נולדה: 30/1/1942
נפטרה: 16/3/26
הייתה נשואה לגדי רובין
נשואה בשנית לעמית לביא
ילדיה: דליה, רימון, אביטל, אדם וגלי.
אילנה ואני נפגשנו באמצע החיים, לפני כמעט 30 שנה.
אילנה, או כפי שהייתי קורא לה אילנוש יקירתי היא זו שיזמה את הפגישה. ומאז לא נפרדו דרכינו.
בית ייחודי היה לאילנה, יש שאהבו, יש שנראה להם עמוס מידי. אין שטח על הקירות שנשאר ריק. עשרות צלחות מיוחדות, עשרות שעונים עתיקים וחדשים, גדולים וקטנים, כל זאת אספה במשך שנים רבות. וכן ציורים ועבודות יד שלה , ותמונות משפחה: הקירות מלאים תמונות ממוסגרות של המשפחות שלה ושלי . אני אוהב את הבית הזה. ילדותה של אילנה היתה בכפר אתא וקרית חיים .ילדות מאושרת, כך סיפרה לי. היתה מבלה אצל הדוד ברמת יוחנן והדודה חיה בבית אלפא, ים כל יום בקיץ ובילויים עם חבריה וחברותיה בתנועה המאוחדת. היה לה כשרון לתמצת את דברי המורה בהרצאה בכיתה וגם היה לה כתב יפה, כך שכולם היו מעתיקים מהמחברת שלה.
אני שהכרתי את אילנה באמצע העשור השישי של חייה יודע על עברה מסיפורים שלה בעיקר, קצת מילדיה קצת מתמונות. את חייה עסוקיה ותפקידיה בבית אלפא ,גידול 5 ילדים , כל זאת שיספרו אחרים, שמכירים טוב ממני.
היום אני אומר לך, אילנוש יקירתי , אני אומר לך תודה . תודה על 29 שנים של יחד…29 שנים של זוגיות מיוחדת, כזו שהמציאות כופה עלינו, כאשר אנו חיים בשני בתים נפרדים, מתראים 3-4 פעמים בשבוע (בשנים האחרונות רק פעמיים שלש) פעם בביתי פעם בביתך. מאז שיש לי רכב שלי כמעט רק בביתך. איך היית אומרת? צורת חיים זו בגיל המבוגר היא מתכון לזוגיות טובה. תודה לך, אילנוש יקירתי, על חיים מאושרים בצוותא, בילויים משותפים בבית ומחוצה לו, על האירועים הרבים שחווינו יחד, על עזרתך והליווי שלך בכל שלבי התכנון והמעבר שלי לדירה חדשה, על הטיולים הרבים, בארץ ובעיקר בחו"ל. וגם על המריבות והכעסים שפרצו לעיתים נדירות בינינו, שבעטיים למדתי הרבה עליך, על אופייך ורצונותייך.
בטיול האחרון שלנו ליון, במאי 22, כבר הרגשתי את תחילת הירידה.
בשנתיים האחרונות ליוויתי אותך בדאגה ובצער בתהליך הדעיכה שלך. עזרתי ותמכתי כמיטב יכולתי . ביום שישי האחרון עוד היינו יחד, אמנם היית חלשה מאד. אבל טיילנו קצת בכיסא גלגלים, אכלת בהנאה את התותים שהבאתי לך. ולמחרת בשבת-בום! את בבת אחת כבר לא איתנו. לא מדברת , לא מגיבה. הבנתי כבר זמן רב לפני שכנראה הסוף קרוב. אבל כשזה הגיע קשה היה לי לעכל את השינוי החריף המהיר.
תודה לליטל ולכל צוות הרב גיל על הטיפול המסור והמקצועי באילנה.
אזכור אותך, אילנוש יקירתי, אזכור אותך על 27 השנים הטובות של היחד שלנו, עד נשימתי האחרונה
בעלך עמית.
התבקשתי לספר את סיפור חייה של אימי. נדרש לי רגע להשיל מעלי את כל התקופה האחרונה של המחלה שהעיבה עליה ולהיזכר מי היא אילנה.
אז זהו סיפור חייה של אילנה רובין
אילנה נולדה ב 31.1.1942 בבית חולים הדסה שבחיפה, למשפחה של עולים חדשים שברחו מרוחות המלחמה באירופה, ובחרו להתחיל חיים חדשים בארץ
בשנותיה הראשונות היא גדלה בקריית אתא, כשאביה עובד במפעל לייצור בגדים ואמה הייתה עקרת בית. כשהייתה בת 9 עברו אילנה ומשפחתה (איציק אחיה, ושני הוריה יונה ויהודה) לקריית חיים. הם חיו בבית פרטי עם לול תרנגולות ועץ גויאבות בחצר, ושכנים נחמדים בבית הצמוד. בנערותה הייתה אילנה חברה בתנועה המאוחדת והייתה אמורה להגיע בהמשך לכפר עזה. בסיום התיכון הלכה ללמוד בסמינר למורים על שם גורדון בחיפה, קיבלה תעודת הוראה ורצתה לשרת בצבא כמורה חיילת. אולם חייה השתנו כאשר פגשה במסיבה את גד רובין, ובמקום ללכת לצבא היא נישאה לו.
לאחר נישואיהם, הם עברו לחיות באיים הקנרים, כיוון שגדי עבד על ספינת דייגים באזור. היא חיה בלאס-פלמאס אשר באיים קנרים בזמן שגדי מעביר את רב זמנו על סיפון האונייה. לאחר מספר חודשים בהיותה כבר בהריון, הם חזרו לארץ, ובאו לגור בקיבוץ בית אלפא, בו גרה דודתה.
בבית אלפא הביאו לעולם חמישה ילדים: דליה, רימון, אביטל, אדם וגלי.
25 שנים לאחר נישואיה לגד, הם התגרשו ואילנה נשארה לבד בקיבוץ בית אלפא.
לאחר כעשר שנים היא פגשה את עמית לביא, והשניים הפכו לזוג ואף נישאו, ולמרות שלא עברו לגור יחדיו, ניהלו זוגיות מאושרת עד יום מותה.
רב חייה אילנה עסקה בהוראה, בתחילה באולפן לעברית, ולאחר מכן במוסד החינוכי גלבוע.
היא הייתה מורה לתנך ולהיסטוריה, ולאחר מכן עבדה כמורה מתגברת – בעיקר בהוראת הלשון, מצילה תלמידים מכישלון בבחינות, ומצליחה ללמד אפילו את התלמידים שאף אחד לא נתן להם סיכוי.
בנוסף הייתה תקופה ארוכה אחראית על ארכיון הקיבוץ. ידעה לנסח ולערוך את המידע עבור הארכיון.
בכלל, אילנה הייתה נדיבה מאוד, ונתנה מעצמה לכל מי שנזקק, תמיד נכונה לעזור ולתת יד.
היא הייתה מסורה מאוד לילדיה, ואחר כך גם לנכדיה, והייתה מוכנה להוריד עבורם את הירח ואת הכוכבים.
היא לקחה תחת חסותה את נכדה הבכור הראל. הוא התגורר אצלה שנתיים, ובזמן הזה עמלה ועזרה לו בלימודיו והביאה אותו לכדי הצלחה.
אחרי התאונה שעברה דליה, אילנה עזבה את הכל וישבה לידה בבית החולים במשך שלושה חודשים.
בכל בעיה שאחד מילדיה נתקל והיה צריך את עזרתה היא מייד התגייסה ונתנה את כל כולה בלי להתלונן ובלי להתווכח.
באילנה הייתה אופטיפמיות בלתי נגמרת. תמיד ראתה את הצד המואר של החיים – וגם כאשר חלתה היא האמינה בכל ליבה שתנצח את המחלה. תמיד מאמינה, תמיד ענווה, ותמיד מוקירה תודה.
כזאת הייתה אילנה.
אמא שלי. אמנו האהובה. את תחסרי לי. את תחסרי לנו.
דליה
אמא
סבתא
סבתא אילנה
אילנה
כשמישהו נפטר, אנשים נזכרים ומזכירים את כל המעלות הנהדרות שלו.
את הכל המעשים הטובים, ההישגים והזכויות שהשיג.
לאמא יש המון זכויות. היא השיגה המון הישגים. והיו באמא רק מעשים טובים.
כשהייתי ילד, אמא החליטה ללמוד לתעודת הוראה בסמינר הקיבוצים. אישה בשנות ה-30, אולי 40 לחייה, עם 5 ילדים. אבל היא רצתה ללמוד. אז היא נסעה כל שבוע לסמינר הקיבוצים ולמדה.
כזאת היתה אמא. שמה את כולם לפני עצמה. כל חייה אמא רק נתנה, העניקה ודאגה לכולנו.
לילדים שלה, לנכדים שלה, לתלמידים שלה, לאחיה, למשפחה… ורוב הזמן זו גם היתה אמא שדאגה לכלבים שלנו – אנחנו רצינו כלב, אבל אמא טיפלה בו.
בשנים האחרונות אמא זכתה לחיות עם עמית – בחיר ליבה. יחד, הם טיילו בכל העולם: אורות הצפון בלפלנד, מסעות עד דרום-אמריקה והמזרח הרחוק. הם רקדו במסיבות פורים, שרו בערבי שירה קיבוציים, והלכו לסרטים ב"קימרון".
אמא הנחילה בי את אהבת הלשון, התנ"ך והלימוד. והיום אני רואה את הנכדים של אמא גדלים והופכים לאנשים – עם אותם ערכים של תאוות ידע, אהבת אדם, וטוב לב.
וככה אני אזכור אותה. למדנית, אוהבת, וטובת לב.
יהי זכרה ברוך.
אדם
אמא…
אני לא יודעת מה לכתוב ומה לומר.. היד רועדת והדמעות לא מפסיקות..
אני נפרדת עכשיו אבל בוחרת לזכור אותך כ-האמא שהיית- חמה, אוהבת ודואגת.
את העוגות שתמיד הכנת לסוף שבוע.
אני אמשיך להכין את המתכונים שלך ולהעביר את האהבה שאת נתת לי לבנות שלי, כי זו המורשת שלך ואני מעבירה אותה הלאה לדור הבא, לדור ההמשך שלך.
אני לוקחת את הזכרונות האלה שלך איתי בלב.
אני אוהבת אותך.
גלי
אילנה יקרה
נגמר הסבל, תמו הייסורים, היית גיבורה וכמה היה לך טוב כשעמית היה לצידך, כל הזמן תמך, עזר ועודד.
ואילנה חברת קיבוץ משתלבת בחינוך כמטפלת, מלמדת במוסד החינוכי, מורה באולפן לעברית יחד עם שרול, מזכירת קיבוץ, תמיד אילנה תרמה לקהילה בשקט ובצנעה בחגים, בארועי זיכרון, ביום השואה, כשיצאה לפנסיה הקימה את ארכיון הנפטרים בקיבוץ וגם מצלמת ועורכת סרטים על אנשים בקיבוץ.
לאילנה נכדים והיא גאה בנכדיה שמחה להכיר לי אותם בביקוריהם בקיבוץ. כשעמית מקיבוץ דליה בונה משפחה עם אילנה היינו נפגשים לעיתים, שמחתי לראות את הזוגיות היפה שלהם. את התמיכה לאורך כל הדרך וכשאילנה חלתה פגישותינו היו ברב גיל. בביקוריי שם תמיד שמחה כשבאתי.
אילנה יקרה תמו שנות הכרות ארוכות ורבות היית חברה טובה ונאמנה
נוחי באדמת בית אלפא שאהבת מילדותך
נזכור אותך ואת פועלך בערכה ובאהבה
זיוה