נולד בירוסלב, גליציה
ב – 1.5.1902.
נפטר ב – 8.8.1966.
היה נשוי לגוסטה
אב לעמוס (דגן)
ולרעיה (שמר)
בימי מלחמת העולם הראשונה נדדה המשפחה והגיעה לוינה שבאוסטריה. בונק למד בבית-ספר גרמני, שדיברו בו יידיש, ורק בהמשך למד עברית. לאחר המלחמה חזרה המשפחה (הוריו, שני אחיו ואחותו) לירוסלב, והוא מיד הצטרף לקן השומר-הצעיר.
לאחר תקופת הכשרה ב”מושבה שומרית” התקבלה החלטה לעלות לארץ-ישראל. המיועדים לעלייה עשו דרכם לנמל טרייסט, עלו (120 “שומרים”) על אניית-המשא “קרנוליה”, שהפליגה לארץ-ישראל. בנמל יפו התקבלו ע”י אנשי השוה”צ, שהובילו אותם לבית-עולים.
כעבור מספר ימים נשלחו לעבודה ברחבי הארץ. הקבוצה מירוסלב נשלחה לאום-אל-עלק (ליד זכרון-יעקב) ובונק עבד במשק החקלאי בשוני. לאחר שהחלים ממחלת הקדחת התגורר בתל-אביב ועבד שם בעבודות שונות (נגרות, מסגרות, סבלות בנמל). בשלב מסוים הצטרף למחנה ליד כנרת ועבד בסלילת כביש טבריה-צמח, שם הכיר את אנשי חבורת ביתניה-עילית.
כאשר נודע לבונק על כך שהקבוצה השומרית עולה על הקרקע בבית-אלפא, הצטרף אל הגרעין המייסד. הקים משפחה עם גוסטה ונולדו להם שני ילדים: עמוס (היום דגן, חי בבית-אלפא) ורעיה (היום שמר, חיה בבית-אלפא). במשך כל השנים עבד בחקלאות, בעיקר בענף המספוא, והגיע לרמה גבוהה של התמחות, הודות ללמידה עצמית שקדנית.
בקיבוץ מילא תפקידים משקיים וחברתיים, במזכירות ובוועדות שונות. מילא גם תפקידים של מדריך ומרכז-משק בקיבוצים הראל ומגידו. בשנות ה60- עבר לעבוד בקב-קור. באותן שנים החלו להופיע סימני מחלקה קשה ובוניק נאבק בה בגבורה מספר שנים, עד הוכרע ונפטר.
במלאות שנה לפטירתו כתבה הלקה: “בונק היה בעיניי איש שמטרתו ברורה. הוא היה העמוד האיתן של אמונה בקיבוץ ובחברה, ולא כפף קומתו בזמנים הקשים ביותר. צורת החיים בה בחר היתה לגביו שלימה ובהירה, איתנה ומושרשת עמק עמוק בפנימיותו. הוא גילם בתוכו את הערכים היקרים ביותר בחיי אנוש: עבודה, יושר-הליכות, וצמאון בלתי פוסק לדעת ולהתקדם”.