נולדה ב – 11.11.1922
נפטרה ב – 9.9.2001
הייתה נשואה ליעקב.
אם ליהודה, דינה ליאור
ותמר איתן-ורצלבסקי.

בת-שבע נולדה בניו-יורק.
ברשימתה “על שורשים”, מספרת בת-שבע: “בגיל 15 הצטרפתי לשומר הצעיר והפכתי מביאטריס לבת-שבע. לשכונה שבה גרתי בניו-יורק הגיעו הרבה מהגרים יהודים ממזרח אירופה. משפחתי הייתה מפולניה. החיים בשכונה היו תוססים: הרבה תיאטרונים, להקות, עיתונות. הכל היה באידיש. רק הילדים והנוער אימצו עם הזמן את השפה האנגלית.
חגגו אצלנו את כל החגים המסורתיים של היהדות. בגיל חמש עברנו לגור בברונקס, שם ביליתי את שנות ילדותי, עד גיל 14.
כאשר עברנו ללוס-אנג’לס הגעתי לתנועת השוה”צ. נעשיתי ציונית, ואחרי 10 שנים בתנועה עליתי ארצה, בנובמבר 1947. הייתי מהראשונים שעלו ארצה מגרעין קיבוץ עליה ה’. כשיעקב חזר ארצה אחרי שנתיים של שליחות בלוס-אנג’לס, עברתי לבית-אלפא ושם התחתנו והתחלנו את חיינו המשותפים.
עבדתי בכמה מקומות במשך השנים. מקצוע מוגדר לא היה, אבל בכל מקום שהזדמן לי לעבוד, השתדלתי והצלחתי למצוא עניין. עבדתי בחקלאות בגן-הירק, במטבח בהכנת אוכל לעובדי השדה, הייתי אחראית על המועדון לחבר שלנו, והגעתי גם לקב-קור.
יעקב איתן: “הנכדים מצאו שפה משותפת עם סבתא, לפני שידעו לבטא משפט. הם ידעו שזו כתובת עמידה בכל המצבים, בכל העונות ובוודאי בחגים. הסבתא הייתה חומת מגן ומקור לרעיונות איך לבלות, איך לקרוא ולמצוא עניין בסביבה. כולנו נמשיך ונשמור על זכרה, הסבתא שבמציאות ובאגדה, שתהיה תמיד אתנו כימים ימימה”.
עמליה: “היו לך מחשבות מעמיקות ונכונות, אבל קשה היה לך לבטא אותן נכון, על אף מאמצייך ואומץ לבך. ועם פרידה אחרונה נאמר לך בת-שבע: רבים מאתנו לעולם לא ישכחו את החיוך הטוב, השמור עמך לכל אדם”.