נולד ברוסיה ב – 22.2.1909
נפטר ב – 10.3.1997
היה נשוי להדסה
אב למרדכי (מוטי), עמי ויאיר

כותב עמי, בנו:
“ישה, כפי שקראנו לך בניך, או קרקל, כפי שכינו אותך ידידיך בעבר – נולדת ברוסיה בשנת 1909, למשפחה בעלת אמצעים ומעמד, שעיסוקיה עצים, בניית מסילות ברזל ואוניות
ערב המהפכה ברחה המשפחה לגרמניה. המהפכה, שהתחוללה בילדותך, השפיעה רבות על אישיותך. מרדת בחיי העושר והפכת לחלוץ בעל תודעה מעמדית עמוקה. הגעת לארץ ב1929-, לאחר סיום בית-הספר, בסרטיפיקאט של תלמיד, והיית אמור להצטרף לכתה של ראשוני תל-עמל במקווה ישראל. במקום ללמוד הצטרפת לחבורת הטיילים בראשות ברסלבסקי ווילנאי, וחרשת את הארץ ברגלייך, דבר שהטביע את חותמו עליך. הכרת כל פינה ואבן, ורבים מאנשי היישוב במושבות. דבר זה ניסית להנחיל גם לבניך. בילדותנו היית גורר אותנו למסעות והאמנת שאהבת הארץ נרכשת דרך הרגליים. גם בגיל מתקדם המשכת להשתתף בחוגי טיולים רגליים
בתחילת דרכך בארץ הצטרפת ליוצאי “תכלת-לבן” בגבעת-ברנר, ובהמשך הצטרפת לגרעין “פלנטי” שישב ברחובות, בו פגשת את הדסה והמשכת איתה דרך רמת-יוחנן לבית-אלפא
לאורך כל חייך היית איש עבודה במלוא מובן המילה. האמנת תמיד ב”עבודת כפיים” והייתה בך יכולת התמדה ועקשנות בלתי רגילה, ששום מכשול לא עמד בפניה. במובן זה היית בבחינת מיתוס של “סטכנוב” אמיתי. התחלת בבניין ובחפירת בארות, בחריש פרדות ובנטיעת פרדסים. שנים רבות עבדת ברפת. גם לאחר שהחליבה הפכה לממוכנת, המשכת לחלוב את רפת א’ ההיסטורית בידיך. יותר מאוחר הענקת את ניסיונך בהדרכה ובעזרה למשקים צעירים. בשנותייך המתקדמות יצאת לעבודה בציוד הכבד, בתקופת פריחתו בבניית גשרים בכבישים, וחזרת תמיד לחקלאות בקטיף ובגיזום, כאילו מתגרה בגילך ובחבריך, שמצאו תעסוקה מתאימה במפעל או בענפי השירות
בסוף דרכך עבדת בקב-קור, וכשנאלצת לפרוש מצאת עניין ועיסוק באיסוף ופיצוח אגוזים, ולא הפסקת זאת עד ימיך האחרונים. במידה מסוימת הגשמת את חלומך למות בעבודה ולא בבטלה
התמדתך במשך השנים בעבודה, לא באה על חשבון הרוח. היית חובב משחק ובימוי, אהבת שירה וספרות, ומעל הכל התמדת במשך השנים במשחק שח, בו הגעת להישגים, בעיקר בתחרות בין-לאומית בשח-בכתב, בה רכשת לך ידידים רבים מכל קצוות הארץ והעולם
במשך שנים הייתה לך תודעה פוליטית עמוקה ונרתמת לפעילויות בעזרה במועדון בבית-שאן ובמגזר הערבי. אחד הדברים שאפיינו אותך הוא הזיכרון, בתחום המתמטיקה ובתחום של אנשים וקשרי משפחה, שהפכו אותך לאנציקלופדיה מהלכת, דבר שהפליא אותנו תמיד
לא היית איש משפחה הדואג לביתו ולרווחתו והתרחקת מהנאות החיים, אבל הייתה בך תכונה של סקרנות להכרה ולהתקשרות עם אנשים רבים. נהנית להיפגש עם נוער, עולים או מתנדבים, שתמיד נהנו מהמעיין האינטלקטואלי שידעת להעניק
בשנים האחרונות לא השלמת עם הידרדרות בריאותך ולא נכנעת לחולייך הרבים. לא ידעת להתלונן ולא ביקשת עזרה וסעד מאחרים. התעקשת לשרת את עצמך עד יומך האחרון. אנחנו, בניך, נכדיך וכל מכריך הרבים, נרגיש בחסרונך, ובעיקר בכך שהעץ המשפחתי בן 200 השנים, שעבדת עליו עם אחיך מישה ז”ל, טרם הושלם
נוח בשלום, מול הפרדסים והשדות, בהם ניגרה זיעתך במיטב שנותייך”.