נולד בטארנוגראד, פולין
ב – 8.2.1930.
נהרג בקרב על
משלט 86 בנגב
במלחמת העצמאות
ב – 24.12.1948
נקבר בבית-אלפא

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה ברחה המשפחה מאימת הנאצים לרוסיה, והסתתרה שם עד שהאיזור שוחרר ע”י הרוסים. מגיעה שמועה, כי ניתן לילדים להגר מרוסיה לאיראן, ומשם לארץ-ישראל. אפרים ואחיו, זאב ומרדכי, משכנעים את ההורים שייתנו להם למצות את האפשרות. ההורים חוששים, אך נאחזים בסיכוי. הילדים מגיעים לטהרן, בירת איראן, ומתגוררים בבית-יתומים, עד שמגיע תורם להפליג לארץ-ישראל.
שלושה מ”ילדי טהרן” מצטרפים לקבוצת “אורן” ובהם שניים הנושאים את השם אפרים: אפרים מילר (“ממי”) ואפרים וינטרוב (“ווי”). אפרים עשה מאמץ גדול להשתלב בלימודים ולהשיג את הפער, שנוצר בשנים בהן נאבק על הישרדותו.
בחודשים הראשונים למלחמת העצמאות עברו בני “אורן” – בהם אפרים – אימונים שונים וסייעו בשמירה בלילות.
כעבור זמן הוחלט לגייס את בני “אורן” לגדוד 13 (גולני) שפעל באיזור, בפיקודו של אברהם יפה. הקיבוץ נפרד מבניו בארוחה חגיגית, וכעבור מספר שעות מעלים את הבנים לכאוכב אל-הווה ומוטלת עליהם המשימה לפנות את גופות החיילים העיראקים, שנותרו לאחר הקרב שנערך שם.
אפרים לוקח חלק בקרבות שניהל הגדוד בכיבוש הגלבוע והכפרים מוקיבלה וסנדלה, וכן באיזור נצרת וציפורי.
לקראת מבצע “חורב”, הגדול במבצעי צה”ל במלחמת העצמאות, עובר הגדוד לנגב, ומוטלת עליו משימה שנועדה לפתוח את המבצע: לתקוף את משלט 86, החולש על כביש עזה-רפיח, כדי להטעות את הצבא המצרי, בעוד ההתקפה העיקרית תתבצע הרחק משם. לאחר מסע לילי מפרך, בגשם שוטף, כבש הגדוד את המשלט, והחל להתחפר לקראת התקפת-הנגד, שאמנם החלה עם שחר. בשעת צהריים נשמעה קריאה מפי “ממי”: “חובש, חובש, ווי נפצע”. מסתבר שפגז מצרי ריטש את שתי רגליו. מזריקים לו סם-הרגעה ועוטפים אותו. המצרים עולים על המשלט עם טנקים ומשתמשים בלהביורים. כוח גולני מתקשה לעמוד מולם, וניתנת פקודת נסיגה. חבריו של אפרים נוטלים אותו ויוצאים לדרכם. לפתע הופיע מאיר אלוני, איש בית-אלפא ומפקד המחלקה, העמיס אותו על כתפיו ונעלם עימו בואדי סמוך. יותר לא ניראו השניים ונחשבו לנעדרים. רק לאחר שנחתם הסכם שביתת-נשק עם המצרים, הוחזרו לידי צה”ל גופות ההרוגים, ובהם אפרים ומאיר. בקושי ניתן היה לזהות אותו, אבל חור קטן בחולצתו, מעל לכיס השמאלי, שהיה בו בורג של סמל בוגרים – הוא שסייע לזהותו.