נולד: 16.09.1968

נפטר: 28/02/2026

היה נשוי לאירנה מושקוביץ

אב למישה, מיכל, מאיה ועימנואל.

 

לזכרו של ויטלי מושקוביץ

(1968-2026)

ויטלי מושקוביץ נולד בתאריך 16/09/1968  בעיירה שנמצאת בהרי אורל שברוסיה.

בן יחיד להוריו – אירינה ומיכאל.

אמו הייתה רופאה שהתמחתה בתחום הרנטגן, ואביו עבד כחרט במפעל.

בגיל שש עבר עם משפחתו לאוזבקיסטן, שם הוא התחנך וסיים בהצטיינות את לימודיו התיכוניים ומיד המשיך ללימודי הנדסת חשמל באוניברסיטה המקומית.

ויטלי תמיד אהב ספורט, בעיקר את עולם הקראטה, הוא התאמן שנים בקראטה וכשהגיע לחגורה שחורה התחיל ללמד שיעורי קראטה בחוגי הבית ספר באוזבקיסטן.

בשנת 1987 התחתן עם אירנה ונולד להם ילד בכור – מיכאל (מישה).

ב1995 עלה עם משפחתו לארץ ישראל לקיבוץ בית אלפא שהיווה להם בית ראשון במולדת.

אחרי שעלו לארץ נולדו להם עוד שלושה ילדים מיכל, מאיה ועמנואל.

ויטלי למד באולפן את השפה העברית, והצטיין ברכישת השפה, מהר מאוד דיבר בעברית כשפת אם.

עבודתו הראשונה בקיבוץ הייתה ב ״פלגל״ בחפציבה, לאחר מכן עבד בחשמליה בקיבוץ, בקו-קור, ובמעבדת מחשבים.

ויטלי הקים יזמות חשמל בה עבד מול לקוחות רבים, תמיד נתן שירות ברמה גבוהה ועם חיוך, היה זמין לכל פרוייקט מהחלפת שקע ועד לבניית בית חדש.

דאג ללמד את כל ילדיו מוסר עבודה ואדיבות.

במקביל נכנס לעבוד במרכז קליטה של בית אלפא בשנת 2015, שם עבד כשני עשורים.

לויטלי נולדו 5 נכדים שהוא אהב מאוד ותמיד דאג לפנק.

 

 

Мы успели, в гости к богу не бывает опозданий

היית אדם של שירים, ולכל שיר שאהבת יש עכשיו משמעות חדשה עבורינו.
И дожить не успел мне допеть не успеть

הלכת מוקדם מדי, אבל השארת בנו חותם עמוק. כל אחד מאיתנו נושא בליבו את ויטלי, ובשבילי אתה אבא, שאהב, גידל ועיצב אותי להיות מי שאני היום.
Это всё, что останется после меня
Это всё, что возьму я с собой

השארת מאחוריך מורשת, 4 ילדים אמיצים, 5 נכדים צמאים לחיים ואהבת את כולנו מאוד ונתת לנו הכל. גידלת אותנו להיות שאפתנים ולא מתפשרים, תמיד רצית לראות אותנו צומחים. אני מודה לך על כל מה שעשית עבורינו.

פעם אמרת לי, שאדם צריך בחיים לשתול עץ, לבנות בית ולגדל ילדים, אני מניח שאתה יכול עכשיו לנוח בשלווה, ולקחת איתך את האהבה שלנו, את ההוקרה שלנו. אני יודע שדבר אחד שהיית גאה בו, זה בנו.

אני אוהב אותך אבא, תחסר לי נורא.
Ты не плачь, если можешь, прости
Жизнь не сахар, а смерть нам не чай
Мне свою дорогу нести
До свидания мой друг, и прощай

 

מישה

 

פאפ שלי ❤️

בגיל 7 סיפרתי לך שיש ילד שמציק לי, אמרת לי למסור לו שבפעם הבאה שהוא מתקרב אליי הוא יצטרך לחפש ביצה אחת שלו על הגלבוע ואת השניה על עץ קרוב.

מאז דאגת ללמד אותי להגן על עצמי. לימדת אותי לזרוק סכינים למטרה, כדורי ברזל, לעלף בן אדם אם צריך.

 

קנית לי שוקר חשמלי וגז פלפל.

ביום שבת כשד״ר זועבי קרא לנו להיפרד ממך הייתה הפוגה של מעל 4 שעות מאזעקות וטילים איפה שהייתי, ואני בטוחה שאתה עשית את זה, אתה שמרת עליי.

אני בטוחה שתשמור עליי לנצח.

תמיד אמרו לי שאני דומה לך, חשבתי שרק בתווי פנים, מסתבר שהרבה מהאופי שלך נמצא אצלי ואני יכולה להתנחם בזה שאתה ממשיך להיות דרכי.

ביום שבת בבוקר גאיה שאלה אותי ״מתי סבא ויטלי בא לגור איתנו?״

הרי הכנו אותה שסבא חולה ועובר לגור איתנו שנעשה לו כיף ונטפל בו.

אבל בין האשפוזים זה לא יצא לפועל ומהאשפוז האחרון כבר לא יצאת בחיים.

פאפ שלי אני אוהבת אותך כל כך !! ❤️

אני מודה על כל מה שלימדת אותי ❤️

והלב שלי מתנפץ מרוב כאב כשאני צריכה להיפרד ממך עכשיו.

אין יותר עוד חיבוק אחד, עוד בדיחה שתרגמת מרוסית, עוד נשיקה, עוד חיוך, עוד שיעור לחיים.

כל מה שנתת לי עד עכשיו בזה אני צריכה להסתפק לשארית חיי.

 

מיכל💔

 

אבא שלי!

גיבור שלי!

אני רוצה להגיד לך שוב פעם שאני אוהבת אותך המון, ואני בטוחה שעד הרגע האחרון אתה ידעת את זה!

אני לא יודעת איך להיפרד ממישהו שהיה איתי כל החיים, נתת לי הכל ותמיד דאגת לי ולאחים שלי שלא יחסר כלום.

וכשהגיע הרגע ידעתי שהגיע תורי, בלי היסוס גם אם היה קשה באתי להיעמד לצידך, לעזור לך ולתת לך את ההרגשה שאתה לא לבד❤️

כן אני בוכה, כי אני פשוט עצובה שסבלת בשנה האחרונה, וזה פשוט לא מגיע לך!

היית נשמה טהורה בעולם אכזר.

בתקופה הזו שהייתה לי ולך לאחרונה למדתי ממך המון.

אני לא אתחיל לפרט את כל השיעורים כי באמת שהם לא פסקו.

אבל כן אספר על שיעור משמעותי אחד שהיה לי ממך,

למדתי שלא משנה מה עוברים בדרך לאבד תקווה, אסור לוותר על החיים!

למדתי שעל כל דבר אפשר להסתכל בכמה כיוונים ותמיד למצוא דרך חיובית להסתכל על החיים.

לצערי לא למדתי את זה כי היית אחד כזה שרואה באופטימיות את העולם לאחרונה.

למדתי את זה כי ראיתי שאתה לא הצלחת לראות את העולם באור חיובי כשהיה קשה, ראיתי לאן מובילות מחשבות שליליות, אבל אני לא מאשימה אותך שלא הצלחת לראות את האור.

עם כל מה שעברת גם אני הייתי מתעייפת כבר, לכן לא שפטתי אותך.

עכשיו אני יודעת שאתה נח ושעשית איחוד משפחתי עם סבא וסבתא, תמסור להם ממני ד״ש נשיקות וחיבוקים.

אני יותר רגועה עכשיו כי אני יודעת שאתה כבר לא סובל.

אני בטוחה שאתה שם למעלה מסתכל ושומר עלינו ואני אעשה הכל כדי שתוכל לראות אותי פורחת מלמעלה ומקווה שתהיה גאה בי!

אני ממשיכה ללכת בדרך שלך! בדרך הצדק, דרך האכפתיות, דרך החוכמה.

היית מאוד נדיב, הרבה אנשים שיושבים פה עכשיו יכולים להעיד על כך.

מוסר העבודה שלך שהטמעת בנו כילדים ימשיך ללוות אותי בדרך.

ולעזור! תמיד אהבת לעזור גם בלי תמורה, כל אחד שהיה צריך ידעת איך לעזור מהלב, והקרמה תמיד ידעה איך להחזיר לך טובה!

אז אבא, אני יודעת שאתה שומע אותי עכשיו

אז אני רוצה לבקש סליחה.

אם פגעתי ואם חטאתי בפנייך

אני יודעת שעם הטוב לב שלך ממזמן סלחת לי, אבל בשביל להיפרד ממך בלב נקי אני מבקשת את סליחתך ואני רוצה שתדע שגם אני סולחת לך!

אתה היית דמות משמעותית בחיי ולרגע לא אשכח את מעשייך ואת הדרך שבה הלכת!

גידלת שבט חזק שאוהב אחד את השני, לימדת אותנו שהמשפחה זה הדבר האי חשוב.

אני רוצה שלא תדאג לנו אנחנו פה אחד בשביל השני גם אם אחד מאיתנו רחוק אין דבר שיפריד בינינו.

היה לי כיף איתך כל ה23 שנים שלי בעולם הזה, תודה על הרגעים הטובים שיצרת לי בילדות ובזכותם יש לי במה להיאחז.

אני גם רוצה להגיד תודה לכם!

היום קשה למצוא אנשים טובים אבל הקהילה של בית אלפא תמיד מוכיחה אחרת!

קיבלת את ההורים שלי בשנות ה-90

נתתם להם בטוח ונתתם להם הרגשה של שייכות! על זה אני מודה לכם!

וגם לנו נתתם להרגיש שאנחנו לא לבד בתקופה הקשה הזאת, אז אני מודה על הזכות להיות חלק מקהילה אוהבת ומחבקת! תודה לכם!

אבא שמור עלינו מלמעלה אוהבת אותך המון!

 

מאיה

 

כל חיי התכחשתי לרגע הזה וכשהוא הגיע לא האמנתי וסירבתי לקבל את האמת, שאתה אבא שלי, כבר לא איתנו יותר.

אני זוכר כשהייתי קטן ונחתכתי באצבע ובכיתי חזק והרבה ובזמן שטיפלת בי אמרת לי שגברים לא בוכים, לא משנה מה.

אבל עכשיו אני לא מצליח להחזיק את הדמעות והכאב של האובדן גדול מידי שאוכל להכיל אותו.

מגיל קטן אני זוכר איך אחרי בית ספר או בשישי בא לעבוד איתך ולימדת אותי מוסר עבודה מהו ואיך לדבר אם אנשים בוגרים בעולם.

לא משנה כמה לא רציתי או לא היה לי כוח, לא היית מוותר לי אף פעם, ידעת טוב מאוד איך לדרוש ממני.

למרות כל החיכוכים בינינו לא הפסקתי לאהוב אותך ולהנות מחברתך.

האהבה שלך אלי הייתה בצורה שונה מרוב האנשים ולקח לי זמן להבין את זה וכואב לי שלא הספקתי להבין את זה ליפני.

ואני מקווה שידעת שאני אוהב אותך בחזרה מכל הלב שלי.

גם היית נותן הרבה לקיבוץ, לחברים, לילדים ולנכדים שלך.

אני לא אשכח כשהייתי בן 14 אני והחברים בנינו בית עץ בגלבוע וביקשתי ממך מלא ונתנת.

עליתה איתי עד לשם עם דלק כבדה ומשקופים וכל הדרך רק התלוננת על הקושי.

אבל בסוף, כשהגענו, היה לך חיוך קטן כזה של אושר, אושר שגרמת לי באותה רגע והיו עוד אין ספור רגעים כאלו שיצרת עבורי, באמת אזכור אותך לנצח כאבא הטוב ביותר שאפשר לקבל.

אני מתגעגע מלא אבא ולא אפסיק להתגעגע.

 

עמנואל

 

הספד לויטלי

– אפתח בזה שאומר שאני מאוד הערכתי את ויטלי מהרבה סיבות, אבל העיקרית זן מעצם העובדה שהוא נתן לי את הדבר הכי יקר ערך שהיה לו, וזו הבת שלו מיכל.

– והאמת? שבכמעט עשור שהכרתי אותו, הרגע הכי אינטימי ושמח שהיה לנו במשותף היה כשהגעתי אליו בהפתעה מוחלטת ללא הודעה מוקדמת לקיבוץ, בשיא תקופת הסגרים של הקורונה, כדי לבקש את ידה של הבת שלו.

– הוא חייך וקרן מרוב אושר כשסיפרתי לו כמה הבת שלו חשובה לי, ושהבטחתי לו שאעשה הכל כדי לשמור עליה ושיהיה לה טוב.

– אז במעמד כואב שכזה, חשוב לי להגיד לך תודה, על אינספור ארוחות טעימות, על ההומור והפתיחות ההדדתית.

– מבטיח שאמשיך לשמור על מיכלי, הבת האהובה שלך.

– תחסר לנו המון, כבר מתגעגעים, תנוח על משכבך בשלום.

 

דימה (בעלה של מיכל)

 

משפחת מושקוביץ היקרה

חברי קיבוץ בית אלפא חברים אהובים.

קשה להאמין שאנחנו עומדים כאן היום ונפרדים מויטלי. המילים מסרבות להיאמר

והלב מסרב לקבל.

בשבת מסר את נשמתו לבורא, איבדתי לא רק עובד מסור איבדתי חבר. אבדתי

אדם שהיה חלק בלתי נפרד מחיי כמעט 19 שנה. 19 שנה של עשיה מבורכת של עבודה כתף אל כתף, של אחריות, של אימון עמוק שלא צריך מילים.

ויטלי איש מקצוע הוא היה מצפן, איש ישר דרך, אמין בכל נים מנשמתו, אדם

שאפשר היה לסמוך עליו גם ברגעים המורכבים והקשים ביותר. הוא עבד מכל הלב,

בשקט, בצניעות בלי לחפש קרדיט תמיד עם ענווה, תמיד בכבוד לכל אדם.

היתה גדלות שקטה כזאת שלא מרימה קול, אבל ממלאת את החדר בהוכחות. הוא

בן נאמן לקיבוץ בית אלפא ובעיקר אבא גאה ל 4- ילדים לתפארת.

מישה הבכור עם הרוך והעומק שכל כך התגאה בו. מיכל עם האור והחוכמה שהייתה יד ימינו.

מאיה עם השמחה והרגישות ועמנואל הכוח והלב הפתוח. כל אחד ואחת מכן נושא בתוכו את הטוב של אבא, את הערכים את החריצות את היושר והמורשת הגדולה .

לי באופן אישי ויטלי היה חלק מהמשפחה.

שנים ארוכות היה מתארח אצלי בסוכה

עם ילדיו, ישבנו יחד, צחקנו שוחחנו, חלקנו רגעים פשוטים, שהיום אני מבין כמה היו יקרים.

הוא היה בן בית אצלנו, הילדים שלו התרוצצו בביתי כמו בביתם. ויטלי היה יושב בשקט המוכר שלו עם החיוך הצנוע שלו.

קשה לי לדמיין את הימים בלעדיו את השולחן הריק. את השקט שלא יהיה אותו שקט.

יש אנשים שמשאירים חלל מקצועי ויטלי משאיר חלל בלב.

אבל לצד הכאב העצום, יש גם הכרת תודה עמוקה.

תודה שזכינו בו, תודה שהלכנו כברת דרך יחד,

תודה על החברות על הנאמנות על הדוגמא האישית שהשאיר אחריו.

 

ויטלי היקר היית איש אמת איש של עבודה,

איש משפחה.

אנחנו נישא אותך איתנו בכל יום.

 

יהי זכרך ברוך

נוח בשלום חבר יקר

נזכור אותך תמיד

 

יונה מאיר

מנהל מרכז הקליטה

 

 

קהילה יקרה ❤️

רצינו להודות לכם על התמיכה והאהבה שהראתם לנו בשעתנו הקשה.

תמכתם, ניחמתם, וחיממתם את הלב.

אין ספק שויטלי השאיר חותם בכל אחד ואחת מאיתנו והסיפורים שסיפרתם על החוויות שלכם איתו ניחמו במידה 🙏🏼

שלא נדע רק צער.

 

משפחת מושקוביץ.