נולדה בפולין
ב – 28.9.1933
נספתה בתאונה קטלנית
ב – 9.8.1971
היתה נשואה למאיר
אם לאייל, דורון, תומר ורוני (אביגל)

שרקה התייתמה מאביה בגיל צעיר. המשפחה ברחה מהגרמנים, כשהם עושים דרכם ברגל אל תוך ברית-המועצות. רוב הזמן דחף האח אשר עגלת ילדים ובתוכה שרקה, שלא היתה מסוגלת ללכת מרחקים כאלה ברגל. ברוסיה סבלו מרעב ומצוקה, עד שנאספו לבית-יתומים פולני. כאשר עלו על הרכבת שנועדה לקחת את הילדים למרכז ברה”מ, היתה הפרידה מהאמא קשה ביותר. האם התחננה בפני האח שלא ייקח את שרקה, משום שהיתה חולה, אך אשר לקח את הסיכון על עצמו, וכך הגיעו לטהרן שבאיראן, ומשם עלו לארץ –במסגרת שכללה כ700- ילדים – בעלייה הקרויה “ילדי טהרן”, בפברואר 1943. בארץ הופנתה לבית-אלפא, ואחיה – למשמר-העמק.
בקיבוץ אימצה אותה מלכה פיינרמן (אמא של דן גלילי), שכתבה: “היא היתה קטנה, בת תשע וכמה חודשים, חולנית, מלאת פרונקלים מחוסר תזונה, מלאת פחדים, נרתעה מכל דבר. עמלנו קשות עד שהצלחנו לקשור אותה לחדרנו”. אשר: “חששתי ביחס לקליטתה כילדה בודדה בקיבוץ. לשמחתי, מביקור לביקור מצאתי נערה אחרת, המשתלבת בחברתה החדשה ומוצאת בבית-אלפא בית חדש. נראה היה כי יש גמול ליתמות, לסבל, לייסורים הקשים של הדרך הארוכה. בבית-אלפא התפתחה מבחינה נפשית וגופנית, היתה לספורטאית מצטיינת… שרקה, עם בעל כזה, ועם ילדים כה מוצלחים, הגיעה למנוחה ולנחלה. כמה שמחנו על כך”.
שירתה בצבא בפיקוד גדנ”ע. לאחר השירות, היתה הראשונה מבני קבוצתה שהקימה משפחה (עם מאיר גולדנברג-גדיש), ובנה אייל היה הראשון שנולד לבני קבוצת “איילה”.
רעיה שמר: “אם מסורה היית. בכמה אהבה, דאגה וחרדה גידלת את הילדים וטיפחת את הקן המשפחתי! רצית להעניק להם מן השפע שבליבך. כשנולד תומר, חשת בחושייך הרגישים כי משהו אינו כשורה והזעקת את הרופאים. כאשר נולדה ה’נסיכה’ הקטנה שלכם, נדמה היה כי אי אפשר להיות יותר מאושרים מכם… האמהות ממש זרחה-קרנה ממך ומכל אישיותך”.
נספתה בעת שהמשפחה יצאה לטיול משפחתי ברמת-הגולן. בעת נסיעה ב”דרך הנפט” התנגשה מכוניתם במשאית. מאיר, שרקה, הבן תומר וזוג קרובי משפחה מצרפת – קלרה ושרל – נהרגו במקום. שני בנים נוספים – אייל ודורון – נפצעו קשה, והיו מחוסרי הכרה מספר חודשים, עד שנרפאו. הבת הקטנה רוני הושארה בבית וכך ניצלה. רוני אומצה ע”י סוניה ואהוב נהוראי.