נולד בפינסק, רוסיה
ב – 14.11.1909
נפטר ב – 5.7.1979
היה נשוי לעדה
אב לורד (סער)
למד בגימנסיה כללית (עברית) בעיר הולדתו. בשנים 1930-34 היה חבר בהנהגה הראשית של השומר-הצעיר בוורשה, וחבר הוועד המרכזי של “תרבות” בפולין.
עלה לארץ בראשית 1935, הצטרף לקבוצת “פלנטי” ברמת-יוחנן, וב1940- עבר עימם לבית-אלפא (ה”טראנספר”). בשנים 1936-39 היה חבר מזכירות הוועד-הפועל של הקיבוץ-הארצי ומזכיר ההנהגה העליונה של השומר-הצעיר בארץ. בשנים 1941-43 היה בא-כוח חוץ וגזבר הקיבוץ. בשנת 1945 – מזכיר ועדת הבטחון של ההסתדרות בארץ.
משנת 1946 – חבר המיפקדה הארצית (מ”א) של “ההגנה” בארץ וראש מחלקת הכספים שלה, עד לפירוק המ”א ב15.5.1948-.
עם הקמת צה”ל, ראש אגף הכספים של המטכ”ל בכל שלבי מלחמת העצמאות ועד לפירוקו. לאחר מכן הקים את “מחלקת התשלומים” במטכ”ל (מת”ש) ועמד בראשו (בדרגת סגן-אלוף) עד סוף 1949, תאריך פרישתו מהשירות הפעיל. בתקופה זו יזם את חוקת צה”ל בתחום התשלומים לחיילים: בשירות החובה ובצבא-הקבע, וכן תשלומים למשפחות ולנכי מלחמה.
מ1953- חבר המזכירות של הוועד הפועל של הקיבוץ-הארצי וכן חבר במרכז מפ”ם.
מ1959- מנכ”ל משותף של בנק הפועלים.
יעקב איתן: “פניו הגלויים, הרגלו להישיר מבטו לעומד מולו, שנינותו, חוש ההומור שלו, סלידתו ממליצות מזויפות, אוזנו הקשובה והמבינה בצלילים – כל אלה מחייבים להיצמד למה שהיה. השנה הראשונה בבית-אלפא (1940-41) זכורה לכולם – בצרות ובקשיים של אותם ימים בלט הוא באופטימיות, בהומור, מסביר פנים ומקרין חמימות. הוא היה הראשון שהעלה את רעיון גידול הדגים בבית-אלפא. הדעה המקובלת היתה שתחום גידול הדגים עובר ע”י הסחנה. המתנגדים היו חברים שהבינו במים ובחקלאות. בסתיו 1941, על הגבול עם שדה-נחום, הזיז ברוך את גבול הדגים כרבע ק”מ מערבה ובב”א התמקמו והתבייתו הדגים”.
בשנת 1960, כאשר שימש כמזכיר, זכה לחנוך את חדר-האוכל החדש. בדברי בירכתו אמר: “אנו חונכים היום את חדר-האוכל הרביעי של קיבוצנו מיום עלותו על הקרקע. כיום הזה, כאשר הישגינו במשק, בחברה ובתרבות, פרושים לפנינו – כממשות חיה – לא נחוץ דמיון רב לראות גם היכל זה כשלב אחד נוסף בהתפתחותנו, שתפרוץ ברבות הימים גם קירות אלה, אשר שוב יהיו צרים מלהכילנו. דמותו תהא זו שאנו נשווה אותה לו: דמות קולקטיב חי, גדול, יוצר ומתפתח ללא הפסק, ונאבק על הערכים אשר קידש לעצמו בחולין ובחג”.
לאחר חנוכת חדר-האוכל התייצב במערכה מכאיבה נגד עבודה שכירה עונתית בגילוייה השלילי ביותר. זו היתה השיחה האחרונה שבה ניצחה העבודה העצמית את העבודה השכירה.
יעקב איתן: “ועוד פרק חדש בשליחות. הפעם – בנקאות. ברוך צריך להשתלב בצוות המנהלים של בנק הפועלים. ישבו בצוות אנשים שצמחו עם הבנק. וכמו במטה-הכללי של ההגנה, התייצב גם הפעם עם כושרו האישי, חריצותו, מסירותו – בעולם של עשייה חדש וסבוך. תוך זמן קצר נקלט בצוות הוותיק – מקרין חמימות ושופע ידידות, רוכש את מניותיו האישיות בתפקיד החדש. עם זאת, נותר אותו ברוך בכל הנוגע ליחסו לידידיו ובהיענותו למצוקות הקיבוץ ברגעים קשים”.
לרבים בוודאי זכור הסעיף “אינפורמציה” שהופיע מידי פעם בסדר- היום של שיחת הקיבוץ, שבו היה ברוך מוסר מידע לציבור בפרשיות חשובות, שבהן היה לו מידע רב, והן עוררו תמיד התעניינות וסקרנות רבה.
עדה, אשתו: “אומרים על ברוך שהיה אמן יחסי הציבור. אכן, אם יחסי הציבור פירושם טיפוח ידידות עם הבריות – היה ברוך אמן בתחום זה. אל דירתנו נהרו רבים ולמסיבות שנערכו בבית יצאו מוניטין וברוך אצל עליהם מרוחו הטובה”.