נולד באודסה, רוסיה
ב – 25.2.1911.
נפטר ב – 30.5.1946.
היה נשוי לפשקה
אב למיכה (רון)
בהיותו בן 11 עברה המשפחה לוורשה, שבפולין. אביו היה תעשיין טכסטיל מצליח, אך ירד מנכסיו והיה לסוכן-נוסע.
בן 13 הצטרף בנימין לתנועת השומר-הצעיר והיה חבר בגדוד “תל-חי”. התבלט בכשרונותיו האמנותיים והיה מצייר את דגלי התנועה, מקשט את הקן בכרזות ובסמלים ומעטר את עיתוני-הקיר ופרסומי התנועה.
כאשר סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון נרשם בנימין לאקדמיה לאמנויות ועמד בבחינות בהצטיינות. בתערוכות שהתקיימו באקדמיה היה תמיד בין מקבלי הפרסים. מוריו ניבאו לו גדולות.
בשנת 1936 עלה לארץ עם קבוצת “פלנטי” והתיישב עימה בקיבוץ רמת-יוחנן. לאחר זמן קצר התפתחה אצלו מחלת השחפת, שכנראה הביא עימו מפולין. בנימין עבר למשמר-העמק, שם הועסק במוסד החינוכי בהוראת ציור ואמנות.
בשנת 1939 הורע מצבו והומלץ כי ייסע להבראה בשוויץ, בסנטוריום לחולי ריאות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חזר לארץ. ביולי 1940 עבר עם קבוצת פלנטי לבית-אלפא, הקים משפחה עם פשקה ונולד בנם היחיד מיכה.
הרופאים פסקו כי בקיץ עליו לשהות בצפת או בירושלים ובנימין מנצל זאת להשתלמות ב”בצלאל”. בשנים אלה מרבה בנימין ליצור: נוף הקיבוץ, מסיק הזיתים, פורטרטים של חברים – אותם רשם תוך שימוש בהומור שנון. עיתון הקיבוץ הירבה לפרסם רישומים וקריקטורות שלו. תמונות נוף השמן שלו הן עדות למאבק המזומן לכל צייר הבא ארצה מן הצפון: כיבוש סולם הגוונים הארצישראלי, כיבוש האור המסנוור והלוהט. לאט לאט מצא בנוף הארצי עולם ומלואו.
כתב עליו הצייר יוחנן סימון: “אסון קרה למחנה הקטן של ציירים חלוצים בארץ… אולי רק עתה יובן לנו המאמץ העצום שהיה דרוש לו לביצוע השרטוט הקל ביותר. אולי רק עתה נוכל להבין את הניגוד האכזרי שבין המעוף הרוחני הגדול של בנימין, לבין הקושי הפיזי לתת לו ביטוי”.
בשנת 1946 מחריף מצבו, השחפת התפשטה בכל גופו והוא נפטר בבית-החולים בעפולה.