כי השתיקה של החברים היא כתוצאה מהתנאים שבמכתב, המחייבים ברור, יכול להיות שכלפי חבר הקבוצות לא היינו חוששים. אפשר לקבוע את דרכנו בצורה זו שלא יהיה לחץ עלינו מצד הקב”הא.

יהושע כ.:  יש לגמור בהצעת דרור ולא להתווכח קודם ואח”כ למסור לוע”הת.
לא נכון שאסור היה לנו להתקשר עם קב’ אחרות בזמן הנהלת המו”מ עם גוף אחר. הייתה לזה דירקטיבה מוחלטת של הקיבוץ. מסכים להצעת דוד ביחס למספר אנשים ועמידתו לקב”הא.

דוד כ.:  יש לבחור בין הצעת דרור שהיא ברור יסודי של דרך המשק בשנים הקרובות, ובין הצעתו של דוד לפתור את השאלה למצב הקיים. הועה”פ מוכרח לדאוג לפתרון השאלה לעונות הקרובות. האנשים מגרמניה לא התקבלו באפן מקרי כי אם תוצאת המו”מ של הקיבוץ עם חבר הקבוצות. האם עלינו להפסיק כל מו”מ עם גופים אחרים בזמן המו”מ עם גוף אחד?
לדעתי לא.
הועה”פ יחד עם הוועדה צריך לקבל הוראות ביחס לאנשים בודדים שפונים בכל פעם לקיבוץ. בתוך זה ביחס לעוד 4 אנשים מהקבוצה הגרמנית שהוצע לבוא הנה.

אליעזר:  יש כל מיני אפשרויות להשתמטות מתשובה. אפשר להשתמט באפן ברור וגלוי, ויש אפשרות לענות בעקיפין כגון מספר אנשים. לא צריך היה להעמיד לפני חזן את השאלה שהם יבינו שאנו זקוקים ל-20איש.
יש גם אפשרות לפתור את השאלה ככה שהיא תוביל אותנו להצעתה של ממינה. מציע לדחות את הברור עד שועה”ת תגמור את עבודתה ובינתיים עם אנשים אחרים להתקשר לזמן קצר.

אנשל:  לא נכון שהוע”הפ אחראי רק לשאלה השוטפת של הוספת אנשים לעבודה כי אם היא אחראית גם להשלמת הקיבוץ.

פילק: שמענו מדרור מחמאות לרצינות השאלה מצד הקב”הא. יש הכרח גם מצדנו לרצינות. אנו יודעים בערך את מספק האנשים שהמשק יכול להוסיף. אפשר להחליט בלי ברור התוכנית.
אם השאלה תכופה אזי למה הועה”פ מנע את המכתב במשך שלשה שבועות.

דרור:  למה מכנים את הצעתי – השתמטות? התנאים שהקב”הא מעמיד הם לא קלים בשבילנו.
אנו לא יכולים לתת תשובה אחרת מאשר אחרי דיון רציני. הייתי מציע להזמין לשיחות שלנו את הועה”פ של הקב”הא. ראשית שיהיה ידוע לו המצב בקיבוץ, ושהוא גם יעמוד בינינו ובין החברים של הקב”הא. לא רצוי שדברי חברים שלנו יקלטו בק”הא אחרת מאשר הם נאמרים.
הפתרון למצב העבודה הקרוב הוא תכוף. וע”כ יש צדק בפעולת הוע”הפ בזמן הקרוב בקשר עם קבלת אנשים. אבל זה לא מפריע גם להמשיך המו”מ עם הקב”הא. אם האנשים הזמניים נוכל גם לגמור במשך הזמן את ההתקשרות והיותם כאן יאפשר לנו רק את הברור הנכון.

אנשל:  לא היו נותנים את הציון לדברים אלו דרור היה מעמיד כך את הצעתו בהתחלה.
להצעה להזמין את הוע”פ של הקב”הא מתנגד.

דוד כ.:  האם אנו ממשיכים את הדיון בהמשך? או שמחכים לגמר תוכנית עבודה.

דרור:  מציע לדחות את הברור לשבוע שבועיים. הסבה – עייפות.

אליעזר:  כשצינתי השתמטות לא התכוונתי לדברי דרור. מציע לגשת לברור אחרי תוכנית עבודה וכל האנשים שיתקבלו – יתקבלו רק לחדש.

הוחלט:  דוחים את המשך הברור עד עבר עונת הזריעה וגמר תוכנית עבודה. למעשה! לע”ע לשבוע הקרוב.   בעניינים שוטפים הנוגעים לקבלת אנשים מחליט הוה”פ או השיחה הכללית.

 

 

 

 

תוספת אנשים לקיבוץ.

16.12.1933

(ספר 8 עמודים 187-198)

ס’ פ’ י:   תוספת אנשים לקיבוץ.

אליעזר:  בקשר עם עונת העבודה הבאה עלינו להחליט בשאלה זו. אנו עומדים בפני התפתחות נכרת של המשק. מעריך את מצב המשקי למצב טוב ואנו עומדים בפני גדול ענפים מכניסים.
יש בכוח המשק – במידה שווה חלוי וצבירת הון – אפשרות לכך. אחרת הוא בשאלת כוח העבודה. ומשום זה יכולה להכריע השאלה הזו בהצלחת התפתחותו של המשק. אין ספק שנגיע למספר של ממוצע שנתי 125 חברים. יש הכרח שהתוספת תהיה תוכניתית. אנו עומדים עם 20 אנשים זמניים. ובעונה נצטרך עוד כ 10.
והשאלה היא חברתית ולכן קשה אצלנו לנגוע בשאלה זו.
חושב גם הוא שאילו המגע של הקיבוץ היה ישר עם הקיבוץ הארצי היו התוצאות יותר רצויות. כי אפשר היה להימנע ע”י זה מהרבה אי הבנות. הוא כשמדבר כאן מדבר כחבר הקיבוץ. היחסים שישנם הם פרי הבדלי דעת.
יש לו הכרה שאלו מצאנו מצע משותף לחיים מלאים היו סרות כל הופעות היחסים שנוצרו.
נאמר לא פעם לחברי התא של הקב”הא שהם כאן מרעילים את האטמוספרה וכו’. כל האינטרפרטציות אולי חשובות בתור סימפטומים.
זה מראה על צרך לאנשים ידועים להציב שלד כזה לחברים ידועים. מעבר למלחמת דעות התנהגו חברי הקב”הא באפן לויאלי מה שאין לצין מהצד ההפוך – אומר אליעזר.
במשך שנים מבטאים חברי התא דעת ליבראליות. כי כל זה מסביר למשק האדם בקיבוץ. כשם שהמשק החומרי דורש הנהלה כן גם המשק האנושי. שום צרכים אנושיים אינם יכולים להישאר בלי גמול. צורה זו נותנת מקסימום של חופש לאיש המאפשר לו להיכנע לתלוצות אוריקטיסימות.
אם לבחון את קומתו של הפרט אצלנו המאזן שלנו לא יהיה חיובי. וזה מפני שהמשטר החברתי שלנו לא טוב הוא, כי האנשים הם הטובים ביותר שהוא מכיר באיזה שהוא קיבוץ.
יש בקולקטיב מקור עצום של אפשרות יצירה לפרט, ואם אינו מצליח בזה, הכוחות אולי נהפכים לכוחות צנטריפוגליים. המשטר החברתי שלנו הוא בגדול אנומליה.
קים פרוד לבבות אין רצון מאוחד מניע לצאת האנומליה, וכך אין הקיבוץ אינו יכול להתפתח, וזו היא טרגדיה.
טרגדיה זו אינה משכן בטוח לאורך חיים.
האנומליה התחילה בהתחלת חיפוש הקשר עם התנועה ותסתיים רק מציאת הקשר עם התנועה.
היינו אמורים* ברצון לשנות את האנומליה הזו. אולם ברור שאין כוח יוצר במצב כזה. יש לי הכרה שאי אפשר לחזר יותר למצב הזה. ראשית מפני שעומדים בפני הכרח של הוספת אנשים שיכולה לגון את הרצוף הקיבוץ.
הוא אינו מרגיש יותר כוח לשאת את החיים בתנאים כאלה. עכ”פ אינו רואה עתיד להמשיך ככה כי אינו רואה שזה הכרח.
הוכחה לכך אנו רואים בפני התפתחות של התנועה הקיבוצית. הזרמים הולכים ומתגבשים בתנועה הקיבוצית, היננו עדים לזה בימים האחרונים. יש אומרים שהמוצא לארגון הקיבוצים צריכים להיות הקבוצות הקיימות בארץ, ולא התנועה בחו”ל העתידה לעלות ולהיות קיבוצי התיישבות. דעתו שהתנועה בחו”ל היא הכוח הפוטנציאלי של הקבוצות בארץ, כי בעוד כמה
שנים – הרבבות אלה בגולה של נער – יהווה כאן קבוצות. והנער בחו”ל רוכש לו דעות פוליטיות
ומרשה את דרכו הפוליטית אף בגיל רך.

 

לפני שנים אחדות העמדנו את הפרינציף של קולקטיביות רעיונית לקיבוץ. וזה היסוד היום לכל התנועה הקיבוצית. אם יש עוד קבוצה שגם היא תחדל מהתנועה הקיבוצית הרי לכל הפחות אין בה אותו הפרוד הפנימי הקיים ביננו. אם אני מאמין שנוכל לקיים את הסטוס-קוו צריך להקדים את הפתרון. למבקש להבין את השתדלותו להוכיח בשעה שהקיבוץ עומד בפני הכרעה שיבחר בדרך של התקשרות בתנועה הקיבוצית.
אנו איננו מציעים לקיבוץ להצטרף לקיבוץ הארצי אבל אנו שואפים לכך. יש הרבה
אלמנטים משותפים לנו שם כי זוהי המולדת הכוחנית לא נשינו. רבים פנו לה ערף מסבות שונות.
במידה יש עסק עם ארגומנטים בהירים צריך אתם להתווכח. יש דעות האומרות שמאמינים בהתפתחות דעות ובדינמיקה שלהן.
קשה שמתוך עצמו דבר מה ישתנה אבל אם נכניס פקטור חדש הרי זה מביא למחשבה ולבקרת וטוב להיפגש עם תמונה חיה של זה.
וצריך להגיד אם אנו מסכימים לתפיסה הציונית והסוציאליסטית של הקב”הא. התפגשות כזו הייתה מעשירה בהרבה את האנשים, הייתה גם מעוררת מלחמות – מלחמות שיש בהן יצירה.
אחד המכשולים כשניגשים לפרובלמה זו היא מפלצת הנישול.
בראשונה אין זה ממשי ביותר. גם אם תסכימו שאפשר להוסיף הנה 30 איש במובן* מספרי אין זה אפשרי. מצד ההפוך, הרי אין לתאר שיוכלו לבא הנה 30 איש שיביטו אליהם כעל גיסות חופשיים, כי אז אין* ההצלחה בטוחה.
מי שיוכל יצטרף לתנועה ומי שלא יוכל להצטרף, יכול לדרש ערבות שלא יוכל להיות מנושל מכאן מבלי שיהיה לו רצון לכך. וזה אפשר להבטיח ע”י כוח הסתדרותי.
וצריך על זה לדבר באפן גלוי ופשוט. ובכל התפתחות אבנטובולית יש אפשרות כזו.
אלו מצא הוא שנחוץ ללכת בשביל לא להפריע לנורמליזציה של הקיבוץ היה הולך. אבל זה הוא יכול להגיד רק אודות עצמו.
הקיבוץ הארצי אינו מעוניין לעשות כאן משהו מפני שיש לו כאן אנשים. יש אמנם סנטימנט גדול לתנועה לקיבוץ הראשון שלו וזה כסיף גדול לקבלו טוב. את הדרישה שהקב”הא מעמיד יש להבין בצורה זו שצריך לאפשר לאנשים אלו שיבואו להתפתח בתור יחדה קיבוצית.
ז.א. צריך כל קיבוץ הארצי למסר איניציאטיבה להעביר נורמליזציה של הקיבוץ במשך זמן ידוע. ואם לא יצליח הדרכים פתוחות.
וצריך להתווכח על עצם העניין. מוצא לנחוץ להגיד שהקיבוץ לא צריך להשלות את עצמו שייפתר את שאלתו זו בהימנע מקשר עם תנועה קיבוצית. הושלכנו שלא ברצוננו בגלים זדונים וצריך לדעת לקבל את האחריות בעד ההכרעות.

דוד כ.:  אם להיות גלוי מהמשפט הראשון צריך היה מחוץ לשטח ההערכה המשקית היו צריכים להתבטא חברים בעלי דעות אחרות.
מה מבחינה משקית? עוד לא היה קיבוץ בארץ שהצליח בהתפתחות המשק ע”י דחיפת אנשים שנכנסים למשק. הגורמים הנכונים להתפתחות המשק הם מצטברים באנשים המושרשים במשק. אין זה מידה רעה כשאמרים שכל עוד אין די ניסיון לא להגדיל באפן בלתי זהיר את הענפים. להפך צריך בזהירות ובאיטיות לפתח את הענפים ואז התפתחותם מובטחת.
ברגע הנוכחי הוא אינו מקבל את התוכנית שנעשתה.
התוכנית מראה את האופטימום בענפים. הייתה לנו גם פעם תוכנית שהראתה שצריך 135 אנשים בחדש ידוע. ולמרות שלא היה מספר כזה, בכל זאת התפתח המשק. ואלמלא גורמים שאינם תלויים בנו היינו אחד המשקים המבוססים ביותר. וזה בלחץ של חסר אנשים, ובפרופורציה לא אידיאלית בין מספר חברים ואורחים.
דואג מאד למצב שיוצר אחרי שנה זו. היות יש עליה ויש צורך בהשתלמות, ויש קרובים, מוכרחה התוכנית להתחשב גם עם גורם זה.
בשנה הקרובה אין מפני זה לקבל יותר מ 10-15 אנשים. וצריך לקבל רק בקבוצה מאורגנת ולא אנשים בודדים. אבל הקיבוץ אינו יכול להגביל את עצמו לא לקבל אנשים בודדים ע”פ צורך או הכרח. אם התוכנית מראה צורך ב 128 אנשים מספיקים לנו 120 אנשים.

התשובה לשאלות לא יכולה לנבוע רק מתוך התפתחות התנועה הקיבוצית. יש למצא מצע משותף שיוכל לשתף את כל חברנו.
רק מלחשוב שיכולים לספק דבריו של אליעזר, מפני שלא יכולה להינתן תשובה היום על זה איך שתהיה ההתפתחות.
החלק היחידי אצלנו שאינו קשור בתנועה רעיונית קבוצתית יותר רחבה הוא השמאל. אלו היו יתר שני הזרמים קשורים באיזו תנועה לא היו יכולות להכריע על גבי חברי השמאל. כי בכל הכרעה צריכים להשתתף חברי השמאל וההכרעה לא יכולה להיות ע”פ רוב דעות. יכול להיווצר מצב של הכרח בעזיבה אף כי שלא יהיה נישול.
קובע כי כל טנדנציה שנקבעת צריכה לקבל מראש את ההנחה הזו. אלו מצאנו בסיס כזה היינו יכולים להגיע להבנה בוויכוח בעניינים אלה. אין זה אידיאל להצטרף לאחד הקיבוצים הארציים.
קשה למצא סינתזה בין שלשה זרמים הקיימים בקיבוץ.
כשם שאין לענות כיום למה שאין התנועות הקיבוציות יכולות לאחד לכל הפחות את פעולותיהן כך אין כיום הקיבוץ להצטרף לאיזה שהוא קיבוץ ארצי.
הקיבוץ יכול להצטרף לקיבוץ ארצי רק כשאנשים בודדים יישארו ממאנים לכך, עכ”פ יותר משני שליש דרושים לכך.
המצב האובייקטיבי דוחף באמת להכרעה. והנישול מתחיל בהכרעה של 2/3 כנגד השליש האחרון.
אי אפשר בלי הרוב המכריע של הקיבוץ להטות אותו לדרך שהולכים הקיבוצים היום בארץ.
אין איש יכול להכחיש שהקיבוץ אינו מוכן ואינו רוצה להכריע בשאלות שהציג הקיבוץ הארצי.
איני רוצה – כי זה בלי תקווה – שנפתח את השיחות האלה להכרעה. זה רק ירחיק אותנו מפתרון הדברים. ולא יאפשר לקבע קו לגבי הזמן הקרוב.
אם יש לקב”הא דעה אדיבה ביחס לב”א צריך לקבל שהקיבוץ לא יוכל לתת תשובה על השאלות:
1) אם הוא מוכן להצטרף לקב”הא. 2) האם הקבוץ מוכן להבטיח תנאי התפתחות מתאימים.
מפני שלתשובה לשתי השאלות האלה כרוכה ההכרעה.
אנו מוכנים היום לקבל מספר מסוים של אנשים. מספר שהוא לא יכרע וגם לא יתבטל כאן. הקיבוץ יכול לקבל רק מספר שנחוץ לו לפתח המשק. ורק בשטח זה יש לדבר.
כל הבטחה נוספת אומרת הכרעה למעשה.
נדמה לי חברי הקב”הא (שנמצאים אצלנו) צריכים לדאוג לכך שבתנאים אלה תמצא הקבוצה למילואים.
אם תמצא קבוצה כזו,   בלי הבטחה מוקדמת צריך לקבלה. וניתנת האפשרות המלאה להתפתחות הדברים.
אחרי זה נצטרך להיכנס לדרך חדש של דיון בדברים.

 

המשך  השיחה.         16.12.1933

צבי נ.:  מתכון למכתב של הקיבוץ הארצי ולתנאים שבו. לא יכול להסכים בתור חבר קיבוץ מחסר הצדקה מעשית. לא כדאי לנו וקיבוץ להתקשר עם הקיבוץ הארצי.
לדבריו של אליעזר: מבחינה משקית אינו יכול להסכים לקביעת התרחבות רבה של המשק. תוספת אנשים צריכה להיות זהירה. יש הרושם גם עכשיו חסרה המתיחות הנורמלית בעבודה וזה מתבטא בלקויים בארגון העבודה. מוקדם להתווכח על תוספת גדולה של חברים. כיום צריך להוסיף מעבר* ל 15 איש.
אשר לשאר השאלות הכרוכות בזה. האם יש היום מקום לדבר על הצטרפות לקב”הא. חושב שזה כיום בלתי אפשרי. הנחה אחת התובעת את ההצטרפות היא קרבת הגזע בינינו לבין הקב”הא.
נוכח על צדקת ההנחה בבקרו בקיבוצי השה”צ. האלמנט האנושי הזה קבע לנו בוודאי.

 

הקושי הוא בשטח אחר, בפרוגרמה הפוליטית של כל קיבוץ ארצי. הוא העיקר ועולה על כל שאר המומנטים המלכדים את הקבוצות. זה גם מבדיל בין הקיבוצים הארציים. הדבר הזה קובע בשבילנו את הצטרפותנו לאחד הקב”הא. אלו היה ארגון חסר פרוגרמה הזאת ודאי היה לנו קל להכריע. לדידי לא נשתנו הדברים מכפי שהיו לפני כמה שנים. התפתחות התנועה הקיבוצית דומה לתנועת העבודה בכלל. מפני שזה מקביל אין כיום מקום לאחוד התנועה הקיבוצית.
עדין הדרך רחוקה לאחוד המעמד למרות הדרישה. הוא אמנם הכרחי אבל זה עניין של תקופה. המצב בארץ אינו טוב מאשר בחו”ל, החנוך הסוציאליסטי כאן לקוי. יש לזה בוודאי סבות אובייקטיביות. שמעתי דעה שבארץ שולטת מפלגה אשר צריכה לעבור התפתחות בכדי שתהיה רפורמיסטית. אין על כן סיכויים לאחוד תנועת העבודה בכללה ובחלקה הקיבוצי.
מה הם הדרכים למיעוט אופוזיציוני בלתי מאורגן בקנה מידה ארצי? לו חשבתי שמצב כזה ימשך עשרות שנים לא היינו יכולים לעמוד נגד הזרם, אבל יש גורמים חושבים הדוחפים להתפתחות מהירה יותר. דרישתי הפרטית היא: הפרימט של הסוציאליזם בתוך תנועת העבודה בארץ.
לא התייאש* על כן מאפשרות של מציאת מסגרת פוליטית גם בשבילי. הקיבוץ הארצי היה לי סימפטי בהופעות שונות כגון בשאלת האינטרוונציה נגד רוסיה הסובייטית. אבל הגלויים האלה היו תמיד מלווים לואי שבטל את החלק הראשון, במקר זה למשל המחאה נגד רדיפת הציונות ברוסיה. אותו הדבר הדרישה לארגון משותף יחד עם דורשי עבודה וכו’. זה מהווה סתירה הנוטלת את הממש מהשאיפה של השו”הצ לכוון סוציאליסטי יותר רדיקלי. לדידי נמצא עדין השו”הצ בצוותא אחת עם המפ”אי. אין לדעת את השפעת העלייה החדשה על כוון הרדיקלי בק”הש באם יגבילו את העלייה, והכוחות הצעירים יתמעטו.
הפרוגרמה הפוליטית של השו”הצ אינה שלי ושל חברי, אין לאחד ציונות מקסימליסטית עם סוציאליזם מקסימליסטי. צריך לקבוע פרימט, והוא אינו עושה את זה. מתוך כל זה אין כיום לקבל את ההצעה לתקן את המעוות ולשוב אל מקורנו הקרוב לנו מבחינה חברתית ותרבותית.

אשר למצבו של הקיבוץ שלנו, אני בוודאי לא שלם אתו. יש סימפטומים המעידים על כוחות צנטריפוגליים והם רבים והולכים. אלה היו אמנם תמיד, אבל היו אנשים שעזרו להתגבר על זה. איני חושב שהגורם הפוליטי השפיע על הגברת הלקויים באפן מיוחד. אבליג על כל האשמות ההדדיות הנובעות מהעבר. פרוד הלבבות היה קיים גם לפני הפילוג הפוליטי, הוא גרם רק להתרכזות שאלות חברתיות ומשקיות מסביב לפרוגרמה פוליטית. יש דעה שאין הקיבוץ יכול להמשיך במצבו הנוכחי מבלי שיצטרף לאחד הקיבוצים הארציים. כל אחד חייב להציג לפניו את השאלה אם מותר לו בשהותו כאן להפריע לנורמליזציה של הקיבוץ.
לדעתי אין הכרח להצטרף, יכול להיות הכרח אובייקטיבי וסובייקטיבי. גורמים מסוג ראשון יש בוודאי רבים, אבל אין גורם מיוחד שיכריח אותנו להיכנס לקב”הא. חוסר אנשים שהוא קבוע אינו גורם אובייקטיבי. אם חפשנו בקב”הא את האלמנט הכי רצוי לנו איננו מחויבים להתאחד אתו כעם גוף פוליטי. איני חושב שאין תקווה למלא את השורות מחוץ למקור הזה. לא אציע את זה היום כל עוד יש לי תקווה שיעזרו לנו בלי התנאי הידוע. אבל איני מסכים שכיום לא יוכל להתקיים קיבוץ בודד. גורמים סובייקטיבים יש להם באנשים השואפים לאחוד זה, לראות את כולנו בקו פוליטי אחד. אבל הימנעות הסובייקטיבית אינן מוכרחות להרוס את הקיבוץ.
אפשר לחיות בכל שטחי החיים בלי אחוד פוליטי בתוך הקיבוץ, אם אף אחד לא יחשוב על כבוש הקיבוץ. אנחנו יכולים גם להתווכח בשאלות פוליטיות, נוכרח גם להגיע לזה בקשר עם התפתחות תנועת העבודה כולה.
לו עמדתי לפני שתוף מעולה (מלא) עם השו”הצ מחוץ לשאלה הפוליטית לא הייתי מהסס, הקיבוץ יכול על כן להתקיים מחוץ לארגון פוליטי. הייתי אסיר תודה למי שהיה מראה לי ארגון קיבוצי כזרם קולקטיביסטי גרידא. אלה שאינם רואים היום מנוס מפני הצטרפות לקב”הא משלים את עצמם שהצורה של ארגון הקבוצות הוא נצחי. לקב”הא בוודאי לא הייתה ברירה אחרת מאשר להוציא מתוך שורותיו את הכופרים בעיקרו. כיום זהוא התוכן היחידי של כל קיבוץ ארצי בארץ, אבל אין זה מחייב לעתיד, כל עוד המעמד איננו מאוחד.

אצלנו השאלה חמורה ביותר כי הניתוח באנשים החיים שנים רבות במקום אחד קשה עד מאד. איני מאשים ברצון לנשול. אבל איני רואה אפשרות של קיום אנשים בעלי דעות פוליטיות מתנגדות מחייבות בקיבוץ ארצי. הכוונות הטהורות ביותר לא תעמודנו נגד התפתחות טבעית של הדברים. לא על נישול על כן, כי אם על אפשרות של תיקון הדברים. ולדעתי התוצאה תהיה במובן זה שלילית. ב
לדעתי אנחנו יכולים להיות חברה במלא מובן המלה גם בלי אחוד פוליטי. לי אין מקום בקיבוץ שאינו מחייב אותו בשביל עצמו. יש לי הכרח לחיות בתוך קיבוץ. לא ניתנסתי אמנם בקיבוץ אחר. הקיבוץ שלנו עמד ועומד תמיד לפני הכרת רבים. בשבילי קיבוץ שירצה לחייב לפרוגרמה פוליטית אחת לא יהי מקום קיום בשבילי. יחד עם זה הכרחי שאין זכות לבודדים להפריע לנורמליזציה של הקיבוץ. לדעתי אין המצב מחייב את זה. איני חושב אגב שכניסה לקב”הא הייתה מרפאה את כל הנגעים שלנו, אקט כזה של רצון מעודד בוודאי לזמן מה, אבל אין זו תרופה. היא תלויה בנו ולא בפרוגרמה פוליטית.
כל ניסיון לנסות אחוד דעות לפני אחוד המעמד לא יוביל למטרה.

זאב:  הקושי בהתפתחות הוויכוח בשאלה זו נובע מהמרחק בזמן שבין הצגת השאלה ובין המשכת הדיון. אם כי שמענו המחסור בידיים עובדות אינו חמור, יש הרגשה הפוכה. כבר בשנה שעברה חסרו אנשים וביחוד אחרי העזיבה במשך השנה. המושג של כוח הקליטה הוא גמיש מאד. כיום ברוב ההתיישבות הקיבוצית יש הכרה שמתפקיד של פעולת ההתיישבות הוא יצירת בסיס לתאים קיבוציים. הגדלת התנובה ורציונליזציה בלבד (כדרך המשק הקפיטליסטי) כמטרת קיבוץ עומדת בסתירה עם יעודיו והוא יתנון.
התרגלנו למסגרת של 120 איש הנותנת ערובה לחיים נורמליים. מעל למספר זה נכנס לספירה קיבוצית אחרת. זה נכון אולי למספרים גבוהים. אבל אם הקבוצה הקטנה שקבעה את המספר ל50-60 איש חרגה מהמסגרת הזו גם אנו לא יכולים להתלות באקסיומות משקיות ובמספרים מוחלטים. הדאגה העיקרית שלנו איננה להשגת אנשים שימלאו מקום בעבודה, כי אם לעתידו של הקיבוץ, לשמירת ערכיו החברתיים והתרבותיים היכולים להישטף על ידי תוספת כוחות אנרכית.
אנחנו חיים כאן 13 שנה, השקענו במקום הרבה מרץ ומי יכול לדרוש שנמשיך בדרך של ניסיונות שסיומם נתבלט בהרבה קבוצות. אנו צריכים ללמוד איך לפתור את השאלה החברותית שלנו בחסכון המקסימלי של כוחות. הניסיון של קליטת אנשים בודדים כשיטה לא הוכיח את הצלחתו בקבוצות רבות.
צבי העביר את הבירור לשטח הנכון. הוא אמנם לא הבין נכון את פירוש המכתב של הקב”הא לעמדתנו אנו. המגמה שלנו היא לגשת לניסיון של השלמת הקיבוץ בשותפות עם הקב”הא.
אם הקיבוץ יכריע לפנות דווקא לקב”הא ולא ארגון אחר תבחן בזה עמדתו החברתית. אם נשקיף על זה כעל הצעות זולות או יקרות הקב”הא לא יעמוד בהתחרות.
קשה להיכנס לשאלת הקולקטיביות הרעיונית, יש פה ספיח של פרי קול’ רעיונית בתוך גדוד העבודה. צבי מתנה כתנאי לקולקטיביות זו את אחוד המעמד. מרבים היום לדבר על זה. יש הבדל בין מפלגה למעמד. אין לקוות שבמשטר הנוכחי כל המעמד יהיה במפלגה אחת. היא יכולה ללכד את כל המעמד לפעולה אחת אבל אין לזהות את שינהם. המפלגה היא אבנגרד. התנועה הקיבוצית מהווה סקטור של יצירה אבל אינה יכולה להתנכר למלחמה של המעמד. כל תנועה קולקטיבית שלא יהיה לה רעיון מרכזי אחד לא תוכל להשתלט על כל הסכנות הקיימות גם בפרוצסים הכלכליים בתוך הקולקטיב עצמו, והיא תתנכר למעמדה*. אין על כן להתנות.

אין זה מקרה שהתנועה הקיבוצית צועדת במהירות לקראת התלכדות רעיונית. אני רוצה לעסוק בזה עד כמה אנו יכולים למצות את הפניה לקה”א בלב שלם. יש בוודאי רבים החוששים למזימות כבוש של הק”הא. בגישה כזאת אין כל ערך לבירור הזה. הניסיון של פתרון בשותפות עם הקה”א אפשרי רק מתוך הסכמה שהוא יכול לגשת כך מתוך השקפתו הוא על דברים אלה. אין הקה”א לשכת עבודה כי אם אגוד של גופים קיבוציים, והוא יכול לפתור את השאלה רק מתוך אמונה בהצלחה.

אין על כן יכול להיות וויכוח על המספר, כי אם על כוח הקליטה של המשק. אם הקיבוץ ילך בדרך של פתרון חברתי או של צרוף בודדים, הקה”א עומד לפני מציאת קבוצת אנשים שתוכל להתמזג עם אנשי המקום מבלי להתבטל בתוכם.
גם חפצי בה קבלה קבוצת אנשים גדולה מכפי צרכיה והמשק לא סבל מזה כלל. יתכן ששם פעלו גורמים אחרים, הכרח וחסר בהרבה. כדאי שהקיבוץ ימנע מעצמו מצד כזה, מפרשים את התנאים לא נכון. התנאי אמור לגבי גוף מסוים שיבוא בחשבון להשלמה, אם לא יוכל להתקבל כולו תיכף הקיבוץ צריך להתחייב לקבל את הנותרים במשך תקופה ידועה.
תנאים אחרים אין. נדמה לי שנקודת הכובד היא בשאלה אחרת: הסכנה של גדול התא של הקה”א במקום. אומרים לנו שלא נדחוף להכרעה. אבל כל פתרון יהיה הכרעה. ותוצאותיה יותר.
רוצים לשמור על איזון הכוחות.
הקה”א יכול לגשת לפתרון של שאלה בתוך משך מסוים באם יש התאמה באחת היסודות בינו לבין המשק הזה, אם לא השאלה הפוליטית הכי החברותית. ואם אומרים מראש שכל גדול הכוח הזה מהווה סכנה לגבי הקיבוץ שלנו הרי זה הבעת אי אמון לקה”א. איך אפשר בצורה זו לנהל משא ומתן? כאן נקודת הכובד ופה יסתיים הוויכוח.
אם דברנו לפני שנתיים על סטביליזציה של כוחות בתוך הקיבוץ הרי מתוך רצון לשמירה על יצירה משותפת, זה לא נתקים, שווי המשקל הופר. אבל גם תוספת של 20-25 אנשים אינו יוצר מצב של סכנה לשווי משקל זה.
לקיבוץ שלנו קרה פעם אסון הגורר אחריו תקלות רבות עד היום. הסיטואציה שבה חל הפילוג ביננו איננה דומה לסיטואציה של היום. מה שנישאר הן קליפות אורגניות המביאות נזק עצום לעתידו של הקיבוץ, ואין להם הצדקה בתנאים של היום. אם הקיבוץ יצטרך לעבור עוד תקופה ארורה של אקספרימנטים ידלדל הרבה מאד בדרך זו של תנודות. אלו היה מי שהוא מציע להצטרף למשל לקיבוץ המאוחד היה זה צעד מכוון, אבל להמשיך בדרך של ניסיונות במצב עתידי של חוסר יציבות – זו לא הדרך. לא נפתור את השאלה על ידי קביעת מספרים.

יוסף פ.:  אנחנו נגשים לדיון לשאלה זאת לא מתוך משבר חברותי או מתוך וויכוח פוליטי סוער ומצב חמור, כי אם
כל העזיבות נשאו אופי פרטי, יש רשם בין החברים שהתנועה הקיבוצית בארץ נכנסת לדפוסים מסוימים והקיבוץ שלנו יישאר בודד. אני חושב את הקיבוץ שלנו גם כיום לאיתן למדי גם מבחינה חברתית. ידענו תמיד לגבור על זמנים קשים ולהמשיך ביצירתנו המשקית והחברותית. זאת עובדה ונוכח העובדה הזאת יכול להיות אמון בעתידנו*. אם כיום יש בינינו אחוז הגאה של וותיקים ביחס לשאר הקבוצות גם זה מעיד דבר מה. גם העוזבים נמשכים תמיד למקום הזה ולא רק מתוך חייהם הפרטיים. נוצרה כאן הרגשת בית. פועל איזה כוח יסודי.
אשר למספר החברים מבחינה משקית. אני איני יכול לקבע כיום מסגרת לנתונים האובייקטיבים. טרם ידענו לנצל אותם דיים. לא מגמתנו החברתית תקבע את הגידול באנשים כי אם התנאים לאמצעי התוצרת. יחד עם זה קביעת 120 איש אינה מקרית. יתכן שבעוד שנה נצטרך לדון על שנוי, כיום הזה אין לנו צורך ביותר מ 120-125 איש. יש כבר מספר אנשים זמניים, ותוספת גדולה של אנשים חדשים תיצור קשיים רבים מאד, וצריך להיות זהיר מאד. לא צריך לעבור על 10-12 איש.
הכתובת שעלינו לפנות היא כיום הקה”א. יש בתנועה הקבוצתית קוים מבדילים מחוץ לפוליטי, ואלה קבעים בשבילי את הפניה לשו”הצ. בזה מעניינים בוואדי עוד יותר ממני חברי הקה”א במקום. על הניגודים בתוך השיחות לא נגבור בנקל, לא בשיחות אלה על כל פנים שואלים רבים מה הכריח את השו”הצ להוסיף לו לבוש פוליטי על יעודיו הקיבוציים והחינוכיים.
בשבילי קובעת ראשית כל השמירה על הנוצר וקיים אצלנו כאן.
רע שלקיבוץ הזה אין קשר צבורי לתנועה, לא פוליטי. זה מכאיב, אבל כנראה זמן רב עוד לא נגבור על זה. לא צריך תמיד לשיים בהרס הקיבוץ. יתכן שנמצא במצב קשה מאד בקשר עם סיפוח אנשים.
אבל אם חברי הקה”א במקום יראו את הדברים מהשקפת הקיבוץ שלנו, יאפשרו לנו קבלת אנשים בגבול המדובר.
שיחה בעניין המים.

28.12.1933

(ספר 8 עמודים 198-201)

דוד כ.:
עלינו לקבע היום עמדה לקראת ישיבת קואופרטיב המים אשר תתקיים מחר.
כמות המים המוחלטת טרם נקבעה – לפני שנה הגענו ל 200 קוב – דרוש מניע יותר גדול כן גם
משאבה יורת גדולה בהתאם לכמות המשערת של המים (400 קוב?) – המשאבה נשמרה לפי שעה אצלנו עד מסירת ההזמנה המוחלטת. הזמנו את המהנדס בלַס ודעתו היא שאין להזמין את המשאבה בטרם שנקבעה כמות המים המוחלטת ולאחר זה יוכל הוא להציע ברורות בדבר גודל וסוג המשאבה. כן גם ינהל המו”מ בדבר העברת החשמל.
כל זמן שהמשאבה נמצאת על המקום הננו מצווים לשאוב מים לשם השקאת השדות. בקשר עם חלוקת המים עם יתר המשקים יתנהל מחר המו”מ.

——————-

לפי ההסכם אשר נקבע בין המשקים נמצא כי:
א) המים אשר נמצאו שייכים בכל אוצרות המים לכל המשקים, וצריכים להתחלק ביניהם. בהתאם לזה בוצע הקדוח ע”י הקואופרטיב.
ב) בזמן מסוים צריכים להיעשות קדוחים נוספים בהתאם לבדיקה יסודית ע”י שטֶרן.

לדעתי עלינו לבוא לישיבה דמחר בהצהרת קיום שתי ההנחות הנ”ל, בכך עד אביב קים פרוביזוריום אשר בתחומו אין להעביר את המשאבה. כן גם: המים נוספו אמנם, אולם יש לזכור כי בלעדי המים הנוספים אשר נמצאו לא נוכל להשקות את שטחי הפלחה. לפי כך יש להשאיר בידינו בגבול הזמן הזה גם את מי ריחניה.
התקופה השנייה היא מחצית הקיץ צ’ד. יתכן כי מי ריחניה יעברו ברובם לרשות המשקים כחלוקה זמנית עד קיום הסעיף ב’ של ההסכם. הוא קידוח נוסף ע”י כל המשקים. לאחר בצוע של כל הקדוחים, תבוא החלוקה הסופית בקנה מידה יישובי.
אתמול הייתה לנו ישיבה עם ח”ב. שם הובעה דעה: עד ביצוע כל הקידוחים שייכים כל מי הבאר לנו (פריץ), ההבדל בין דעתנו לדעת פריץ היא יותר בגישה להצגת השאלה מאשר מעשית.

צבי נ.
דוד הציג נכון את השאלה מבחינה חוקית לגבי הקואופרטיב, רצוני להוסיף אי אלה פרטים.
לפי שעה טרם ידוע לנו מה הוא סוג המשאבה, אם נאפשר באר או לאו וכו’.
ב) גם לא ברורה לפי שעה תבנית ניצול וחלוקת המים בשטחים וגדולים. באפן כללי אפשר להגיד כי יושקו כל השטחים מעל לתעלת F  ואי אלה שטחים של ח”ב.  ברם בטרם שנודעה לנו כמות המים אין לקבע מסמרות.
אשר לענייו החלקה בין המשקים, חברי הקואופרטיב. חלוקי דעות בישיבה דאתמול היו בגבול קביעת זמן הפרוביזוריום וחלוקת המים בעת זאת. – כל עוד שלא נוצלו כל אוצרות המים אין לגשת לחלוקה כללית לקביעת תבניות לפיה. עלינו לדרש את המשך הקדיחות.
עד בוא המשאבה הגדולה עלינו לנצל את הכמות של 100-200 קוב – במקרה של חולקה כללית של הכמות תהיה תועלתנו אפסית. – התקופה השנייה של הפרוביזוריום היא הקיץ. מצד העובדתי יכולים המשקים לקבל את מי ריחניה אם יש בבאר מעל 250 קוב, אין לנו יסוד לתביעות על מי ריחניה, מאשר רק לדבר על חילופין בכדי לקבל מים בג’לוד.
ח”ב יכולה לנצל למטעים שלה 50-60 קוב ממי ריחניה, אך לא תוכל לותר על מי ג’לוד ע”י הנקודה.

על כן יכולה רק ת”י לנצל ולהנות מהתוספות של מי ריחניה. יש גם לזכור כי בקיץ הבא לא נוכל עוד לנצל את כל מי הבאר החדשה – לפי כך אין להגשים עוד הקיץ את החלוקה השלמה לפני החלוקה הסופית אשא תתבסס על קביעת אוצרות המים בעמק. יצטרך להיקבע מפתח חדש של יחדה משקית בעמק עם כמות הדונמים להשקאה על כל משפחה.

אליעזר:
עלינו לתת לעצמנו דו”ח מקיף על האפשרויות אשר עומדות להתגלות בעמק עם מציאת הכמות משוערת של המים. יש לגשת לשאלה מבחינה יישובית כֵנַה – דרושה גישה חיובית לניצול האפשרויות הגנוזות בעמק.
כפי שידוע מתנהל מו”מ עם וטו על השגת הלוואה לשם בצוע השקעה גדולה בעמק. יש לשמר בפני השתלטות של חברות פרטיות על אמצעי תוצרת הכי חיוני של ההתיישבות העובדת. – הבאר שלנו צריכה להימצא ברשות מוסד עליון אשר ישמר על בעלות יישובית על האוצרות המים.
ביחס לתקופת הפרוביזריום צריך להבדיל בין הריאלי ובלתי ראלי. הוא צריך להיות בהיר.
לדעתי יש לקבע זמן מסוים אשר בתחומו (שנה אחת) יש לחייב את כל המשקים לעשות את כל הקדיחות הדרושות לשם גלוי וקביעת כמות המים בעמק.
גם אנו לא צריכים לעשות את החשבונות על יסוד 400 קוב מים. אנו צריכים לקבוע את המשאבה הזאת ולעבוד בה שנה, במשך הזמן יתבררו לנו הרבה דברים, ואחר כך נוכל לגשת לקביעת משאבה חדשה. גם במשך השנה לא נוכל לנצל את כל כמות המים.
לא יכולים במשך השנה לחול שנויים יסודיים במבנה המשקים, כל עוד שלא ידועה כל כמות המים. הבאר צריכה לשמש רק עזר. – בח”ב יש מחשבה ברורה מעט על אפשרות ניצול המים. איננו מוכנים לקפיצה כזאת בכמות המים, מפני שזה היה אומר כמעט הכפלת הקיבוץ. טרם בררנו לעצמנו מה הם הגדולים אשר ינצלו את המים. ומה שזה יגיד לגבי כוחות העבודה וכוח הכללי שלנו.
עלינו לקבע לעצמנו זמן לשם ברור יסודי ומקיף של כל השאלות המשקיות הכרוכות בריבוי המים.

דרור:
הדברים שנאמרו ע”ע דללו במעט את השאלה. ברם הננו קשורים עם משקים אחרים וישוב כלו עם גלוי המים, ע”כ להתחשב בזה בדיוננו בעניין הנכבד הזה. לדעתי מרכז השאלה הוא בתביעה לניצול מלא של המים אשר נמצאו בבאר. השימוש צריך להיות במובן משותף. עלינו להתאים את עצמנו לתקף התביעה, ולא נוכל לחשֵב במתינות את כל החשבונות. – לדעתי עלינו להכניס את כמות המים אשר אפשר כיום להעלות ע”פ הקרקע לחשבון המשותף. – עלינו לברר באופן תכוף את השאלות המשקיות הכרוכות בגדול כמות המים אצלנו. חלק הגון של תוספת המים ישמש לנו מלויים לשם בצוע התוכנית דהיום של גדולי ההשקאה. כיום הננו זקוקים לכמות כפולה של המים אשר עמדו לרשותנו השנה. – אין לדחות יותר את התיישבות קב’ החוגים. – לא נחוץ שום פרוביזוריום – השותפות קימת, הקדוחים ימשכו ולפי כך השאלה הכללית תמצא את פתרונה.
יש אומרים כי יש להוסיף מים לפלחה לשם הבטחתה בשנות בצורת, אולם כל עוד שכל המשקים לא היגעו לאפשרות כזאת, איננו צריכים לקבע לעצמנו (בתקף העובדה שהמים נמצאו אצלנו) יתרונות מעל יתר המשקים. – גם איננו יכולים לדרוש את המים במשך החרף נוסף למי ריחניה. זאת סתירה בשותפות.

סמט:
העניין מסובך מאד לא רק לגבי העתיד ב”א, גם לגבי הישיבה במחר. לדעתי יש לקבע פרוביזוריום. יש לקבע הנחה כי אף משק לא יצור במשקו הנחות משקיות אשר יכולות בעתיד לשמש תקימים לדרישות למים בעתיד. – לא בסמכותנו לדאוג לקבל החוגים. בכול השאלה הזאת כן גם בשאלת קב’ החוגים צריכים לטפל מוסדות התיישבותיים.

 

 

דוד כ.:
אליעזר מרחיק לכת במסקנותיו בקבעו פרביזוריום של שנה. אני וצבי קבעים דרגות של זמן המעבר. – אני מסכים להנחה של אליעזר כי תוספת מים רבה גוררת אחריה ריבוי ידים עובדות. אולם לא עתה העת לברור הפרובלמה הזאת. – הבדל יסודי יש בין דעותיי לבין דעות דרור.
אשר להתיישבות החוגים: אם מוסד אובייקטיבי יקבע כי התיישבות החוגים דורשת חלק המים, אני מסכים, אולם זה צריך להיות מבוסס ומוכח – הנני דוחה את דעתו של דרור כי אי נתינת מים הוא מונעת התיישבות.

צבי נ.:
אליעזר מציע להשאיר את המשאבה דהיום למשך שנה – הדבר אינו פשוט: אנו זקוקים לשנה הבאה (קיץ) בשביל לקים את כל הגידולים דהיום 120-140 קוב.   –   –   –

ממינה:
לא יתכן שלא נוכל לנצל את כל המים אשר נמצאו בבאר החדשה. יש למצא מקורות כספיים לשם חיפוש מים.

סלומניצקי:
יש לחכות לגמר חקירות של שטֶרן, ואחרי זה לגשת לחלוקה. – אני מחייב את זמן המעבר לפי הצעת דוד כ.

יצחק נ.:
מוקדם לברר את שאלת החלוקה הסופית בטרם שבוצעו חקירותיו של שטרן. – אנו צריכים לקנות להשנה משאבה של 250 קוב. – אשר למחר: איננו יכולים לותר על מי ריחניה עד גמר האינסטלציה עבור 250 קוב. במשך החרף עלינו להבטיח את השקיית החיטה.

מנדל ר.:
איננו יכולים עתה להתקשר על קנית משאבה. כן גם איננו יכולים לקבע עמדה בשאלה בהקיף יישובי. – השאלה העיקרית מחר תהיה השקאת חרף. בשאלת הקיץ יש לנו הזמן לדבר. אנו צריכים להבטיח   –   –

יוסף פ.:
תוספת המים תשנה את פני העמק במובן היישובי. –
אסור לנו לעשות כל השקעה בקשר עם המים אשר נמצאו. –

שיחה.

30.12.1933

(ספר 8 עמודים 202-204)

המשך קבלת חברים:

רבקה ה.:  יש לקיבוצנו כשרון להסתבך, עד כי קשה למצא פתרון מלא. יש למצא כרגע פתרון זמני. מצטערת שלא יצא לפועל ההצעה להזמין את חברי הועה”פ של הקב”הא לשיחות אלה.
מציעה את ההצעה הזו כיום. הם אינטרסנטים כמונו והברור צריך להיעשות משותף. ביחס למספר האנשים צריך למצא את האמת האובייקטיבית. דבריו של אליעזר בקשר עם נישול פגעו בה קשה.
זה סימפטום* קשה בעצם השמיעו, לזה לא הייתה נחוצה סניגוריה להשאיר קבוצה בודדת זה לא אידיאלי.

אליעזר:  הערתה של רבקה לדבריו מוזרה – הדבר נשמע יותר מוקדם והוא בא להפריח את היסוד לדבורים על נישול.

בנימין:  רוצה להפריד בין שאלת קבלת אנשים ובין שאלת ההצטרפות בעתיד לקב”הא.
בלחץ של חסר אנשים לא צריך להיות הדוחף להכרעה. – גם אחרי גלוי המים אין מה לדבר על תוספת גדולה של אנשים, 10-15 אנשים ולא יותר. השלמת מספר אנשים לשם מילוי העבודה במסגרת המשק הקיימת. את האנשים האלה יש לקבל מהקיבוץ הארצי בלי כל תנאים. אלמנט זה קבל הכשרה קיבוץ ויקל עלינו את קליטתם.
לדעתי מצבנו החברותי אינו משביע רצון – מצבנו בתור קיבוץ איננו איתן. אולם שנות הקיום אינו עוד ערובה לעתיד. יש ביכולתם של אנשינו לכלכל ענייני חברה אולם הצמצום שלנו הופך את הכוחות למפרידים. – תוצאה מצרות הגבולין – חסר שדה פעולה לשם הפרית הכוחות.
יחסים שליליים בין החברים לא רק על השטח הפוליטי. שרש הדבר נעוץ בראשית היוסד הקיבוץ מביתניה עלית דרך ההתיישבות. במשך הזמן נוספו גורמים והמומנט הפוליטי נוסף לאחרונה.
והיותנו מסוגרים מצמצם את היקף ראייתו של הפרט ויוצר התנגשות הדדית – ואנכיות צרה.
תוצאה הוא מחייב הצטרפות לכוחות* הקבוצות.
אין בכוחנו להעשיר ולחסן את המטען הרעיוני של האנשים החדשים במקום.
אינני חושב שהצטרפות לאחד הגופים היא תרופה לכל הנגעים בחיי חברה ומשק – בוודאי גם בקבוצות המסונפות לא הכול כשורה.
לשאלת הצטרפותנו לקב”הא. תמוה שחברי הקב”הא במקום נתנו את ידם להעמדת התנאים.
מה ישתנה בסדרי חיינו לאחר כניסתנו? – הפילוג הפוליטי הוא עובדה. 2/3 החברים לוקחים חבל
בחיי תנועת הפועלים בארץ. ההבדלים בין מפא”י והשו”הצ הם רק פוטנציאלים, למעשה היום יומי יש יסוד חיוב משותף אקטיביות ציונית – מבחינה זו אין קשי בהצטרפות אולם מצב הקיבוץ לא ישתנה – ההשתייכות תהיה פורמלית גרידא – כוחנו לא יגדל היות ומעבר למפא”י והשו”הצ עושים חבר אנשים שאין להם הקו המשותף, זה אשר מנע בעדנו הופעה ציבורית משותפת עד כה.

אליעזר:  נכון שקיים יתרון אנו יכולים לדון מתוך מצב שקט – אולם זה רלבנטי וצריך למנוע שנגיע למצב עצבני. הקב”הא העמיד תנאים לכן צריך להכניס לנימוקים של הצד שכנגד אולם אין כאן לחץ. הצד השני אינו יכול למלא פונקציה של לשכת עבודה. החמר העומד לדיון הוא בעל רצינות וטנדנציה ליצירת קיבוץ חדש. קיימת מסרת המקשה על האנשים את ההכרעה שלא בקו הרגיל. לא עומדים לרשות הקב”הא פירורים. וקשה להניע את האנשים בלי להבטיח להם פרספקטיבה. התיישבות במשק קיים לא מושכת. צריך לחשב את החשבון הראלי ולא רק פוליטיקה.
השגת הדבר לאחר כל בירורנו תדרוש הרבה זמן ומרץ – המצאת האנשים. מתנגד שהתנאים האובייקטיבים יקבעו את הגבולות החברותיים. את הגבולות האלה יש פעם לקבע ולא להתגלגל בדרך של אונטורות בספוב אנשים.

קביעת הגבולין יקבע את הטמפו – טוב שהמספר יושלם כעבר שנתיים ולפתור בבת אחת.
הכוונה לשמר על הקונצפציה של יחסי כוחות. דחית ההכרעה אומרת הכרעה לקיים את
הסטטוס קוו. בירורים לא יביאו לשם דבר. פעם הגן על הסטטוס העריך את זה כגורל וכבד את זה, כיום אין אפשרות לחזר למצב זה – אי רצון לנורמליזציה לא מוכן לתת את ידו לכך.
ייקח מי שהוא אחר את האיניציטיבה לנורמליזציה של חיי הקיבוץ, היה רוצה שהקב”הא ייקח את האיניציטיבה הזו.
נכון שצריך להיות וויכוח בין שלשה צדדים, ויש מקום לוויכוח – והוא יכול להיות פורה. כולם מודים שמצבנו אינו מניח. אף אחד לא ציין את הגורם הדומיננטי.
בנימין הצביע על חסר דרך להצטרפות. יש דוחים לשעת איחוד התנועה הקיבוצית איחוד המעמד.
לקראת השיתוף השקענו בקב”הא הרבה מחשבות שהן אקסיומות איחוד פרוגרמטי של מעמד הפועלים תקדים לאיחוד התנועה הקב. הקבוצה מתקיימת בכוחות האנטגרליים שלה ולא על יסוד פרוגרמה מינימום.
לא מקרה שאנו היחדים נשארנו בבדידות. שיתוף מקסימלי יכול להתקיים רק על עם תוצל שדרה רעיוני. יותר מאשר כל פקטור חברתי אחר* היא קיימת ונופלת עם היותה מלוכדת במובן רעיוני. זה היסוד.
לאיחוד מעמד הפועלים יש היקף עולמי – איחוד פרוגרמטי דרך פירודים ופעולה אופוזיציונית אחראית. עם הוצר הקב”הא היה מתח הדעות בפנים כמו הים בקיבוץ. אנו לא עמלנו ליצירת כלום לשם שפת הבנה.

צבי נ.:  מראה על הסתירות בקב”הא בהכרזות סוצ. ופרימט ציוני.
מעמד הפועלים הוא פקטור בפרוצסים היסטוריים. מעמד הפ. היהודי ממלא פונקציה מסוימת בפרוצס השחרור הלאומי מקפל בחובו סנתזה דיאלקטית של הצ. והסוצ.
השאלה אם אנו חותרים בתפקידנו בדרך ריבוליציונית או אופורטוניסטית.
ההסת הצ. הוא רפרזנסציה של צרת היהודים וברגע שהיא תחדל להיות כזאת אין טעם למעמד הפועלים להשתייך אליה.
אפשר גם ב”אי להיות עקבי ולתת פרימט לסוצ. ברגע שמנתקים את עצמם מהמצב של  צקת  היהודים. זו השגיאה של האופ. השמאלית. ומקום למציאת סתירות היראתי כן שיש מקום לוויכוח.
מסגרת בלי בסוס פרוגרמטי היא ריקה.
פרוגרמה בתוך מסגרת יהווה כוחות יצירה.
החלטה פורמלי לא תשנה אולם המגע היום יומי במסגרת היא תשנה. נגד נישול ממש יש ערבויות. הכוונה היא להתפתחות כזאת שלשורת אנשים לא יהיה מקום. בקיבוצים צעירים נהגנו אכזריות לגבי דעות ליקבידטוריות אולם ידענו להבליג בשל ערך אישי וחברתי על הופעות ליקבידטוריות. לדוגמא בגן שמואל עזבו אנשים שנלאו מלשאת בחיי קב’, במזרע אותה ההופעה.
לא תמיד ההתמסדות עולה יפה וגובר האלמנט שבכוחו לשאת.
כאן אין הבדל בגזע, הקב”הא יוכרח להתחשב עם העובדה הקיימת. קיום גושים גדולים של חברים בעלי דעות אחרות. עמלים למצא דרך בתוך המסגרת של חֶבֶר הקב’. ואין קרבת
הגזע – וזרות. אולי יתכן למצא את הדבר בתוך הקב”הא חפש פוליטי – מאמין ש90% יוכלו למצא את דרכם בתוך המסגרת של השמ”הצ. איני רואה סכנות בעתיד.
הרצון של כבוש מתבטא בהסברה נגמר עם ההחלטה השלילית – יש למצות את השאלה ולא ללכת בעיוורון לקראת ההכרעה.
צריך לדעת לקראת מה חותרים בבירורים – הצבעה או המשכת הבירורים.
השיחה הבאה תעסוק בהצעות ובהצבעות או בהמשך הבירור.

 

 

תקציר שיחות קיבוץ – 1933

 

שיחה מטעם וועדת התרבות.       12.1.1933

סמט:  השיחה צריכה להיות מוקדשת לתקציב הוועדה. חדר הקריאה הולך ונגמר. לשם הפתיחה נחוץ התקציב. בפרט בשביל העיתונות. יש ערעורים על הצעת הוועדה ביחס לעיתונים. העיתונים המפלגתיים יקבעו את כמות יתר העיתונים.
מקריא את רשימת העיתונים. יש ערעור יסודי ביחוד ל”דבר”. יש חושבים שאת ה”דבר” צריך לחתום 10 אקס. הערב צריך להחליט. צרפנו את יצחק ניגר לוועדה. יש מקום להצעות של המפלגות ושל פרטים בנוגע לעיתונות.

נונק:  מתנגד גם הוא מסבה זאת, שאי אפשר  לחתום על עיתון של ההסתדרות פחות מגיליון אחד על 12 אנשים.

לונק:  תומך בהצעתה של הוועדה. חושב שעל ידי ההפחתה נוכל לחתום על עיתונים אחרים. מציע את “הפועל הצעיר” להפחית מ 4 (על פי הצעת הוועדה) ל 3, ולהוציא לגמרי את “העולם”.

אפרים ר.:  … אי אפשר להטיל על תקציב הוועד הפועל חובה לחתום על יתר גיליונות ה”דבר”, למען תמיכה בעתון.

צבי נ.:  ביחס ליתר העיתונים יש הרבה כתבי-עת שהם דרושים מאד לכל חברי הקיבוץ.

דרור:  צריך להשאיר את כמות הגיליונות של ה”דבר” מכל הנימוקים. הצעת הוועדה בנוגע ליתר העיתונים ערוכה באופן חד-צדדי. יש ביניהם עיתונים שלא עומדים בכלל על הגובה.

מצביעים אם להקטין את מספר הגיליונות או לא להקטין.
15 בעד הקטנה.
20 נגד     ”
הוחלט לא להקטין מספר הגיליונות של ה”דבר”.

אפרים ר.:  להשאיר מספר של 6 גיליונות “הפ. הצ.” ו”אחד. עב.” המערכת חייבת לנו 4 לירות.
מציע למחוק את “העולם” את “לשוננו”. “Der Kampf” מתקבל באופן פרטי.

יצחק נ.:  מציע: 2 הפ.הצ.,  1 אח.עב.,  2 השוה”צ,  2 פועלי ציון.

שוימר:  יש חובה להתחשב עם מספר הקוראים, ולא עם המפלגות.
מתנגד להצעת יצחק נ. (2-2-2), כי יש עיתונים שיש להם יותר קוראים.

צבי נ.:  מציע את ה Jnserna Lonal.

הוחלט לאשר: 10 “דבר”,  3 הפ.הצ.,  3 אחר. עב.,  3 השוה”צ בארץ והשוה”צ מחו”ל,
2 פועל ציון.  נשארות 3 לירות.

אישר צירופו של יצחק נ. לוועדת התרבות.

משה:  כבר שנים אחדות לא מלאנו את חובתנו כלפי האגודה “למען האוהל”. צריך פעם אחת להחליט אם נמשיך בשירותנו באגודה או לא.

 

 

 

 

שיחה של וועדת חברים – עזרת קרובים.       17.1.1933

הודעות (לפני השיחה):

בלוך:  מבקש לאשר הוצאות דרך לציר של “הקיבוץ הארצי” למועצתו.

נונק:      ”     ”      ”    ”     ”   ”   ה”מפאי”            ”

מאשרים.

משה ה.:  עלי להביא הערב בשם הוועדה הקודמת את החומר בעניין הנידון. אין אמנם טעם רב בהפרדת סעיפי התקציב כל אחד לפי עצמו, גם עזרה מדיצינית והוצאות חברים חשובים ונכבדים עד מאד, אבל לרגל המצב הכספי הקשה נתרכז לפי שעה רק בעזרת קרובים.
… יחד אנו צריכים ל 340 לא”י. התקציב של הוועדה בכללו הועמד בתוכנית על 360 לא”י. המוסדות לא היו עד היום כל אפשרות של הוספה לסכום זה.
הוטל עלינו גם לטפל בשאלת הבאת הקרובים הנה. לא עלה בידי להעלות דבר ממשי. השוואת החשבון מה כדאי יותר אם לשלוח כסף לחו”ל או להביא אותם הנה.
מכוון שלפי שעה אין אפשרות להביא הנה קרובים מבחינה אחרות אנו מצעים על כן לדחות את הבאת הקרובים לשנה אחת לעת עתה.

ארטק:  ניסנו לבוא לשיחה בהצעה מעשית. אולם אחרי ישיבות רבות לא עלה הדבר בידנו. יש רק אפשרות להעלות את התקציב של הוועדה על חשבון ענפי הספקה אחרים. לפי דעת מנהלי המוסדות האלה אין אפשרות כזאת.

משקה:  אני בקשתי מהוועדה עזרת קרובים. אם זה לא יסודר לא תהיה ברירה בידי אלא להביא את ההורים הנה.

אנשל:  כמה אנשים חושבים להביא את הוריהם ארצה.

משה ה.:  10 אנשים הודיעו עד היום את נכונותם להביא את ההורים הנה. ב 90 אחוזים של הזקוקים לעזרה החובה המלאה מוטלת עלינו מכוון שאין אחר שיוכל להשתתף בעזרה זאת מלבדנו.
הייתה הצעה להוריד מהכלכלה. יש חברים הטוענים כי אלו היו בצרות חיים אחרת היו מוצאים פתרון על ידי חסכון גם בכלכלה שלהם. אם נלך לפי קו זה הוברר שעל ידי כל מיני קיצוצים מסוג זה (קמוץ בשמן, בבשר, בהוספות לשומרים וכו’) נחסוך סכום של 60 לא”י בשנה. זה יותר חשוב בתור דמונסטרציה מוסרית, את השאלה למעשה אין זה פותר.

צבי נ.:  על חשיבות העניין אין לדבר. למעשה אני מציע לאשר לפי שעה 175 לא”י מתוך התקציב. יש גם לאשר את הקימוצים בכלכלה.

מנדל ר.:  הזכירו את ההשוואה עם משק פרטי. צריך לחשוב איך להתאים את צורת חיינו למילוי חובתנו. זו, כי בהוצאות אחרות אנו עולים על צורת חיים אחרת. כאן יכולה לעזור רק המאמצות שלנו, ולא שום מוסד. ואין זה אצלנו דבר קל לגמרי.
ניראה לי שהאפשרות היחידה בחיפוש פתרון הוא בהוספה של שעות עבודה שלנו. כמובן גם זה עניין קשה.
עזרת קרובים תעסיק אותנו עוד הרבה שנים. אין להפריד בין התקציב להבאת ההורים הנה. אם אפשרי קמוץ ממשי בכלכלה מבלי לגרום להתנוונות החברים מה טוב.

שנקה:  על סמך החשבונות הוברר שאנו עולים על תקציב הכלכלה בסכום של 30-40 לא”י לרבע שנה. בשנה שעברה לא עברנו בתקופה זו. אין על כן לחשוב על קיצוצים נוספים מחוץ לאלה שהוצעו. יחד אם זה אין להגיד שאי אפשר לרדת מדרגת חיינו כדוגמת קבוצות אחרות. אמנם אצלנו הדבר קשה עד לאין שעור.

בעניין הבאת ההורים לא הוחלט עד היום שום דבר. מצד הוועדה היו הצעות סותרות זו את זו. לפני שנתיים נטו לפתרון כזה, בשנה שעברה התנגדו והציעו לדחות אותו לפי שעה. אם העזרה לא תובטח לא תהיה לנו כל ברירה אחרת מאשר להביא אותם הנה ולהבטיח להם את פת לחמם.

משה ה.:  לדברי שנקה: יש מקרים שאנחנו לא מחויבים להביא את ההורים הנה מכוון שיש אחרים החייבים להשתתף בעזרה. צריך על כן להציג גבולות.

מנדל פ.:  למי שידוע קצת מצבנו הכספי, קשה לדבר על עזרת קרובים. הצורך הזה הולך וגדל ואין למצא את הפתרון בהורדת הכלכלה. את הסכום המוגש לעזרה אין לקצץ מכיוון שהוא אינו גדול ממילא. כל האמצעים כשרים להשגת המטרה הזו גם בהורדת דרגת חיינו.

צבי נ.:  נראה לי שלהקציב יותר מכפי שהצעתי (כ 240 לא”י) יהיה אילוזורי. אנחנו נעמוד עוד במשך השנה לפני צרכים רבים וחשובים מאד כגון דירות ילדים. על כל פנים מוכרחים להתאים צורך אחד לכל יתר צרכינו ולהציב גבולות.
אשר להבאת ההורים יש לחשוב איך לא להכניס תוהו ובוהו לכל העניין הזה. אני רוצה על כן שנדון בכובד ראש מה מותר לנו ומה אסור בגבולות המשק שלנו והאפשרויות הכלכליות שלו. מתנגד לעמדתו של מנדל ר. המאמין כי נוכל להגדיל את שעות העבודה שלנו. זה חשוב מאד גם בלאו הכי ולא מתגשם.

יצחק נ.:  יש לנו כיום חוב של 80 לא”י בערך על כול משפחה. לאיזה פועל יש חוב כזה? והוא ייקח על עצמו מעמסה נוספת של עזרת קרובים?
מציע לקבל עבודה החוץ בשביל 3-4 חברים ואת העבודה במשק להוציא לפועל בלי תוספת חברים.

אנשל:  אם להביא את מספר ההורים הזקוקים לעזרתנו צריך לדעת כי מלבד דירות שצריך להשיג עבורם, וקשיים מבחינה חברתית – מה שהזכירו, – צריך יהיה לבנות תקציב מיוחד.

שמואל ק.:  אסור לדחות את שאלת הבאת ההורים לזמן רחוק. מציע כבר השנה להביא מספר ידוע של הורים היותר דחוקים וזה באופן אובטומטי יוריד את טיב הכלכלה.

משה ה.:  לא צריך להציג את החברים בפני עובדה אלא קודם להשיג את ההסכמה של החברים, ושהחברים יהיו באופן פנימי מוכנים לכך.

שמואל ק.:  כל החברים בשיחה מסכימים לקצוצים, אולם ע”י השלחן זה אינו בהסכמה כדאי* כי אם יש התלוננות.

דזונק שואל:  ואתה לא?!  מתנגד להצעות סתמיות.

משה ה.:  יש מקומות שמביאים את ההורים ודואגים להם כשם שדואגים לילדיהם ואין רואים כל אפשרות אחרת, אצלנו החברים אינם מוכנים לכך.

תמר ש.:  ההצעה הכי ממשית שבאה הנה היא לשלח אנשים החוצה להרוויח. קיצוץ בכלכלה הוא לא מעשי כי למעשה כל אחד מאתנו יודע לדרוש מעל יכולתנו.

דוד כ.:  … יתכן שתהיה אפשרות לשלח בעונה ידועה שני זוגות בהמות לעבודות חוץ.
בכלכלה אין אפשרו הרבה לעשות. כי הקימוצים באים בחשבון לאיזון התקציב עוד מקודם.
מציע השנה להביא עוד 3-4 נפשות (הורים זקנים) ואז הדאגה בטח תהיה משותפת.
זאת תהיה התאכזרות גם כלפי חברים היושבים כאן וגם כלפי חלק חברים שרוצים להביא הנה את הוריהם ודרישותיהם השנה תדחנה, אבל אין אפשרות של פתרון אחר.

צבי נ.:  לכמה חברים יש כבר דרישות מאושרות להבאת הורים?

משה ה.:  2 חברים שרוצים להביא את הוריהם הנה, מלבדם יש עוד 2 דרישות להבאת הורים אבל לא לקיבוץ, כי אם רוצים לסדרם בעבודה בעיר. ומלבדם יש עוד חברים שאם לא נוכל לספק את דרישותיהם רוצים להביא את הוריהם הנה.

בולק:  מציע לדחות את שאלת הבאת הורים לשיחה שניה כי אין להחליט על שאלה כזאת על רגל אחת. וביחוד זה דורש גם חקירה אם יש עוד תומכים מלבד חברים בקיבוץ.
מתנגד להבאת הורים הנה.
את הקיצוץ הוא מציע להשיג ע”י קצוץ פרופורציונלי בכל הסעיפים.
פועל שאינו מרוויח לפחות 10 לא”י אינו תומך בהורים, ואם אנו למרות שאיננו מרוויחים סכום כזה רוצים לתמוך בהורים, מוכרחים לרדת מדרגת חיינו.

משה ה.:  יש הצעה לקבל את תקציב של 340 לא”י, יש הצעה שניה ל 240 לא”י.

לונק:  מציע להצביע על הסכום ולמסר ייפוי כוח למוסדות להוציאה לפועל אם ע”י עבודות חוץ או קיצוצים או שניהם יחד.

ארטק:  אם אנו רוצים לתמוך אז צריך לעשות זאת בכל האמצעים. אם רוצים ברצינות להגשים את התמיכה יש להביא הנה הורים ולהתחלק אתם בכל. ולהפחית מדרגת חיינו. יש הרבה אפשרויות להפחית, מחוץ לכלכלה. למשל עשון, משפחה שתעמוד לפני שאלה, לספק להורים לחם או לעצמה עשון, בטח תבחר בדבר הראשון. אצלנו רבים אומרים את ההפך.
יש הצעה יחידה שאם הקיבוץ רוצה לתמך באמת אז צריך למסר למספר אנשים את הרשות להוציא זאת לפועל בכל תנאים, ולקצץ בכל האפשרי.

דרור:  בראשונה צריך להחליט על גודל התקציב. ואם הקיבוץ יחליט על הצורך הזה כעל ראשוני, על הגזבר לדאוג לכסף זה לפני כל קניה אחרת. זהו פתרון מידי של השאלה ואחר זה צריך לחפש אפשרויות של קבלת עבודה בחוץ.

משה ה.:  הקיבוץ מכיר בעזרת הורים בתור צורך ראשוני, הקיבוץ מחייב את הגזבר להשיג סכום ידוע מדי שבוע לצורך זה. מטילים על הוה”פ למצא את הדרך היותר מתאימה להגדלת תקציב הוועדה, אלה הן ההצעות שעליהן אפשר להחליט.

משה ה.:  מי בעד הצעת דרור לחייב את הגזבר להמציא את הסכום של 5 לא”י לשבוע? לפני מלוי כל צורך אחר לצרכי חברים.

הצבעה:

 

המשך השיחה המצב הכספי (העמוד הראשון לפני השיחה שביום 8.7.1932).     28.1.1933

מנדל פ.:  (המשך): בהוצאותינו הפרטיות הסתדרנו עד עכשיו לפי האמצעים שבאו מן החוץ, חלק החברים סודר בדירות יותר נוחות, חלק החברים שהיו מקודם זקוקים לעזרת קרובים קבלו את סידורם ועכשיו משהחמיר המצב הכספי ונשארו זקוקים או נוספו זקוקים אי אפשר שנחליט על קיצוץ שיהיה ניכר רק בסיפוק הצרכים של החברים שנוספו יותר מאוחר.
דרושה חלוקה אחרת של ההנאה מזו שהייתה עד עכשיו.

יהושע כ.:  כל זמן שהייתה תקווה שנוכל לראות את הוצאותינו לא באנו להתריע על סכנה, והוצאנו על פי המאושר בתקציב. את ראשית הסכנה ראיתי משנקפאו העגבניות, גם גידול תיק השטרות ב 1400 ל. לא הבהיל במידה שנבוא לשנות את סדר הפעולה הכספית כי הגידול הזה היה צפוי מראש.
לפני שנה וחצי היקף הקרדיט שלנו ב”משביר” היה 500-600 ל. כיום הקרדיט שלנו עבר 1000 ל. בזמן שרוב המשקים לא הגדילו את הקרדיט שלהם מלפני כמה שנים.
במצב קשה יהיו השנה המשקים: חפצי-בה, גשר ואנחנו היות ואין לנו אדמות באזורים אחרים שיותר מובטחים בפני בצורת.
יתכן בשעת דוחק רב להקטין לול ויתכן גם שאפילו השקעות בנטיעת פרדס צריך לקצץ.

דבר מה מוכרח להשתנות עכשיו, וזה גם מוסכם, אלא שלא בררנו עדין את ההצעות הברורות. צריך למצוא אנשים לאו דווקא מתוך וועדת התוכנית אם כי צריך יהיה לעבוד מתוך קונטקט עם וועדת התוכנית.
השאלה השנייה היא מה הסכום שצריך להוציא אותו ע”י שנויים בתקציב.

יצחק נ.: הנה ראיה עד כמה שהדברים אינם מוכנים: לפני שבועיים הגדלנו את תקציב וועדת החברים לעזרת קרובים, היום אנו חושבים שהכנסה מעבודות חוץ דרושה לנו לאו דווקא לעזרת קרובים אלא לתיקון מצב התקציב הכללי. אין לטפל בשאלה על שנוי מקרי בתוכנית בניין המשק אלא לחפש תיקון לשנה זאת. צריך לבדוק מחדש את תוכנית המטעים. צריך לצמצם את נטיעת הפרדסים החדשים.
הנה בעגבניות ע”י השקעת עבודה ידועה אפשר להציל אותן וזה קודם לנטיעה חדשה. פעולת ההצלה צריכה להצטמצם לשנה זאת והרחבה צריכה להישאר לשנים יותר מרווחות.

משה ג.:  אילו עמדנו לפני מצב של שמיטת שטרות היינו יכולים למצא מקום לקמוצים, לא לנטוע את 12 ד. המורכבים ולהשיג 100ל. ו 80ל. בעבודה, לא לקנות פרות ולהשיג 200ל. אולם המצב הוא כזה שמחייב להכין מקורות חדשים, להרבות במים, להכין מטעים וכו’.
במשק לא קרה כלום, אלא התקציב השנה מועמס בקניות הספקה לבהמות ולול לשנה וחצי וזה לא באשמתנו. זה שלש שנים אנו משקעים במשק ואין מי שמכסה את ההשקעות האלה.
לא צריך ליצור מצב רוח של פשיטת רגל המשק.
לא צריך לדחות את ההלוואה מהבנק המרכזי, ולהמשיך לבסס את הענפים. למצב הרגעי איני יודע תרופה כמו שלא הייתה לנו האפשרות לכוון את ה”פוליטיקה” הכספית שלנו.

חיים:  מציע להחליט על קנית פרות גזירה שמא ה 200ל. הנמצאים בקופה מהכנסות המכירה יאבדו.

יהושע כ.:  אין מקום להחליט כאן על קנית פרות, זה הוחלט כבר ואין איש מציע שלא לקנות. צריך לבחור בוועדה המוצעת שתבדוק את התוכנית הכספית ותהיה המכרעת בדיון על הוצאות אקטואליות גדולות או קטנות.
5 האנשים שאני מציע הם: מנדל פ., צבי נ., משה ג., אנשל, ארטק.

שנקה:  האם הוועדה הזאת צריכה לעסוק רק בהוצאות ענפי המשק או גם הספקה?

צבי נ.:  מתנגד להצעת יהושע, היות והאנשים החדשים האלה לא ידעו יותר טוב להקיף את העניינים מאשר הוועד הפועל וועדת התוכנית.

יוסף:  מתנגד להצעת יהושע. לא צריך לנהות אחרי הרכב וועדה מתוך רצון לקבוע אותה פופולרית יותר. האנשים שנבחרו לפעולה המשקית התוכניתית צריכים גם עכשיו לעסוק בזה.

דרור:  תומר בהצעת יהושע. לוועדת התוכנית אין אפשרות לבקר את התוכנית שלה. היא גם שמעה את מנהלי הענפים. בכל זאת יש חלוקי דעות לאחר זה בעניין הוצאות אקטואליות.
לפי הניחושים על 1000 לירות החסרים צריך לעשות פעולות חריפות כדי למנוע תוצאות יותר חמורות. לצורך זה נחוצים אנשים שאין להם דווקא הרוטינה. בינינו בתוך הוועד הפועל וועדת התוכנית אין חלוקי דעות וזה בכל זאת אינו מחבב יותר את הצעתנו על החברים.
אם לא מתקבלת הצעתי שהגזבר בחדש וחצי הקרובים יהיה המעכב את ההוצאות אז צריכים לעמוד לעזרתו אנשים חדשים שאין להם רוטינה ולהם גישה והבנה אחרות.
לירידה בהוצאות הספקה בשנים האחרונות יש להעיר שהמחירים ירדו בהרבה בשנים אלו. –

הוחלט שוועדת התוכנית תעשה את בדיקת התוכנית הכספית ותביא הצעות.
היא גם תבדוק את ההוצאות.

 

 

שיחת חברים.     11.2.1933

ישנם כמה עניינם תכופים: מקריאים מכתבים משלמה פרבר ובניו. מכתב מפולה. שלמה דוחה את בואו לקיבוץ מסבות כלכליות איננו יכול כעת לעזוב את הקיבוץ. פולה רוצה לחזור ארצה ומבקשת שיסדרו לה הלוואה בבנק. ארטק שואל את הוועדה הקודמת על הקשרים עם פולה. הודיה עונה שהיא עמדה תמיד בקשרים עם הוועדה.

דעת החברים שצריך לסדר את הלוואה.

מטילים על הגזבר לסדר את ההלוואה.

קובה רוצה לנסוע לחוץ לארץ ל 3-6 חדשים.

דוד כהנא:  צריך לדעת כמה חברים רוצים לנסוע. הנסיעות צריכות להיות לפי סדר ידוע. נסיעה של אחד קשורה עם חזרתו של השני. לפני שאיזיק פרנס ישוב, לא צריך להרשות לאף אחד לנסוע.

ארטק:  מציע שכול החברים אשר רוצים לנסוע יפנו לוועדה לפני שמסדרים את הנירות ושלא יעמידו את הוועדה לפני עובדות.

אנשל:  יש כבר הצעה שמרשים לשלשה אנשים לנסוע. שואל את דוד אם הוא מתכוון לבטל את ההצעה הקודמת. דוד אומר שכן.

משה הלנברג:  מבקש שלא יפתיעו אותנו בהפתעות. הוא לא ישתתף בקומדיה הזאת.

טובָה:  יש שמועה שאיזיק צריך לשוב עוד מעט.

דוד:  מוחה נגד המוסג “קומדיה” זה עניין רציני מאד בשבילו. ידוע מצב העבודה – ולא צריך לזלזל בזה.
דוד מציע להצביע.

נונק:  מציע לא להצביע אלא לאשר כעת רק את נסיעתו של קובה.

הצעתו של נונק מתקבלת.

דוחָה רוצה מסבות פרטיות לעזוב לזמן מה את הקיבוץ ואחרי כמה שבועות היא תיקח גם את זוהר.

תנחום:  במקרים כאלה היה נוהג שאיש היה רק מודיע. אם הנימוקים הם מספיקים לפי דעת הוועדה, אזי לא צריך לדון על זאת.

לפי דעת הוועדה הטעמים הם מספיקים.

צשקה:  מציעה שהילד יישאר בהחלט בקיבוץ.

קובה:  מתנגד למוסג של “זמן בלתי מוגבל”. חבר לדעתו צריך להגביל את הזמן. הוא יכול אחר כך לשנות.

דוד:  חושב שבמקרים כאלה אי-אפשר לדרש הגבלה של זמן. האיש לא כול לדעת מראש ואין לכפות אותו.

שנקה:  תומכת בהצעתו של קובה.

ארטק:  בשיחה הקודמת התחלנו לדון בעזרת קרובים. אבל לא הגענו לשום הצעות ממשיות. אחרי שברור לוועדה שהשנה לא נוכל להגדיל את תקציב בקשר עם הקיצוצים.
ברור לנו שלמרות הקושי לא נוכל לקצץ מהכלכלה, יחד עם זה ביררנו מחדש עם החברים הזקוקים ובאנו להסכמה על תקציב לעזרת קרובים בגבולות 210 והם: חברים 20,
תקציב הוועדה 120, עבודות חוץ 70.

ובכדי למלא את הבטחתנו אנו מציעים לשלח שני אנשים לעבודות חוץ, ותמורת זאת להגדיל את ימי עבודה בשנה. 2 לחבר בשנה ואולי בדרך זאת נמנע בעד יציאות של חברים לעבודות חוץ למטרה זו. למלא את זה דרשים לנו חמש לירות בשבוע.

הבאת הורים.  מציע לאפשר השנה להביא מספר הורים על המקום. כל מקרה יהיה טעון בירור מיוחד.
בא בחשבון מצב הבריאות של הנדונים.
מציע להורים דרגת-חיים שווה אתנו.
שאלת הדירות היא דאגת הקיבוץ אבל במצב של דוחק החובה היא על הילדים.

משה ה.:  חושב שאנחנו בדרך זאת לא נוכל לפתור את השאלה. מציע להתעניין בהצעתו של אליעזר.

עזריאלי:  לפי דעתו אפשר להביא הורים שאין להם שום עזרה בחוץ לארץ. נימוק חשוב הוא שאלת הדירות.
מסבת בריאות החברים הנגועים לא תמיד יכולים לעזור לפתור את השאלה הזאת.

אנשל:  תומך בהצעתו של משה ה., מציע לא לקשור את השאלה הזאת עם שאלת התקציב. מציע להתעניין ביתר המקומות באופן הסדור.

נונק:  לדבריו של עזריאלי ממלא מי שמחליט להביא את ההורים לקיבוץ זהוא המוצא האחרון.

מסכים להצעותיו של ארטק.

יהושע כ.:  מטעמים מעשיים מתפלא שהוועדה הביאה את הצעותיה בלי לדון על זה קודם עם המוסדות המוסמכים.
הוועדה עשתה מאמץ, והתקציב המוצע הוא בגבולות האפשריים. מציע לאשר את התקציב
על 360 לא”י לוועדה.

ארטק:  לכולם ידוע התקציב לעזרת-קרובים לפי הצעותיהם של החברים 360 לא”י. בשיחה העברה ולפי הצעות החברים באנו מחדש עם ההצעה לשלח אנשים לעבודות חוץ.
למעשה אנחנו צריכים לגשת לעבודות הבניין שלנו בתור עבודות חוץ בשביל המשק, ושטה בשביל וועדת-החברים.

דרור:  לא רוצה להתייחס בכלל כי אנחנו לא מסוגלים לעשות עבודה שלמה. חושב שדוד כ. צדק בהצעתו.
שאלת הבאת קרובים היא קשה מאד, ושבעתים קשה בשבילנו כי אנחנו לא יכולים באופן קולקטיבי לסדר איזה דבר.
אין אנו גם מכשרים לנצל את כושר עבודתם של ההורים, לכן הוא חושב שנחוץ לאחוז בהצעת הוועדה, אבל איני מאמין להתגשמותה מחוסר קו קבוע אצלנו בכל ההצעות כאלו ממין זה.
גם איננו מאמין שהצעתו של משה ה. תפתור את המצב.

שנקה:  חושבת שאנחנו מחויבים להחליט על הצעת הוועדה. ולדברי דרור עוד נשוב לא פעם.

דוד כ.:  מצין שוועדת התוכנית לא תציע שום שנוי בתקציב.

דרור:  לחכות לשיחת וועדת-התוכנית ביום שלישי.

יהושע כ.:  איננו מסכים עם דרור שזאת היא רק קומבינציה כספית. מציע לברר את זה בישיבת הוועד-הפועל עם וועדת-החברים.

שרה א.:  מבקשת רשות לצאת לעבודות-חוץ לעזרת קרובים לכמה חדשים.

 

 

שיחת חברים.     23.2.1933

ארטק:  אחרי דיון על הצעת וועדת-החברים בישיבת הוועד-הפועל עם הוועדה הוחלט לקבל את ההצעה ובכדי שתהיה השתתפות מלאה של כל החברים.
ארטק מציע להצביע.

משה ג.:  מתנגד לגיוס. ומציע להוסיף שני אנשים בצורת אורחים.
ופונה גם למסדר-העבודה להתנגד.

מנדל ר.:  קובל על ההפקרות הנסיעות המרובות של החברים.

צבי נ.:  חושב שהחיפזון של ארטק הוא לא הגיוני, אבל יחד עם זה תומך בהצעתו. מציע לקבל אותה בתור ניסיון מפני שאין לנו ברירה אחרת.

יוסף פ.:  מתנגד שהחברים יקנו להם את זכות הנאתם מהמשק על ידי גיוסים. חושב את זה לדאגת המוסדות המיועדים לכך.

לונק:  מציע להתגבר על הרפיון ולהגשים את ההצעה. מציע להוציא מהגיוס את העבודות הקשות כגון קציר ועוד, ולסדר תור בעבודת המטבח.

התקבלה הצעת וועדת החברים   48 בעד,   2 נגד,   7 נמנעים.

שרה א.:  מחדש את בקשתה לאפשר לה לעזוב את הקיבוץ לכמה חדשים לעזרת קרובים.

דוד כ.:  חושב שצריכים להתנגד להליכתה, לא מסבת זאת שחושב את זה ללא נחוץ, אלא חושב ששרה משלה את עצמה, על ידי עבודת חוץ לא תעביר את מבוקשתה.

אנשל:  מציע לשרה לקבל את הצעת הוועדה בלי להצביע.

 

שיחת וועדת -חברים.     9.3.1933

חיים ו.:  חברים! אני רוצה שהקיבוץ יאפשר לי ללכת לחודשים. אני מתכונן לעזוב את הקיבוץ. אני מכיר בפרינציפ שהעזיבות צריכות להיות בסוף השנה. הנימוקים של עזיבתו הם פרטיים.
אבל אני מבקש שהקיבוץ יאפשר לי ללכת עכשיו לחודשיים, אחר כך אני מוכן להביא את הנימוקים לברור לפני הקיבוץ.

ארטק:  אנחנו לא יכולים להחליט ולדון בשאלה זו. מכיוון שחיים לא מסר לנו טעמים מפורטים להליכתו. לכן אנחנו מעמידים את השאלה לדיון לפני הקיבוץ.

משה ה.:  אם פה עומדת שאלת עזיבה חשוב לברר את הדבר.
אני מציע שהבירור יעשה עכשיו ואחר כך אנחנו נוכל לדון.

חיים ו.:  אני חושב שמושקו לא צודק בזה שדרש ממני עכשיו בירורים. אני לע”ע אינני מסוגל לתת בירורים. אני עושה את בקשתי באחריות מלאה. את מצב בעבודה אני מכיר.

ארטק:  לדעתי כל החלטה צריכה להיות מובנה לכולנו. אני לא מסכים שחיים ישאיר אותנו במצב לא ברור. צריך לנמק כל הליכה ואחר כך אנחנו רק נוכל לדון.

צבי נ.:  אני מתנגד להצעתו של מושקו וארטק. מצד היורידי אפשר לעזוב את הקיבוץ בלי כל נימוקים. אנחנו מעניינים לדעת הסבות ולחקור אחריהן. אני מתנגד להתנות את התשובה שלנו בתשובתו – הוא. אני חושב שהפרינציפ למלא חובה כלפי משק הוא איננו בטל. אני מניח שמצבו של חיים לא קל אבל אני חושב שאנחנו לא צריכים להסכים לעזיבתו עכשיו. מצב – בעבודה איננו מרשה לכך עכשיו. אני מסכים לתת לו חופש לשבוע – שבועיים אבל לא יותר.

דוד כ.:  בעצם אני חושב שעמדתו של צבי נ. היא נכונה. המצב בעבודה עכשיו איננו מרשה לאף איש ללכת. אם מטעם הרפת הדבר אפשרי אני תומך בהצעתו של צבי נ.

טדזיו:  אני תומך בהצעתו של צבי נ. אבל אני מתנגד להתנות את הנסיעה במצב של ענף זה או אחר.

חיים ו.:  במשך זמן היותי בקיבוץ עזבו חברים אחדים בלי לנמק לפני השיחה. צריך להפריד שני דברים  1) עזיבה  ו2) חפש.
א”א לדרוש את זה מה שדורשים ממני. אני מוכרח עכשיו ללכת. מה יש פה לשבת ולדחות, תצביעו!

צבי נ.:  אני מציע את הצעתי הקודמת. אסור לנו לשכוח שכל דיון כזה קובע גם להבא. אסור לתת פתח לקרות להבא. אני מציע שאנחנו ניתן לו ללכת לשבועיים. ואם אחרי שבועיים חיים ידרוש הארכה אני מציע אז להעמיד את העניין להצבעה.

חיים ו.:  תצביעו עכשיו! אני לא מבין מה ישתנה במשך שבועיים? אני רוצה תשובה ברורה.

ארטק:  אני חושב שאנחנו לא צריכים להצביע בשאלה זו.

איזיק:  אני תומך בדרישתו של חיים. בשבילי הדבר החשוב הוא עזיבתו של חיים ולא החופש של חיים לחודשים. אני רוצה לחיים אפשר את התנאים שהוא כן יוכל לשוב. האופן הוא בזה שחבר עוזב ולא חודשים חפש.

מושקו ה.:  יש שתי דרכים: 1) יש שרוצים לברר את הדברים מכל הצדדים, 2) יש שרוצים להתחמק. לכן אני מציע להשיב את הדבר לוועדה לנהל משא ומתן עם חיים ו.

טדזיו:  אני חושב שאנחנו צריכים להצביע הפעם.

חיים ו.:  אני מבקש להצביע ולא להימנע.

תמר:  אני חושבת שחבר שחי בחברה לא צריך להעמיד אותנו במצב כזה.

טֶנקה:  אף פעם לא דרשו מאיש להעמיד לפני שיחת-הקיבוץ את נימוקיו הפרטיים.

תמר:  אני לא מבינה את עמדתו של צבי, האם הקיבוץ צריך לשמר על החברים או החברים על הקיבוץ.

צבי נ.:  אני רק דברתי על זה איך להכריע במקרה שאיש יישאר עד סוף השנה. בשבילי הטעם הפרטי והמשק הם פועלים יחד וא”א להפריד ביניהם כמו שחיים מעמיד את זה.

חיים ו.:  אני לא מבין את הפחד בפני הצבעה.

ארטק:  יש שתי הצעות  1) של צבי  2) של חיים.

שוימקו:  יש רק הצעה אחת של חיים.

ארטק:  אנחנו מצבעים על דרישתו של חיים ו.

גוסטה!:  אני מציעה שניתן לחיים אפשרות ללכת ואחר כך נצביע לכמה זמן.

ארטק:  18 קולות בעד,   9 נגד.

דוד כ.:  היו במשך הזמן שלש נסיעות בלי רשות ומאימות לנו עוד יותר. החלטה שלנו לתת רק לשלשה אנשים להימצא בחוץ לא מספיקה. אנחנו תמיד רוצים לשמר על המכסה הזה ואף פעם לא מצליחים. יש ימים שהנסיעות הפרטיות מגיעות ל 8 היו ימים שכל הנסיעות היגעו ל 28. מספר הנסיעות לעתיד וודאי יגדל בקשר עם קבלת קרובים וסידורם. אנחנו בדרך הזאת לא נוכל ללכת הלאה.

נתקבל הרשם אצל חברים שכל חבר רשאי לדרש שבועיים חפש לשנה מחוץ לנסיעות סידוריות שאף אחד איננו מגשים אותה במידה הדרושה. יש עכשיו 5 אנשים בנסיעה ועמדים עוד לנסוע בחמשה הימים הקרובים. הוועדה צריכה גם לקחת את מצב בעבודה בחשבון ולא רק להגן על חברים כמו שיש חברים שחושבים.
אני חושב, אם חבר נסע בלי רשות הוא מחויב אחרי שבו להעמיד את הדבר לברור, היה כדאי שחברים יתבטאו. מתוך הלך רוח פטליסטי וייאוש בשוויון החברים, מגיעים לידי מסקנות לא רצויות. אנו מוכרחים לדון בשאלה זו באופן יותר תקיף.

סמט:  אני אינני יודע מה שהוועדה רוצה, אותנו לא מעניינת הסטטיסטיקה אלא כמה אנשים נסעו בלי רשות ועברו על ימי עבודה. מתי הוועדה מסכימה מתי לא?

הודיה:  אני רוצה להעמיד את עניין תיקון שנים של בנימין. ב 30 לפברואר היגע תורו, הוועדה הציעה לדחות את הרפוי לבואן של ההורים, עכשיו הוועדה מתנגדת. עוד טרם החלטנו את יחסנו להורים.

ארטק:  אני מתנגד לעורר זה פה.

צבינ.:  אני תומך בהצעתו של ארטק.

ארטק:  לפי החלטה קודמת יכולים להיות בנסיעות פרטיות בחוץ לא יותר משלושה אנשים. וועדה עד עכשיו לא יכלה לעוץ עצה בהתחשב עם ההחלטה הזאת. אם לחקור כל נסיעה ונסיעה, לכן אנחנו דורשים לקבע באיזה אופן להתנהג להבא. אנחנו דורשים מהקיבוץ אי אלה הוראות
1) כמה אנשים יכולים להימצא בחוץ בבת אחת.
בקשר עם העמדת הדברים מצד החברים: יש חברים שאוספים שבתות אל פי רוב לא נסיעות תכופות ועל סמך זה דורשים אשור מצד הוועדה.

זיגה:  יש מקרים שא”א לחכות לשובו של חבר. הנסיעה שלי היא דבר מחוץ למספר.

ארטק:  מתנגד להעמיד את השאלה פה.

צבי נ.:  בנוגע לנסיעות אנו נמצאים בתוך הפקרות ושם אמצעים איני יודע נגד זה. ואין תועלת בשיחה הזו. כי על כל מה שהוועדה מציגה כבר החלטנו.

ארטק: מתפלא שאנשים שיש להם יד בתוכניות לקמוצים בכספים אינם מצים כל הצעה בנוגע לסדור הנסיעות. חברים מוכרחים להביע דעה. אם חברים רוצים שנסתפק באשור ההחלטות הקודמות נצטרך גם אנו לותר על דרישתנו, אולם דעתנו כי אפשר להכניס למסלול ולמגבלות כי לא יתכן להשאיר את המצב כך כפי שזה עד עכשיו.

צבי נ.:  הוועדה צריכה להתנהג כפי שהיה עד עכשיו לאפשר לנסוע רק לשלושה אנשים.

דוד כ.:  יש נסיעות שהן לא הכרחיות בהחלט. יש לפעמים שחברים באים בטענה כי אושרה הזכות לחבר פעם בשנה קרובים, ולמרות שהקרוב בקר כאן, בכול זאת אין החבר מותר על נסיעתו.
בנוגע לנסיעות לקראת קרובים. יש מי שהוא בארץ שיכול לנסוע לקראת הקרוב הבא, לוועדה צריכה להינתן הרשות לאסר נסיעה כזו.
בנוגע לטיולים. גם זה מוכרחים להכניס הגבלה, כי יש חברים שמדי שנה נוסעים לשבועיים או חודש, ומספר אנשים שיש להם אפשרויות לשבת בחוץ, גדלה.

צבי פ.:  הוועדה הרבה פעמים מגזימה. פעם אחת בשנה צריך חבר לנסוע. אין זה אסון אם בעונה זו לקראת פורים בוחרים להם אנשים את זמנם* לנסוע ואין זה אסון למשק.

מנדל ר.:  אין לדרוש סטטיסטיקה כפי שרוצה זאת סמט, הדבר הכי ברור הוא כי כשיש 13-15 חולים אין איש צריך לנסוע. במצב של היום כפי הנסיעות ברור כי למרות השנה הרעה שצריך היה דווקא לעשות את ההתאמצות, דווקא בשנה זו לא נכבש את כל החציר שאפשר לכבוש, לא נטע בזמן הדרוש וכו’.
מתנגד בכול תוקף לכל נסיעה מיותר ואלך מבלי שיחזרו אחרים.
אין לעשות חשבונות לכל אחד דווקא ייסע בכל שנה, כי חוב אין לו צרך להשתמש בזכות זו השנה נצל זאת לפני שנה פעמים.
יש להתנגד בהחלט לאסף שבתות, אם יש צרך למי שהוא בנסיעה שאין להימנע ממנה, מוכרחים לאשר זאת כפי יכולתנו.

ארטק:  רוצה לדון כי במשך חדשים נסעו 45 חברים נסיעות פרטיות בלבד, מחוץ לנסיעות חולים וציבוריות. למרות אי רצון לקרא הפעם לשיחה לא מצאנו אפשרות אחרת ונהיה מוכרחים לנהג כך שלכל היותר ימצאו 3 אנשים בחוץ ובמקרים יוצאים מן הכלל ארבעה.

זיגה:  לדעתה נסיעתה היא יוצאת מן הכלל והוועדה לא אפשרה לה להעמיד זאת בשיחה, ואין לה כל אפשרות לותר על דרישתה. הוועדה יכלה רק לקבע את מספר ימי הנסיעה.

 

שיחת חברים.     8.6.1933

טובה:  דובר כבר על זה שלא נמנע מהבאת הורים הנה, שהיא אחת הצורות של עזרת קרובים. כיום מקבלים את העזרה 30 חבר מחוץ לכמה חברים הרוצים לצאת החוצה להרוויח למטרה זו.
הוועדה לא מקבלת עד היום הוראות בעניין זה. אספנו לפי שעה חומר. לדעתנו לא נמנע מהבאת הורים. אנו מציעים להשוות את תנאי חיינו עם זו שלנו בשנויים קלים. קשה שאלת הדירות, חדשות לא נוספו במשך החורף ונצטרך להוסיף. אפשר יהיה לדעתנו להשתמש בכושר העבודה של הבאים. כדאי גם לבחור איש או שני אנשים קבועים שירכזו את ענייני ההורים ויטפלו בהם. כמובן את ההסברים הגדול ביותר נתון לילדי ההורים האלה ועליהם להסביר יפה את חוקי* חיינו ואפשרויותינו. אנו מציעים גם לא לשחרר את יתר בני המשפחה של ההורים האלה מדאגה להם.
החברים הרוצים ללכת להרוויח כסף: 1) פרדק (עד שובו לבריאותו), 2) קלוברג, 3) בווק,
4) ארטק, 5) חיה ז., 6) לונק, 7) הלקה רוצה ללכת אחרי הקציר לחודשים 3 לעזרת קרובים,
8) סמט, 9) סקלרץ יצטרך ללכת לעזרת קרובים, קשה לו היום לקבע את המועד.

משה ג.:  קשה במצב כזה למצא תרופה. ביחוד כשאנו עומדים במצב של חוסר אנשים. מצד אחת יתוספו הורים ומצד שני יצאו חברים זאת אומרת מפחיתים את מקור ההכנסות.
אורחים לא באים.

יוסף פ.:  אנחנו צריכים לעמוד נוכח המצב הזה, מהדבר הזה אין לנו מנוס. ברור שזה יוריד את דרגת חיינו.
שאלת הדירות. עד שתהיה לנו הרווחה מציע שההורים יגורו עם הילדים.

משה ג.:  מציע קדם כל לדון בשאלה הפרינציפיונית. הוא חושב שאין לנו רק 9 מקרים אלא 30 מקרים. הוא מסופק אם אנחנו מסוגלים כעת לדון בשאלה זאת. מציע לתמך בכסף.

צבי נ.:  חושב את השאלה ליותר מקיפה משהעמידו אותי. חושב שהכוחות שלנו לכוון את חיינו כאן על המקום הם מוגבלים מאד. אנו צריכים לראות שבעוד שנה שנתיים אנו נעמוד לפני
30 מקרים. חושב שאנו בתור קיבוץ צריכים לראות את המצב בכל היקפו. חושב ששלושים הורים זה צבור בלי צביון ידוע. עם צרכים מיוחדים שלו, מתנגד למסר את זה רק להחלטת הוועדה.
הוא חושב שזה יהיה שטח נרחב לסכסוכים שיש סכנה שזה לא יאפשר לבנים להמשיך את חייהם חיינו. חוץ מזה רואה שטח להתנגשויות בני שני חלקי הצבור שלא פעם הילדים יגררו אחרי ההורים.
מציע לקבע חוקים שאינם ניתנים לשום פירושים.
אנחנו מעמיסים בזה משא על גוף שאינו מסגל לשאת אותו. אם יש מקרה שיש הורים זקנים שאין מי שיעזור להם צריכים להביא אותם לקיבוץ. אבל אם יש ילדים בארץ, מציע בעזרתנו לסדר את ההורים בחוץ לקיבוץ.

אליעזר:  קשה לדבר אחרי זה שצבי כבר קבע חוקים. אנו צריכים לראות את השאלה לא רק כמו שהיא היום אלא כמו שהיא בפוטנציה. מציע לפנות שאלון לכל החברים. חושב שיש עוד כל מיני סוגים בין ההורים.
חושב שלא יותר זול לסדר את ההורים בחוץ. השאלה הזאת היא לא צרת הקיבוץ זאת הופעה כללית שגם אנו לא נמנע ולהביא את חלקנו.

ממינה:  מציע סדור כללי להורים מכל העמק.

שנקה:  מביאה את הוריה לקיבוץ לשנה עד שהילדים יסלקו את החוב להוצאות הדרך, ובדרך כלל מתנגדת להגזמה איך שאנשים משתדלים להעמיד את השאלה הזאת.
איננה מאמינה שנוכל לפתור את השאלה בשליחת כסף החוצה.

בלוך:  חושב שבמקום לפצל את העזרה שלנו לקרובים בכל מיני צורות, לעשות מאמץ גדול וכן להביא את ההורים לקיבוץ. חושב שהשאלה היא כה חשובה שאנו בתור קיבוץ לא נוכל לפתור אותה.
מתנגד להצעתו של צבי שאם יש עוד בני משפחה מחוץ לקיבוץ על ההורים להימצא מחוץ לקיבוץ.

 

שיחת חברים.     4.7.1933

דוד ר.:  השיחה הקודמת הייתה כעין פתיחה לשיחות לעזרת-קרובים. הפתוח היה רחב מאד והחלטנו להמשיך בירורו. מכוון שעזרה לכל צורותיה היא דחוקה מאד החלטנו לטפל בכל הצורות בת אחת.
ביחוד דחוקה שאלת ההליכה של שמונה חברים.
אנחנו בחינו במשא עם החברים הנגועים. “הסכום” של החברים האלה דורשים – 264 עם העזרה שהם מקבלים מבחוץ.
הסיבות: כסף להוצאות הדרך, עזרה לבנות דירה בשביל ההורים כשיגיעו ארצה. במקרה שהעזרה מהקיבוץ אינה מספקה הדבר הכי מחריד הוא ששמונה החברים האלה הם לא בודדים. חושב שאנחנו מוכרחים יחד באפן קולקטיבי לחתור לקראת פתרון. אמנם לא נספק בדרך זן במאה אחוז את הדרישות של החברים, אבל מי שחשוב לו גורל ועתיד הקיבוץ לא ימצא פתרון אחר.

כל החששות של החברים בצד החברותי ביחס להבאת ההורים הם בחלקם מוצדקים אבל לא מכריעים. וביחס לצד הכלכלי של השאלה הזאת אם אנחנו לא רוצים להגיע לאנרכיה גמורה אנו מוכרחים בכל הרצינות לגשת לפתרון.

חושב שצריכים להסביר להורים את מצבנו. ואם נצליח בזה ההוצאות לא תהינה גדולות. וביחס לדירות בלי השקעה כספית אנו בשום אפן לא נסתדר.

בשאלת ההולכים. אנו צריכים להכניס רציונליזציה ולהוכיח לחברים שהליכתם החוצה להרוויח כסף, הם לוקחים את הכסף מהקיבוץ.

לונק:  אני לא רוצה להיכנס לכל השאלות שהוועדה העמידה. רוצה רק להתייחס לשאלה הנוגעת לו. היגע לזה שאם השאלה הזאת לא נמצא את פתרונה, יצטרך לאחוז לחפש בעצמו פתרון.
העזרה שמקבל מהקיבוץ היא בהחלט לא מספיקה לכן מבקש ודורש מהקיבוץ לשחרר אותו למספר חדשים. מעריך את 6 חדשים עד בואה של אחותה ואז העול הזה בחלקו הגדול ייפול ממנו.

משה ה.:  שואל מהוא הקבע איזה הורים יבואו הממשלה או הקיבוץ.

סמט:  חושב שאם השיחה תתנהל ברוח זאת יצטרך כל חבר מהנוגעים לקום ולתנות את טענותיו. לפי דעתי מוטל על הוועדה להציג את דרישתו של כל חבר וחבר.

ארטק:  מתנגד להצעה זאת וחושב שאנו מוכרחים לחפש פתרון קיבוצי. אם התרבות המקרים אין אנחנו יכולים לנהוג בדרך זו שהלכנו עד עכשיו.

אליעזר:  מציע שהבירור יתנהל בהצעת הוועדה ולהביא 5 משפחות לקיבוץ. חושב שמשפחה כזאת תעלה 45 לירות, מעריך את כושר עבודתם 20 לא”י.
הצעה שניה של הוועדה של כל הדרישות של החברים לכסף נוסף יסתדר על ידי הקיבוץ, בזה שהקיבוץ ישלח שני חברים לעבודות חוץ. חושב את זה לאפשרי.
יחד עם זה חושב שצריך לטפל בהצעות שנשמעו בשיחה העברה.

תנחום:  רוצה להגיד כמה מילים לדברי לונק.
מתנגד להעמדה הזאת שכאלו עזרת קרובים – שאלה פרטית. חושב שאסור לאף אחד לסדר את זאת בצורה כזאת.

סמט:  אינו רוצה לסדר את ענייניו באפן פרטי. פנה לוועדה. גם השיחה לא מצאה אף שמץ של פתרון. חושב שהוועדה הייתה צריכה לבא בהצעה בנידון זה.

הלקה:  למרות שהמצב בבית הוא רע מאד, לא פנתה לקיבוץ לעזרה, בדעתה את מצבנו הקשה.
אבל עכשיו המצב החמיר מאד. אז היא מבקשת אפשרות לצאת להרוויח את הכסף. מכריח אותה לצעד זה עמדתו של הקיבוץ בשאלה זאת.

בלוך:  חושב שהוועדה היא אשמה שהדברים קבלו צורה כזאת. פתרון צריך להיות קולקטיבי. ולא פניה למצפון.
חושב שסוג העזרה שהמתכון לסדור יותר רדיקאלי חורג את מסגרת הקיבוץ.

אנשל:  חושב שהוועדה צריכה לבא לשיחה הבאה על יסוד החמר שיש לה עם הצעה מעשית.

דוד כ.:  תומך בהצעתו של אנשל.

משה ה.:  מציע לחייב את הוועדה לשבת עם הוועד הפועל ולהביא הצעה מעשית.

 

שיחת חברים.     12.7.1933

דוד ריס:  בשיחה הקודמת מסר סכירה כללית על מצב עזרת הקרובים. אבל אי אפשר כך להמשיך להבא. הכרחי לתת תמיכה, איך השאלה פרטית משתקפת על רקע הקיבוצי. לא הצלחנו לעורר השתתפות דרושה בשאלה כל כך חשובה.
התכנסנו עם וועד הפול והגענו לזה שהשאלה דורשת פתרון פרינציפיוני. דנו על השאיפה למצא את הפתרון הדרוש לחברים מחוץ לקיבוץ. השקפנו על הסכנה כרוכה בזה, יציאה מסדור עבודה כללי, לסדור גם בעבודה וגם בכלכלה אינדיבידואל אין מוסד בקיבוץ שיפתור את שאלת עזרת קרובים כמו שדרשו זאת מהוועדה.
הצעות: 1) העזרה ניתנת רק להורים. לקבע סכום יסודי לזוג הורים, על ידי בדיקת אינדקס צרכי חיים בפולניה, לקחת בחשבון את יתר הילדים, מבלי להיכנס למצב הכלכלי של יתר התומכים. זאת היא הנחה יסודית.
2) יש גם דרישה לתמיכה חד-פעמית, – יש הצעה לסדר עבודה מכניסה מבחוץ, בשביל קרן זו.
3) דנו גם בהבאת קרובים לקיבוץ. כ 13 חברים הודיע על רצונם בכך, מצאנו מלבד מקרה אחד, להכרחי לע”ע לדחות את הדרישה הזו ולהשתתף רק בתמיכתם הן בארץ הן בחו”ל.
הצעות האלה תאפשרנה תמיכה להורים של רב החברים הזקוקים לכך.

ארטק:  מסכם את ההצעות המעשיות: 1) הבאת הורים – הוצאה הכי יקרה: דירה, הוצאות הדרך, כלכלה על המקום. חושבים שתמיכה בחו”ל לפי המודוס שהוועדה מציעה, הכי רצויה: אם יש כמה תומכים מתפרנסים, אפילו בדרגת חיים שלנו, הרי זה יותר זול (דוגמת מרחביה – שמה קבעו לירה למשפחה בחו”ל בתור קיום מינימלי ל 2 אנשים: לחם ות”א).

דוד:  זה אמנם סכום קטן, אנחנו לא קבענו אותו, אלא הצענו חקירה קודמת.
ביחס לדירות: ברור שיש הורים שיש להם דירות מרווחות והקיבוץ לא יכול לשלם את שכר הדירה הגבוה אם גם השכירו חלק ממנה.
בנוגע לאמון בין החברים: הוועדה נתקלת בזה לא פעם שנדמה לחבר שלא מאמינים לו. אבל הרי הדברים טעונים חקירה אובייקטיבית וביקורת והמשא ומתן היום יומי הוא קשה מאד, ורק ביקורת ציבורית יכולה לשנות בהרבה.

בנימין:  הדיון שלנו הוא עקר. קיום משפחה בארץ הוא 4 לירות, בחו”ל אולי ½2 לא”י בעיירה קטנה בפולין יספיקו. איננו יכולים להטיל את מרותנו על החברים שלא להביא את ההורים. החברים יהיו יותר בטוחים בכלכלת ההורים אם יהיו ברחוק מקום גאוגרפי.

משה ג.:  להוסיף לכלכלת ההורים בארץ הוצאות בלתי צפויות, נסיעות, מחלות, וכו’. צריכים להגיע למסקנה להבטיח את כלכלתם בחו”ל, לשלח מספר חברים להרוויח כסף ולחלק את הכסף לפי תוצאות החקירה. ולסכום איזה משפחות זקוקות לסכומים יותר גדולים או קטנים ולפי החשבון המדויק הזה להשתדל להשיג את הסכום.

דוד:  ההצעות שלנו זאת לא תוכנית מדויקת, רצינו רק להתחיל בשטה, שיהיה גם יותר קל בשנה הבאה לסדר את העניין. ברב המקרים הקיבוץ הוא התומך הכי בטוח, והחברים יודעים לזכות את יתר התומכים, כאילו לקיבוץ יש אפשרויות בלתי מוגבלות. אנחנו מוכרחים לשתף את יתר בני המשפחה בתמיכה.

אליעזר:  על פי הצעות הוועדה כאילו אין השאלה בוערת. להחליט על פרינציפ שרק הורים זה מיותר ואם יש להם גם ילד בן 13. או הפרינציפ השני: שישתתפו יתר הילדים; זה מובן מאילו. שגיאה אם לא עשו זאת עד עכשיו.
באפן מעשי יש שורה חברים שזקוקים לעזרה, החלוקה הצודקת היא הכרחית, אבל יש חברים חדשים שהגיעו לכך שהם מוכרחים להביא אותם ארצה.

בלוך:  איננו חושב שבצורה זאת שהוועדה הביאה היום את הדברים לדיון לא נפתור את השאלה.
בקשר עם הבאת ההורים ארצה חושב שאין זה נכון לכלול את כל ההורים לסוג אחד. יש הורים בגיל די צעיר שעל ידי ילדים בקיבוץ או בחוץ עוד יכולים הרבה להרוויח לקיומם. חושב שאין דרך לקבע נורמה כי נורמה בעצם ישנה לנו ולפי זה נהגנו עד עכשיו. כיום יש לנו לענות לחברים על מקרים העוברים את הנורמה. רוצה לשמוע את החשיבה של הקיבוץ לשמונה החברים הנגועים כיום.

סמט:  לפני חמישה שבועות הודיעו הוועדה שיש שמונה חברים המתכוננים לעזוב את הקיבוץ לאיזה זמן לשם סדור הורים. מבין את דרישת הוועדה דירקטיבות מהקיבוץ איך לענות לחברים בכלל על דרישתם לעזרת קרובים ובפרט לשמונה האנשים שדרישתם היא דחוקה כבר כיום.
רוצה להוסיף עוד פרט לבירור הזה.

דרור:  מציע לסלק מהוויכוח את שאלת הסכום. ברגע שאנו קובעים סכום ידוע הוא נכנס לתוך התקציב שלנו.

סמט:  חושב שהעזרה המוגשת מהקיבוץ היא בהחלט לא מספיקה.

דוד כ.:  חושב שלפי ההצעות הוועדה אפשר לגשת לפתרון הדרישות של שמונת החברים. ואם יש מקרים העוברים את גבולות האלה, על הוועדה להביא את זה מחדש לדיון.

 

 

 

שיחת חברים.     2.8.1933

אליהו:  אני מרגיש את עצמו מחויב למסר פרטים על עזיבתו את עבודתו בחברת-הילדים ויחד עם זה את הקיבוץ. הגם שאין כרגע סבות חיצוניות המכריחות אותו כעת לעזוב את עבודתו, אבל איננו חושב לנכון לחכות עד שיופיעו קונפליקטים בשטח זה. לא חשוב לו לחפש את הגורמים אלא לצין את העובדה כמו שהיא.
לו הוא הרגיש את עצמו חלש או לא שלם בעבודה זו היה לו מקום לחשוב שבמשך הזמן הדבר יתוקן, אבל הדבר איננו כן. לפי ביקורת עצמית, ולפי הכרתו חושב את עבודתו לשלמה ומתוקנת. גם מצבו ועמדתו בקיבוץ אינם נותנים לו להמשיך בצורה זאת בתר לא חבר, ולא איש מהחוץ.
לא נכונה הדעה שכאלו אליהו בז למפעל הנעשה.
עוזב את עבודתו בחברת הילדים בהכרה גמורה ובנחיצותה, אבל מחוסר אמונה שאטמוספרה השוררת תשתנה אין לו כל אפשרות להמשיך.

 

שיחת חברים.     8.1933

הצביעו  21 בעד   16 נגד  להפריד את הדיון של שני המקרים שנקה וגוסטה מיתר המקרים.

צבי נ.:  מציע להסכים לבואם של הורה של גוסטה באפן זמני לקיבוץ.

שנקה:  מתפלאה שאין הקיבוץ זוכר את הבטחתיו. לפני שנתיים פנתה לוועדה בדרישה לתמיכה כספית. על זאת ענתה הוועדה שכסף אין, אבל אנחנו מוכנים להתחלק אתם עם זה משיש לנו על המקום.

משה ג.:  אחרי שהפרידו את שני המקרים מיתר המקרים איננו יכול לקבע עמדה, משאיר את זה להחלטת הוועדה.

מישה ה.:  חושב שאין מקום להתרגשות.
לעניין שנקה מצא לנחוץ לפני שנה לגשת לשנקה ולהזהיר אותה שלא תביא את הוריה לקיבוץ לפני החלטה סופית. על זאת ענתה שנקה שהיא מביאה אותם לאחיה ולא לקיבוץ.

אשר:  מתפלא שהוועדה לא הזכירה את עניין הבאת הוריו.

לונק:  ביחס להוריה של גוסטה מצטרף לדעתו של צבי נ.

ו. בלוך:  מציע שהקיבוץ יחליט להביא מספר הורים השנה לקיבוץ. הוועדה תחליט על המקרים היותר דחוקים.

אליעזר:  איננו תמים דעה עם הצעתה של הוועדה שכאלו אשרה על ידי הקיבוץ, לא להביא הורים לקיבוץ.
לא ברור גם אם האינדכס יראה שההבדל בכסף הוא כה גדול כפי שהיצגו את זאת.
יש גם תקווה ואפשרות שחלק מהבאים יאחז בארץ בעבודה קונסטרוקטיבית.
מחייב את בואם של הוריה של שנקה וגוסטה.

צבי נ.:  מציע לגמר הערב בשתי השאלות האלו.
ביחס למקרה של שנקה בלי להיכנס להיסטוריה חושב שאין כל צרך להביא את הוריה לקיבוץ. לעומת זה חושב שמחובתנו להשתתף בהוצאות הדרך.

שנקה:  היא חושבת שהילדים הם הכי מעוניינים לא להביא את הוריהם לקיבוץ. והיא חושבת שמקסימום שנה יצטרכו להיות כאן.

אנשל:  חושב שהקיבוץ צריך לדון על מספר הורים שביכולתו להביא לקיבוץ.
ביחס להצעתו של צבי הוא חושב שהקיבוץ צריך לשמר …

התקבלה הצעתו של אנשל להביא את הוריה של גוסטה לקיבוץ. בעד 31 קולות,  נגד 7.
להביא אותם לקיבוץ עד יוכלו ללכת.

הצעתו של אליעזר:  מציע שהוריה של שנקה נשארים בקיבוץ עד שתהיה להם אפשרות להסתדר על ידי אחיה.

הצעתו של צבי:  הקיבוץ רואה אפשרות לסדר את הוריה של שנקה על ידי אחיה, ואיננו נמנע מהכנסת אורחים לחדש חודשים.

32 בעד הצעתו של אליעזר, 5 בעד הצעתו של צבי נ.

התקבלה הצעתו של אליעזר.

 

שיחת חברים.     3.8.1933

המשך עזרת קרובים.

סמט:  תומך בהורים זה כמה שנים ואף פעם התמיכה לא הייתה מספקת, ובכל זאת אף פעם לא חשב להביאם ארצה, אבל עכשיו אין כבר שום אפשרות להמשיך בצורה הזאת. ובכן יחד עם אחיו החלטנו להביא אותם ארצה, אך זה מחייב אותם איזה סידורים מקדימים, אחד מאלה סדור דירה קבועה.
יש כעת לאחיו אפשרות להיכנס לארגון שכונת-עובדים זה עולה 300 לא”י. אחיו לוקח עליו את העול הזה וממנו דורש 20 לא”י. וזה ישחרר אותו מכל דאגה עד באם של ההורים ארצה חוץ מהתמיכה הרגילה.
ואם הדבר לא יסתדר באלה הימים כל התוכנית תתבטל.

לונק:  המשא ומתן שלי עם הקיבוץ נמשך כבר כמה חדשים ועדין לא היגע לתוצאות.
לרגל כל מיני סבות ובעיקר ענייני עבודה החליט להסכים להצעת הוועדה, להרמת התמיכה.
אבל מכיוון שהמצב בבית הולך ומחמיר אינו בטוח כמה זמן יעמדו בהחלטתו זו.

קלוברג:  כבר כמה שנים שהמצב בבית הוא חמור מאד. וכעת אין לו כבר כל אפשרות להסתלק מעזרה מלאה.

מאיר:  השאלה שלי היא הרבה יותר קשה, מכיוון שאין לי וותק בקיבוץ, אבל המצב הוא חמור מאד, וההורים מוכרחים לבוא ארצה. באם של ההורים ארצה כרוך בהרבה הוצאות ומאמצים וזה ייפול בחלקם של שלש האחיות שלו בחוץ לארץ. ככה שכמעט בטוח שבבאם ארצה יתר הילדים לא באים בחשבון לתמיכה.

רפאל:  הוריו בארץ ואבא עדין עובד, אבל מפאת גילו היגע הזמן לדאוג לעתידם.
בכדי לעזור לסדר להם 10 דונם פרדס מבקש אפשרות מהקיבוץ לעזוב לאיזה זמן את הקיבוץ.

ארטק:  רוצה בקצרה לענות לחברים או יותר נכון להציג את הצעות הוועדה לחברים המעוניינים.

 

תמר:  המקרים הולכים ומתרבים ואנחנו צריכים ביתר רצינות להתייחס לשאלה זו.
אנחנו נקטנו עמדה נכונה שבהחלטתנו לא להביא הורים לקיבוץ. אבל כשאין אפשרות אחרת אין עלנו לסגור את השער.

מישה ג.:  אצל דורקה גם כן עומדת שאלת עזרת – קרובים. היא עומדת להביא את אביה ארצה, להוצאות הדרך ידאגו לו. השאלה – שהות; בקיבוץ עד שיסתדר.

משה ג.:  מציע לדון במקרים האלה שדורשים עזרה חד-פעמית.

אליעזר:  יש לי הרשם שעזרת קרובים בדרך כלל תגדל בשנה הבאה. מלבד העזרות החד-פעמיות. בייחס למקרים שהציגו החברים, בנידון זה אין עלינו להתעלם מדיון עליהם. יש אולי כמה מקרים שאפשר להוכיח לחברים …

משה ה.: נדמה לחברים שהוועדה עשתה עבודה שלמה, אבל לא כל הפרטים הובאו לפנינו. והמקרים שהובאו לפנינו הם לא בודדים. יש כל מיני מעצורים לחלק חברים להציג את משאלותיהם.
מציע לפי שעה להתעסק רק בפליטיבים שנה שנתיים עד שמצבנו יתברר. חושב שאפשר את זה גם להסביר להורים.

דרור:  אותי רק מסיקה פרובלמה אחת, אם כל הדיון שלנו מכוון לקבלת החלטות. יש לו הרשם שאין לנו כל אפשרות לקבל פרינציפים. דבר אחד ברור לו שאין כל אפשרות למשק הזה לכלכל שלושה דורות. בתר קיבוץ אין לנו אפשרות אחרת אלא להיתמך על החלטות כלליות.
בנוגע לגישה פרינציפיונית בזמן שדברנו על השאלה בכללה החברים לא הגיבו, אחרת כשאנחנו נגשים לדיון בפרטים.

ארטק:  הורי פנו אלי לפני שמונה שנים לאפשר להם את בואם ארצה ולא נעניתי להם. עכשיו המצב השתנה ההורים בקרוב צריכים לבוא ארצה והוא צריך לצאת לארבע חדשים לעזור להם בסדורים.

 

 

 

 

המשך שיחת חברים.     8.8.1933

הצעותיו של פילק.

לאשר את הצעתו של סמט בגבולות של 20 לירות.
לדאוג להוצאות הדרך בשביל הוריה של טובה 15 לירות.
לאפשר לקלוברג ללכת לחפש עבודה לזמן בלתי מוגבל, ועל הקיבוץ לעודד לבצע זאת.
לאפשר לארטק ללכת לארבעה חדשים כי בזה הוא פותר את שאלת סדור הוריו.
לאשר את הליכתו של סקלרץ.
לא לאשר את הליכתו של רפאל.
על מאיר לותר על דרישתו להביא את הוריו לקיבוץ.

אליעזר:  מתנגד להצעתו של פילק ביחס לקלוברג. מציע לאפשר לקלוברג להביא את אחותו ארצה לפני באם של ההורים.

צבי נ.:  מציע לא להחליט הערב* על הוצאה כספית ולאפשר למספר חברים שנמצא את דרישתם למוצדקת לצאת לאיזה זמן את הקיבוץ.

 

 

 

 

 

המשך שיחת חברים.     12.8.1933

יהושע כ.:  הוועד הפועל אחרי שהוא בירר את המצב הכספי של הקיבוץ במן הנוכחי, ובקחתו בחשבון את ההצעות שהוצעו רואה אפשרות לסדר את זאת עד סוף השנה.

מצביעים על הצעתו של פילק בייחס  לסמט.  17 בעד  אף אחד נגד.

מצביעים על הצעתו של פילק בייחס לטובה.  20 בעד  אף אחד נגד.

דוד ר.:  מציע לאשר כמה הצעות שהוועדה החליטה עליהם: להלקה 6 לירות לתמיכת אמא. בלוך עשר לא”י. הרמת התמיכה למשפחתו של לונק.
ביחס    הוחלט לחכות לבואו של קלוברג ולברר אתו מחדש את הצעות שהוצעו.

סקלרץ:  חושב שהזניח את עניין הוריו, עכשיו אחרי הידיעות האחרות שנתקבלו מהבית, נתברר לו שמוכרך חלק ממשפחתו ארצה להביא. פנה לקיבוץ להתבטא בשאלה זו:
לשם זה יצטרך ללכת לאיזה זמן.

נתקבלה הצעתו של סקלרץ.

הצעתו של דוד ריס לאשר את הליכתו של ארטק לעזרת-קרובים בלי תנאים.
נתקבלה  23 קולות.

נדחתה הצעתו של מנדל פ. לאפשר לארטק רק מזמן לזמן לצאת לשם לעזרה זו.

הולט לדחות את הבירור בעניין רפאל עד שובו מתל-אביב.

הוחלט לדון על באם של הוריו של מאיר בשיחה מיוחדת.

 

שיחת הוועדה.     30.8.1933

הנושא: עזיבת חברים.

משה ג.:  בזמן האחרון פנה מספר חברים הרוצים לעזוב את הקיבוץ. יש כמה סוגים.
חלק שעדין לא נתקבל לקיבוץ רוצה ללכת לזמן בלתי מוגבל, וחברים הרוצים לעזוב לזמן ידוע מטעמים שונים. הם יחד עם א. הלנברג 11 ועם אלה שהלכו עד כה 19.
מחוץ לזה נמצאים באפן קבע 10-5 אנשים בחוץ. ברור שמצב כזה אי אפשר לשאת. צורכי החברים רבים והולכים ובידנו אין הרבה ברירות. אפשר לתת לדברים להתפתח בלי כוון מצדנו, או לנסות מחדש להשפיע על החברים בשיחה. כבר כיום המצב בעבודה קשה מאד.
ההולכים הם:

הלל, אריה, אסתר ר., ישעיהו.  שעדין אינם חברים אינם קובעים את הזמן, מחוץ לישעיהו המעמיד את הליכתו לגבול של חודשיים, ואחר כך יודיע על מסקנותיו.

לודביג רוצה לחפש בחוץ אפשרות של עבודה במקצועו.

החברים.

רפאל הולך לתמוך בהוריו, אם כי הוועדה לא ראתה הכרח בהליכתו זו והתנגדה לה. רפאל לא חכה להחלטת השיחה ונסע כבר.

פרדק:  מצא עבודה בנהגות המתאימה למצב בריאותו. הוועדה לא ראתה אפשרות להתנגד להליכה זו.

יוסף הלד.  הודיע לפני מספר חדשים שיעזוב בסוף השנה מבלי לפרט בנימוקיו. הוא רוצה ללכת לזמן בלתי מוגבל ולחזור לקיבוץ.

שוימר.  בערך אותן הסבות – בלתי מסוימות – חושב גם כן את נסיעתו להכרחית, חושב לעזוב בסוף השנה.

תנחום.  גם כן סבות פרטיות.

במשך השנה עזבו: דוחה, יוסף נוסבוים, חיים ו., אליהו.

קלוברג  עובד בחוץ לעזרת קרוביו.

משה ה. נוסע לחצי שנה מטעם קרן הקיימת.

מכל החברים האלה אף אלה לא הודיע על עזיבתו המוחלטת. לדעת הוועדה אין לתת לאף חבר ללכת כעת במצב עבודה הנוכחי. גם אלה שהקיבוץ יסכים להליכתם יש לדעתנו לעכב אותם עד אשר ימצאו אנשים שימלאו את מקומם בעבודה.

דוד ר.:  משה לא הבליט את ההבדל בין האורחים וקנדידטים לבין החברים העומדים ללכת. לראשונים לא יכולה להיות תביעה, לכל היותר פניה ובקשה שיחכו עד שירווח. יחסנו אחר לחברים.
כולם רוצים חפש בלתי מוגבל, והם פוני בשאלה לקיבוץ אם ברצונו לאפשר להם זאת. לדעתי אין לנו אפשרות להוציא מספר כזה של אנשים מהעבודה. עד היום טרם קבענו את חובותיו של החבר העוזב. יש תקנה* הדורשת הודעה מוקדמת של חצי שנה. מחוץ לזה עזיבת במעט החלק החמישי של הקיבוץ מכריחה אותה לקבע שהליכה המונית כזו משמעה עזיבה, ואם ירצו פעם לחזור דינם כדין אנשים חדשים, קנדידטים זה לא פוטר אותם מהחובה לחכות עכשיו עד שיבואו אנשים אחרים במקומם.
חבר שאינו ממלא אחרי זה מוציא את עצמו, לדעתי, מן הקיבוץ בהחלט, ואין הוא רשאי אפילו להעמיד פעם את הקנדידטורה שלו מחדש

שמואל ק.:  כרגע לא חשוב לשמוע פרטים מפי החברים העוזבים. קובעת העובדה* של עזיבה המונית. לו המצב בקיבוץ היה איתן יותר וודאי לא הינו מגיעים להופעה כזאת. ועל זה יש לדבר.
במשך כל הזמן הייתי אופטימי מאד בייחס לקיבוץ גם במצבים הקשים ביותר. בזמן האחרון נתערער גם בי האמון.
המצב החברותי משפיע בהחלט על כל שטחיי חיינו. אחד לומד מהשני דווקא בתקלותיו. יש התרעמות כללית, וכל אחד משתדל לעשות את חשבונו הוא. אין לנו כל כוח לעמוד נגד הופעות אלה הגורמות לעזיבות כה מרובות. לו היה הכוח הייתי אומר בתוקף להולכים! אל תשובו עוד.
כיום אין אפשרות כזאת. כיום ימצא כל אחד בחוץ יותר מאשר בקיבוץ בחייו החברתיים והפוליטיים. כל עוד לא נברר באפן יסודי את תקלות חיינו אין לנו זכות לעכב חברים וגם להביא חברים חדשים.

שוימר:  עדין טרם ברור לי מה שאוכל להגיד לכם על הנימוקים של הליכתי. זו יותר הרגשה של הכרח. לא יחסי לקיבוץ המתבטא לעיתים בביקורת חריפה הוא הגורם לעזיבתי. הסבה פרטית בהחלט. איני יכול להסביר הרבה, אבל איני רואה אפשרות של התנגדות להליכתי למרות שהופעת העזיבה הפכה המונית, ומסכנת את קיום הקיבוץ והמשק. במקרה של הליכה בודדת אין כל התנגדות, ודווקא כעת רואים אפשרות לעזוב. אשר לי לעצמי הליכתי קשורה במועד השגת עבודה מתאימה לי. הודעתי שאני עוזב את הקיבוץ מפני שאני חושב שלקיבוץ יש אפשרות כיום לתת לחברים חופש לזמן ממושך.

יוסף ה.:  הוועדה לא מסרה בדיוק. לא בקשתי חפש ולא הבטחתי לשוב. אם כי בעיני זו כמו עזיבה. איני בטוח אם לא אשוב. לקיבוץ יש כמובן האפשרות להחליט שבמקומי יתקבל חבר אחר. עיכוב בהליכתי על כל פנים אינו בא בחשבון. הודעתי על זה לפני מספר חדשים.

 

 

תנחום:  הודעתי לוועדה שהסבה העיקרית להליכתי היא המצב החברותי והמשקי של הקיבוץ.
זה שנים אני רואה בקיבוץ יצור תלוש מאד, ששמו אינו הולם אותו כלל. אין לי כוח שליטה על חבריו. ההישג שלו מתבטא לדידי בנוחיותו כלפי חבריו בלבד. איני רואה אפשרות של השפעה חיובית על הדור הגדל כאן.
המשק מכוון אותנו בכוח קיומו. פסגת המצב התבטאה לדידי בשיחות האחרונות בעניין עזרת קרובים. האיום של הליכה החוצה לסדור פרטי. הצרכים גדלים והולכים וכוח העבודה נחלש מיום ליום. כתוצאה מזה איני רואה מטרה מסוימת לקיבוץ וזה משפיע על יחסי הפרטי. איני רוצה לותר על חיי המשפחתיים, לעומת סביבה של מלחמה ומריבה תמידית בין החברים הנגמרות על פי רב בהתקפות ועלבונות הדדיים.

דוד ריס:  אני רוצה להתייחס לדבריו של שאול ותנחום. רואה ערך אובייקטיבי חשוב מאד בעצם מפעלנו החלוצי בתור נקודה. ישובי קולקטיבית, ובוחן את היחס לחברים בתור מגשימים את הערכים האלה, מחוץ ליחסים המקשרים פרט אחד למשנהו. גם אני רואה בזמן האחרון את דמות הקיבוץ נחלשת והולכת. כאלו איננו עוד הנושא והמגשים של הקיבוץ, קיימים פרטים, אינטרסים, אינסטינקטים. לא חשובים לי גם ביותר הפרטים כי אם הרעיון שעלינו להגשימו. מתוך זה הגעתי לאובייקטיביזציה של הצרכים והיחסים בין החברים לחברה ובינם לבין עצמם.
היו כבר ניסיונות רבים של קומונות, יותר רדיקאליות מהצורה שלנו. גם אנו התרוצצנו הרבה ועזבנו במשך הזמן את הרעיונות היסודיים של הקיבוץ. אין לנו כוח לשוב אליהם. על כל פרט החובה לפתור את שאלותיו הפרטיות בצנע מבלי להבליט אותן כאן. תפקידנו ראוי לזה.
כדאי לותר הרבה למען עם נטול מולדת וחסר חיים. אמנם אין לראות את המאמצים האלה. הדברים הפכו עיוניים, ואין הם מכוונים את חיי החבר במעשיו היום יומיים. חבל מאד על זה.
אבק הכרך מושך היום, והנמשכים גם הם אטומים.
מתוך זה יש לדעתי אפשרות לחברה לתבוע מה מהחברים.

סמט:  מעריך מאד את דברי טדזיו, דוד, ותנחום. אבל אינו מאמין בבירורים. כי אין פה הבדלי דעות לכן איני גם מאמין גם לפנייתו של דוד שהוא מצטרף אליה תישא פרי. דעתי היא שאנחנו צריכים להתרגל למצב הזה להיות מוכנים לזעזועים, להזדיין (בסבלנות) להתגבר עליהם. אם אנו רוצים לשמר על שלמות המשק והחברה אסור לנו להמשיך בודדים, אולי להצטרף לאיזה ארגון.
מהנוגע לפרטי הדברים ביחס לנוער אין להם סביבה ומסבה זו אין רואה אפשרות לדון בשאלה זו.
ביחס לרפאל חושב שאחרי כל הבירורים אין כאן שתי דעות.
עם תנחום צריך לבירור.
מציע להטיל על הוועד הפועל, וועדת חברים מיד לחפש קבוצת אנשים. וביחס להולכים אין חובה לקיבוץ לשמור על מקומותיהם בתוכו.
חרד מאד לגורל הקיבוץ, כי האינטרסים של החברים לא הולכים בד בבד עם התפתחותו של הקיבוץ. אבל יחד עם זה רואה בנו כוח גדול, וחושב שאנחנו מסוגלים לקלוט אנשים נוספים.

שוימר:  מציע מכיוון שהוא הולך לרגל סבה מסוימת הוא פונה לקיבוץ שיחשיב לו את שלושת החדשים הראשונים לחפש.

מישה ג.:  מציע לקבל החלטות ברורות ביחס להולכים.

יצחק נ.:  מתנגד לעכב את החברים הרוצים ללכת. היחידים שלדעתו אפשר לדבר אתם ולככב בעדם עד שירווח לנו זהו הנוער.
חושב שמיותר להסביר לחברי הקיבוץ ההולכים את המתהווה בקיבוץ עם הליכתם.
תמים דעה עם סמט שכדאי היה להצטרף לאיזה ארגון, אבל במצבנו החברתי כיום איננו מאמין שאנו נבצע את זה.

 

צבי נ.:  חושב שאנו מחויבים לתת תשובה לחברים ההולכים. חובה עלינו לשמר על זה משהמשק תובע מאתנו. מציע לדרש מכול ההולכים בלי יוצאי מהכלל להישאר עד חדש ינואר. ומהנוער והאורחים לדרש להישאר עוד חודשיים. בתקווה שבמשך הזמן הזה נוכל באיזו מידה למלא את מקומם.
בנוגע לדעתו של רפאל, אם יש למשהו דברי הגנה יגיד אותם כאן, ובזה נקבל החלטה.

דוד כ.:  אינו מוכן לדבר הערב על עצם השאלה וגם אינו חושב שהשאלה הזאת מצאה את ביטויה.
מתנגד בכל תוקף שהשיחה הזאת תיתן אשור להליכת החברים. אותו הדין ביחס לנוער.
ביחס לחברים ההולכים במצב רגיל חושב שאחרי עשר שתים-עשרה שנים בקיבוץ אם היגע מסבות פרטיות שמכרך ללכת אינו מכן להיתווכח.
חושב שהשיחה צריכה להציע שאחרי שהצטברו אחת-עשרה חברים בבת אחת, במצבנו כיום לא לתת ללכת לאף אחד.

יוסף ה.:  אינו מוכן לקבל את הצעתו של משה ג. ודוד כ. כהחלטה.

 

 

 

 

דו”ח של הוה”פ לשנת תרצ’ג.     9.1933

מסר   י. כהני     מ. פרוכטר.

שמואל:  הדו”ח אינו מספק אין סקירה על מצב המשק. אינו רואה מקום שבו נוכל לברר את שאלות המשק.
יש לבקר את הוה”פ אם גם מקור חולשתו נבע מתוך חולשת החברים. קובל על בטול אפיז של השקעות בגלל חסר ידים עובדות – דבר הנותן את אותותיו במשק.
בקשר עם הבחירות:  אם לתקן את השגיאות הקיימות יש לשקל היטב את המועמדים לתפקידם.

משה גולדנברג:  הגזברות:  העבודה לוקחת יותר מדי עבודה ?

 

צבי נ.:  הדו”ח משקף את עבודתו  טפול במהלך הרגיל של העניינים; הסבה לא הוה”פ אלא במצב המשק.
מחוץ לתנאים אובייקטיבים המכשולים יש לאות בענפים – בין החברים. הקשיים הקטנים היום יומיים נוטלים הרבה מחמקץ ומהיוזמה ואינו מתמלא.
אם מסדר העבודה אינו בא לתנות את הצרות האלה.
הפרובלמות של המשק הן ידועות לכל והוה”פ לא יכול היה לעשות דברים גדולים לבירורן או לפתרונן.

שמואל:  דברים רבים מוזנחים מחסר מזכירות אחראית.

 

 

 

 

שיחת חברים.     3.9.1933

הבראה.

הצעה ראשונה   הטבת כלכלה כללית לחדש ימים, ולאפשר מנוחה לאנשים הזקוקים לה.

הצעה שניה      להמשיך את ההבראה כמו עד עכשיו.

בעד הצעה הראשונה הצביעו 17 איש, הצעה ב – 4.

 

אשר:  בקשר אם באם של הוריו שהתרוששו בזמן האחרון ואין להם הוצאות הדרך, ובקשר עם אחיו שאסור, היה נאלץ לשלוח להם 60 לא”י.
הוא לא פנה לקיבוץ בראותו את יחסו של הקיבוץ להבאת הורים בכלל, ואולי בפרט (לא יכול היה לפנות לקיבוץ) עשה את זאת על דעת עצמו.
ובזה הוא פונה לקיבוץ לאשר לו חפש לשנה לסילוק החוב. הוא גם מצא לו כבר עבודה.

דוד כ.:  מכרך להגיד שאת צעדו של אשר הוא רואה כפסיכוז שאחז במספר חברים, שלעת עתה מתנקם בנו, ובעתיד יתנקם גם בהם.

צבי נ.:  רוצה הפעם להבליג על כל הטעמים שאשר לא פנה לקיבוץ ועשה משעשה.
ושואל את אשר עם בהחלט אי אפשר סדור אחר, זאת אומרת שהקיבוץ ייקח עליו את סילוק החוב במשך שנתיים.

אשר:  מעכב בעדי גם סדור החוב וגם זה שהוריו יבאו. הם אינם מסכימים לבוא לקיבוץ, והוא יצטרך לסייע להם בסדורים.

צשקה:  חושבת שהסברים שנשמעו כאן מכריחים אתנו לחשוב אחרת על כל מיני הדברים, אחרת משעד עכשיו אותו הדין ביחס לעזרת קרובים. לכן היא מציעה לא להאשים את החברים הנגועים.

בנימין: קשה לנהל משא ומתן עם האיש שאינו נענה למשא ומתן הזה.
אני חושב שאצל אשר פועלים בערבוביה שני דברים שמוכרחים להפריד ביניהם. ומציע לאשר לחכות במשך שבועיים לנסות עוד עם הקיבוץ או אחד ממוסדותיו למצא פתרון לשאלתו.

 

שיחת חברים.     16.9.1933

הוחלט על הליכתה של הלה, כעבור חודש תודיע על מצבה ביחס לקיבוץ.

משה ג.:  מאיר פנה עוד פעם בעניין הוריו. לאחר שחשב קודם לדחות את הבירור השאלה לאיזה זמן. ודרש החלטה מסוימת, ואם לא נוכל לפתור אותה, יהיה נאלץ לחפש מוצא אחר.

ממינה: חושבת שאין ביכולתו של פועל אפילו בעיר שכלכל את משפחתו הוא. לדאוג להוריו ומי שרוצה לקחת עליו את זאת, לתת לו לנסות.

רבקה:  מתנגדת בכל תקף לאפן העמדה של מאיר.

מאיר:  חושב שאין מקום למושג איום ולחץ, פשוט אין לי ברירה אחרת. ורצוני שרק מתוך זה ידונו על זאת.

שוימר:  מציע על הקיבוץ לקבע מספר הורים שבאפשרותנו להביאם הנה, ולפי זה לבחור מהרשימה את הכי זקוקים.

 

צבי נ.:  חושב שהשתיק הזאת היא אחד הסימפטומים של החלשה שלנו כלפי הפרט, אבל איננו חושב שזה מחנק מבוכה. יש לכל אחד דעה בעניין זה. חושב שהקיבוץ אינו מחויב במקרה הזה לאשר את באם של הוריו של מאיר לקיבוץ.
מציע לקבל את הודעתו של מאיר, בתנאי שהוא מכרך להישאר כאן מספר חדשים עד שיהיה לנו איש במקומו. לדעתי זה עד פסח.

דוד כ.:  בדרך כלל הוא בעד הבאת הורים לקיבוץ, אבל את מקרה מאיר – חושב למוקדם.

בלוך:  חושב שבתוך כל המבוכה הקיבוץ עצמו אשם לא מעט. במקום להכניס רגולציה מתוך דיון בין כל המקרים העומדים לפתרון, השאיר את זה לדיון נפרד של כל מקרה וקרה.
מציע להמשיך את המשא ומתן עם מאיר באיזו צורה נוכל לעזור להריו בדרך אחרת.

קלרה:  מדגישה שהוריו של מאיר עדין לא יודעים שבאם – בספק.

מאיר:  אביו סובר שיוכל באיזה אפן להרוויח את לחמו מחוץ לקיבוץ, אבל מפאת גילו אין לבנות על זאת.

 

שיחת חברים.     10.10.1933

דוד ריס:
ביחס להורים:  אין לחברים הרשות לדרש פתרון לשאלת סדור הורים, זכותו של החבר – לדרש עזרה עבורם, לפי האפשרויות שלנו.
חושב שחסר חוקים ודירקטיבות בסדר חיינו הם בעוכרינו. למרות הסכנה שאפשר לעבור ולהפר אותם.

שאלת הטיולים.  בשנה העברה היה וויכוח ארוך ביחס לקבלת החופש של החברים.
כל השנה הינו תחת לחץ תמידי של דרישות החברים ומבן שזה הפריע לוועדה לעבוד באפן שטתי ומסודר. חושב שאין לפחד בעד קביעת מסמרים.

מציע להבא לשמר שכל חבר יקבל שבועיים חופש בצורת הבראה או טיול מחוץ למקום.

ובכדי להעביר את זאת מציע לבטל את צורת ההבראה הקיימת אצלנו ולהשאיר את זה לאיניציטיבה של כל פרט ופרט.

מתנות.  מציע לצמצם את משלח המתנות על ידי החברים השנה – 35 לא”י.

עזרה מדיצינית. חושב שיש הגזמה ביחס לאי-האמון לנתינת העזרה הרפואית המקומית.

רפוי שנים.  מכוון שעד סוף השנה לא היה לנו רופא שינים על המקום ההוצאות הם מרובות, מבלי שעשינו את כל העבודה ההכרחית. עבודה תכנית בכלל לא נעשתה.

פרוט הוצאות חברים:

טיולים 43 לא”י, הוצאות קטנות 38 לא”י, מתנות 35, סדור נירות 9157, אורחים 6300,
הבאת הורים 4000, נירות לחוץ לארץ 1265,  יחד 137.835 לא”י.

בראשון לאוקטובר תרצ’ג היו בקיבוץ 57 חברים, 4 קנדידטים, 3 אורחים. יחד 64.
חברות 53, 3 קנדידטיות, 2 אורחות, יחד 58.
ז.א. 122 אנשים על המקום.

30 בספטמבר 49 חברים מהם שלשה אינם על המקום באפן זמני   ושנים מספקים.
על המקום 52.
חברות ואורחות על המקום 56.
יחד 106 לעמת 122 אשתקד.

פרוט עזרה מדיצינית.
נסיעות חולים     10.035
רפוי שנים             38
טבריה              17884
הבראה             12380
טכנאי תרצ’ב        9500
תרופות              3686
12 ריפוים מיוחדים  35805     יחד  127420

עזרת קרובים.
23 עזרות להורים חודשיות       191.615
”       ”   חד-פעמיות    45000    יחד   236.615

התקציב במלואו   501.870  

הוצע שבשיחה הבאה על הוועדה להביא פרוט התקציב לקראת השנה הבאה.

יהושע כ.:  מתנגד ומציע קודם לדון על הצעתיו של דוד ר.

 

שיחת חברים.     12.10.1933

דוד ריס:
מציע לעזרת קרובים לשנה הבאה    350 לא”י. מהן 50 בתור רזרבה לעזרה קבועה, ו50 לעזרה חד-פעמית.
מציע לא להביא יותר הורים לקיבוץ לעת-עתה אלא להמשיך בעזרה בהגשת.

טדזיו:  מציע להבטיח את החברים נגד מקרי אסון ואינוולידיות.

בחירות לוועדה חדשה.

בן-אפרים    12 קולות            משקה    8 קולות.
סמט         28    ”              צשקה     7    ”
הנקה ה.     20    ”              בוניק     8
יעקב        4                     גנה      5
עזריאלי                           רוחמה    4
מתתיהו     22
סקלרץ      5

נבחרו לוועדה חברים   סמט, מתתיהו, הנקה ה.

 

שיחת הוועדה.     12.11.1933

לונק:  מערער על סרובו של מסדר העבודה לאפשר לו נסיעה לחופש השבוע, כפי שהוסכם בינו לבין העבדים.

מציעים ללונק להתחשב עם דרישת מסדר העבודה.

בוניק:  תמונת האנשים לשנת תרצ’ד:

יצחק נ.:  מציע בקשר עם אנשים שיוצאים את הקיבוץ בהסכמתנו, אני מציע לתת להם אפשרות להיות חברים בקיבוץ חצי שנה ואחר כך לשאול אותם לדעותיהם. בנוגע לשוימר למשל, ליוסף הלד למשל, ש רצה חפש בלתי מוגבל אני מ…

סמט:  העניין הוא איננו מופשט אלא קונקרטי לגמרי. יש ידיעות מחברים שהם חושבים אולי עוד לשוב לקיבוץ, אני מציע להודיע לחברים אלה שהם יתנו תשובה ברורה, אם חושבים לשוב או לא.

משה ג.: במובן משקי ההצעה מוצדקת, אבל אנחנו צריכים לתת לנו דו”ח מה הן הסבות שגרמו לסבות העזיבה. חבר קיבוץ מחפש לו אפשרות של חיים יותר כדאיים. כל עוזב יודע שאת הנזק  שהוא גורם למשק ע”י עזיבתו. אם בכל זאת חבר עוזב זאת תעודת עניות בשביל המשק. החברה שלנו בלי קשר עם תנועה, תנועה יותר רחבה, אנחנו עומדים לפני התנוונות. אם ההצעה שלנו אולי תרסן אי אלה חברים מלהוציא מסקנות. העזיבות האלה הן לא דבר עקרי של פרט זה או אחר.

בולק:  אני מסכים לדבריו של שלמקו. אני מתפלא על החוקיות שלנו.

דאנ. י.:  אני חושב שחוקה כזאת יכולה להיות מכוונת למטרה: לשמור על הקיבוץ. יכול להיות להחלטה כזאת תתנקם בנו בתור פרטים. אבל אני רואה את העזיבות בתור עזיבות לא מקריות אלא שבקיבוץ לא יכול לספק את כל הצרכים של החברים. אנחנו מוכרחים לחשוב שהקיבוץ מוכרח לשמור על האפשרות להתקיים בתור קיבוץ לא רק את המשק.
אנחנו לא יוצרים פה סכר נגד תאוות חברים. כל חבר רשאי לעזוב את הקיבוץ, אבל אנחנו איננו רשאים להפקיר את החברה ואת המשק. מתוך זה אני אינני רואה שום אפשרות אחרת מאשר לקבל את ההצעה בשביל לשמור על האינטרס כנגד האינטרס של החברה הקפיטליסטית.

ממינה:  אנחנו קיבוץ של יחידים.

תנחום:   אתה צבי חושב שהחוקים האלה ישמרו על אינטרס הקיבוץ, מה הקיבוץ עושה בשביל לרסן את הרצון לצאת מהקיבוץ.

צבי נ.:  אינני חושב שאפשר לחנך חברה ע”י חוקים. אני חושב שע”י חוקים אלה אנחנו נשמור על הקיום החומרי של הקיבוץ. אני חושב שעזיבות האחרונות הן לא רק חומריות.

בלוך:  אינני מבין את מטודה ההצלה שרוצים להפנים ע”י החוקים האלה. “החוקים נוצרו בשביל לעבור עליהם”. אם קימת כוננות פנימית לקיים חברה, אם לא שום חוקה לא תעזור. לראות בזה מוצא מהאי-בטחון שנוצר במשך השנים האחרונות. אני חושב שע”י הכנסת החוקים לא נשנה את המצב, הרצון לחיות חיי קיבוץ זה דבר חשוב, אבל היכולת זה דבר יותר חשוב. פתרון חברותי אינני רואה בזה. למה הזדעזע היסוד הזה? על זה עלינו לחשוב. לא ע”י אימה. נגבור את הכוחות הפנימים.
אם החוקים צריכים לעזור לנו ברגולציה על תנודת חברים אני מסכים.

סמט:  אנחנו יכולים לבוא במשא ומתן עם החברים שעומדים בחוץ באפן כזה שאם הם לא יכולים כרגע לתת לנו תשובה ברורה מתי שהם חושבים לשוב לקיבוץ, אנחנו נודיע להם שאנחנו רשאים לקבל חברים חדשים במקומם, ואם הם ירצו פעם לשוב הם יעמדו בתור קנדידטים. לחברים שהודיעו לנו על עזיבתם עלינו לאשר את עזיבתם בלי כל תוספת.

ההצעה נתקבלה.

 

בוניק:  מתוך* המכתב של מאיר לא ברור לנו אם הוא וקלרה עוזבים את הקיבוץ בכלל או באפן זמני.

סמט:  המכתב הוא סתום. אינני יודע אם אפשר הערב להחליט על עזיבתו.

תמרי:  לרגל העובדה החיה העומדת לפנינו אני רוצה להגיד כמה מילים. אני חושבת שכל אחד מאתנו יודע שעל ידי חוקים לא נחזיק את החברים. אבל א”א לקבל את הדברים בלי שיתקיים בנו דבר מה כמו למשל במקרה של מאיר וקלרה. אנחנו מבדילים בין עזיבות. אבל אנחנו צריכים לקבע את עמדתנו כלפי עזיבות כמו מאיר שמאשימים אתנו בעזיבתם.
אנחנו במובן החברי הצענו למאיר הכול מה שהיה באפשרותנו להציע להם. אנחנו צריכים לגמור עם אפן עזיבות כאלה. מתוך זה אני חושבת שחבר כזה לא צריך להעיז להציע את עצמו עוד פעם בתור חבר קיבוץ. אני חושבת שאנחנו צריכים לענות למאיר וקלרה שהם יצאו את הקיבוץ.

משה ג.:  אני רואה בדברי תמר עד כמה שהיא מודעת לשנאת. הוועדה לא ידע די להעריך את ההכרח של בואם של הוריו ארצה. אני חושב שאין מקום לדברי תמר. אני חושב שמאיר לא עוזב את הקיבוץ הוא יצא ומוכרח היה לפתור שאלה שאנחנו לא יכולנו לפתור. אני חושב לחובתנו לענות למאיר שאנחנו מוכנים לקבל אותם בכל רגע שירצו לשוב.

אנשל: הקורפונדנציה ושיטתה היא לא נכונה. אני חושב שהדברים שנאמרו ע”י תמר הם מחוסרי כול יסוד. אני חושב שמעשה של מאיר היה כזה, כמו שהקיבוץ הכריח אותו לזה. אני מציע לא לתת שום פרושים אלא לדחות את הדיון עד בואו.

קובה:  מציע לא להתווכח יותר בעניין מאיר.

יצחק נ.:  לא הייתה אף עזיבה בקיבוץ שלא נקבל סתירת לחי. תמיד אנחנו אשמים.

צבי נ.:  אני חושב שמאיר עמד באפן ישר כלפי כל העניין. אני חושב את מצפוננו נקי לגמרי בקשר עם החלטתנו אז.
הוועדה צריכה לדרוש ממאיר שייתן תשובה ברורה אם ומתי הוא חושב לחזור לקיבוץ.

פילק:  אני מציע שהקיבוץ יעשה ביקורת על ההחלטה שנתקבלה אז. אני חושב שלמאיר נעשה עול ע”י הקיבוץ, הדברים שהיו ידועים לוועדה והיו צריכים להביא אותם לפני השיחה.
מצב של הוריו של מאיר היה כזה שהם היו מוכרחים לברוח מפולניה. לו אני הייתי יודע את הדברים אז, הייתי מתייחס אליהם אחרת. הוועדה הייתה צריכה להעמיד את הדברים בצורה אחרת.
אני מציע לבטל את ההחלטה ולהציע שהוריו של מאיר יבואו לקיבוץ.

סמט:  אחרי שנודעו לנו הגורמים שהביאו את בואם של הוריו בתור הכרח, שאלנו את דוד ריס והוא אמר שמאיר אף פעם לא ספר להם על זאת.

פילק:  כל האינפורמציות הן לא בקשר עם קירה.

סמט:  אני מתנגד לעשות רביזיה על החלטתנו הקודמת. את כבודנו לא נציל ע”י זה, יש דעות שונות בקשר עם החלטתנו.

בלוך:  אני הייתי רוצה להגיד לתמר שכול הוויכוח אתי אין לו שטח, יש לי בחינה אחרת.
אחד היסודות העיקריים של קיבוץ הוא החשבת האדם. אני לא אסכים שהקיבוץ ישתמש לפורמים* להשליך שקיצים על איש שנכשל בקיבוץ.
בקשר עם מאיר אני חושב שלו ידענו את הגורמים מקדם היינו מתייחסים אליהם אחרת.

פילק:  אני מותר על הצעתי בתנאי שהדברים בקשר עם מאיר יתבררו באפן יסודי.

סמט:  אני מציע ברור יסודי עם מאיר בקשר עם אפשרות סדור הוריו בקיבוץ.

 

 

 

 

 

 

שיחת חברים.     16.11.1933

בייחס בלקה: הוחלט לדרוש מבלקה להישאר עד סוף עונת הבקורה, ובמקרה יוצא מהכלל, נדון אז בשאלה פעם שניה.

סמט:  מביע את דעת הוועדה שהיא גם דעת הקיבוץ שאין הסבות שסבון ודבורה מביאים מספיקים בשביל לעזוב את הקיבוץ, להפך במקרה של אינוולידיות מחויב הקיבוץ לדאוג לחבריו. צריך להחליט אם נדרוש מסבון זמן מסוים לעזיבתו או בהתחשב עם מצבו נסכים להליכתו בזמן שימצע עבודה.

סבון:  אני מתפלא שדורשים ממני הסברות או הוכחות, קשה לה לדבורה לבטח לאמור את הדברים, בתור אדם שחי רק שלש שנים בקיבוץ. ובייחס לדברים אחרים אין מהכדאי לדבר עליהם עכשיו שהם גם לא הסבה של הליכתו עכשיו. ביחס לזמן להליכתו הוא יצטרך ללכת אז כשימצא עבודה, מתוך חוסר אפשרות לותר עליה.

סמט:  אם גם הוועדה אינה לוקחת את עמדתו של סבון, הוועדה מציעה לקיבוץ להרשות לסבון ללכת בזמן שידרוש הוא* שימצא עבודה מתאימה, מתוך התחשבות עם מצבו.   מסכימים.

שוימר:  פנה לוועדה שהוא רוצה להסביר ביתר פירוט את סיבת הליכתו, מכוון שהוא חושב את סיבתו ליוצאת מהכלל, ורוצה לשמוע גם דעה אובייקטיבית על זה. והציע התייעצות מורכבת מחבר של הוועדה וחבר אחד מחוץ לוועדה, סמט ומתתיהו.

וסמט מוסר שהוא וגם מתתיהו חושבים את סיבתו של שוימר לחשובה ולא סובלת דיחוי. הוא איננו רשאי לספר את הדברים ששוימר מסר כך כמו שהוא גם לא מסר אותם לוועדה, הוא מציע לקיבוץ להאמין לו וכתוצאה מזה לתת לשוימר חופש בלתי מוגבל, ולחשוב אותו כחבר הקיבוץ למשך כל הזמן שהוא יישאר בחוץ.     מסכימים.

בונק:  ישעיהו פנה לוועדה שהוא הולך עכשיו ל2-3 חדשם וגם בשביל לברר לעצמו את עמדו והוא מבקש לאחר שישוב נדון על הצעתו בתור חבר הקיבוץ.     מסכימים.

מציעים את עצמם בתור חברים:
המודוס הצבע שמית 2/3

רוזקה       62 נוכחים  57 בעד, 4 נמנעים, 1 לא מצביע.
שולמית פ.   63    ”     61  ” , 1    ”   ,  1    ”

הוועדה פנתה לחנה ריזנר שאחר זמן של שנה בקיבוץ צריך האדם להציע את עצמו בתור חבר קיבוץ, חנה ענתה שעוד לא ברור לה הקיבוץ מציע. לא התווכח עכשיו ולהשאיר לחנה זמן
של 6 חודשים, וכעבור הזמן הזה היא מוכרחה להחליט ולברר את מצבה בייחס לקיבוץ.

הלקה:  מעירה על הקושי המיוחד שישנו ביחס לאנשים שנשארים זמן ממושך אצלנו מבלי להיות חברים בקיבוץ.

בונק:  דעת הוועד שכל מי שבא לזמן ממושך מבלי להתקבל לקיבוץ כגון משתלמים וכו’, צריכים להכניס מספר ברור של חפצים לקומונה.

בונק:  נוסף למספר החברים יש לנו 2 משתלמים קבועים לשנה יולי, ועוזריאלי, 81 גרמנים,
6 בחורים, ו 2 בחורות, מה שביחד מהווה 107 חברים מהם 4 בחוץ.

סמט:  פנתה אל אפרים ריזנר בחורה בהצעה לבוא להשתלמות לרפת לשנה.

דוד:  מציע לא לדון בכלל בשאלה זאת, בן-אדם שאינו חדש בארץ ואינו רוצה להשאיר פרטים על עצמו ועל הדברים שמביאים אותו לזה.

בונק:  מצטרף לדעתו של דוד, חושב שצריכים לשמר את מקומות ההשתלמות לאנשים מקיבוצים. בזמן האחרון פונים אלינו הרבה בחורות בהצעות, המספר של הבחורות לשנה הבאה הוא גדול מזה של הבחורים.

צבי נ.:  מציע להסכים מבלי להתחייב להשתלמות.

דוד כ.:  חושב שקבלת משתלמים שהם קשורים עם המשק היא ראשית שאלה הנוגעת לוועד הפועל, חושב גם ללא נכון לקבל אנשים שאין אינפורמציות יותר קרובות עליו.

קובה:  חושב שקבלת אנשים אם גם זמנית היא אך ורק שאלת וועדת חברים, ואם גם דוד כהנא נבחר שעקב נסיעותיו יתעניין באנשים שמוצאים את עצמם, הוא חושב שהעובדה הזאת אינה משנב את הדרך שוועדה מטפלת בשאלת אנשים חדשים.

יהושוע כ.:  מתפלא לדבריו של קובה, הצעות האנשים, לפי דעתו צריכות לעבור את הוועד הפועל מפני שהוא גם מרכז את ההצעות הבאות אלינו מקיבוצים אחרים ולא רצוי שיעמדו הדברים בסתירה.

דוד כ.:  מחלק המשא ומתן הקבוע שבין קיבוצים אחרים או חבר הקבוצות אלינו ביחס לאפשרות קבלת אנשים. רצוי שהצעות של אנשים יעברו את הוועד הפועל ולא את הוועדה בלבד.

צבי נ.:  חושב שהוועדה היא האינסטנציה שלנו בשאלה זאת והיא גם המביאה את הדברים בפני הקיבוץ. הוא חושב שדוד כהנא נבחר להתעניין בחוץ באנשים שרוצים לבוא אלינו, ועלינו לעבוד ביחד עם הוועדה.

מחליטים  את המו”מ עם החברים המציעים את עצמם מנהל בקונטקט בין שני המוסדות.

 

סמט:  גרט מוימן מציעה את עצמה בהמלצת דר’ אופנהים לזמן קצר.

שמואל: אנו עומדים לקבל 12 איש להכשרה. דומני כי יש סתירה בין ההצעה זו לבין
החלטתנו – מן הנמנע הוא כי נוכל לקבל אנשים נוספים. יש לזכור גם כי נעמד לפני שאלת קבלת מועמדים.

סמט:  יש להחליט ע”כ בשתי שאלות: החברה מכנרת וההצעה הנ”ל.

מנדל פ.:  הננו מעוניינים בשורה ראשונה בקבלת אנשים אשר יתכן כי יישארו כחברים. דומני כי שני המועמדים אינם שייכים לסוג זה.

מחליטים  שתי הבחורות יכולות לבוא לזמן קצר כאורחות. יש לדרש מאפרים ר. פרטים נוספים על החברה מכנרת. אין להעלות על הדעת כי היא תכנס לרפת כמשתלמת.

 

 

סמט בשאלת הנסיעות.
בדרך כלל יש לציין כי לפחות 3 אנשים נמצאים באפן קבוע בחוץ.
קיימים שלושה סוגים של נסיעות:
1) נסיעות חולים: אין בזכותנו לקבע כל הגבלה.
2) נסיעות חפש: 2 אנשים רשאים להימצא בחוץ לשם קיום הנסיעות האלה.
יצא בערך אחת לשנתיים לחבר חפש.
3) נסיעות סדוריות: רבות משני הסוגים הנ”ל. מרבית הנסיעות אלה היא לשם עזרת קרובים.
כשם שקבענו סעיף מיוחד בהוצאות חברים הן גם עלינו להפריש ימי עבודה למטרה זו (סדור נירות, קבלת פני קרובים הבאים מחו”ל וכו’)

על הקיבוץ לקבע סוגים ביחס לדרגת חשיבות של כל הסוגים הנ”ל. היות ואין באפשרותנו לספק את כל הצרכים האלה. שני הסוגים הראשונים ידרשו לפי עומדתנו 800-1000 י”ע. אך הסוג השלישי לבד ידרוש לפחות 1200 י”ע.
החברים אינם נוהגים להקל על עבודתנו . – יש חברים באים להודיע ערב נסיעתם(במיוחד כשהפרוטה נמצאת בצלחתם) ואינם רוצים לנהל מו”מ ב”א מסתפקים בהודעה. נוסף לזה אין שמירה מצד החברים על חזרתם הביתה במועד הנקבע ע”י הוועדה. הדבר הזה מיצר קושי בעבודתנו.

מנדל פ.:  מדי שנה הננו חוזרים לדון בשאלת הנסיעות, והמצב מחמיר והולך יותר ויותר. איני רואה שחר בקביעת מספר המקסימום – השאלה היא מצפונית והוועדה מצדה לא צריכה לקבל תמיד את כל טעמי החברים.

שלמה י.:  חושב כי הצעת הוועדה בדבר זכות החבר לחפש אחת לשנתיים, הדבר הזה עלול להגביר את הפרץ ולא יתקן את המצב. מי יחכה עד בוא המועד לאיזו שנה וחצי?
מציע כי אותם החברים אשר הוריו או קרוביו עומדים לבוא ארצה יותפו על שבוע חפש שלו.

בונק:  בשנה העברה נמצאו חברים במשך 1800 ימים בחוץ, זה נותן 5.50 אנשים ליום.

מפסיקים את הדיון.

 

מכתב השו”הצ הארצי בקשר עם הוספת אנשים לקיבוץ.     30.11.1933

דוד כ.:  ברור שהוע”הפ לא יוכל להחליט על זה. הדבר הובא לפני הקיבוץ ישר. בשיחה עם חזן דובר על ידי כי לקיבוץ נחוצים 12 עד עשרים חברים. מתוך המכתב יש לקבע כי הקיבוץ הארצי חושב להכניס הנה 20 איש ובמידה שהקיבוץ שלנו יצטרך להוספה יובטח הדבר כי נוסף לזאת על ידם. ובפיסקא אחרת נראה שבקיבוץ הארצי חושב כי אם יצטרך להכניס ארגון שהוא יותר מהמספר שהקיבוץ דורש אנו נצטרך לקבל אותם.
דעתי ביחס לחלק הראשון שאנו יכולים לדבר רק על מספר אנשים שדרושים כיום למשק. יש הבדלי דעות בין 10 ל 40 איש. ברור כי מספר יותר גדול מעשרה חברים יצור קושיים רבים במשק כגון הכנסת אנשים חדשים לענפים, יצירת עבודות רזרביות במשק. מספר קטן של אנשים נוכל להכניס לענפים כ 5 והיתר יצטרך למלא עבודות שונות. יש להניח כי מספר מהבודדים שיבואו עכשיו לקיבוץ יישארו בתור חברים.
עם הקיבוץ הארצי יש לדבר על מספר אנשים הנחוצים בקרוב למשק. ואין אנו מתחייבים לפנות לקה”אצ בקשר עם הוספת אנשים אח”כ.

ממינה:  לפי הניסיון שראינו במשקים אחרים בכלל לא רצוי לקבל קבוצה שלמה. יותר טוב להתקשר עם בודדים. החברים שנמצאים כיום אצלנו עושים רושם טוב גם בעבודה.

בלוך:  שואל האם יש איזה דבר ברור מהמו”מ עם חבר הקבוצות? ומה הברור עם הקבוצה
בנס ציונה.

דוד כ.:  חבר הקבוצות יכול לפתור אצלנו את השאלה כמו שפתר במשקים אחרים ע”י מילואים של אנשים שמארגנים אותם כעת השליחים של החֶבֶר בחו”ל. ברור שהיה לנו התנגדות לזה.
עם הקבוצה בנס ציונה אין היום אפשרות להתקשר, אולי כעבור כמה חדשים. האנשים שבאו כעת אלינו מעולי גרמניה נשלחו על ידי חבר הקבוצות שהעולים פנו אליו.

דרור:  יש לראות מצד הקב”הא רצינות וכובד ראש בדיון שאלותינו. עם קבלת האנשים החדשים בזמן האחרון זז דבר מה במשק והוקל קצת בסדור העבודה. יש גם לקוות שנעזר על ידם בענפים.
מציע לדחות את הדיון עד שוועדת התוכנית תקבע את מספר האנשים לעבודה לשנה הבאה. יש לחשוב שהק”הא לא יראה בזה דחיה.

אנשל:  נימוקי דרור ודוד לא קולעים למטרה. לא עומדת שאלה של הוספת אנשים למנה ידועה כי אם פתרון למצב קשה בעובדים במשך השנים האחרונות.
לדעתי יש צורך לקבל 20 איש, ואין טעם להוסיף אנשים בודדים מדי פעם אשר יבואו ויעזבו.
איני מבין איך אפשר היה בתוך המו”מ עם הקה”אר להתקשר עם אנשים אחרים (הגרמנים).
ביחס למכתב של הקה”אר פרושו הוא כי אם נצטרך במשך השנים להוסיף אנשים – האנשים צריכים לבוא משורותיו. את התנאי הזה יעמידו כל הגופים המאורגנים: הקבוץ המאוחד וחבר בקבוצות.
להצעת ממינה אני מתנגד בהחלט.

טדזיו:  יש רושם כי השתיקה של החברים היא כתוצאה מהתנאים שבמכתב, המחייבים ברור, יכול להיות שכלפי חבר הקבוצות לא היינו חוששים. אפשר לקבוע את דרכנו בצורה זו שלא יהיה לחץ עלינו מצד הקב”הא.

יהושע כ.:  לא נכון שאסור היה לנו להתקשר עם קב’ אחרות בזמן הנהלת המו”מ עם גוף אחר. הייתה לזה דירקטיבה מוחלטת של הקיבוץ.

דוד כ.:  יש לבחור בין הצעת דרור שהיא ברור יסודי של דרך המשק בשנים הקרובות, ובין הצעתו של דוד לפתור את השאלה למצב הקיים. הועה”פ מוכרח לדאוג לפתרון השאלה לעונות הקרובות. האנשים מגרמניה לא התקבלו באפן מקרי כי אם תוצאת המו”מ של הקיבוץ עם חבר הקבוצות. האם עלינו להפסיק כל מו”מ עם גופים אחרים בזמן המו”מ עם גוף אחד?
לדעתי לא.
הועה”פ יחד עם הוועדה צריך לקבל הוראות ביחס לאנשים בודדים שפונים בכל פעם לקיבוץ. בתוך זה ביחס לעוד 4 אנשים מהקבוצה הגרמנית שהוצע לבוא הנה.

אליעזר:  יש כל מיני אפשרויות להשתמטות מתשובה. אפשר להשתמט באפן ברור וגלוי, ויש אפשרות לענות בעקיפין כגון מספר אנשים. לא צריך היה להעמיד לפני חזן את השאלה שהם יבינו שאנו זקוקים ל-20איש.
יש גם אפשרות לפתור את השאלה ככה שהיא תוביל אותנו להצעתה של ממינה. מציע לדחות את הברור עד שועה”ת תגמור את עבודתה ובינתיים עם אנשים אחרים להתקשר לזמן קצר.

אנשל:  לא נכון שהוע”הפ אחראי רק לשאלה השוטפת של הוספת אנשים לעבודה כי אם היא אחראית גם להשלמת הקיבוץ.

פילק:  אנו יודעים בערך את מספק האנשים שהמשק יכול להוסיף. אפשר להחליט בלי ברור התוכנית.  אם השאלה תכופה אזי למה הועה”פ מנע את המכתב במשך שלשה שבועות.

דרור:  למה מכנים את הצעתי – השתמטות? התנאים שהקב”הא מעמיד הם לא קלים בשבילנו.
הפתרון למצב העבודה הקרוב הוא תכוף. וע”כ יש צדק בפעולת הוע”הפ בזמן הקרוב בקשר עם קבלת אנשים. אבל זה לא מפריע גם להמשיך המו”מ עם הקב”הא.
אם האנשים הזמניים נוכל גם לגמור במשך הזמן את ההתקשרות והיותם כאן יאפשר לנו רק את הברור הנכון.

דוד כ.:  האם אנו ממשיכים את הדיון בהמשך? או שמחכים לגמר תוכנית עבודה.

דרור:  מציע לדחות את הברור לשבוע שבועיים. הסבה – עייפות.

אליעזר:  כשצינתי השתמטות לא התכוונתי לדברי דרור. מציע לגשת לברור אחרי תוכנית עבודה וכל האנשים שיתקבלו – יתקבלו רק לחדש.

הוחלט:  דוחים את המשך הברור עד עבר עונת הזריעה וגמר תוכנית עבודה. למעשה! לע”ע לשבוע הקרוב.   בעניינים שוטפים הנוגעים לקבלת אנשים מחליט הוה”פ או השיחה הכללית.

 

 

תוספת אנשים לקיבוץ.     16.12.1933

אליעזר:  בקשר עם עונת העבודה הבאה עלינו להחליט בשאלה זו. אנו עומדים בפני התפתחות נכרת של המשק. מעריך את מצב המשקי למצב טוב ואנו עומדים בפני גדול ענפים מכניסים.
אין ספק שנגיע למספר של ממוצע שנתי 125 חברים. יש הכרח שהתוספת תהיה תוכניתית. אנו עומדים עם 20 אנשים זמניים. ובעונה נצטרך עוד כ 10.
והשאלה היא חברתית ולכן קשה אצלנו לנגוע בשאלה זו.
חושב גם הוא שאילו המגע של הקיבוץ היה ישר עם הקיבוץ הארצי היו התוצאות יותר רצויות.
הוא כשמדבר כאן מדבר כחבר הקיבוץ. היחסים שישנם הם פרי הבדלי דעת.
יש לו הכרה שאלו מצאנו מצע משותף לחיים מלאים היו סרות כל הופעות היחסים שנוצרו.
נאמר לא פעם לחברי התא של הקב”הא שהם כאן מרעילים את האטמוספרה וכו’.
זה מראה על צרך לאנשים ידועים להציב שלד כזה לחברים ידועים. מעבר למלחמת דעות התנהגו חברי הקב”הא באפן לויאלי מה שאין לצין מהצד ההפוך – אומר אליעזר.
אם לבחון את קומתו של הפרט אצלנו המאזן שלנו לא יהיה חיובי. וזה מפני שהמשטר החברתי שלנו לא טוב הוא, כי האנשים הם הטובים ביותר שהוא מכיר באיזה שהוא קיבוץ.
יש בקולקטיב מקור עצום של אפשרות יצירה לפרט, ואם אינו מצליח בזה, הכוחות אולי נהפכים לכוחות צנטריפוגליים. המשטר החברתי שלנו הוא בגדול אנומליה.
קים פרוד לבבות אין רצון מאוחד מניע לצאת האנומליה, וכך אין הקיבוץ אינו יכול להתפתח, וזו היא טרגדיה.
טרגדיה זו אינה משכן בטוח לאורך חיים.
האנומליה התחילה בהתחלת חיפוש הקשר עם התנועה ותסתיים רק מציאת הקשר עם התנועה.
הוא אינו מרגיש יותר כוח לשאת את החיים בתנאים כאלה. עכ”פ אינו רואה עתיד להמשיך ככה כי אינו רואה שזה הכרח.
דעתו שהתנועה בחו”ל היא הכוח הפוטנציאלי של הקבוצות בארץ, כי בעוד כמה שנים – הרבבות אלה בגולה של נער – יהווה כאן קבוצות.
אנו איננו מציעים לקיבוץ להצטרף לקיבוץ הארצי אבל אנו שואפים לכך.
אחד המכשולים כשניגשים לפרובלמה זו היא מפלצת הנישול.
גם אם תסכימו שאפשר להוסיף הנה 30 איש במובן* מספרי אין זה אפשרי. מצד ההפוך, הרי אין לתאר שיוכלו לבא הנה 30 איש שיביטו אליהם כעל גיסות חופשיים.
וצריך על זה לדבר באפן גלוי ופשוט.
אלו מצא הוא שנחוץ ללכת בשביל לא להפריע לנורמליזציה של הקיבוץ היה הולך. אבל זה הוא יכול להגיד רק אודות עצמו.
הקיבוץ הארצי אינו מעוניין לעשות כאן משהו מפני שיש לו כאן אנשים. יש אמנם סנטימנט גדול לתנועה לקיבוץ הראשון שלו.
וצריך להתווכח על עצם העניין. מוצא לנחוץ להגיד שהקיבוץ לא צריך להשלות את עצמו שייפתר את שאלתו זו בהימנע מקשר עם תנועה קיבוצית. הושלכנו שלא ברצוננו בגלים זדונים וצריך לדעת לקבל את האחריות בעד ההכרעות.

דוד כ.:  אם להיות גלוי מהמשפט הראשון צריך היה מחוץ לשטח ההערכה המשקית היו צריכים להתבטא חברים בעלי דעות אחרות.
מה מבחינה משקית? עוד לא היה קיבוץ בארץ שהצליח בהתפתחות המשק ע”י דחיפת אנשים שנכנסים למשק. הגורמים הנכונים להתפתחות המשק הם מצטברים באנשים המושרשים במשק. אין זה מידה רעה כשאמרים שכל עוד אין די ניסיון לא להגדיל באפן בלתי זהיר את הענפים. להפך צריך בזהירות ובאיטיות לפתח את הענפים ואז התפתחותם מובטחת.
הייתה לנו גם פעם תוכנית שהראתה שצריך 135 אנשים בחדש ידוע. ולמרות שלא היה מספר כזה, בכל זאת התפתח המשק. ואלמלא גורמים שאינם תלויים בנו היינו אחד המשקים המבוססים ביותר. וזה בלחץ של חסר אנשים, ובפרופורציה לא אידיאלית בין מספר חברים ואורחים.

וצריך לקבל רק בקבוצה מאורגנת ולא אנשים בודדים. אבל הקיבוץ אינו יכול להגביל את עצמו לא לקבל אנשים בודדים ע”פ צורך או הכרח. אם התוכנית מראה צורך ב 128 אנשים מספיקים לנו 120 אנשים.
התשובה לשאלות לא יכולה לנבוע רק מתוך התפתחות התנועה הקיבוצית. יש למצא מצע משותף שיוכל לשתף את כל חברנו.
החלק היחידי אצלנו שאינו קשור בתנועה רעיונית קבוצתית יותר רחבה הוא השמאל. אלו היו יתר שני הזרמים קשורים באיזו תנועה לא היו יכולות להכריע על גבי חברי השמאל. כי בכל הכרעה צריכים להשתתף חברי השמאל וההכרעה לא יכולה להיות ע”פ רוב דעות. יכול להיווצר מצב של הכרח בעזיבה אף כי שלא יהיה נישול.
אלו מצאנו בסיס כזה היינו יכולים להגיע להבנה בוויכוח בעניינים אלה. אין זה אידיאל להצטרף לאחד הקיבוצים הארציים.
קשה למצא סינתזה בין שלשה זרמים הקיימים בקיבוץ.
כשם שאין לענות כיום למה שאין התנועות הקיבוציות יכולות לאחד לכל הפחות את פעולותיהן כך אין כיום הקיבוץ להצטרף לאיזה שהוא קיבוץ ארצי.
המצב האובייקטיבי דוחף באמת להכרעה. והנישול מתחיל בהכרעה של 2/3 כנגד השליש האחרון.
אי אפשר בלי הרוב המכריע של הקיבוץ להטות אותו לדרך שהולכים הקיבוצים היום בארץ.
אין איש יכול להכחיש שהקיבוץ אינו מוכן ואינו רוצה להכריע בשאלות שהציג הקיבוץ הארצי.
איני רוצה – כי זה בלי תקווה – שנפתח את השיחות האלה להכרעה. זה רק ירחיק אותנו מפתרון הדברים. ולא יאפשר לקבע קו לגבי הזמן הקרוב.
אנו מוכנים היום לקבל מספר מסוים של אנשים. מספר שהוא לא יכרע וגם לא יתבטל כאן. הקיבוץ יכול לקבל רק מספר שנחוץ לו לפתח המשק. ורק בשטח זה יש לדבר.
כל הבטחה נוספת אומרת הכרעה למעשה.
נדמה לי חברי הקב”הא (שנמצאים אצלנו) צריכים לדאוג לכך שבתנאים אלה תמצא הקבוצה למילואים.
אחרי זה נצטרך להיכנס לדרך חדש של דיון בדברים.

 

המשך השיחה.     16.12.1933

צבי נ.:  מתכון למכתב של הקיבוץ הארצי ולתנאים שבו. לא יכול להסכים בתור חבר קיבוץ מחסר הצדקה מעשית. לא כדאי לנו וקיבוץ להתקשר עם הקיבוץ הארצי.
לדבריו של אליעזר: תוספת אנשים צריכה להיות זהירה. יש הרושם גם עכשיו חסרה המתיחות הנורמלית בעבודה וזה מתבטא בלקויים בארגון העבודה. כיום צריך להוסיף מעבר* ל 15 איש.
אשר לשאר השאלות הכרוכות בזה.
הקושי הוא בשטח אחר, בפרוגרמה הפוליטית של כל קיבוץ ארצי. הוא העיקר ועולה על כל שאר המומנטים המלכדים את הקבוצות. זה גם מבדיל בין הקיבוצים הארציים. הדבר הזה קובע בשבילנו את הצטרפותנו לאחד הקב”הא. אלו היה ארגון חסר פרוגרמה הזאת ודאי היה לנו קל להכריע.
הפרוגרמה הפוליטית של השו”הצ אינה שלי ושל חברי.
אשר למצבו של הקיבוץ שלנו, אני בוודאי לא שלם אתו. יש סימפטומים המעידים על כוחות צנטריפוגליים והם רבים והולכים. אלה היו אמנם תמיד, אבל היו אנשים שעזרו להתגבר על זה. איני חושב שהגורם הפוליטי השפיע על הגברת הלקויים באפן מיוחד. אבליג על כל האשמות ההדדיות הנובעות מהעבר. פרוד הלבבות היה קיים גם לפני הפילוג הפוליטי, הוא גרם רק להתרכזות שאלות חברתיות ומשקיות מסביב לפרוגרמה פוליטית. יש דעה שאין הקיבוץ יכול להמשיך במצבו הנוכחי מבלי שיצטרף לאחד הקיבוצים הארציים. כל אחד חייב להציג לפניו את השאלה אם מותר לו בשהותו כאן להפריע לנורמליזציה של הקיבוץ.

אם חפשנו בקב”הא את האלמנט הכי רצוי לנו איננו מחויבים להתאחד אתו כעם גוף פוליטי. איני חושב שאין תקווה למלא את השורות מחוץ למקור הזה. לא אציע את זה היום כל עוד יש לי תקווה שיעזרו לנו בלי התנאי הידוע. אבל איני מסכים שכיום לא יוכל להתקיים קיבוץ בודד.
אפשר לחיות בכל שטחי החיים בלי אחוד פוליטי בתוך הקיבוץ, אם אף אחד לא יחשוב על כבוש הקיבוץ.
לו עמדתי לפני שתוף מעולה (מלא) עם השו”הצ מחוץ לשאלה הפוליטית לא הייתי מהסס, הקיבוץ יכול על כן להתקיים מחוץ לארגון פוליטי. הייתי אסיר תודה למי שהיה מראה לי ארגון קיבוצי כזרם קולקטיביסטי גרידא. אלה שאינם רואים היום מנוס מפני הצטרפות לקב”הא משלים את עצמם שהצורה של ארגון הקבוצות הוא נצחי.

אצלנו השאלה חמורה ביותר כי הניתוח באנשים החיים שנים רבות במקום אחד קשה עד מאד. איני מאשים ברצון לנשול. אבל איני רואה אפשרות של קיום אנשים בעלי דעות פוליטיות מתנגדות מחייבות בקיבוץ ארצי.
אצלנו השאלה חמורה ביותר כי הניתוח באנשים החיים שנים רבות במקום אחד קשה עד מאד. איני מאשים ברצון לנשול. אבל איני רואה אפשרות של קיום אנשים בעלי דעות פוליטיות מתנגדות מחייבות בקיבוץ ארצי.

לדעתי אנחנו יכולים להיות חברה במלא מובן המלה גם בלי אחוד פוליטי. לי אין מקום בקיבוץ שאינו מחייב אותו בשביל עצמו. יש לי הכרח לחיות בתוך קיבוץ. לא ניתנסתי אמנם בקיבוץ אחר. הקיבוץ שלנו עמד ועומד תמיד לפני הכרת רבים. בשבילי קיבוץ שירצה לחייב לפרוגרמה פוליטית אחת לא יהי מקום קיום בשבילי. יחד עם זה הכרחי שאין זכות לבודדים להפריע לנורמליזציה של הקיבוץ. לדעתי אין המצב מחייב את זה. איני חושב אגב שכניסה לקב”הא הייתה מרפאה את כל הנגעים שלנו, אקט כזה של רצון מעודד בוודאי לזמן מה, אבל אין זו תרופה. היא תלויה בנו ולא בפרוגרמה פוליטית.

זאב:  אם כי שמענו המחסור בידיים עובדות אינו חמור, יש הרגשה הפוכה. כבר בשנה שעברה חסרו אנשים וביחוד אחרי העזיבה במשך השנה.
התרגלנו למסגרת של 120 איש הנותנת ערובה לחיים נורמליים.
הדאגה העיקרית שלנו איננה להשגת אנשים שימלאו מקום בעבודה, כי אם לעתידו של הקיבוץ, לשמירת ערכיו החברתיים והתרבותיים היכולים להישטף על ידי תוספת כוחות אנרכית.
אנחנו חיים כאן 13 שנה, השקענו במקום הרבה מרץ ומי יכול לדרוש שנמשיך בדרך של ניסיונות.
הניסיון של קליטת אנשים בודדים כשיטה לא הוכיח את הצלחתו בקבוצות רבות.

המגמה שלנו היא לגשת לניסיון של השלמת הקיבוץ בשותפות עם הקב”הא.
אם הקיבוץ יכריע לפנות דווקא לקב”הא ולא ארגון אחר תבחן בזה עמדתו החברתית. אם נשקיף על זה כעל הצעות זולות או יקרות הקב”הא לא יעמוד בהתחרות.
יש בוודאי רבים החוששים למזימות כבוש של הק”הא. אין הקה”א לשכת עבודה כי אם אגוד של גופים קיבוציים, והוא יכול לפתור את השאלה רק מתוך אמונה בהצלחה.
אין על כן יכול להיות וויכוח על המספר, כי אם על כוח הקליטה של המשק. אם הקיבוץ ילך בדרך של פתרון חברתי או של צרוף בודדים, הקה”א עומד לפני מציאת קבוצת אנשים שתוכל להתמזג עם אנשי המקום מבלי להתבטל בתוכם.
גם חפצי בה קבלה קבוצת אנשים גדולה מכפי צרכיה והמשק לא סבל מזה כלל.

נדמה לי שנקודת הכובד היא בשאלה אחרת: הסכנה של גדול התא של הקה”א במקום. אומרים לנו שלא נדחוף להכרעה. אבל כל פתרון יהיה הכרעה. ותוצאותיה יותר.
רוצים לשמור על איזון הכוחות.
ואם אומרים מראש שכל גדול הכוח הזה מהווה סכנה לגבי הקיבוץ שלנו הרי זה הבעת אי אמון לקה”א. איך אפשר בצורה זו לנהל משא ומתן? כאן נקודת הכובד ופה יסתיים הוויכוח.

אם דברנו לפני שנתיים על סטביליזציה של כוחות בתוך הקיבוץ הרי מתוך רצון לשמירה על יצירה משותפת, זה לא נתקים, שווי המשקל הופר. אבל גם תוספת של 20-25 אנשים אינו יוצר מצב של סכנה לשווי משקל זה.
לקיבוץ שלנו קרה פעם אסון הגורר אחריו תקלות רבות עד היום. הסיטואציה שבה חל הפילוג ביננו איננה דומה לסיטואציה של היום. מה שנישאר הן קליפות אורגניות המביאות נזק עצום לעתידו של הקיבוץ, ואין להם הצדקה בתנאים של היום. אם הקיבוץ יצטרך לעבור עוד תקופה ארורה של אקספרימנטים ידלדל הרבה מאד בדרך זו של תנודות. אלו היה מי שהוא מציע להצטרף למשל לקיבוץ המאוחד היה זה צעד מכוון, אבל להמשיך בדרך של ניסיונות במצב עתידי של חוסר יציבות – זו לא הדרך. לא נפתור את השאלה על ידי קביעת מספרים.

יוסף פ.:  אנחנו נגשים לדיון לשאלה זאת לא מתוך משבר חברותי או מתוך וויכוח פוליטי סוער ומצב חמור.
כל העזיבות נשאו אופי פרטי, יש רשם בין החברים שהתנועה הקיבוצית בארץ נכנסת לדפוסים מסוימים והקיבוץ שלנו יישאר בודד. אני חושב את הקיבוץ שלנו גם כיום לאיתן למדי גם מבחינה חברתית. ידענו תמיד לגבור על זמנים קשים ולהמשיך ביצירתנו המשקית והחברותית.
נוצרה כאן הרגשת בית. פועל איזה כוח יסודי.
אשר למספר החברים מבחינה משקית. לא מגמתנו החברתית תקבע את הגידול באנשים כי אם התנאים לאמצעי התוצרת. יחד עם זה קביעת 120 איש אינה מקרית. יתכן שבעוד שנה נצטרך לדון על שנוי, כיום הזה אין לנו צורך ביותר מ 120-125 איש.
הכתובת שעלינו לפנות היא כיום הקה”א. יש בתנועה הקבוצתית קוים מבדילים מחוץ לפוליטי, ואלה קבעים בשבילי את הפניה לשו”הצ. בזה מעניינים בוואדי עוד יותר ממני חברי הקה”א במקום.
בשבילי קובעת ראשית כל השמירה על הנוצר וקיים אצלנו כאן.
אבל אם חברי הקה”א במקום יראו את הדברים מהשקפת הקיבוץ שלנו, יאפשרו לנו קבלת אנשים בגבול המדובר.

 

שיחה בעניין מים.     28.12.1933
דוד כ.:
עלינו לקבע היום עמדה לקראת ישיבת קואופרטיב המים אשר תתקיים מחר.
כמות המים המוחלטת טרם נקבעה – לפני שנה הגענו ל 200 קוב – דרוש מניע יותר גדול כן גם
משאבה יורת גדולה בהתאם לכמות המשערת של המים (400 קוב?) – המשאבה נשמרה לפי שעה אצלנו עד מסירת ההזמנה המוחלטת.
כל זמן שהמשאבה נמצאת על המקום הננו מצווים לשאוב מים לשם השקאת השדות. בקשר עם חלוקת המים עם יתר המשקים יתנהל מחר המו”מ.

 

לפי ההסכם אשר נקבע בין המשקים נמצא כי:
א) המים אשר נמצאו שייכים בכל אוצרות המים לכל המשקים, וצריכים להתחלק ביניהם. בהתאם לזה בוצע הקדוח ע”י הקואופרטיב.
ב) בזמן מסוים צריכים להיעשות קדוחים נוספים בהתאם לבדיקה יסודית ע”י שטֶרן.

צבי נ.
דוד הציג נכון את השאלה מבחינה חוקית לגבי הקואופרטיב, רצוני להוסיף אי אלה פרטים.
לפי שעה טרם ידוע לנו מה הוא סוג המשאבה, אם נאפשר באר או לאו וכו’.
ב) גם לא ברורה לפי שעה תבנית ניצול וחלוקת המים בשטחים וגדולים. באפן כללי אפשר להגיד כי יושקו כל השטחים מעל לתעלת F  ואי אלה שטחים של ח”ב.  ברם בטרם שנודעה לנו כמות המים אין לקבע מסמרות.

אליעזר:
עלינו לתת לעצמנו דו”ח מקיף על האפשרויות אשר עומדות להתגלות בעמק עם מציאת הכמות משוערת של המים. יש לגשת לשאלה מבחינה יישובית כֵנַה – דרושה גישה חיובית לניצול האפשרויות הגנוזות בעמק.
כפי שידוע מתנהל מו”מ עם וטו על השגת הלוואה לשם בצוע השקעה גדולה בעמק. יש לשמר בפני השתלטות של חברות פרטיות על אמצעי תוצרת הכי חיוני של ההתיישבות העובדת. – הבאר שלנו צריכה להימצא ברשות מוסד עליון אשר ישמר על בעלות יישובית על האוצרות המים.
עלינו לקבע לעצמנו זמן לשם ברור יסודי ומקיף של כל השאלות המשקיות הכרוכות בריבוי המים.

דרור:
לדעתי מרכז השאלה הוא בתביעה לניצול מלא של המים אשר נמצאו בבאר. השימוש צריך להיות במובן משותף. לדעתי עלינו להכניס את כמות המים אשר אפשר כיום להעלות ע”פ הקרקע לחשבון המשותף.
עלינו לברר באופן תכוף את השאלות המשקיות הכרוכות בגדול כמות המים אצלנו. חלק הגון של תוספת המים ישמש לנו מלויים לשם בצוע התוכנית דהיום של גדולי ההשקאה. כיום הננו זקוקים לכמות כפולה של המים אשר עמדו לרשותנו השנה.
אין לדחות יותר את התיישבות קב’ החוגים.
יש אומרים כי יש להוסיף מים לפלחה לשם הבטחתה בשנות בצורת, אולם כל עוד שכל המשקים לא היגעו לאפשרות כזאת, איננו צריכים לקבע לעצמנו (בתקף העובדה שהמים נמצאו אצלנו) יתרונות מעל יתר המשקים.
גם איננו יכולים לדרוש את המים במשך החרף נוסף למי ריחניה. זאת סתירה בשותפות.

דוד כ.:
אני מסכים להנחה של אליעזר כי תוספת מים רבה גוררת אחריה ריבוי ידים עובדות. אולם לא עתה העת לברור הפרובלמה הזאת.
אשר להתיישבות החוגים: אם מוסד אובייקטיבי יקבע כי התיישבות החוגים דורשת חלק המים, אני מסכים, אולם זה צריך להיות מבוסס ומוכח – הנני דוחה את דעתו של דרור כי אי נתינת מים הוא מונעת התיישבות.

צבי נ.:
אליעזר מציע להשאיר את המשאבה דהיום למשך שנה – הדבר אינו פשוט: אנו זקוקים לשנה הבאה (קיץ) בשביל לקים את כל הגידולים דהיום 120-140 קוב.

ממינה:
לא יתכן שלא נוכל לנצל את כל המים אשר נמצאו בבאר החדשה. יש למצא מקורות כספיים לשם חיפוש מים.

סלומניצקי:
יש לחכות לגמר חקירות של שטֶרן, ואחרי זה לגשת לחלוקה. – אני מחייב את זמן המעבר לפי הצעת דוד כ.
יצחק נ.:
מוקדם לברר את שאלת החלוקה הסופית בטרם שבוצעו חקירותיו של שטרן. – אנו צריכים לקנות להשנה משאבה של 250 קוב. – אשר למחר: איננו יכולים לותר על מי ריחניה עד גמר האינסטלציה עבור 250 קוב. במשך החרף עלינו להבטיח את השקיית החיטה.

מנדל ר.:
איננו יכולים עתה להתקשר על קנית משאבה. כן גם איננו יכולים לקבע עמדה בשאלה בהקיף יישובי. – השאלה העיקרית מחר תהיה השקאת חרף. בשאלת הקיץ יש לנו הזמן לדבר.
יוסף פ.:
תוספת המים תשנה את פני העמק במובן היישובי.

שיחה.     30.12.1933

המשך קבלת חברים:

רבקה ה.:  יש לקיבוצנו כשרון להסתבך, עד כי קשה למצא פתרון מלא. יש למצא כרגע פתרון זמני.
דבריו של אליעזר בקשר עם נישול פגעו בה קשה.

אליעזר:  הערתה של רבקה לדבריו מוזרה – הדבר נשמע יותר מוקדם והוא בא להפריח את היסוד לדבורים על נישול.

בנימין:  רוצה להפריד בין שאלת קבלת אנשים ובין שאלת ההצטרפות בעתיד לקב”הא.
בלחץ של חסר אנשים לא צריך להיות הדוחף להכרעה.
לדעתי מצבנו החברותי אינו משביע רצון – מצבנו בתור קיבוץ איננו איתן. אולם שנות הקיום אינו עוד ערובה לעתיד. יש ביכולתם של אנשינו לכלכל ענייני חברה אולם הצמצום שלנו הופך את הכוחות למפרידים.

יחסים שליליים בין החברים לא רק על השטח הפוליטי. שרש הדבר נעוץ בראשית היוסד הקיבוץ מביתניה עלית דרך ההתיישבות. במשך הזמן נוספו גורמים והמומנט הפוליטי נוסף לאחרונה.

והיותנו מסוגרים מצמצם את היקף ראייתו של הפרט ויוצר התנגשות הדדית – ואנכיות צרה.
תוצאה הוא מחייב הצטרפות לכוחות* הקבוצות.
אינני חושב שהצטרפות לאחד הגופים היא תרופה לכל הנגעים בחיי חברה ומשק – בוודאי גם בקבוצות המסונפות לא הכול כשורה.

לשאלת הצטרפותנו לקב”הא. מה ישתנה בסדרי חיינו לאחר כניסתנו?
הפילוג הפוליטי הוא עובדה.
ההבדלים בין מפא”י והשו”הצ הם רק פוטנציאלים, למעשה היום יומי יש יסוד חיוב משותף אקטיביות ציונית – מבחינה זו אין קשי בהצטרפות אולם מצב הקיבוץ לא ישתנה – ההשתייכות תהיה פורמלית גרידא – כוחנו לא יגדל היות ומעבר למפא”י והשו”הצ עושים חבר אנשים שאין להם הקו המשותף, זה אשר מנע בעדנו הופעה ציבורית משותפת עד כה.

אליעזר:  נכון שקיים יתרון אנו יכולים לדון מתוך מצב שקט – אולם זה רלבנטי וצריך למנוע שנגיע למצב עצבני.
הקב”הא העמיד תנאים לכן צריך להכניס לנימוקים של הצד שכנגד אולם אין כאן לחץ. הצד השני אינו יכול למלא פונקציה של לשכת עבודה. החמר העומד לדיון הוא בעל רצינות וטנדנציה ליצירת קיבוץ חדש. קיימת מסרת המקשה על האנשים את ההכרעה שלא בקו הרגיל.

הכוונה לשמר על הקונצפציה של יחסי כוחות. דחית ההכרעה אומרת הכרעה לקיים את
הסטטוס קוו.
נכון שצריך להיות וויכוח בין שלשה צדדים, ויש מקום לוויכוח – והוא יכול להיות פורה. כולם מודים שמצבנו אינו מניח. אף אחד לא ציין את הגורם הדומיננטי.
עם הוצר הקב”הא היה מתח הדעות בפנים כמו הים בקיבוץ.

צבי נ.:  השאלה אם אנו חותרים בתפקידנו בדרך ריבוליציונית או אופורטוניסטית.
הכוונה היא להתפתחות כזאת שלשורת אנשים לא יהיה מקום. בקיבוצים צעירים נהגנו אכזריות לגבי דעות ליקבידטוריות אולם ידענו להבליג בשל ערך אישי וחברתי על הופעות ליקבידטוריות. לדוגמא בגן שמואל עזבו אנשים שנלאו מלשאת בחיי קב’, במזרע אותה ההופעה.
לא תמיד ההתמסדות עולה יפה וגובר האלמנט שבכוחו לשאת.

 

כאן אין הבדל בגזע, הקב”הא יוכרח להתחשב עם העובדה הקיימת. קיום גושים גדולים של חברים בעלי דעות אחרות. עמלים למצא דרך בתוך המסגרת של חֶבֶר הקב’. ואין קרבת
הגזע – וזרות. אולי יתכן למצא את הדבר בתוך הקב”הא חפש פוליטי – מאמין ש90% יוכלו למצא את דרכם בתוך המסגרת של השמ”הצ. איני רואה סכנות בעתיד.
הרצון של כבוש מתבטא בהסברה נגמר עם ההחלטה השלילית – יש למצות את השאלה ולא ללכת בעיוורון לקראת ההכרעה.