גל סער

גל סער

גל סער
נולד ב – 3.6.1962
נפטר ב – 17.11.2021
בן לורד ודן סער
אב ל-מעיין, נעמי ונטע

 

קראה ורד

אתה היית הראשון שהכתרת אותנו בתואר המכובד ומכבד כל כך, אבא ואמא. כשנולדת קראנו לך הפלא השמיני, כך הרגשנו. ילד ערני, זריז, מתעניין ושמח. ידיך הנפלאות תמיד מלאות תעסוקה. ניחנת בתבונת כפיים. חרוץ מאוד, סקרן, שואל וקולט במבט חד ומיידי את העולם כולו. על סביבתו הנופית והאנושית שכה אהבת, חבר של חברים, עמית לעמיתים, איש רעים להתרועע, בכל יום ובכל מקום מוסיף חברים חדשים. וחבר זה חבר ולתמיד
באחד הטיולים שעצרנו להתרעננות יצאת לרגע, כשאיחרת לחזור אמר לי מעיין – בטוח שאבא פגש חבר. אמרתי לו שבכל מקרה תחזור עם חבר – אולי חדש. כשיצאנו למגרש ראינו אותך מחליף גלגל מפונצ’ר לנהגת חסרת אונים, אבל עם חיוך חדש בעיניים. כמובן שחזרת משועשע ועם לא מעט מידע על אודותיה
אדם של מרחבים, של טבע, עיני נץ לך ותמיד בכושר מצוין וזריז. מאירה המורה אמרה לנו: הילד זקוק לאוויר צח ואני מאפשרת לו את השאיפות האלו במשך היום, גם כך הוא נשאר מחובר ושולט בחומר – אין דאגה. אהבת לטייל, ידעת לטייל ולהתפעל ולהכיל. לנו הייתה זו תמיד חוויה מרגשת להצטרף אליך ולנסות להדביק את צעדיך הקלים והנחפזים. מילדותך היית משפחתי מאוד, תמיד ביקשת לדעת את הקורה במשפחה הגרעינית והמורחבת. אהבת את המקום בו נולדת וגדלת – כאן. את האנשים, החצר, השדות, העמק וההר. בביקוריך התמדת לקרוא את המידעון המקומי ולהתעדכן
בשבתות עם סיום ארוחת הצהריים המשפחתית, כשכולנו התפנינו לקנח ולשוחח, היית חומק בשקט ויוצא לשוטט בעמק, בהר או ברמת יששכר. זו הייתה שעת החיבור שלך לעצמך ולמקומות שאהבת, כולנו ידענו, חייכנו וכבדנו מנהג זה. הרבית להתעניין אצלי אם פורחים כבר נרקיסים במדרון, מה מצב הרקפות וכמה גשם ירד. הבטחת – כשאגיע אלך לראות. התרגשת לחזות בנדידת הפרפרים הגדולה ושאלת אם גם אצלנו רואים אותם. שלחת תמונה של עוף טורף, או צילום של פריחה חדשה שראית, תמיד נלהב
החיבור המיוחד לאחים – היית גל צלע ממרובע שווה צלעות, חיבור חזק ותמידי של – חברות, עניין, הערכה, אהבה ונאמנות אין קץ. מקום נוח ובטוח לכל אחד מארבעתכם, מקום של כוח ותמיכה עד הסוף. כשהכלות הטובות והנבונות מאוד שלנו תמיד אתכם. עכשיו ייבנה כאן משולש שווה צלעות וזוויות. משולש חזק, שליבך הטוב והחם ודאי ימצא במרכזו מקום מוגן ומתגעגע
שלושת ילדיך גל, המיוחדים והנפלאים – מעיין, נעמי ונטע, שדרכם הבנת באמת מה זו אהבה, מה זו דאגה ומה זו אחריות, שקל היה לך להתחבר וליישם אותן. אתה זרעת בילדיך ערכי אדם, אנושות, כבוד הזולת, נדיבות, אהבה, נתינה וחברות. זו צידה טובה, נכונה וחשובה להמשך דרכם גם כשזו תהיה בלעדיך. אך החום, החיבוק וההבנה שלך אליהם ילוו אותם תמיד
מעייני, מימיקה ונטעלה, נכדים אהובים ומקסימים שלנו. אתם יודעים שכל המשפחה ואנחנו נהיה אתכם ואתם איתנו בכל, ויחד נמשיך בדרכנו המשפחתית, הטובה והמיוחדת כשאבא בליבנו. ולחברים הטובים והמסורים הרבים כל כך של גל – אתם שליוויתם אותו בשבועות האחרונים וריפדתם את דרכו האחרונה. הערכתנו הרבה ותודתנו העמוקה נתונה לכם. עכשיו העולם נשאר עם שבעת פלאיו
ואנחנו איבדנו היום את הפלא השמיני. איבדנו אותך, בן, שכל כך אהבנו – הפלא שלנו.

ורד ודן

קרא חגי בשם האחים

גל אח שלנו, האח הבכור, ההולך בראש, שהוביל את כולנו אחריו ושימש דוגמה. זוכר את התחרות הזו, שבה נסענו לעודד אותך במרוץ הסוסים, שזכית בה? קיבלת גביע ואנחנו האחים רבנו בנינו באוטו, בחזרה לקיבוץ, מי יחזיק את הפאר הזה. משכנו וחטפנו ומשכנו יותר חזק והגביע נשבר. אנחנו בכינו ואתה הרגעת שזה לא נורא ונדביק. הדבקנו. ואבא שומר את זה עד היום. ומשחקי הכדורגל בשבת. שחקן כדורגל יחידי היית למשפחת שחקני הכדורסל. ואנחנו, אחים גאים, באנו שבת אחרי שבת לעודד
לקינוח, אבא היה לוקח את כולנו לחפש עתיקות בתל תאומים. עם עיני הנץ שלך, ברור שהיית הראשון למצוא. ואח”כ חייל – כמה אהבנו את הביקורים בבסיסים. ואיזה כבוד, אח בסיירת. וההופעות הכי שוות שראינו בתקופת תל אביב שלך, כי היית בצוות האבטחה וברור שתכניס אותנו. וגם את כל מי שמכיר אותך בערך. והחלום האמריקאי שלך, שהגשים גם לנו כמה חלומות כשבאנו לבקר, ועוד כמה חלומות כשבאת אתה לבקר בידיים עמוסות במתנות. מתנות שכל כך חשוב היה לך לחלק לנו, גם בעת האחרונה כשהמחלה כבר ליוותה את חיי כולנו
יצאנו לסופ”ש משפחתי. התאשפזת והתעקשת להשתחרר ולהספיק ולהגיע אלינו לחופשה מרגלות החרמון. היית כאוב וחלש ועייף, ועם כל אלה בחרת לעצור ולקנות משהו לכל אחד מאיתנו. הלב הזה שלך, הנדיב כל כך, שרק רוצה לתת ולתת ולא תמיד יודע לקחת בחזרה. אהבת את האדם, אהבת את הטבע, אהבת ספורט ומוזיקה והיית איש של חברים ומשפחה. אבל הכי הכי, אהבת את הילדים שלך – מעין, נעמי ונטע. השנים האחרונות היו לא קלות. הסערה השתוללה, הגלים היו גבוהים, גבוהים מאד. ואתה, כקברניט אמיץ, השטת את הספינה ובלמת בגופך הקטן את המערבולת, כדי שהילדים יחושו חוף מבטחים. הייתם להם אי של אהבה, ביטחון ויציבות. וזרעי האהבה שנטעת בהם וטיפחת לאורך השנים ימשיכו וילוו אותם, ינבטו בהם ויצמיחו אותם. האהבה היא מקור החיים והיא נצחית. אותה, דבר לא יגדע. אז ברור לי שלא תנוח, אתה לא אוהב את זה, אז צא אל מרחבי האינסוף, טייל וגלה מחוזות חדשים. יש חברים מהעבר שמחכים לך וברור שמיד תעשה לך שם גם חברים חדשים. רק את הכאב והסבל, המועקה והדאגות, תשאיר פה. זה כבר לא שלך יותר
היינו ארבעה. וכשהיינו כולנו, לא היה עלינו. נשארנו שלושה וגם עכשיו אין עלינו. אז תהיה רגוע. גאים בדרכך, מעריכים את עוצמתך, אהבנו את היותך ואותך נאהב לנצח. תודה צוות דדון. אהבתכם, מסירותכם, דאגתכם והתרוממותכם למען גל, עשו לו את המעבר הכי מרופד ורך שיכול להיות, וגם לנו. תודה לכל המשפחה, ולחברים מכל קצוות שבאו להרעיף אהבה ולחבק בתקופה האחרונה. תודה לכולכם שאתם פה איתנו. תודה להורים שלנו, על אח בכור ונפלא כמו גל. מתנות החיים שהענקתם לנו ומתנותך שלך גל, איתנו לנצח.

אוהבים – אסף, חגי זיו ומשפחותינו

קראה הבת של גל נעמי

אבא, רציתי להגיד לך תודה על 12 שנים מדהימות, 12 שנים שבהן תמיד היית איתי, תמכת בי ונלחמת בשבילי. וגם בשנה האחרונה, גם כשהכי סבלת, כלמה שרצית זה שיהיה לי, למעיין ולנטע טוב. תודה אבא, תודה על הזכות להיות הבת שלך, תודה על הזכות להכיר אותך, להכיר בן אדם טוב שעושה רק טוב! שאכפת לו מכולם ושהדבר האחרון שמעניין אותו זה הוא עצמו. אדם שנתן לי הכול, גם בלי שיהיה לו כלום. אבא, אני אוהבת אותך ואני יודעת שגם אתה אוהב אותי מכל מקום
נעמי

קראה דנה

במשפחת סער נולדנו להיות “בני דודים”. זה הולך עוד לפחות דור אחד אחורה – לסקלרץ, לפרוכטר. גל הוא ה”בן דוד” הראשון אצלנו, והוא כל מה שאומר לנו “בני דודים”: משפחתיות מוחלטת, בגובה העיניים, בחברות, בהתגייסות כשצר, בשמחת המפגש. בבלתי אמצעיות, ובפשטות – במובן הטוב שלה. אם זה בן או בת, דוד או דודה, דרגה ראשונה, שניה או שלישית – אצל גל אין דרגות. הוא “גנרל” בלי דרגות, תמיד הוא שם לדעת מה קורה, לדאוג, לנהל, לשמוח – רק מעצם המפגש. ותמיד היית שם בדיוק כמו שאתה – בנאדם. במובן הקטן, הגדול והטוב של המילה. תודה בן-דוד על כל השנים וגם על השנה האחרונה, שסיפקה לי רגעים כל כך מיוחדים ונעימים איתך. אזכור אותם באהבה ותודה. ועוד יותר מבן-דוד אתה בן ואח וגיס, והכי מהכול – אבא. ואיזה אבא למעיין, נעמי ונטע. אלמי סיפר לי שממש לא מזמן נפגשתם בשדות – אמרת שיצאת לשאוף אוויר. כשהסתיימה יום ההולדת של יוחק’ה, כשכבר עמדנו להתפזר, שאלת את צחי: “מה, כבר הולכים?” כבר הלכת . לא נשכח אותך.

דנה

בשם קבוצת צבר

גל שלנו, גל מקבוצת צבר קשה לקבל שאנחנו שוב עומדים כאן ומלווים בפעם האחרונה אח שלנו. הרי רק אתמול היינו בגן רינה ואתה, ילדון רזה וחזק – ילד שכולו תנועה, מתרוצץ, מטפס, נופל וקם – גל קטן ובהתאמה גם נשרט, שובר, נפצע – עשוי ללא חת. יש תמונה אחת שצילם סקלרץ, סבא שלך, בשחור לבן, בחצר הגן החדש, שנודע אחר כך כגן כלנית. צילמו אותנו לפי חדרים, אני חושבת שאתה, אביב ואני. אתה עם תחבושת גדולה על המצח, יד אחת מונפת בגבס, אוחז ביד השנייה את האאוטפיט שמתכתב עם כל זה. דלי לבן חסר תחתית של מרפאה שהגננות הלבישו עליך. אחר כך גם בבית הספר לא היית אחד שיושב, אבל מה זה חשוב, בחוץ חיכו הדשא, החופש, גולות, הקפות, סוסים, טרקטורונים, כדורסל, כדורגל…. אני חושבת שבשנים הראשונות האלו ובשנות הנעורים שבאו אחריהן, נצרב בכולנו – ילדי צבר – הקשר הזה שהיום ברור שהוא מעבר למקום ולזמן. גל שלנו, לא יודעת אם יש משהו אחרי החיים האלו, אבל אם כן, אתה בטח תגיע למקום של הטובים. כי כשעברו להם ימי התום, אז החיים, שיכולים לקחת לכל מיני כיוונים, עיצבו אותך קודם כל כאדם טוב עם נשמה ענקית. אחד שאכפת לו, ששואל, שמתעניין ועוזר עם כל הלב במקום שצריך, וכמובן אבא מסור ונפלא לשלושת ילדיך. ואז באה המחלה, נלחמת בגבורה, אבל בסוף כבר לא יכולת יותר. והנה אנחנו כאן נפרדים ממך. עכשיו זה לנו שכואב כל כך, אבל אתה גל יקר (כך הזכיר לי זיוי בשיחת טלפון מברלין הרחוקה), אתה משוחרר מכאב. אתה משוחרר! זאת נחמה כואבת ומרה לאנשים שאוהבים אותך, אבל אתה חופשי והזיכרון יישאר בנו ושלנו. ועוד דבר שסיפר לי זיוי באותה שיחת טלפון: אתמול בשעת לילה מאוחרת עזבת את הקבוצה וכך נכתב בקבוצת הווטצאפ של קבוצת צבר: גל שלנו – הסיום הטבוע בנו הוא עם חבילת גלישה אין סופית, את ההתכתבות בינינו אי אפשר למחוק. נזכור אותך תמיד.

אוהבים וכאובים, קבוצת צבר

לייזר – חבר צוות של גל

כיצד מספידים בכלל ?! מה אומרים כעת !? מי אני ומי אנחנו !? איזה עולם !? הכול כל כך לא מובן! הכול כל כך נעלם ! גל כך הרבה שאלות ! ובאמת אין מענה ותשובות! אנו, שמכירים רק 41 שנים, מה נאמר על חבר כל כך מיוחד !? תקופה לכאורה ארוכה, שנות דור, ומאידך, תקופה כל כך קצרה!!! התכנסנו לכאן היום עבור גל סער. גל סער מבטא בשמו את מהותו וטבעו בעולם! היה שקט מבחוץ וכל כולו סערה, בכל גל שחווה בחייו הקצרים! גל שלנו היה מלא הומור! גל שלנו היה ביטוי של צניעות והתמדה! יכולת פיזית ונפשית בגוף כל כך קטן! הוא היה משובץ בחוד במבנה של הליכה מבצעית, ועל גבו אשפה של חיצים – רימונים נגד טנקים – המכונים: ררנ״טים! אהבנו את האמירות המיוחדות שלו המלוות בתנועות אצבע, ומילים של ריכוז הקשב למילותיו ולאמירתו!!! גל היה בן אדם במהות ובמעשה! חברמן אמיתי! איש נעים לשיחה וחברה, אכפתי ומארגן נושאים חברתיים בכל הזדמנות הנקרית לו, או שהוא בעצם ממש מייצר את הסיטואציה כדי שתהיה! כמה גלים עברת גל!? באיזו סערה בחיים היית!? אנו תמיד נאהב ונעריך, ונוקיר את פועלך המיוחד בצוות נובמבר 80! גל שלנו, כולנו אוהבים אותך בהתמדה מאז הכרנו אותך! ועכשיו אתה מצטרף ליפתח אילת שלנו, בן משק שאך נפרד מאיתנו לפני 9 שנים! גם את ירון שביט תפגוש שם, וביחד הקמתם חוליה של הצוות בפמליה של מעלה! שימרו על המשפחות ועל הצוות שנותר כאן בעולם הפיזי! אנו כולנו מלאי געגועים, בוכים ובטוחים! מאמינים שכולנו: ריקמה אנושית אחת ואם אחד מאיתנו, הולך מאיתנו משהו מת בנו ומשהו נשאר איתו!

יהי זכרך ברוך וצרוב על לוח ליבנו, גל אהוב שלנו

קרא יעקב דדון שהיה מפקדו בסיירת

הספד לגל זכיתי לקלוט אותך גל כמפקד צוות בסיירת, משלבי הקליטה ועד סיום המסלול של נוב’ 80, וזכיתי שוב לפקד עליך כמפקד הסיירת במילואים

במשך שנים ארוכות הכרתי אותך כלוחם מעולה וחבר אמיתי עם יושרה מוחלטת. יחיד ומיוחד היית – יחיד ביחס שלך לחבריך ובעין הטובה שהייתה לך כלפי חבריך ולסובבים אותך בכלל. תמיד רצית להיטיב ולהעניק הרבה מעבר ליכולות שלך. ומיוחד בתמימות המיוחדת שלך שכל כך אפיינה אותך – וככל שעברו השנים ונחשפתי עוד ועוד למתיקות שבתמימות שלך. הבנתי יותר את פנימיותך התמימה, הזכה, וכל התנהלותך הייתה מתוך ישרות דרך, וללא כל חשבונאות מצידך והכל מתוך הלב הטוב שלך. היו לנו ממש לאחרונה מספר שיחות שבהן שיתפת אותי ברצון הגדול שלך להעניק ולתת לילדיך שכל כך אהבת, השתוקקת לפנק יותר, לחבק יותר, הרבה מעבר למה שיכולת. גל, תמימותך והליכותיך המיוחדות לא תמיד תאמו את כללי העולם הזה והאגרסיביות שבו. אבל גל, אתה מגיע לעולם האמת – עולם שבו לא מתרשמים מהצלחת עסקאות גדולות, וגם לא מכסף רב, וגם לא מזהב, ואפילו לא ממקבלי הכבוד המדומה. שם יש מקום מיוחד לאנשים מיוחדים שיש להם עין טובה ולב טוב כמו שלך יש, ולאנשים שהם “תמימי דרך”. אוהבים אותך גל וזוכרים אותך ואת יפתח, חברך לצוות וחבר למשק, ונזכור תמיד

יהי זכרך ברוך
יעקב דדון

דילוג לתוכן