בועז רפפורט

נולד בבית-אלפא
ב – 28.10.1961
נפטר בישראל – 4.5.1987
בן למלכה’לה וגבריאל-גברוש
אח לאראלה (בן-חורין),
חובב, זוהר, דפנה,

התחנך במוסד החינוכי גלבוע, בקבוצת “צבר”.
נפטר ממחלת ה”לופוס”, הנחשבת חסרת מרפא, שהתגלתה אצלו בגיל 17. מטבעה של מחלה זו, שיש בה הפוגות ממושכות, הגורמות להאמין כי החולה מתגבר על המחלה. בהתפרצות האחרונה, הובא בועז מלוס-אנג’לס ע”י אחיו, אושפז, ובפעם הזו לא עמדו לו כוחותיו להתגבר.
בועז גדל כספורטאי מחונן. בגיל שמונה היה אלוף הארץ לילדים בהתעמלות על מכשירים.
וכך כתב בועז ביומנו: “עד כיתה י”א הייתי טיפוס מאוד תחרותי. בכל דבר הייתי חייב להיות הראשון – הכי טוב, הכי מעמיד פנים של בעל ניסיון, עד שלא פעם ציינו חברי הקבוצה שאני מחזיק את עצמי מעל לאחרים. אך הם לא יכלו לדעת שהיה בי גם חוסר בטחון בתחומים שונים, היתה בריחה מהתמודדות אמיתית, היו פחדים וחולשות. כשראיתי שאינני טוב במשהו, לרוב הפסקתי לפעול בתחום הזה”.
דפנה אחותו: “הוא היה דמות רוחנית. היו לו חברים מאוד טובים שהקשר ביניהם היה רוחני. הוא היה מדריך שאהבו לדבר איתו – על כל דבר”.
בועז לא התגייס, והדריך, כשנת י”ג, בקן רמת-גן של השומר-הצעיר. בועז הספורטאי מצא עצמו מטופל בתרופות שהיו להן השפעות-לוואי, שבאו לידי ביטוי מידי פעם בהתנהגות דכאונית, עצבנית וחסרת-שקט. ההתקף הבא אילץ אותו לפרוש מן ההדרכה.
מלכה’לה: “אז עלה אצלי הרעיון של הטבעונות. בועז הסכים ואמר: ‘גם אם תתני לי לאכול חצץ כדי שארגיש יותר טוב, אני מוכן’. התרוצצתי בכל הארץ לחפש בשבילו אוכל מתאים ולהרכיב לו תפריט טעים. הייתי עושה לו כל מיני התעמלויות, מטפלת בעורו שנפגע עם כל מיני קרמים. נתתי לו חופש-פעולה, כדי שלא ירגיש חולה”.
בועז יצא לטיול בחו”ל, בארה”ב וקנדה, עם נדב חבצלת, וממש פרח. נדב מעיד עי המחלה כאילו לא היתה קיימת. לאחר מכן החליט להישאר בלוס-אנג’לס עם אחיו והקים חברה להרכבת מזלפי-כיבוי ואף הצליח מאוד בעסקי מקרקעין, פיתוח ובנייה. הוא הרגיש כל-כך טוב, עד ששכח אפילו לעשות את הבדיקות שנתבקש. עד ששבה המחלה לתקוף.
כאמור, הסימנים נראו חמורים ובועז הובא לארץ ומיד אושפז. שמונה שבועות שכב בתל-השומר – במהלכם הצילו אותו מספר פעמים ממוות – ונפטר, כנראה, מזיהום, משום שבגופו לא נותרו נוגדנים שיילחמו בחיידק שתקף אותו.
בן 26 היה במותו.
(מבוסס על מאמרה של סימה קדמון, “אין מנוחה נכונה”, שהתפרסם במוסף מעריב ב19.6.87-)

דילוג לתוכן