יונתן (יוני) הכהן

נולד ב – 30.11.1951
נספה בהתרסקות מטוסו בסיני
ב – 15.4.1980
בן למאירה ואברהם
אח לאבנר, סמדר (גלילי) ויאיר

 

התחנך במוסד החינוכי גלבוע, בקבוצת “צאלה”.
אבנר, האח הבוגר: “כבר בגיל צעיר למדיי, ידע לסמן לעצמו מטרות מורכבות, מסוכנות ומלאות אתגרים – כמו דהירות-בזק על סוסתו ‘ניבה’ בשבילי בעמק ובמסלולי המרוצים של ה’סוסיאדה’ בעפולה; משמרות-לילה ארוכות של חריש בשטחי הפלחה המרוחקים והחשוכים של כאפרה ומראסס; התמודדות עם בחינות הבגרות, בתקופה שרובנו ניצלנו את ימי סוף שנת י”ב לרביצה עצלה בשמש הקיץ.”
בשירות הצבאי הוצב יוני בחיל השריון. בתחילה היה בהלם, משום שלא זה המסלול שהועיד לעצמו. התקדם במסלול המקצועי בשריון, כאשר הוא מסיים כל קורס כחניך מצטיין. עם זאת, הבהיר לחבריו כי חלומו ומטרתו הם להיות טייס וכאשר יסיים את הקורסים בשריון – יתמסר לכך. את האהבה לטייס רכש עוד מגיל צעיר מאביו אברהם, שהיה טייס בחייל-האוויר, טייס ריסוס ריסוס בכימאוויר ואחר-כך, במשך שנים רבות, טייס הניסוי הראשי של התעשיה האווירית, עד שנספה ב1970- בעת טיסת ניסוי של מטוס ה”ערבה”.
אבנר, בעצמו טייס מסוק: “את חלום הטייס נשא עימו מינקות. שעות של ציפייה ל”צסנה” של אבא, טיסות משותפות עם אבא בשמי הארץ, כשאנחנו מתחלפים בהטסת המטוס”.
במלחמת יום הכיפורים לחם יוני כמ”פ בחזית התעלה, ועל שירותו באותה מלחמה זכה בצל”ש – “עיטור העוז” – על האופן בו תיפקד ופיקד, תוך גילוי מעשי הקרבה וגבורה. מפקד בשריון אמר עליו: “זהו המודל של המ”פ הקרבי, שכמותו הייתי רוצה לראות רבים!”. חייליו ראו בו גיבור.
בינואר 1974, לאחר חמש שנים בשריון, בדרגת סרן, התייצב יוני לקורס טייס. ברור שאם היה ממשיך בשריון, היה מתקדם בסולם הפיקוד לתפקידים בכירים, אך הוא בחר לעצור ולהתמסר להגשמת חלום הטייס.
אבנר: “תהליך קידומו של יוני בחיל-האוויר היה מהיר גם ברמה המקצועית וגם ברמה הפיקודית. הטייס התאים ליוני: המרחבים האינסופיים, השאיפה להביא למכסימום את האמביציות האישיות, האדרנלין הזורם בדם, הכישורים להביא את המטוס עד לגבולות המעטפת ואולי גם מעבר לכך – תחושת החופש שאינו נגמר. הבחור פרח מאושר, ורק השמיים היו הגבול”.
פעם, כאשר ביקר אצל סמדר אחותו ונשאל על תוכניותיו לאחר חיל-האוויר, השיב: “משהו בכיוון התעשיה האווירית – כמו אבא”.
ב15.4.1980-, בעת טיסת אימון בנגב, התרסק מטוס ה”כפיר” שהטיס. הגורל, שעמד לצידו במלחמת יום הכיפורים וחילץ אותו ממצבים כה קשים – לא שיחק לו בפעם הזאת. בן 28 היה במותו.
העיתונאית סימה קדמון, מצטטת בכתבתה ב”מעריב”, טייס 15F שאמר: “כשיוני נהרג, מת לנו חלום. מת איזה חזון, דגל נפל ונקרע. ביוני היה משהו שכולנו הערצנו ורצינו לחקות. אצל כל אחד הוא חרט משהו, השאיר פיקדון אישי. יוני נתפס אצלנו כבן-אלמוות”.

דילוג לתוכן