נולד בוורשה, פולין
ב – 9.12.1902
נפטר ב – 31.3.1969
היה נשוי לנעמי פרנקל
אב ליהודית (דיתי)
בנעוריו היה חבר פעיל בקן השומר-הצעיר בוורשה וחבר בהנהגה הראשית בפולין. בשנת 1930 עלה לארץ ולאחר שהות קצרה בקיבוץ עליה א’ בבנימינה, הצטרף בשנת 1931 לבית-אלפא.
כמורה בחברת-הילדים הצעירה התמסר במשך שנים לפעולה חינוכית והוסיף רבות לגיבוש המחשבה החינוכית בקיבוץ-הארצי. בשלב מסוים פרש מההוראה, והוא בשיאו, מהלך שהפתיע את מקורביו, והחל לעבוד במטע, אלא שמחלת לב קשה אילצה אותו להפסיק עבודתו הגופנית.
הצטרף בבית-אלפא לתא השומר הצעיר במאבקו על היצמדות מחדש לתנועה ולערכיה. בקיבוץ הארצי מילא תפקידים חשובים כחבר הוועד-הפועל, מרצה בגבעת-חביבה, ושליח לפולין, ערב מלחמת העולם השנייה, כאשר הצליח להימלט משם ממש לפני השואה.
ישראל עשה עבודה ספרותית מרובה, פרסם דברי הגות וביקורת בספרות ובעיתונות. עסק בתרגום ספרים. היה אחד העורכים של ספר השומר-הצעיר. עם זאת, נאלץ לנהל מאבקים על הזכות לעסוק בכתיבה והגות, ולא מעט מרורים אכל במאבקים אלה.
שנותיו האחרונות היו קודש לעבודה רוחנית בתחומי חקר יהדות, היסטוריה וספרות.
נפטר מהתקף-לב פתאומי.
בהספד על קברו נאמר: “איש אשכולות, נעים הליכות וידיד וחבר טוב לרבים מתוכנו. בא אלינו כמורה בחברת הילדים והתגלה כמחנך מחונן שידע לרכוש את לב חניכיו. בדרכו כסופר והוגה דעות היה איש מקורי, שלא נכנע לשיגרה ואף לא לדעת הקהל”.
השופט העליון (לשעבר) חיים כהן, ידיד המשפחה: “הוא הלך לו מארצו ומבית אביו אל ארץ חלומותיו – נמרץ ומורד ותוסס, כולו דרוך לקראת מעשה בראשית, לקראת בריאה של עולם חדש, לקראת כיבוש גן-עדן עלי עולמות”. אליעזר הכהן: “כאיש הגות, החוזה תהליכים בחברה קיבוצית, הקדים לחזות דברים, שכיום הם נחלת-הכלל, בדבר ההכרח של שילוב ההשכלה, במובן הרחב ביותר, בחיי העבודה בחברה הקיבוצית, והוא נתן פומבי לתצפיותיו. התגובות שדבריו עוררו, זיעזעו אותו קשות ועודנו זוכרים את החלחלה שאחזה את חבריו וידידיו הרבים, שנזעקו למנוע משבר חמור בחייו”.