נולדה בורשה, פולין
ב – 16.12.1910
נפטרה ב – 2.4.1986
היתה נשואה לגימפל
אם לאסף ועודד (סבר)
כבר בילדותה הצטרפה לתנועת השומר-הצעיר, בקן ורשה, חניכה בגדוד “העמק”, בקבוצת “מדורה”. עלתה לארץ עם חברי פלנטי ועברה את תחנות-הדרך בארץ: “גבעת האהבה” ברחובות, רמת-יוחנן וב1940-, עם הטראנספר, לבית-אלפא.
יעקב איתן: “בשנת 1977 החלטנו לקיים כנס של גדוד ‘העמק’ בארץ – מדריכים וחניכים. בדירתם של יהודית וגימפל התמקם מטה הכנס. היה זה יום גדול בחייה של יהודית – חודשו הקשרים, החברות והמגעים. לא זכיתי למסור לה פרטים על פגישתנו עם מדריכנו הנערץ, משום שבאותו שבוע החלה את ביקוריה בבית-החולים”.
מרים יהלום: “15 שנים, כל יום, ישבנו כמעט צמודות זו לזו במקום עבודתנו. היה טוב להחליף דעות אתך על הנעשה בעבודה, על מאמר בעיתון, על חדשות ששמענו ברדיו. היתה בינינו הבנה גם ללא מילים. חיוך, או קריצת-עין, הספיקו כדי שנבין זו את זו. כשבאתי לעבוד במתפרה לא היתה לי כל הכשרה מקצועית לכך. הייתי זקוקה לעזרתכן, הוותיקות. את, יהודית, לקחת על עצמך, בלי שנתבקשת, להדריך אותי. כמה אורך-רוח, סבלנות ורצון-טוב גילית כלפיי.”
שרה שבת: “בריאותה בגדה בה, אך את סיבלה נשאה בשקט. דאגות המשפחה תמיד היו על כתפיה החלשות. יהודית נשברה עם מות נכדתה הקטנה. אנו, העובדות עמה, הסתכלנו בדאגה על מאמציה להחזיק מעמד, לא להישבר.”
אסף, בנה: “אמא – עדינה, ושברירית, יפה מכולם. משכילה וחייכנית, אצילה – אוהבת בניה עד אין גבול. היה מין קשר בין שנינו בלבד – סמוי, מעורפל, על-חושי, בתת-הכרה בלבד. די היה בהחלפת מבט, קצר ומיוחד – ושנינו ידענו הכל”.
עודד, בנה: “כשהיתה אמא בריאה, היתה מבקרת אצלנו בכברי לעיתים תכופות. בכל מפגש עם הנכדים ידעה ליצור קשר עמם. שיחה על הלימודים בבית-הספר, לשמוע מהם חידות. בעת הביקור בכברי, מצאה תמיד זמן לערוך סיורים בגינות, כדי לחפש צמח חדש ולהוסיפו לאוסף העציצים שבמרפסת ביתה, אותם גידלה וטיפחה בשקידה רבה.”