שיחה על דוח הוה”פ.
3.9.1932
(ספר 8 עמודים 57-60)

ב. זוסמן: חסר הקשר בין הנעשה במשק והחברים הוא אחד הגורמים החשובים למועט הוויכוח.
הצעת מ. רייזנר האומרת שיטת הנהלה מרוכזת. – הוא מסכים לה לגמרי; התנאי היסודי להצלחתה – קביעות בהנהלה; אינו רואה חבר המוכן לקבל על עצמו תפקיד זה לקבע;
גורם אחר טכני להגשמת הצעה זו הוא חברותי: מלוי ממושך של תפקיד יוצר נגע חברותי רציני באשר מופעים לקויים אצל החבר (עמדתו וכו’) ואת המציאות החברותית אין לבטל באשר הוא חלק בלתי נפרד ממציאות המשק.
ניסיון המועצה המשקית לא נסתיים באשר הוא היה צריך להמשך יותר משנה אחת, ולא נתמך דיו ע”י אנשים שונים. הגשמת החלטות תלויה ברצון בעל תפקיד.
את תפקיד הב”כ שהוא מקצוע צריך למלא מספר מצומצם של אנשים המתחלפים בניהם. הוא הדין לגבי הנהלת המשק בכלל שהיא מוכרחה להיות נישאת ע”י חוג אנשים.
גם בענפים לא נשמר הקשר בין החבר ועבודת הענף (אי קיום קבוצות).
עלינו ללמד בשאלות ארגון משגיאות שנעשו.
דברי דרור לא האירו את עבודת הוה”פ; והערות המעטות לא נתנו את ההסברה הרצויה.
דרור בקר חלק מחבר הוה”פ; ציין את הקולגיליות שבישיבות אולם למעשה היו לקויים לרגל הרכב בלתי מוצלח.
אם בכישרון מלאו את תפקידם ואם בלעדיו ברור כי עשו לפי יכולתם. ביקורת כמו של דרור מוטב שלא תשמע; ודווקא מפי דרור המבקר והיודע את מהלך הדברים. ביקורת כזו מזיקה; לדעתו ידע גם דרור לבקר באופן אחר במקרה אחר.
אפרים: מאשר כי ביקורתו של דרור ביחס אליו הייתה נכונה.
פילק: ברור לו כי דברים ללא תועלת, אלא הוא אומר אותם משום הכרח לבטא דברים המביעים התקוממות נגד דברים ידועים בחיים.
תוצאות השנה הנוכחית הם סימן למצב רע במשק. למרות התאמצותנו הננו מגדילים את החוב; ולשנה הבאה נגדיל מחדש את החוב, אם לזכר כי לא נקבל תקציב וכי המצב ברפת מעורר דאגה.
חפוש אחרי תיקונים מחייב ראשית כל בקרת כנה של המצב. מה הוא היחס ביו המצב הקיים והאמצעים אשר נאחזו לעומתו? במצב כזה צריך היה ללכד את כל הכוחות מסביב ולחפש תיקונים.
בסידור העבודה היה כישלון רב ואפרים לא ציין אותו בדבריו; לא הליקויים הקטנים אלא חסר התוכניות והתנודות הגדולות במצב העבודה הם מציינים את הכישלון; (עודף וחסר אנשים לחלופין).
לא להאשים הוא מתכון אלא טוען על טשטוש הדברים שהיה בדברי אפרים; הם נתנו תמונה מסלפת של הדברים במציאות שהם הרבה יותר גרועים. לקויים כמו קימה מאחרת חסר השתתפות בסידורי עבודה מחייבים לחפש דכים לשיתוף חברים ולזה היו צריכות להתכוון הצעות הדוברים.
במקום זה קמו הצעות להגברת הריכוז ומסירתו לשני אנשים ושאר אנשים יעסקו באשר ירצה.
זוהי לדעתם הסיסמא החדשה להצלה. בקרבתנו יושבת קבוצה אשר בה לא חסר ריכוז והננו רואים את תוצאותיו. אבל כנראה יש רצון לאיש אשר יציל.

אינו מאמין בערך של הצעות ארגון ברוחו הוא; בהעדר נושאים להגשמתן הן מפסידות את ערכן.
כנראה אנשים רבים טוב להם במצב של שברון האיניציטבה; מלאכת שבירת היוזמה נעשתה במשך
10 – 12 שנה ואיני יודע כיצד תתוקן. לחידוש דרכים נחוצה גם אטמוספירה יותר
קולגיאלית – החסרה;
בחירת אנשים חדשים תצליח רק מתוך עזרתם של האנשים המנוסים – והם מכשילים את האיש או את שיטתו העבודה; ולמעשה – הרי כל איש יכול למלא כל תפקיד.
אנשל: מדי שנה חוזרות הסיסמאות הידועות; השנה הייתה שנת ניסיון לסדור העניינים ע”י הקיבוץ; אולם היות והיו אנשים ישנים הניסיון לא צלח.
הצעת מועצת מנהלי ענפים התגשמה בראשית השנה אולם כעבור זמן קצר הפסיקו. לכן אין לבקר בסוף השנה; שנת עבודה נותנת חמר לוויכוח בגמר השנה.
הצעו ריכוז אולם לא פרשו במלה מרכז, משק קולקטיבי לא יכול להתנהל ע”י מרכז; בתוך הענפים יש התקדמות מרבה מבחינה מקצועית מול רצון להשלים את הארגון ע”י כניסת אנשים חדשים.
ברור לו כי מוסד כמו ו. התוכנית הוא מוסד נחוץ להנהלת המשק, ויתכן כי צריך לחבר אותו עם הוה”פ כדי לאפשר עבודה מסודרת ולא בשיחות שאחרי העבודה.
הוה”פ אינו יכול לנהל את המשק; הגזבר טרוד בדאגות כספיות, מסדר העבודה בדאגות תפקידו הוא.
לנהל את המשק צריכה וועדה כספית. ו. תוכנית בהשענה על ארגון יותר רחב.
מתנגד בהחלט להצעות אשר הובאו (ריכוז) משום שאין להן כל סיכויי הצלחה במשק קולקטיבי.
י. נייגר: מקור לאות בוויכוחים הוא שהדו”ח לא נתן חמר לוויכוח, ידיעת הדברים באה למי רוצה בה, לא בשיחות אלא בדרכים פרטיות. צריך לחדל מהטפות התמידיות בשטח זה.
החברים יודעים מה שנעשה בענפים מלבד ענף אחד גזברות. איננו יודעים לשם מה
הוצאו 250 ימים + 140 לא”י, מהטעמים כי בשנה הבאה יהיה יותר טוב.
בנובמבר שמענו על בנקרוט ולמעשה היה יותר טוב.
אין להוסיף להתנגדות להצעות מ. רייזנר, הביטויים שהיו מספיקים.
צריך לחדל מתפיסת משק כדבר מסובך מאד, אי אפשר לשבת כאן שנים רבות ולא לדעת את המשק.
צריך לבחור באנשים חדשים לגמרי אשר ידעו לבטא באופן יותר פשוט את מצב המשק.
המספרים אשר הובאו מראים על התקדמות במשק ולא ברור מה ייתן לנו הריכוז המוגבר.
את הדגש יש לשים עתה על המשק ולא על תפקיד הב”כ. בבחירת מסדר העבודה יש לברר את כוח עבודתו עם אנשים, על ידיעותיו במשק.
צריך לתת יד חופשית יתרה למנהלי ענפים.
גזבר וחצרן – אינו שם לב להם ביותר, עניינינו מסתדרים ע”י מוסדות ולא הגזבר קובע את העניינים. כל איש יכול להיות גזבר.
הנהלת המשק צריכה להתרכז בוועדת התוכנית שתעבד יחד עם הוה”פ.

שאלת מתן מים לקב. החוגים בע”ח.
קב. החוגים רוצה לקבל 15 קוב מים לשעה להתיישבות בעי חרוד למטה.
הייתה ישיבה שהשתתף בה צבי נ.
רוצים 25 קוב מים לשעה לקיים משק עזר בהתיישב עם מטרת ישיבתם בעמק – השגת תור בהתיישבות.
בישיבה זו ע”ח תמכה בהחלט; גבע התנגדה בהחלט. אינו רואה סיכויים לעבודה מספיקה עבור הקבוצה.

המשך הוויכוחים על דו”ח של הועה”פ.
10.9.1932
(ספר 8 עמודים 61-66)

מנדל פ.: לא היה בשיחות הקודמות ולא נסמך על האמור. מציע להתחיל במנהג הזה להבא, שהועה”פ מתפטר רק 3 חדשים אחרי ראשית השנה וממשיך לעבוד עד אז.
היתרונות הם 1) שהועה”פ עובד עד גמר המאזן. 2) בסוף השנה יש הרבה שאלות אחרות, ככה שאי אפשר להקדיש הרבה זמן לשיחות על הדו”ח. 3) בשביל החצרן יותר נוח להיכנס בינואר פברואר ולא בתקופה זו שהיא בוערת. את בוויכוחים אפשר לגמור בהנחה שהועה”פ ימשיך עד ינואר.
השיחה האחרונה התנהלה בשתי סיסמאות. זה שנים אחדות יש ערות בכל הסידורים שלנו.
בבחירות האחרונות רצו להצעיד את העבודה קדימה. בבחירת וועדת התוכנית שתלה הרבה
תקוות – התאכזב. על פעולתה לא שמענו הרבה. מכל התוכנית הנועזת שבאה אתם לא התגשם הרבה. וזה אולי מסבות אובייקטיביות.
וועדת ההספקה התאוננה תמיד שהחמר אשר לפיו הייתה צריכה לעבוד לא היה בידה. להבא אנו צריכים למצא אופן שנדע תמיד איפה שנמצאים.
בסידור העבודה. אי אפשר להאשים את מסדר העבודה בדברים שלא התמצא בהם. אבל לא השתדל לרכוש לו את ההיקף שצריך היה לו. במקום לעבוד היה צריך לרכוש לו סידורים וידיעות בענפים שהיו נחוצות לו בשביל העבודה הזו.
על הגזברות איננו יודעים הרבה; לפי שראה עשה הגזבר את עבודתו הטכנית טוב. דברו שקשה להתווכח על דו”ח הועה”פ היות שהוא לא הביא את הדברים לשיחה. הוא חושב שהועה”פ נתן חומר לוויכוחים ובא עם הכול לשיחה.
בנוגע להבא. לפי שהוא מעריך את הכוחות שלנו לא כדאי להוציא הרבה מרץ לוויכוח הזה. את דברו על איזה מגמות – דרור, מנדל ר. אז לא באו עם הצעות מפורטות. לפי שהוא מכיר את השקפות האנשים האלה הוא מתאר שלא כל כך רע. את האקטיביות הזו לא נוכל להשיג בדרך ארגון. כל שאלה שמשאירים אותה לדון בשיחה לא הייתה קשה וכל שאלה יותר קשה העברנו לוועדות. ע”י זה קומץ בזמן. אין לו הצעות מפורטות. ההצעות המרחיקות לכת כמו הריכוז לא תבאנה הרבה תועלת. החברים צריכים לדון על כל שטחי החיים שלנו.

אפרים ר.: דבר צדד. החלטנו פעם לקבל משתלם לשטח אינטנסיבי מהקיבוץ הארצי. רק עכשיו התקבלה החלטה מטעם השטח האינט. צריך לאשר את זה. הועה”פ והשטח האינט. מחייבים את זה. הדבר אושר בקיבוץ.
לוויכוח: צריך להכניס סדר בוויכוחים. הערב כבר השיחה החמישית ועוד לא מגיעים לבחירות. מציע לרכז את הוויכוחים. מצד הבחורות לא שומעים אף פעם קול בוויכוחים.
ברל ב.: בביקורת חוזרים תמיד בתביעה ובביקורת על חסר השיתוף של החברים. מאידך גיסא יש נטייה לריכוז. רוצים עוד כמה שאפשר יותר גב מצד החברים לפרוק מעצמם את העול. אלה שמבקרים ואלה שמחפשים שיתוף… רק במושב אפשר למצא שיתוף פעולה, בקיבוץ זה קשה מאד, ע”י זה שיש מי שהוא אחר שמסדר את כל העבודות. מתפתחת אדישות אצל יתר החברים. בקיבוץ אין לקוות יותר לשיתוף. הסבה בחוסר השיתוף אין למצא בועה”פ , את זה צריך למצא ברעיון הקיבוצי.
גם אלה שמנהלים את העבודה, רואים אצלם חוסר יכולת, למרות עזרה מבחוץ. יש דבר שמונע, וזה מסבה זו, שכל הזמן שההנהלה נמצאת בידי החבר הוא עושה אותה, ואם לא פירק את העול לגמרי יש לו הצעות לעתיד. יש להימנע ממקצועיות בהנהלה. אנו בכל זאת העמדנו את המשק על הרגלים. אמנם יש השנה חובות, לזה צריך למצא תיקונים. אבל הענפים נמצאים במצב טוב.
חושבים זה איזה שנים שהמרכז יציל את המצב. הענפים בסידורי העבודה והמים מסתדרים בעצמם. המרכז לא יועיל כלום. מסדר העבודה אף פעם לא הכיר את כל הענפים.
צריך להשאיר הרבה מאד לסידור בתוך הקבוצות ומנהלי הענפים. הפחד הזה – אין אנשים שימלאו את כל התפקידים. אופן הביקורת מרפה את כוחות מסדר העבודה. אם יסירו את זה, יהיו סבלנים, ישאירו עבודה קצת עצמית למסדר העבודה וליתר חברי הועה”פ, אז ימצאו הרבה אנשים.
בנוגע לקבוצות המקצועיות. חושב שקבוצות אלה לומדות הרבה. כדאי לפרט במקצועות. ככה צריך לפלג את מקצוע הפרדסנות מיתר הנטיעות. זה היה מועיל גם לקבוצות וגם לאנשים שנכנסים רק לתוך המקצוע.
אופן סידור העבודה. מיותר לשבת עד מאוחר בערב בסידורי עבודה היומיים. כל שאלה צריכה לבוא קודם לוועדות ואחר כך לועה”פ.
עוזריאלי: הפעם יש לו רושם שקבל מהרבה חברים כעין דקלרציות שאינם על המקום. ביחוד מתוך דבריהם של אנשל ופילק. בעצם ההנהלה הייתה טובה ובכל זאת חסר דבר מה. בין שני הדברים האלה שצריך למצא פשרה ודרך שנוכל להתקדם בה. בכל בנין של הנהלה השנה, היה כעין התחלה של דמוקרטיה. האם צריך ללכת הלאה בדרך הזאת.
מצב בא-הכוח לא ראה השנה יותר מאשר התאמצות במידת יכולתו לעשות את זה מה שהכי הכרחי כמו לשלם שטרות. כאילו תמיד מחוסר זמן, לא היה לא זמן לשום עבודה במשק מאשר תשלום וקניה. בשביל זה לא נחוץ ב”כ. את זה אפשר גם לסדר במכתבים. את התפקיד הזה צריך לצמצם. כשהגיע לאיזה פעולה חשובה בשביל המשק, עמד הבא-הכוח על זה שהוא צריך לעשות אותה. היה אליו רצון אבל לא מלא את זה. לו היה איזה מוסד שהיה צריך לעשות את זה במקומו. וועדת התוכנית נלאתה. אם מדברים אצלנו על הגשמת הדמוקרטיה, ז.א. ההפך מריכוז. אז לא ראה שזה יצא לפועל. אילו בחרנו באנשים אחרים, בעצם הועה”פ עשה את זה מה שוועדת התוכנית התוותה להם. אבל היו צריכים ללמוד מהאנשים המנוסים. את זה לא עשו. מבין הגזברים הקודמים שהם כולם רעים אבל היו עוד קצת אפשרים. לא ראה השנה את זה מה שרצה לראות מצד הגזבר. האם שבעי רצון מפעולות הגזבר שהוציא לפעל רק קניות? הגזבר צריך להיות ע”י כל הענפים, וצריך להיות המקשר עם המצב בשוק. האם הגזבר נפגש עם מנהלי הענפים? יש דברים שאפשר לכוון אותם. ואת זה לא ראה אצל הגזבר.
הגזבר צריך להוציא מרץ בשביל להחזיק את מנהלי הענפים ערים. אם הגזבר צריך לסדר רק עבודות הגזברות, אז צריך לבחור בבא-כוח מיוחד, אבל זה לא מעשי. הוא לא מוצא אנשים חדשים שיוכלו למלא תפקיד של גזבר וגם בא-כוח.
בלוך: הפותחים הראשונים לא ביקרו את הועה”פ ביחס לערות שלהם בשאלות הכלכליות ומשקיות, אלא מבקרים רק את שאלת המשטר. השנה אנו עומדים במשק במצב רציני. הבילנס היה עד עכשיו פסיבי ויהיה ודאי גם פסיבי בשנים הקרובות. היה רוצה לשמוע בדו”ח ציון מה צריך לעשות בשנים הבאות בכדי לאזן את התקציב. כל בירורים באיזה מידה לרכז את העניינים לא היו, היו רק דעות שצריך להוציא מרץ בבחירות ממלא התפקיד. אם רוצים להעביר את נקודת הכובד על שאלות המשטר, ז.א. שעד היום הזה היה המשטר יותר מדי דמוקרטי. שצריך לצמצם את השיתוף הקיבוץ. היה רוצה לשמוע, מתוך סיכום של איזה החלטות של הקיבוץ יש חוב כה גדול.
מה יבטיח לנו אם יהיה ריכוז, שאנו לא נלך בדרך זו. מתעלם על הסכנות החברותיות שקשורות לזה. נניח שנוכל להתגבר על זה. האם כדאי לותר על הדמוקרטיה. האם כאשר שני אנשים ירכזו במקום עשרה השנה יועיל דבר מה.
אנו במשך השנים האחרונות הולכים בדרך של צמצום של דמוקרטיה. יש שאלות קטנות שכל הקיבוץ השתתף בהם. אבל על המצב הכספי דנו מעט מאד. את הרדמוקרטיזציה מבטלים ע”י בנליזציה שבה. השנה לא הייתה דמוקרטיזציה, אולי דיקטטורה. גם השנה כיוונו את המשק אלה האנשים, שבכל השנים כיוונו. דרור מציג את האין-אונים שלו במשך כל השנה. אם לא הייתה אפשרות להשפיע על הלך העניינים בועה”פ, איך יוכל לעשות את זה איש מבחוץ. השאלה מי מרכז? עצם הוויכוח הוא הכרחי. איפה שאין כוח קבוע, אין דיקטטורה. ההצעה על ריכוז שבתוקף אישיותם היו משפעים. איש אשר ממלא את התפקידים, כל כך אחראי כמו כל חברי הקיבוץ. לא רואה כל שחר, ולא כל ערך מעשי. יכול להיות שיהיו יותר חיכוכים, אבל יותר מזה לא יהיה.
כל זמן שיש אנשים שמאנינים שבדרך ריכוז אפשר ללכת, כל זמן שהקיבוץ במידה מה תלוי באנשים אלה אין כל מלחמה למחר.
כמה עובדות: בשנה הראשונה השתתפו הרבה אנשים בענייני המשק, הדבר הזה הולך ומצטמצם.
הסכנות הכרוכות בהצעות האלה הן כה גדולות שלא יכול להשלים עם זה.
ארגון העבודה. אפרים ר. דיבר על קביעות. אנו הולכים במשק נגד הקביעות. כל מי שהשתרש הולך נגד הדרך של קביעות. לא מאמין בשיטה של ריכוז, כי שיטה כזאת דורשת דווקא
אי-קביעות. הדבר הדומיננטי זוהי הסיסטמה ששמענו אותה מפי מנדל ר. ודרור. לו היינו משתחררים מהדרך שבה אנו הולכים, לו היינו לומדים על הניסיונות של אחרים, לו היינו משתחררים מההשליות אז הצעות מעשיות הן לא כה מסובכות. אם אפילו ההצעות האלה תעבורנה בהצבעה, אלה לא תתגשמנה.

תמר: אם יש איאמון שביקורת תתקן את הדברים, אבל לא יכולה להבין, שבקיבוץ היו שיחות על קומונה, וע”י זה לא היו שיחות על שאלות כספיות.
יוסף פ.: אי אפשר לקבוע שיטה או דרך על סמך עבודתו של הועה”פ השנה. הדבר הראשון הוא שאנשים יוכלו באופן משותף להוציא לפועל את כל הדברים. קשה לבחור בועה”פ שיוכל באופן קולגיאלי לסדר את העניינים שלהם. מצב הועה”פ נעשה הכול מה שנוגע לספק הענפים. אמנם מנהלי הענפים דורשים יותר. הדברים החברותיים גם כן גורם…
האנשים שבטאו ביקורת כמו בלוך, אינו משלים איתם. עובדה היא שבמשך השנה היו הרבה מאד שיחות על המצב הכספי וכו’, ואז היה מספר המשתתפים קטן. האפשרות לשיתוף ניתנת לאנשים.
בקשר לארגון להבא. במובן זה לא מחדשים הרבה. לא יכולנו בשום דרכים להשיג השתתפות של אנשים. בנוגע לצמצום של הקומפטנציה של הועה”פ. מה שדרשו מהועה”פ הוא מלא. הגזבר שמר על זה שלא נגיע למצב כה קשה כמו משקים אחרים. בועה”פ צריכה להיות איניציטיבה בכל המשק. צריכה להם אפשרות לחדור לכל פינות המשק. זה תפקידו הראשי של מסדר-העבודה. סידורי העבודה היומיים הם מיותרים, מספיק אם סידור העבודה השבועי יהיה הגורם העיקרי לסידור העבודה. השבתות צריכות להיות פנויות לכול.
מוצאי-השבתות צריכות להיות מוקדשות לסידור העבודה. מסדר-העבודה צריך להיות האיש המרכזי, צריך להיות חבר וועדת-התוכנית. צריך לבחור בועה”פ, וועדת תוכנית, וועדת הספקה. בועה”פ צריכים להיות 7 חברים: מסדר העבודה, חצרן, גזבר, מזכיר, שני חברי וועדת התוכנית, חבר וועדת ההספקה. התפקידים צריכים להיות פרמננטיים.
מדי חדש וחדש צריך לבקר את תוכנית העבודה לחודש העבר ולקבוע את התוכנית לחודש הבא.
בנוגע לגזבר אין לו הרבה להגיד, אולי לא היה מסוגל למלא גם תפקידים אחרים מאשר לשלם את השטרות.
צבי נ.: בקורת שנשמעה מכמה צדדים לא הייתה קולעת. קשה היה לועה”פ לשנות את הדברים האובייקטיבים וגם בקיבוץ התביעה לדמוקרטיזציה הייתה יותר חלשה מאשר בכל שנה. לא היה רצון ואפשרות אנו עסוקים יותר מדי. אין לדבר על זה שהחברים לא יודעים מה נעשה במשק. כרגע אין לעשות שום שינויים. לא התקדמנו השנה בהרבה. זוהי תקופת ביניים.
יש שתי טנדנציות: 1) ריכוז, 2) דמוקרטיזציה. הן סותרות אחת את השנייה. לא שמע שום נימוקים חדשים.
הייתה מסגרת להצעה שהתכוונה לריכוז יותר גדול. ממילא תתרכז ההנהלה בידי שנים שלושה אנשים. בועה”פ מורחב יהיה בלבול. ההכרעה בין כה תינתן בידי שני האנשים שנמצאים בכל העניינים.
כל דברי בלוך צריך ליחס למשק לגמרי אחר. לא מוצע שום אנלוגיה בין דבריו של בלוך ובין הקיבוץ שלנו.
אנו צריכים להישאר במסגרת המוסדות האלה שאנו נמצאים בהם כעת.

נונק: מדברים כל כך הרבה על ריכוז, וזה לא ענין לא כה קשה. המועצה המשקית לא פעלה מסבת חוסר ריכוז. כל חברי הועה”פ במקצוע שלהם עבודה שחורה, ואין אף אחד שיוכל לרכז את כל הדברים. לרכז ז.א. להכין את הדברים בפני השיחה, ולא שכל דבר הכי קטן יבוא בפני השיחה.
מסדר העבודה צריך להיות פנוי לריכוז כל הדברים במשק. צריך לבחור לאיזה פורום שייך ענין ידוע, לא רוצה לשלול מהפורום הרחב את האפשרות של דיון.
ביקורת של בלוך לא רק לא מעשית אלא גם מזיקה.

וויכוח על דו”ח של הועה”פ.
14.9.1932
(ספר 8 עמודים 67-69)

מ. ריזנר.: השתתף בשיחה הראשונה בכדי להציל את המצב (שתיקה ממושכת) ונענש בהתקפות קשות גם אישיות.
נאשם כאילו הצעותיו לריכוז באו מתוך מחשבה כי הוא יקבל תפקיד זה; חקירה פסיכולוגית מחוסרת ערך ואין לענות עליה; החושבים כי עלינו לבחור בחברים מתוך הככרתה לקבל תפקיד מאחלים רעות לקיבוץ. הלואי והיו לו אנשים הרוצים בתפקידים.
וו. בלוך צודק בדבר אחד: אנו מתווכחים על משטר כאילו עסקנו במשטר מדינה.
אולם ביטוי כי קיימת כאן דיקטטורה הוא מחוסר כל שחר ואין כאן המקום להערכה זו.
הצעת הריכוז נתקבלה מתוך הבנה לגמרי מסולפת.
יש ערבוב 2 מושגים: הנהלת משק ודמוקרטיה. הנהלה מרוכזת ודמוקרטיה יכולים להתקיים בכפיפה אחת. הריכוז אינו שולל השתתפות חברים בהכרעה על השאלות.
שמים את המילה למפלצת ומיחסים לו ביטויים אשר לא נאמרו כלל. הוויכוח התנהל בניצחונות כאילו היינו במצב של לפני 8 – 9 שנים.
סדור עבודה שבועי: יש לו 2 תפקידים. 1) שתוף חברים (אולם אין זה אומר כי אנו מחייבים את החברים להשתתף). 2) ענייני המשק אינם סובלים דחוי בגלל חסר רצון של חברים להשתתפות מתוך נימוקים פרטיים. סדור עבודה צריך להתקיים והוא גם בהשתתפות מנהלי הענפים בלבד.
אלמלא החלטנו גם על המועצה לא הייתה סותרת את ההכרח בהנהלה מרוכזת. אין משק יכול להתנהל בצורה אנרכית וביחוד משק קולקטיבי. מחויב הנהלה מרוכזת; אין זה שולל קבלת החלטות באספת כללית, וקיום וועדות שונות. תפקיד הריכוז הוא ללבן את השאלות לפני הדיון ולהבטיח ע”י זה דיון פורה והוצאה לפועל מוצלחת ומהירה. ריכוז מחייב קביעות בתפקידים ולא חלופים תכופים.
מה צריך להשתנות בארגון בשנה הבאה? ההצעות אשר הופיעו התכוונו למלא ביתר הצלחה את כוונותינו הקודמות לגבי צורת ההנהלה. עד עתה מוטל הריכוז על מסדר העבודה והגזבר – הצעתו שהם יעשו את זה בהתאם למה שהיה מוטל עליהם (הם לא עשו את זה בשנה האחרונה). החברים מוכרחים להיות חברים בוועדת התוכנית; (מביא דוגמאות של אי מילוי וארגון של תפקיד הגזבר).
אין המחסנים יכולים להיות מסורים לידי הענפים או רק לידי החצרן. מוכרח להיות בעל תפקיד האחראי בעדם – הגזבר. כיום אין מוסד אחראי בעד הנעשה במשק – אין בעלות. בעלות פרושה בעלות על ההוצאה לפועל ולא הבעלות הפורמלית העליונה שהוא בידי הקיבוץ.
יש שאננות ושלווה במשק השנה מתוך הטלת הדברים על נבחרי הקיבוץ והיא אינה מוצדקת משום שאין אצל בעלי תפקידים אחריות המבטיחה הצלחה מלאה.
המוכשר לתפקיד מוכרח גם להתכונן לקבלתו ע”י הכרת ענפי המשק והוא מחפש לו את ההכשרה הזו ע”י חדירה לענפים.
איש מוכשר בתפקיד מונע בעד חיכוכים היות והתערבותו יש לה משקל;
מעציב הוא כי המשק מתנהל ע”י מנהלי הענפים באופן אוטונומי ונפרד בלא יד מכוונת – מוסד מרכז.
יש דעה כי אנו פחות פרודוקטיביים ממשקים אחרים; אין לבאר את זה באופן קל; אולם לדוגמא: עובדה היא כי אנו עבדים עתה 7 שעות ואין איש מעורר את השאלה; החבר מתוך שאין זה עסקו, מסדר העבודה משום שאין הוא רוצה להיות שוטר או פקיד מטיף. –
צורת הקיבוץ מחייבת להתאים את צורת הארגון: אפשרות רק צורה הקיימת אצלנו עם פרושים אשר הוא נותן לה;
צבי נ.: שואל: 1) האם 2 חברי הועה”פ בתור מרכזים (גזבר ומסדר העבודה) הם אחראים בפני הקיבוץ או כל הועה”פ.
2) אנו בוחרים אנשים חדשים לתפקידים גם מתוך חסר מספר מספיק של אנשים מנוסים; האם צריכה להיות תלות הציבור באנשים המועלים האלה.
מ. ריזנר: וה”פ בתור מוסד, מוסד אחראי בעד כל דבר משקי; אולם הכי ידוע כי למעשה נעשים הדברים ע”י 2 החברים ה”ל.
צ. נוימן: האם מבטלים את וועדת התוכנית לפי הצעת מ. ריזנר או ששני בעלי התפקידים משתתפים הוועדה?
מ. ריזנר: וועדת התוכנית צריכה לכלול 4 אנשים: 2 ח’ הועה”פ + 2 חברים נבחרים.
פילק: א: לא אמר כי מנדל רוצה לסלול לעצמו דרך לתפקיד המרכז. המלחמה נגד מחייבי האנרכיה היא מחוסרת שחר; הדרישות המכונות כגורמות לאנרכיה מתכוונות דווקא לסדר בהנהלה. ויתכן רק כי הדרישות אינו צודקות.
התווכח במקרה זה רק עם הצעה קונקרטית של מ. ריזנר. ואילו מ. ריזנר דבר בפעם הראשונה כמו הערב לא היה יוצא נגדו משום שהוא אינו רואה סכנה בקיום מצב כמו שהוא תאר אותו בדבריו של הערב.
ב) אין לכרך את דבריו עם דברי וו. בלוך ואנשל, דבריו היו שונים מדבריהם ואין כל שחר לחברם ביחד.

תשובה לבקרת הדו”ח של הועה”פ.
24.9.1932
(ספר 8 עמודים 70-73)

אפרים ר.: . . . לא נרשם. 10 רגעים.
הוויכוח התעורר רק אחרי שנגעו חברים בשאלות ארגון ולא כתוצאה של דו”ח על שאלות עבודה.
הדו”ח שלו טפל ביסודות העבודה הקולקטיבית ו. ב. צ.
הדברים האלה עומדים ברומם של חיי יום יום; = ארגון בעבודה היינו – סידורו של הפרט בתוך מסגרת העבודה במשק.
במה טפל: 1) שעות העבודה: פרוש הדברים שעות העבודה הנהוגות במשק ולא ערך עבודתו של הפרט; והן מעטות. הפחד מצטרף לא רק ממעוט שעות עבודה אלא גם

2) מבטול תורי שבת המצטרף לתוספת 800 ימי עבודה = 3 אנשים.

3) רמת תוצרת מופחתת – צריך בתוספת אנשים; משער כי המאזן יוכיח כי דעתו זאת על רמת התוצרת היא נכונה. את התיקון צריך אולי לחפש בארגון הפנימי בענפים והפקוח עליו ע”י הועה”פ; בדרך זו לא נהג מתוך הכרתו ולא מוך חרדה לפופולריות שלו.
השאלה האקונומית המרכזית היא האקונומיה של כחות עבודה והיא אשר חסרה לפילק וווציו.
האם הריכוז בהנהלה ימנע את גדול החוב או יגרום להפחתתו? הפעולה הזו אפשרית רק ע”י מאזן אקטיבי ממושך ולא ע”י פעולות ארגוניות אדמיניסטרטיביות. באשר אנחנו משק קולקטיבי אשר איננו יכול להגדיל את מידת הניצול לשם תיקון מצבו אלא ע”י רציונליזציה של השימוש בכוחות עבודה;
לא מוסדות הנהלה אלא אישום פ”א במקומו המצויים אצל מקומות התורפה הם היסוד לתיקון המצב במשק;
שאלת שעות העבודה – השפעה הייתה* לה לכל שטחי החיים והיא הגורמת לעצבנות, עצבנות בסדור העבודה (יש להבחין בין עצבנות של דבורים ועצבנות של מעשים) נגרמת ע”י ההקפדה של החברים על שעות העבודה וע”י עמדה בלתי נכונה של חברים במקרים שונים (מביא עובדות);
התפרצויות היו אמנם ולא בלי סבה חשובה; ואם גם לפעמים הצטער על כך, אין זה בטבעו לעבר על דברים ע”י זלזול והתנשאות ומבלי להגיב.
יש מברכים את יכולתו של מסדר העבודה להלך עם אנשים, על מידת ניסיונו בעבודה אולם נקיטת דרך זו של פיוס ופתור אנשים נעשה לעיתם קרובות ע”ח החברים הנוחים והוותרנים. הוא נהג דווקא להגן על אנשים אלה.
הקביעות – 71% קביעות בגן, 67% קביעות בשטחי מספוא; בדבריו רצה לקבוע את גבולות הקביעות האפשרית הניתנים ע”י מערכת העובדות בחיינו (רצון הפרט, מחלות, נסיעות וכו’). אינו חושב כי אפשרית קביעות אידיאלית; נכון פרציפ של קביעות בלו גמישות, נשקפת לעבודות בית הזנחה.
מביא דוגמאות: אנו הולכים לקראת הגברת הקביעות במשק אשר תקשה על הגמישות הנחוצה מבחינה משקית וחברותית ואם לא ננקוט בדרך נכונה נאבד את היתרונות של משק קולקטיבי ונידמה למשק האיכר. מאידך במשך הזמן יתאמנו החברים ברב העבודות והגמישות תאופשר אם תהיה נשאת ע”י הרצון הטוב של החברים.
המכניזם של העבודה והסדורים צפונות בו סכנות.
חלוקת עבודה פרופורציונלית. אם להלכה הרי זה אבסורד; ואשר למעשה קשה להגיד על יסוד החמר שפורסם כי הייתה פרופורציה. השימוש בסיסמא זה כוון למצב מסוים בשבוע ידוע.
ריכוז: החשיבות המדומה שלו: אם הוא בדאגה לסידורו של הפרט או בתוך יד והתעלמות מצרכי החבר; קצור סדור העבודה אפשרי רק מתוך התעלמות לצרכי החבר באשר סדור העבודה עצמו דורש לכ”ה ½ שעה; רב הזמן מוקדש לסדור האנשים והתאמתם;
גיליון סדור העבודה הוא המסמל את תפקידו החברותי והמשקי של מסדר העבודה; את העבודה הזו אפשר לחבר עם ריכוז העבודה אבל לא עם הנהלת חשבונות.
אם החצרן יצטרך לסדר את העבודה בערב נצטרך במקומו חצרן. בעל תפקיד העוסק רק
בגדולות (ריכוז וועדות וכו’) לא יסבל באשר הקיבוץ משלים עם מסירת שלטון רק כשהוא מלווה ע”י משבר עבודה שחורה הכרוכה בייסורים;
טענת פילק על כשלון חסר תוכניתיות, אימפרוביזציה בסדורים, עצבנות וכו’ אינה מתאימה לדעתו של פילק כי כל איש מסוגל למלא תפקיד.
דברי פילק היה בהם אימפרוביזציה אף על פי שהשתתף הרבה בסדור עבודה,
מנתח את טענותיו וסותר אותן;
תוכניתיות בעבודה. אין פרושה לימוד התוכנית בע”פ אלא הרגשת דופק העבודה וניסיון בה, וזה מלא לפי יכולתו. לא נמנע מלחדור לשאלות אשר הוטלו עליו אולם חשב את עצמו תמיד לפרוביזורי בתפקיד.
גם החברים לא חשבהו למוכשר לתפקיד זה ובטאו את זה ביחסם במקרים שונים. לא הגיב על זה אם גם ראה בזה לעיתם הזנחה מצד מנהלי הענפים.
לדעתו היה לא נכון אם לא הוזמן לישיבות וועדות התוכנית; אינו רוצה להאשים משום שזה ביטא בוודאי הערכת החברים לגבי התועלת שבשיתופו אולם חשב שצריך היה לתת לו שנסים;
משום כך עבד גם עבודה פיזית וחושב כי חובתו של בעל תפקיד לשקל את התועלת שבבטלתו ואם לא מוטב שיקדיש חלק משעותיו לעבודה גופנית;
אין לקבל בהחלט את דעת ארטק כי אסור למסדר העבודה לסדר דבר בלי הסכמתו של מנהל הענפים. אינו גורס אמנם מרכז אולם זכיות ידועות צריך לתת למסדר העבודה. מקבל את הגדרת נונק האומרת ריכוז ולא מרכז.
צריך להגדיר היטב את התפקידים בשעת הבחירות.
התפקיד האמתי של הועה”פ הוא הנהלת ענפי המשק ושקידה על ענייני חוץ;
בקורת החברים הייתה מוטעית במידה שביטאה דאגה לריכוז הרב של עניינם חשובים בועה”פ. במציאות הדברים הם פשוטים מאד והוא בתור חבר הועה”פ לא ידע אולי יותר מחבר שאינו בועה”פ; בשאלות יסודיות לא טפלו וכל שאלה שנידונה בועה”פ הוצגה גם בפני החברים. עניני עבודה הובאו ישר לסדור עבודה; (מביא דוגמאות).

אם גם השנה הייתה ביקורת כזו כלפי הועה”פ הרי אין תקווה להסרת האי אמון והחשדים של החברים.
הקולגיאליות בועה”פ. היו יחסים חברותיים והתגברות על ניגודים בין אנשים, אולם התגברות כוחה למנע בעד דברים אבל אינה יכולה ליצור; זו הייתה הסבה להחלטות אולם ארגון חסר קשר יום יום; כ”א עבד בפני עצמו; נכון אמנם כי הועה”פ הוא ארגון מוציא לפועל אבל לא נכון להגבילו כפי ביטויים של חברים שונים; אולם תפקידו של ארגון כזה הוא גם כוח והרגל לקבל החלטות ויכולת של אוריינטציה מהירה בשאלות; האמביציה המתגלות עם הרחבת התפקידים היא לברכה;
אין אצלנו התחרות בתפקידים אבל היא ישנה בכישרונות.
לשאלת הועה”פ הבא: אינו מערער על הבחירה; הועה”פ צריך להיות מצומצם לשם הגברת זיקתו לקיבוץ; לדעתו לא נחוץ המקום החמישי בועה”פ; הוא יוצר כפילות ומקטין את מידת האחריות של בעל התפקיד.
המכוון את הדברים צריך להיות האחראי בעד הדברים; אם בוחרים אנשים שאינם מכוונים בעצמם את הדברים יוצרים מנהג של אפוטרופסות; (מנתח את הדעה לאור עובדות).
הכרחית קביעות בשטח תפקידי ההנהלה והיא תאפשר מחזור רציונלי של בעלי תפקידים מוכשרים;
אולם קביעות בתפקידים מחייבת הסרת המכשולים שבהשגות החברים ולפי שעה הם קיימים;
בכ”א המצב הנוכחי אינו המצב הרצוי;
מהשתלטות אין לפחד; כי החלטות עיקריות מתקבלות ברב דעות.
ואין רדיפת אחרי כבוד אצל האנשים הבאים בחשבון.
אינו חושב כי אפשר תמיד לסמך על השיחה כאינסטיטוציה עליונה באשר יותר מדי אצלנו לערער, ע”כ הוא מציע:
אפשר לערער על החלטת סדור עבודה או על סכום של שיחה, אולם על החלטת שיחה אפשר לערער רק ע”י רפרנדום הנתמך ע”י 10 אנשים.

גמר הבחירות
דוד כ.: מנמק את הסתלקותו מתפקיד הגזבר.
פודי: הועה”פ הנבחר אינו יכול להתקיים בהרכבתו זו. הוא עצמו חושב כי צריך להיבחר לתפקיד החצרן אשר אותו הוא יכול למלא כראוי. מתנגד לפילק בועה”פ זה.
חפ. הצעת אנשל מחליטים (16-4) לבטל את הבחירות הקודמות ולגשת בשיחה שניה לבחירת חדשות.

שיחת חברים בהשתתפות חברי המזכירות של חבר הקבוצות.
27.9.1932
(ספר 8 עמודים 74-81)

אפרים ר.: זה כשנתיים ואף יותר עברו מהפגישה האחרונה בינינו לבין חבר הקבוצות. עם כי לאו דווקא בהם האשם – כי הרי גם הצבור לא הראה ערות מספיקה – – ועתה חשוב יהיה לשמוע מפי החברים על המתרחש בעולם הקבוצות, למען קרב אותנו לכל הקיים מחוץ לתחום מושבנו. כן גם חשוב יהיה לשמוע מי הם ההולכים לוועידה העומדת להיוועד.
סברדלוב: אין בכוונתי להרצות על כל השאלות הרווחות בעולם החיים הקיבוציים. משום שהעיקר הוא לנו להאזין לדברי החברים מהמקום ואני אסתפק בציון נקודות אשר חשיבותן באינה עומדת.

לדעתי ידוע לכם המצב ותולדותיו. הרבה פגישות עברו עלינו עד אשר הצלחנו למצא ביטוי כל שהוא לרצוננו המפוצל. – כוונתנו בוועידה העומדת להיוועד, היא שלא להעמיד את המצע במרכז העניינים – לדעתנו שאלת הארגון היא השאלה המכריעה. אין עתה העת לברר הדרך של הקבוצות מזמן היוסדם ועד הלום. ברוב המקומות בשלה ההכרה כי אין להמשיך את קיומו של חבר הקבוצות לפי הווייתו דעתה. להכרה של מצבנו הגיעו הקבוצות לא בדרך של הכרה גרידא כ”א מתוך הכרח חיוני והדבר הזה משמש לנו ערובה כי אינה ההכרה עוברת וחולפת. היה מוכרח לקרות דבר אשר זעזע את כל הקבוצות למקומותיהם – הוא מקרה בחן* דגניה וכנרת – למען שנבין את מצבנו אשר מצינים אותו בירידה. בה במידה שמצבנו המשקי הולך ומשתפר, כן גם הרגשתנו החברותית הולכת ונחלשת – הרגשת נחינות תופסת מקום בלבות החברים הכול מהקבוצות הישנות וגמר בקבוצות החדשות. הכוחות המפרידים הולכים וגוברים ואין לקבוצה בתור גוף בודד כוח לעמד נגד הזרם. שאלות הנהלת הקבוצה ועניינה, סדור העבודה וכו’ – אלה הן הפרובלמות העומדות לפני הקבוצה, ואשר היא בתור יחידה אינה יכולה להן.
השטח השני הוא יחסים בין הקבוצה וקבוצות שכנות, סוחרים, מוסדות וכו’, וכאן נראה הקץ רב בבנינו הרעיוני של הקבוצה. כמעט שלא נראה הבדל בהופעת הקבוצה כלפי חוץ ובין גופים אחרים. ביותר בולט הדבר ביחסים בין הקבוצות.
בעת* כישלוננו בשני השטחים האלה הביאה את הקבוצות להכרה כי אך ורק בדרך של ריכוז ולכוד הכוחות נעמד בפרץ. לשם מילוי התפקיד זה עומדת להיקרא הוועידה. ברור כי מחוץ לשאלה המרכזית הזאת עלינו לחפש פתרון לכמה וכמה שאלות חשובות מחיינו כגון: שאלת תוספת אנשים לקבוצות, קליטת העלייה והשפעתנו עליה, ועוד. אולם את כול השאלות האלה נוכל לפתור אך ורק לאחר היותנו לגוף חזק ופועל.
מי הם ההולכים לוועידה: כל אלה הקבוצות אשר השתתפו בוועידת גניגר, נוספו רק
קב’ גורדוניה. היא הייתה היחידה ע”ע אשר עמדו מהצד, אך בזמן האחרון חל שינוי בחמש קבוצות מגורדוניה אשר כוננותן המלאה אתן לעמד שכם אחד בחזית הפעולה. – לא פעם נתעורר ספק, האם לא יותר נכון הוא להצטרף (מתוך הרגשת חולשה) לאחד הגופים הקיימים, אולם לאחר שעברתי בכמה וכמה מקומות גירשתי את הספק מלבי כי אכן הכרח הוא להקים חבר קבוצות חי ונושא את עצמו. – עלי לצין עוד דבר אחד בקשר עם השתתפות הקבוצות בוועידה: אין דבר גרוע מעמדה פסיבית של קבוצה, לכן הנני מציע שהברור דהיום יתחיל מהנקודות בהן נגעתי. –
אפרתי: בקורנו דהיום הוא האחרון בשורה, בקרנו 24 קבוצות, אלה מקרה הוא שאליכם באנו בסוף. המצע כשלעצמו טפל בעיני בגשתי לוועידה. אנסה למסור לכם את הרגשותיי לאחר בקורי. בכל מקום הייתה שאלת בסוס המשק להשאלה, ויש סכנה כי אם ביסוס המשק קמה הרגשת שובע ובו הסכנה. זאת היא ההרגשה הכללית בקבוצות. ההתנכרות לייעודנו הכלל (עליה, בנין הארץ) גוברת. כפי הנראה קשה לזוג את שני הדברים: בנין המשק והתנועה. פגישת גבע אשר נתקיימה לפני זמן הוכיחה כי רב הוא המרחק לאחוד של כל התנועה הקיבוצית.
עם כל רצוננו לאחוד התנועה עלינו לבסס את הארגון שלנו. עלינו לבנות את הקבוצה בתור צורת התיישבות. בסוס הנקודות הקימות לבד לא מספיק, כי עם העדר הרחבתנו הכמותית, הננו עומדים להתבטל בששים. עלינו לגשת לפעולה רחבה, ולכן הננו קוראים את הקבוצות לוועידה.
על הקבוצות לקבל על עצמם עול של ארגון מלוכד. כל הבאות שאלת הברור דהיום היא השאלה: כיצד להפעיל את ב”א לעבודה בארגון והשתתפות בוועידה, שאלתנו היא: במה הנכם לבוא לוועידה. חבר הקבוצות יתקיים אך ורק אם נצליח לצקת תכן חיוני לקבוצות*.
דרור: דברי הפתיחה של שני החברים היו כללים מדי בכדי למסר לנו מה הוא תכן הוועידה, תפקידה וגם מה טיבה של אותה התעוררות בה נפגשו הפותחים בבקרם את הקבוצות הרבות.
איני סבור כי דווקא אצלנו יהיה מקום לוויכוח פרינציפיוני על המצע. – לדוגמא יש גם כאן להתעכב על הרגשה* הכלכלית וארגונית של החבר.
אם רוצים לאחד את הקבוצות כי הרי העקר הוא לא המצע כ”א השאלות הארגוניות. אם השאלות הפוליטיות יש להשאיר לגופים המיועדים לכך. השאלה היא האם רוצים לאחד את כל הקבוצות גם על יסוד פוליטי, יש לנהוג טולרנציה מספיקה למען לא להוציא את מי שהוא מחוץ למסגרת. –
קיימים בארץ שני גופים הקה”א והק. המאוחד. השאלה משום מה גדלו הם ומורגש קיומם בארץ ובתנועה, ומשום מה נשארה חבר הקבוצות בפינה. דעתי היא כי אם צריך לקום כוח מתחרה בשטח עליה וכו’, צריך הוא להיות בעל כוח, בזכותו הוא יפעל. כוחם של שני הארגונים הוא אופי פוליטי וארגוני ברור – דבר זה צריך גם החֶבֶר לעשות. זמן למצא את הדבר במצע. ולא מקרה הוא, משום שאין הבדל רב בין המצע הפוליטי של הקב’ המאוחד לבין רב הקבוצות בתור החֶבֶר.
ולא יהיה בכוחו של החֶבֶר להקים רעיון חדש לאחד מאלה, למען משוך אליו את המוני הנוער.
לא במצע ולא בפתיחה שמענו מה הן הפעולות הכלכליות אשר החֶבֶר עומד לפעול בעתיד. היחסים הכלכליים בין הקבוצות הם בדוגמת גופים כלכליים שמחוץ התנועה והננו חוששים לנגע בנקודה הזאת; כל עוד שנרתע ממעשה זה, לא נוכל לתקן את המצב.
הכוננות לוועידה אינה מגדילה את הדברים בהן מוכנות הקבוצות ללכת למען שנות את היחסים הכלכליים בין הקבוצות. לכן תגובה לאחר מעשה מעציב לא תספיק. ההתלהבות תעבור, וכל עוד שזמן מתאים לממש את הפעולה. –
דובר כאן על הרגשות בעל הביתיות – יש להפריד בין הרגשת הפרט אשר יש למצאה בכל קבוצה לבין הדרך של הקבוצה בהפגישה עם גופים דומים לה בשטח כלכלי. רק תיקון דרכים קונקרטיים יביא את חידוש הכוחות. לשם כך דרושה תביעה ברורה. – ההסתכלות שלנו בחיינו אנו והתבדלותנו מכל צבור הפועלים על צורות החיים שלו, מצבור הקבוצות, לא תביא למילוי את ההתעוררות היציבה. כל עוד שלא נמצא את הקשרים עם הגופים האלה, כל עוד נבצע פעולות אתם, לא נוכל לתקן את המצב, לא נוכל לשבור את בדידותנו. אשר סכנת התנוונות תמונה בחובה, – מאשימים את הקבוצות הישנות בהתבדלות – גם הקבוצות החדשות, עם עליתם על הקרקע שוקעים בדאגות משק, אשר אומנם באינה עומדת. –
לכן השאלה היא: מה הן הפעולות הכלכליות – ארגוניות, ומשום מה בלתי אפשרי הוא השיתוף בפעולות אלה אם הגופים הקיימים. –
רצוני גם לשאול איך המזכירות של החֶבֶר מתארת לעצמה לארגן חברים בארגון על יסוד מצע פוליטי ברור של מפלגה ידועה. האם חוסר מצע פוליטי הוא הוא אשר מנע מהחֶבֶר את כל הפעולות, ואיך מתארת לעצמה המזכירות לאחד קבוצות או פרטים אשר הבדלי דעות פוליטיים ואידאולוגים קיימים. –
בלוך: יש לו כמה הערות לכמה דברים שלא ידוע מה ערכם, על יסוד האינפורמציה הקטנה. חלק ידוע של הקבוצות שעד עכשיו חי רחוק מכול השתתפות מעשית, וכל זה, באיזה ייסורים מתחילה האימפונטנציה של התנועה הקיבוצית, יקדם בברכה זה, שיש עידוד בתנועה הקיבוצית. אפשר לקדם בברכה שחלק הקבוצות בא להושיט יד ועזרה להתיישבות חדשה.

כאן מתהווה ארגון שמדבר על אידיאולוגיה מסוימת. מה הוא בא להוסיף לתנועה הקיבוצית? איזה קרדיט ציבורי השיג הארגון הזה בקיומו? איפה זה בא לידי גיבוש למעשה? יש לו ספקות שהארגון בא רק מתוך מגמה הזו, או יש גורמים אחרים.
שמענו שחבר הקבוצות הוא ארגון חפשי לשם גיבוש שאלות פנימיות בקבוצות, ובשביל לקרב את הגופים הקיבוציים. שמענו על מו”מ שמתנהל בין חב. הק. לבין הקבוץ המאוחד.
אם חלקים ידועים באו לידי הכרה של אחוד, למה רצו להצטמצם למסגרת מפלגה ידועה. למה מרות משותפת של מפא”י כבר פסולה בתוך המגמה הקבוצתית? המצע לא מחדש שום דבר כי אם מכניס טרמינולוגיה חדשה. במקום תנועת הפועלים הכניסו תנועת העבודה וכו’. וזה הוכנס ע”י “גורדוניה”. “גורדוניה הספיקה לעשות הרבה בתוך הנוער. אבל לא מחשיב אותה מתוך כל התפתחותה שתוכל להיות חוט השידרה שסביבה תוכל להתבסס הקבוצה הוותיקה ביותר. תנועה קבוצתית, בתור תא של חברה הסוציאליסטית לא יכול רק להתקיים מ…
היא יותר נתונה לטנדנציות, שיכולה להפוך אותה לתנועה שמתנכרת לפרובלמות הסוציאליסטיות.

האם המצע האידאולוגי של חבר הקבוצות יכול להשפיע על מהלך הדברים בקבוצות? לא, אידיאולוגיה כזו אינה מספקת בכדי לתת נקודת המשען לקבוצה שזקוקה לו. לו היה קם קיבוץ ארצי של גורדוניה היה רוצה לכבוש קבוצות שלא מצטרפות לאידאולוגיה שלה. לא נאה לארגון להסתתר אלא לפנות באופן אנונימי. – חבר הקבוצות צריך לחתור לקראת ארגון קבוצות שלא יכול להשתייך לשום ארון פוליטי אחר. אם הארגון הזה ירצה להיהפך לקיבוץ הארצי של “גורדוניה” יפסיד קבוצות. הוא יתכחש לתפקידו העיקרי. צריך להזהיר את יוזמי וועידה הזו לא לעשות צעדים מהירים. איך אפשר להשליט מצע רעיוני באופן כה שטחי. צריך לעבור בירורים רחבים בכול הקבוצות, והמצע צריך להיות רק הסכום של הבירורים האלה.

–
אפרים ר.: הולך בהיסוסים רבים לקראת הוועידה. יש לא הנחות לפסימיות גדולה. הבירורים נמשכים כבר שלש שנים והמצע לא מאושר. צריך להתאשר ע”י הוועידה. הדבר היסודי הוא חוסר הרגשה ברורה של תוכן של חבר הקבוצות וזה יותר קשה מההנחות הפוליטיות. בזמן האחרון התגלו יותר דברים חיוניים ומכאן יש התעוררות. איני מבין למה חב. הק. צריך להיות נפרד הקיבוץ המאוחד. הדברים לא תלויים מחבר הקבוצות אלא מקבוצות ידועות בתוך “גורדוניה” וגם מהקב. המ. אם חבר הקבוצות הולך בדרכי הקיבוץ המא. אבל בצעדים יותר איטיים, החייאת חב.הק. יכולים ללכת בקווים שדרור הביע אותם. חב. הק. לא גילה אמביציות כאלה בתפקידים הקבוצתיות בפנים ויחסי הקבוצות ביניהן. בזה יכול חב.הק. להתבצר. חב. הק. צריך לו להיות תפקיד בכוון זה, בפרט אחרי המקרים בעמק הירדן. צריך לאחוז בשאלות האלה ולהעמיד אותם בתור השאלה העיקרית בוועידה. הקבוצה לא יצר כלים, אם מה שיצרה לא מתגלה ביחסים בין הקבוצות. צריך קודם להוציא מסקנות בגבולות של הרכוש הון לאומי וכו’. מלבד שאלת השוויון יש שאלות חנוך ואחרות, צריך להתוות לחב. הקב. קווים ידועים.
צריך לפתור את השאלות החיוניות ביותר וזה: שאלות הפנימיות בתוך הקבוצה עצמה. בלוך טועה בנוגע ל”גורדוניה” בחבר הקבוצות. מי שלא מסתלק משאלת איחוד התנועה הקיבוצית מוכרח היה להתנגד להשתתפות הקיבוץ הארצי של השוה”צ בוועידה.
יש הנחות שהצעד הזה שנעשה בכוון האיחוד עם הק. המא. יבוטל. גם האינרציה וגם הניסיון ילך לאיבוד. במצע יחולו שנויים בפרט בשאלה האידאולוגית. חבר הק. לא צריך לותר על הגדרת עצמו. מחשיב מצע בתור ביטוי על מה שנעשה עד עכשיו. בחלק האידיאולוגי צריך לבטא מה שקיים. (הליכתו לקבוצה הייתה קשורה להעברת דרכו בין המעמדים). איננו רואה במצע את המטבע של “גורדוניה”, ודאי יש פה דברים משותפים ל”גורדוניה”. המצע האידאולוגי הזה צריכים להתקבל ע”י כל חבר שחייו בקבוצה לא חיים ארעיים הם. הטרמינולוגיה זה דבר שנקבע ע”י היסטוריה. אי אפשר לדרוש מחב. הקב. שרוב חבריו הם חבר המפא”י שכמה הסעיפים ממצע האידיאולוגי יהיו בטרמינולוגיה זרה.

בולק: כדאי להזמין את המזכירות ולדבר על זה מה שנעשה כה מעט עד כאן. מחשיב צורך בהקמת ארגון כזה שיתקן את היחסים בין בקבוצות. נכזבנו מפעולות של “ניר”. צריך לשמור שכול הערכים לא ילכו לאיבוד. חבר הקבוצות הוא גוף קונסטרוקטיבי, לא יבוא עם מצעים בשביל להתווכח. לא רוצה שנהיה כפותים לזרם אחד או שני. צריך להמציא נוסחאות משותפות ע”י ויתור.
מחייב הנחות משותפות שצריכות להגביר את הפעולה הקבוצתית. המצע לא מבטא את הנחות המשותפות האלה. המצע של וועידת דנציג הוא אחר מהמצע הזה. ע”י שנוי הטרמינולוגיה אפשר להרחיב את ההיקף גם בין הגושים האחרים מזרם אחר.
את תוכן הפעולה בנוגע לעבודה עברית צריך לכוון ככה שזרמים אחרים לא ירגישו את עצמם כנדחקים.
הפרובלמה הארגונית הוא לא בונה הרבה על זה. הקב. המאוחד מאורגן די, ובכל זאת לא נרגשת הזיקה הארגונית בקבוצות הק. המ. חבר הק. נמצא בסטדיה של התהוות ולכן לא צריך בבת אחת לקבל על עצמו עול כה גדול.

סברדלוב: כאשר עבדו את המצע השתדלו לעבד אותו ככה שהוא יוכל להיות משותף גם ל”גורדוניה” וגם לבית-אלפא. השתדלו לרכז ולצמצם את המצע. הייתה הכרת נחיצות המצע משום הקבוצה נוצרה בתוך ארץ ידוע וכתוצאה של זרמים ידועים במעמד ועם וכו’. הקבוצה נמצאת בתוך מסגרת מסוימת וחיה של חיים אשר הנה קשורה בה ומרותקת.
בתוך המצע יש דווקא התחשבות עם דעות החברים השמאליים. המצע רצה להצהיר על יסוד ציוני סוציאליסטי של מפעלינו. דומני כי אין כאן פוליטי, הוא איננו אפילו אידיאולוגי. זאת היא הנחת יסודות בלבד. המצע אינו רוצה להגדיר מה הוא מהות הסוציאליזם ומה הם דרכי הגשמתו. לדרישות שתוף של קבוצות מוכרח להיות יסוד רחב גבולות, היא הנקודה הסוציאליסטית!
בעת שחברנו את המצע התחשבנו עם קליטת כל הקבוצות על דעותיהן. נכון כי המצע נופל מהמצע של הגופים הקיימים.
אין ברצונו לענות על כל השאלות. אין כאן כל כפיה ויש בתוך החֶבֶר מקום לכל קיבוצים וחבריהם אשר הנם ציונים וסוציאליסטים. – עם כל הרצון הזה יש לזכור כי הרוב של הקבוצות הוא משתייך למפא”י ובכל זאת אין לארגון העומד לקום כל תבנית בסיסית.
אני מסכים בהרבה לדרור. כבר מזמן כוונתי כי שתי חזיתות למלחמתנו היא החלק הפנימי של חיינו, יחסים בין קיבוציים ושנוי ערכים חברותיים על יסוד החיים. – אולם חושבני כי אין היום לדבר על שתוף כללי בארץ*. ועלינו רק בצעדים עיתיים לחתור לקראת המטרה. הננו מודים כי הגופים הקיימים הקדימונו במובן החברותי – תנועתי – איני חושב כי ההתחרות צריכה להיות לשמה בשטחים אלה, אלא אך רק ע”כ שזה נובע מתוך עצם חיינו. הננו נחנקים מחוסר אנשים חדשים, קבוצות חדשות. – חבר הקבוצות צריך לחפש דרכים להשלטת השוויון, אולם עלינו להיזהר מהרכזת עלמא, למשל בשאלת הרכוש. – לשאלת הקרדיט של החֶבֶר ע”ס העבר, דעתי היא כי התפתחותו של החֶבֶר הייתה נורמלית. לא החֶבֶר תובע את הקרדיט. הקרדיט ניתן או לא ניתן לקבוצות אשר הן הן אשר הוו ומהוות את החֶבֶר.
עלינו לטפל באופן רציני בשאלת האחוד. דעתי הפרטית היא כי בארגון החֶבֶר הננו צועדים לקראת האחוד. המצב צריך לאחד את החֶבֶר עם שני הגופים. אבסורד הוא שיתקיימו שלשה גופים אשר יסוד משותף הוא לכולנו. אם השה”צ חושב כי הקיבוץ מוכרח להיות גם קיבוץ פוליטי, זאת היא שגעה היסטורית – ואנו נוכל להתאחד ברגע שהשה”צ כתנועה קבוצתית ישנה את דעתו. זאת כן גם ביחס לקיבוץ המאוחד. אין שום נקודה המפרידה בינינו כל עוד שהקיבוץ המאוחד חושב כי הקיבוץ צריך לעמוד בחזית ולא לבנות את החיים ושזה יביע את חותמו על עצם החיים. – כל עוד שהקב’ המאוחד לא שנה את עמדתו לא נוכל להתאחד.

אולם דומני כי הולך ומתהווה שינוי. – הקבוצה הקטנה והקיבוץ הם ביטוי להבנת החיים כמזיגה של תביעות החברה ושל היחיד. זה מבדיל ביננו ובין הקב’ המאוחד. היננו קובעים כי יש להכיר באוטונומיה – וסוברניות של קבוצה. הגשר מעל הניגודים החלה טרם נגשר. – לנו רצוי רק אחוד אחד והוא המאחד את התביעה הקב’ כלה ושלמה. לא לנו הוא שתוף חלקי של התנועה. – אני הנני כאן מאלה אשר מתנגדים עתה לאחוד באשר אינו אפשרי כיום בשלמותו. בטוחני כי שעת האחוד השלם אינה רחוקה. –
לשאלת הסמכות. המקומות הכי מבוססים של המובנים (חברותי, מוסרי וכו’) מוכנים לקבל על עצמם כל מרות של ארגון. הנני מתאר לאפשרי לדרש מקבוצה סכום ידוע לשם עזרה, אך הנני מפקפק אם הקבוצה הנדונה תקים את מצאתה ע”י נתינת איש לעבודת התנועה. – הנני מודה כי היא הנקודה החלשה. –
אפרתי: מסבת השעה המאוחרת הנני לקצר. – אנו הולכים לוועידה לא כגוף הרוצה להיות השלישי בתנועה. ב”א פשוט השדרה של התנועה. אין ברצוננו ליצור אחוד פדרטיבי. איננו מאמינים בו. –
בפגישת גבע קבענו את עמדתנו בברור. –
הנחת אחריות הדדית לגודל כל קבוצה היא אחת הנקודות של הוועידה. עזרה הדדית, לפי שעה לקבוצות החדשות במושבה. שאלת העבודה בקבוצה, הרגולציה שלה, העבודה העצמית, שתופנו בהקמת המשק הקיבוצי הצעיר. שאלות ארגוניות פנימיות ידועות של קבוצה. – אלה הן נקודות של דיון הוועידה. גם “ניר” ותפ”ס מקום חשוב בוועידה.
תנועת הקבוצות תקום תתבצר במידה שהקבוצות תתנה את ידן למפעל. חושב יש לי הננו עומדים לפני גיבוש של חבר הקבוצות. דומני כי יסוד משותף הוא גם לב”א בכללה, על אף הניואנסים.
ב”א צריכה לשלח שלשה צירים.
סברדלוב: ב”א צריכה לבחור לא רק צירים, כ”א לקבוע גם את עמדתה האקטיבית לעבודת הארגון. –

שיחה.
29.9.1932
(ספר 8 עמודים 82-87)

על הפרק: שאלת וועידת חבר הקבוצות ובחירת צירים.
אפרים ר.: אם יש הצעות לחברים שהתווכחו אז צריך לשמען אם לא צריך לגשת מיד לבחירות.
בנימין ז.: עמדתנו היום ביחס לוועידת חבר הקבוצות – עקרה. מזמן גניגר לא מצאנו צרך אף לדון בשאלות כאלו. לכו אין לתת כאן הוראות והצעות – והצעות הצירים שם תהיינה הצעותיהם הם. אינו חושב שצריך להתווכח על כל אות בנוסחה. גם המרצים מחבר הקבוצות הדגישו כי לא המצע העקר כי אם המעשה. יש סכנה כי הוועידה תיהפך לדקלרטיבית. ההוראה שהוא נותן, לתמוך בהצעה שתתן מידת תקווה שמסגרת הפעולה תתרחב. השתתפות רק בתור מסתכלים בוועידה זו, על כל פנים בלתי רצויה.
מביעה את משאלתו שאינו בטוח אם תבוצע. על כל פנים כל אלה שישתתפו שם, צריכים לקבל על עצמם את הדאגה להפוך את השאלות בהן שם ידונו לשאלת הציבור. כך הוא מבין צריכים ללכת לוועידה, אם הליכה היא אחרת אז לדעתו לא כדאי.
זאב ב.: אם מחליטים להישאר בחה”ק שהולך לקראת גדול צריך לברר כמה דברים.
המצע ששנו או שעבדו אותו הוא כנראה היה נחוץ בתור מצפן שסביבו יתארגנו. כך שאי אפשר להגיד שהמצע אינו כלום, מפקירים אם אין מחשיבים פרוגרמה, ולא מספיק לראות כפי שאומרים מה שהחיים יראו.
אם המצע יתגבש יותר ויחדור לסקטור של הגשמה, אז נמצא במצב כזה שהיינו כשצריכים היה להחליט על קיבוצנו ביחסו לקיבוץ השומר הצעיר.
יסודות התנועה. בסעיף זה שאלת ההכשרה וכו’, אם זה צריך פעם לעבר למעשה הרי צריך לקבוע דרך ברורה.
פסוק שני ביחס לסוציאליזם הנוסח אינו מדויק ואינו מחנך באופן ברור ולא מראה איך אנו רוצים להפך את הקבוצה לאחד המכשירים למלחמה.
הדברים שם אינם יותר מאשר הודיה שאפשר לקיים קבוצות על שיתוף רעיוני, והחֶבֶר צריך להיות הגוף המכון בתוך המפלגה בשאלות אלו.
לקיבוצנו אין דרך אחרת מאשר להישאר בארגון הזה למרות שאין זו הדרך הכי קצרה לקראת חדירה לצבור יותר רחב.
אם הארגון הזה יגבש יותר את עמדותיו אינו יודע אם נוכל להישאר בארגון הזה. כל מה שארגון הזה יהיה יותר מוכשר לפעולה הקרע בינינו ובינו יגדל. לכן צריך שהארגון יהיה עד כמה שאפשר יותר חופשי שיוכל לקלוט כל מיני פורמציות שקיימות.
צריך גם לתת כמה הוראות לצירים. המצע צריך להתקבל רק בתור יסוד לוויכוחים שיהיו אחר הוועידה. וסכומי החלטות הקבוצות הן תשמשנה ליסוד המצע עצמו. כל שלחי הקיבוץ צריכים לשמר על אפשרות שכל הקבוצות שלא משתייכות לשום ארגון תוכלנה להשתייך אליו.
והוראות מכוונות לכל הצירים שלנו.
תמר ש.: המצב שהקבוצה נמצאת בו דורש תמיכה בכל ארגון כדי לשמר בפני הפקרות.
הארגון צריך להיות מושתת על יסודות כלכליים. לדעתה יש מפעלים שאפשר לשתף בהן את כל התנועה הקיבוצית. עד עכשיו הארגון הזה הצטמצם בשטח החברתי. והצעה כזו צריכה לבוא מצד הקבוץ שלנו.
אם איזה שהוא זרם לא ישתתף אז אין אפשרות שהקיבוץ בתור גוף ישתתף. לדעתה יש ערך להשתתפותנו רק אם בא שמה בעמדה משותפת.
אינה רואה כר פעולה בשביל הארגון הזה בחו”ל ופעולתה בארץ צריכה להיות על יסודות כלכליים ממשיים.
דרור: אף אחד מאתנו לא יכול לדעת מה יהיה אופי הוועידה. אנו כלל לא עסקנו בשאלות האלה ואין כל איניציאטיבה לעורר שאלות ולהתוות דרך.
צריך לראות מה מסוגל כל הכינוס הזה לעביר ואפשר זאת להרגיש גם בוועידה.
שני חלקים למצע, האידאולוגי והמעשי.
במצע המתוקן אינו מוצא כל ספוק. האגוצנטריזם בעניין הארץ עליה וכו’ הוא מופרז. אי אפשר עוד להגות היום שהקבוצה היא המכשיר להגשמת הציונות והסוציאליזם בארץ.
אינו מבין איך גם חבר הקרוב לאידיאולוגיה זו יכול לחתם על מצע האומר שהקבוצה היא האפשרות היחידה להגשמת דעותיו.
לא מובנה לו גם הפרטנסיה לסמכות הרבה שמיחס לו חבר הקבוצות.
מופרז הוא פתאום לדרש זאת ומעורר את החשד שגם הלאה לא יהיה כלום. אלו הגדירו דרכים ממשיות לכך היה זה מעורר יותר אמון.
כדאי בכל זאת להציע הצעות שהן הכרחיות כדי לא לסגר את המסגרת כמו שסגרוה במצע.
סעיף 1א לדעתו הדרך לשיבת העם הוא פתוח אוצרות הארץ. היתר שבמצע אינו מתאים למציאות כי לא זאת הדרך “לשיבת העם וכו”.
צריך גם להכניס סעיף בדבר קשרים בין לאומיים.
סעיף ב צריך לשנות הקבוצה אינה המכשיר, כי אם אחד המכשירים.
4 סעיף ה יותר מדי לקוח מתוך פלטפורמה של מפלגה.
בנוגע לאחריות אין הסעיף מבטא מה היא אחריות זו.
צריך לפרש מה היא “הסמכות” של החֶבֶר, שהוא רק של פקוח והדרכה וכו’ ולא של
הכרעה אחרונה.
מסכים לדעתו של בנימין וזאב ב. שאין לדעת מה עמדתנו תהיה להבא. מופלא שאין כל רמז על אחוד כל התנועה הקיבוצית, בלעדי זה אין כל תקווה להגשמת השאיפות. משקל הארגונים הארציים רב יותר מארגון הקבוצות, כך שאם לא יהיה אחוד התנועה כולה, אין תקווה להגשמת התפקידים האלה.
חבר הקבוצות אינו קיים מהיום והשתוק שלו קיים* מפני הערות הרבה של יתר הארגונים, וגם מפני שהמפא”י רואה בקיבוץ המאוחד הכשיר יותר מוצלח לפעולה ותומכת בו יותר.
לכן צריך להדגיש את הכרח של אחוד התנועה הקיבוצית.
אנשל: יחס יותר פרודוקטיבי עלינו איננו בקיבוץ. עברנו התפתחות ידועה בארץ, וצריך לגבש את התפקידים המסוימים ועליהם צריכים ללחם. תפקידים יותר רחבים ששייכים לאגודים פוליטיים אינם לפעולה לחבר הקבוצות.
לא יכול להיות מועיל ביותר כאשר נופיע כמו שנופיע לא בתור באי כוח קיבוץ כי אם סיעות.
ביחס לגורדוניה להם יש עמדה ברורה, שעליהם ילחמו ואו שהם יהיו המכוונים או שיסתלקו.
צריך להיות ברור שרב החברים שבקבוצות הם חברי מפא”י ויתר חברי גורדוניה, שגם להם השקפות מסוימות, ולא יכולים לראות את הקיבוץ שלנו מחוץ לכל ארגון וצריך שהמצע יהיה גמיש מאד כדי להימצא בו.
לדעתו לא נוכל וגם לא צריך לטשטש את פרצופו. הוא מעונין שהארגון הזה יקבל גיבוש פוליטי מסוים וגם חברתי. לכן צריך ללכת לוועידה וכן לאחריה נוכל לראות אם נוכל להיות בו או לא.
כי יתכן שחלקים בקיבוץ יעמדו בפני סתירה כזו שלא יוכלו להשלים אתה.

אפרים ר.: בדבר אחד איננו משותפים ליתר הקבוצות (כפי שזה מתברר מהוויכוחים) היא הדאגה להפעיל את החֶבֶר. זה איננו אומר שהגישה שלנו פסולה. אם נכון שרק אחר הוועידה נוכל להחליט אם להישאר באופן שלם מהארגון אז צריך ללכת רק בתור מסתכלים ויש אפשרות אחרת ללכת בתור משתתפים ולראות אם אי אפשר להישאר בו. חושב ליתרון שהחֶבֶר מציב את השקפתו בכמה פסוקים ומתווה דרך לעבודה המעשית. אם להוסיף פרטים בשטח האידיאולוגי הרי הארגון ייהפך למפלגה.

אינו רואה אגוצנטריות בזה שדרור רואה. לדעתו צריך לחבר קבוצה לדעת שהקבוצה אינה רק צורת חיים, כי אם היא מכונסת בתוך אפיק היסטורי בתוך המפעל בארץ והיסודות האלה מבטאים זאת באופן מוצלח.
אין הקבוצות רואות את הקבוצה בתור הדרך היחידה להגשמה ציונית וסוציאליסטית, וזה ברור מתוך המצע.
אם חבר הקבוצה רואה את הקבוצה כתעודה היסטורית צריך לראות בה גם בתור הדרך התכליתית ביותר.
התוכן של המצע אינו שולל הון פרטי לבניין הארץ.
הדרישה לפסוק המבטא קשר לתנועת הפועלים היהודית והבין לאומית.
אם המצע צריך לבטא גם דרך מעשית אין מקום כזה במצע הזה, זה היה דקלרטיבי ביותר.
אינו מסכים לשינוי בסעיף על כבוש עבודה וכו’ אם יש ערך מחנך למצע אז המצע צריך לבטא סיסמא. המתנגדים למושג של כבוש עבודה רואים במושג זה דברים שהדוגלים בסיסמא אינם מכניסים לתוכה.
העקץ בוויכוח בחבר הקבוצות היה דווקא בסעיף על הסמכות, כי הקבוצות הקטנות לא היו רוצות למסור הכרעה לארגון עליון. כאן מובעת הדעה שהן מוכנות כעת למסר סמכות ידועה והברור נתון לוועידה.
הסמכות שניתנה ל”ניר” קיימת ואם ימצא לנכון יכול לפעל לפי סמכותו ולא הסמכות העליונה. על חבר הקבוצות בסעיפים הנוגעים בו ורק ממנו מעברת הסמכות לחבר.
הסמכות של “ניר” לא הוצאה עד עכשיו לפועל מפני שהיא יותר מדי עליונה. צריך כמובן לקבע סעיפים שיגדרו את הפורצדורה אבל הרוח המבוטאת במצע נכונה. גם הוא ערער על זה שלא נמצא הפסוק המבטא את הרצון לאחוד התנועה הקיבוצית. התשובה הייתה כי המצע הזה הוא לארגון מסוים שמשקף אותו היום. צריך לדעתו בוועידה להציע את ההצעה שמחיבת את המזכירות לחפש את הדרך לאחוד.
אם לא יהיה האחוד לא תהייה האוטוריטה המוסרית המספקת.

תמר ש.: אין צפויות הפתעות מיוחדות מהוועידה, תפקידנו הוא להשפיע בכוונים ידועים. כדי שזה יהיה אפשרי צריך כאן לקבע עמדה משותפת מינימלית. אם הצירים לא ישתתפו מפני שלא ירצו כל אחד לחוד להופיע עם עמדתו, לא כדאי בכלל ללכת לוועידה. כל אחד יודע את המצע הרעיוני ואם הוא מסכים להשתתף יש בטח ההנחה שמסכים למצע הרעיוני הזה.
אפרים ר.: מה הם הדברים המעשים שאת מציע ללכת אליהם באופן משותף.

תמר ש.: צריך בעקר לדאוג לעזרה הדדית וכו’.

אנשל: יש לראות שבפעולות של עזרה הדדית וכו’ לא מסתפקות הקבוצות עד עכשיו ורוצות לתת גבול יותר רחב.

אפרים ר.: היו בין המתווכחים כאלה שהסכימו למצע כלו עם הוספות ידועות אפרים ר. וגם אנשל וזאב ב. רק דרור הצע שנויים וצריך אולי כאן להצביע אם הרוב יקבל את השנויים האלו יוכל לחייב את הצירים לכך.

צבי נ.: חושב שהצורך שהתעורר בקבוצות אחרות נראה שמחייב לדבר מה. היה רוצה לשמוע מחברי המזכירות אם באמת המצע הוא יסוד למעשה. היה מקבל ברצון. חושב שהתיקונים שדרור הציע נחוצים. חשוב לעמד על השנוי בפסקה ב’. יש חשיבות שרואים את דרך הקבוצה למכשיר היחידי לפתרון הסוציאליזם. חושב כמו וובציו שיש סכנה שתבוא התפתחות חד צדדית במשך הזמן בכוון מפלגה ידועה. יש להדגיש את השאיפה לאחוד כל התנועה הקיבוצית. יש להדגיש בהחלט את הזיקה לתנועת הפועלים היהודית בחוץ לארץ. וגם הבין לאומית. לאו דווקא לאלמנטים הבאים בחשבון בתור רזרבה.

בסעיף הארגון אין לחפש אצלנו את שטח הניגודים. מציע לקבע את הסמכות של הארגונים.
בעניין כבוש העבודה לא יכול להסכים שתהיה הסמכות להחליט בעניין זה. אלא יש למצא ניסוח שלא יגרום קושי להרבה אנשים. חושב שפה מתבטאת דווקא פוטנציה רבה. ובחבר הקבוצות שרו שירים בעקר משקים מבוססים שזה יכול להשפיע גם על ארגונים אחרים.
דרור: קשה לא לקבל את המצע בניסוחו זה. אין לו פרטנזיות להתוויית דרך. חושב שמוגזמת הפסקה שזוהי הדרך לבניין העם והארץ. שואל אם להצביע, אם ייכנעו כל החברים להחלטה. מתפלא שאין בכלל זכר להסתדרות בכל המצע. ביחוד בקשר עם הסמכויות.
ווציו: מציע שנוי בעניין כבוש עבודה: קליטת עליה חלוצית על ידי השלטת עבודה עברית מאורגנת בכפר ובעיר.

דרור: חושב להעביר את הדעה בצבור הפועלים היהודי והבין לאומי שהקבוצה אינה סקטה.

אפרים: התנועה החלוצית מקבלת את כל אלה הבאים אליה.

בנימין: לא חושב שצריך לתת הוראות לצירים. לא דנו עד עכשיו בשאלות אלה. יש מה להגיד אבל לא הזמן לזה. לא אנחנו נהיה המכוונים. משאיר חפש לצירים להציע את הצעותיהם. אבל יש המכוונים. משאיר חפש לצירים להציע את הצעותיהם. כל ההצעות בשאלות פוליטיות יש להדגיש שזוהי דעה פרטית.

אנשל: אין להתווכח על עניינים פוליטיים בתוך חבר הקבוצות, צריך להצטמצם בכל השטחים האחרים.
הצירים: אפרים, וובציו, דרור.