שיחה

6.2.1932

(ספר 7 עמודים 264-268)

על הפרק:  ענייני וועדת חברים
המצב הכספי.

יוסף ה.:  מציע בחירת וועדת תרבות חדשה הוועדה מאשתקד אינה עובדת.

איצחק פ.:  מדי שנה בשנה מתחלפת וועדת התרבות מבלי למסר דו”ח מעבודתה. הכרחי לשמוע פעם על פעולת הוועדה.

קובה: הם חושבים למסר דו”ח אולם מציע קודם לבחור קודם את הוועדה.

יוסף ה.:  מציע: אידה ספריה לועזית, שמעון עברית ויוסף פ.

תדזיו:  מתנגד לבחירה בצורה כזו הנהוגה אצלנו, עלינו לדבר קודם על עבודת וועדת התרבות.

בחירת וועדת התרבות נדחתה. –

רבקה ה. מודיעה שקב. חפציבה דוחה את השיחה המשותפת עד גמר שאלות החינוך המתבררות בתוכה.

משה ה.:  אינו רוצה לעמד על תפקדי הוועדה רוצה רק להביא את השאלה המטרידה ביותר והיא אי כיסוי להוצאות הכי הכרחיות של החברים. אחר ברור עם וועדה כספית הוקצב לנו סכום של
15 לא”י במקום 30 לא”י הסכום הראלי ההכרחי החדש.

עזרת קרובים רק מסתכמת ל 13 לא”י בחדש, שאלת הבראת טבריה היא השאלה האקטואלית של החדש יותר נכון של השבוע. באים בחשבון 5 אנשים וההוצאות המשוערות הן מינימום של 15 לא”י.
נוכח המצב הזה אין לנו כל אפשרות של עבודה.
חוץ מההוצאות המתוארות ישנן עוד הוצאות חברים שדורשות את פתרונן ללא דחוי. אי אפשר להסכים לבטול סעף עזרת קרובים, אפשר להסכים לקיצוצים קבועים מראש אולם אי אפשר לבטל בעיקר רק את הסעיף הזה. השיחה צריכה לתת תשובה ולהכריז את עמדתה. בכוח השיחה לתת הוראות לוועדה הכספית. מצאנו אופן לשריון מכסת הורים הנמצאים בארץ לעומת זאת מפקירים לגמרי הורי החברים שבחוץ היות שכסוי הזה דורש כסף במזומנים.

יהושע כ.:  שומע טענות שחברים על וועדת החברים שאינה מהווה לחץ מספיק על הגזבר, שאינה דואגת די לצרכי החברים, אם יש להאשים את משהו אז את הגזבר. זה פעמים רבות מסר על המצב הכספי ואין ברצונה לשוב לחזר על עניינים האלו, הוועדה עשתה לה לפרנציפ בהתחלת עבודתה לא לעשות חובות אולם התנאי הזה העבר והוועדה שקעה בכל זאת בחובות, וכעת אין כיסוי להן. היות שהוצאות הוועדה הן בכסף מזומן הקושי הוא גדול, המצב הוא בעיקר בחדשים האלו. בשנים כתיקונם היינו תמיד בחודשים אלה נעזרים ע”י תקציבים מהסוכנות, כעת משתמשים אנו בשטרות של הסוכנות לכיסוי חובות אצל סוחרים. רוב ההשקעות המשקיות אשר עשינו בזמן האחרון דרשו את פירעונן כעת, הכנסות טרם גדלו במידה כזאת שיוכלו לתת את כיסוי כל ההוצאות.

הוועדה הכספית עובדת זה כבר חדש אולם לא הצלחנו למצא מקורות לכיסוי הוצאות שהן מחוץ לשטרות. אף פעם לא היה נכנס לפרטי הוצאות של הוועדה, הפעם הוקצב סכום של 15 לא”י שהוא המקסימום שאפשר היה במצב הזה לנקוט הסכום הזה. הוא בעיקר בהתחשב עם הבראת טבריה. אינו יודע מה שיהיה בחדש מרץ.

משה ה.:  משווה הוצאות הוועדה משנים שעברו, החדש קבלנו בעצם 5 לא”י להוצאות הוועדה.

קובה:  עבודת הוועדה קשה כפלים היות שסוף סוף מכירים אנו את המצב וקשה לעמד על אף הכול על דרישותינו והם הכי הכרחיים. במצב הזה אין הצדקה לקיום הוועדה, הוועדה לדעתי רק הפריעה בעצם לחברים. באשר מרמה ודוחה את החברים בהשליות. בזה שמבטיחה ובעצם אין ידה מגעת למלאה אחרי ההבטחות. התאמצנו בכל זאת בכל האופנים לעזור לחברים, אולם כעת אין יותר סיכויים. עבודת הוועדה הכספית לא ספקה אותו, עליה היה לנקוט סכום אחרי שבררה את פרטי הדרישות של הוועדה.

תדזיו:  חושב שהעמדת הדברים אינה נכונה, לדעתו היה כבר זמן שהוועדה הכספית תבוא עם הצעות מעשיות לכיסוי הצרכים. עליהם היה לבוא בהצעת קיצוצים באורך כל החזית אם הם כבר הגיעו באמת שאין לנו אפשרות לאזן את תקציב המוצע. למעשה נעשה קיצוץ מוחלט רק בסעיף עזרת הקרובים.
אין הוועדה יכולה לקבל עלינו אחריות בעד מלוי התחייבותנו, אין אפשרות לספק את דרישתנו בסכום הנקוט. כל זמן שלא באה בקורת של תקציבנו אנו מוכרחים לעמוד על כיסוי התקציב המוקצב. אין סיכויים לשינוי המצב לטובה.

בולק:  חושב שנעשתה הפליה בקשר עם מלוי דרישות של חברים ידועים (ממינה) אשר קבלה עבודה מכניסה בחוץ למילוי דרישותיה להרוויח כסף להוצאות דרך של אסתר. על הוועדה לדאוג לסדור חברותי.

יצחק פ.:  סעיפים ידועים מתבטלים ואי אפשר להסכים לזה. הוא חושב ששאלת כסף אינה עומדת בקשר עם הבראת טבריה. אפשר לקחת פרודוקטים מהבית ולהקטין את ההוצאות על איש
ל 2 לא”י. אי אפשר לבטל את ההבראה הזו. כמו כן אי אפשר לבטל את עזרת הקרובים.
אם אין אפשרות אחרת מוכרחים גם להגדיל את החוב.

דרור:  אם דרושים עוד ברורים להבהרת הקצבת הסכום הנקוב הוא מבין את הוועדה זה לטפול בענייניהם הבי תכופים. כאלו מוצא לטפול בעניינים הנובעים כאלו מתוך שעת חרום. דאגנו רק לפירעון החובות. בשום דברים יסודיים לא טפלנו. כך גם ענינו לוועדה לדרישותיה היא. בהתחלת החדש עמדנו לפני כיסוי חובות הכרחיות כמו כן מלוי טביעות משקיות הכרחיות, חסרו לנו
75 לא”י לכיסוי הדברים האלה, במצב כזה מובן לא יכולנו לאשר תקציב אחר. וגם הסכום הזה לא היה במציאות. קבלנו אותו בצורת גמילות חסד בחלוקה של 7 לא”י ו 8 לא”י.

תדזיו מציע לבא בקיצוצים אולם עוד מוקדם לדבר על זה, עדין אין מוסמכים לכך. שנת הבצורת אולי לא תהיה אחרי הגשם כה קשה. קשה לבוא בקיצוצים הנוגעים בצרכים הכי חיוניים של החברים. יתכן בכל זאת שהכנסות תתמלאנה. אולם לא נוכל כעת למלא אחרי דרישות הוועדה.
אין ביכולתנו להתחייב לתקציב קבוע לוועדה. אחרי שניראה את המצב בשדה בחדש מאי נוכל לבוא בהצעות קבועות לחצי השנה הבאה. סעיף עזרת קרובים צריך להיחשב בתור חלק של כלכלתנו, התחייבויות כלפי ההורים קימות. יתכן שבחדשים הבאים נוכל למלא את כל ההתחייבויות.

משה ה.:  החברים הנידונים והנגועים צריכים להרגיש את השתתפות החברה. מהי הגדת החברה למצב שהתהווה.

קובה:  שואל אם אפשרי לדון ולבדוק את הוצאות הכלכלה, עישון, הלבשה והנעלה.

תדזיו:  אי אפשר לקבל הנחה שבארץ על ידי תנובה אפשר לספק את דרישות עזרת קרובים ולאלה שבחוץ לארץ אי אפשר. לא נוכל לעבד בלי הוראות מפורשות מהחברים.

צבי נ.:  מתנגד לעשיית חובות על ידי חברים לשם כיסוי המכסה, אסור לנו לעשות את זאת, המצב הוא קשה מאד, והוא נעוץ בתוך חיינו. אין אנו מצליחים בקצוצים אלא אם נקצצים
ממלא (ע”י ירידת מחירים), מבין שמוכרחים למלא עזרת קרובים. רואה שלא נוכל מסוף השנה לפרע את התחייבותנו, צריך לקחת בחשבון ולהשלים עם המצב כמו שהוא.
הבראת טבריה מוכרחים להוציא לפועל. חושב שהוועדה צריכה להמשיך את עבודתה למען למנע התנקשויות בין החברים.

ארטק:  מתנגד להצעה לעשות חובות לכיסוי מכסת עזרת קרובים. זה יכול רק להביא הפליה בין חבר לחבר. מתנגד לדחות את ההוצאות עד לברור במאי, הוא תמיד יצביע בעד כיסוי ההוצאות ההכרחיות. הוא מסכים להרגיש את קצוצים בתוך דרגת חיינו.

דוד כ.:  צריך לשקוד על מלוי התקציב, אולם אין מקום להשגת כסף מחוץ לגזבר, ולא נסכים לאיניציטיבה פרטית. הוא חלק על זה שעזרה מדיצינית קודמת לעזרת קרובים. ראשית כל תשלום החובות סילוק התחייבויות שהן תנאי קיום הקיבוץ. מציע לעבד לפי התקציב של 15 לא”י, לא נוכל לשלח 5 אנשים לטבריה. ייסעו 2 אנשים וזה 7 לא”י ו8 לא”י הנותרים צריכים לחלק לכל הסעיפים.

דרור:  אין כל יסוד לציונים בקשר עם אופרציות הכספיות. הוא מבין את הדבר ככה, שאנחנו מוסרים להורים ואת המכסה נמלא ועליהם לסמוך על זה. אין לנו עוד יסוד כיום לקצץ את התקציב. אולם קשה בעונה מתה להוציא מזומנים ולקצץ דווקא כעת בכלכלה והלבשה היות שההוצאות האלה אינן ניתנות להידחות לזמן שירווח בקיץ. אי אפשר לקבוע שממלאים רק עזרה מדיצינית, דריקטיבה כזאת אי אפשר לתת.

קובה:  זה פעמים מספר עמדנו לפני העדפת סעיף על סעיף. הוא מתנגד להוציא את הסכום הנקוט 15 לא”י רק לעזרה מדיצינית. מציע לחפש אפשרות בתוך כלכלתנו את כיסוי הדרישות ההכרחיות. התקציב הזה מאפשר שליחת 2 אנשים לטבריה, כיסוי הוצאות פרטיות אשר כבר התחייבנו להם וכמו כן עזרת קרובים למקסימום 2 אנשים.

משה ה.:  המשכורת של חיה צידנובסקה עוברת לרשות הוועדה ואנו שרינו על ידי זה מכסה לחבר אחד. אחרי הבטחת עזרת קרובים של חיה.

שיחה כללית

14.2.1932

(ספר 7 עמודים 269-285)

צבי נ.:  למרות ששיחות כאלו לא מביאות תועלת בכל זאת רוצה להביא עובדות שהניעו אותו לקרא לשיחה.
לפני שבוע נודע לבולק מפי יהושע כ. שישנו במזכירות מכתב מוועד הפעולה בנס-ציונה.
בולק פנה למזכירות יפה קבל את מכתב לקריאה. שאל אותו אם יפרסם את המכתב אמר שלא.
בולק שאל אם עליו לפרסמו אמר שלא.
ראינו כמה אנשים שהתאספו לרגלי זה, שזאת פגיעה. מכתב שאינו משקי גרידא מכתב מופנה לקיבוץ אשר אינו מוצא את הדרך לפרסום. פנינו לוועד הפועל בשאלה הזאת.

בולק תלה את תמצית המכתב, לא ראינו בו רק חמר מפלגתי וחשבנו לנחוץ למסר אנשים את מקרים בהארה אחרת מאשר בדבר.
את קורות הדבר כלם מכירים. פישקו הוריד את המכתב היות שראה בזה פגיעה בהחלטת הקיבוץ ולא שם לב לחלק השני של ההחלטה שאסור על הפרט לעשות בעצמו את השפוט.
בתוך המצב בעצם כבר השלים אתו, בתוך אטמוספרה ששוררת באופן פרמננטי אין לא אמונה בברור עובדות כאלה, אולם רואה שהנה מדי פעם בפעם נתחמים תחומים חדשים להגבלות.
אינה אפשרית כל פובליקציה. האם אפשר לשלול מחבר לדעת הכול מה שנעשה בכל הארץ.
למעשה נוצר מצב כזה שמה שלא יגיש לנו הדבר אינו מגיעה אלינו.
הוא מעוניין לדעת הכול הוא תובע את זכות הפרט לדעת הכול.
אנחנו אמנם לא נשנה את המצב, הוא מסכים להחלטה הקודמת לא לתלות כרוזים על הקיר, אבל תובע שכול מכתב שבא למזכירות הכרחי למסר אותו לקיבוץ.

תמר ש.:  שואלת למה בחרתם בדרך זו של תלית כרוז על הקיר אחרי שידעתם שזה יכול לגרור אחריו.

צבי נ.:  היות שחשבנו שלכל אחד חשוב לדעת את הדברים בעודם אקטואליים ולא לחכות להזדמנות של שיחה. בזה ראינו הצדקה למעשנו גם עומד על זה שזה לא היה כרוז ואף לא חמר מפלגתי.

תמר ש.:  תשובה לא מספקת.

נונק:  לפי שהוא שומע כעת לא מסר בולק את הדברים נכונה.
בולק שאל אותי, הבא מכתב מנס-ציונה אמרתי לא, בא כרוז. תפרסם אותו, אמרתי לא שלא.
אני יכול לפרסם אותו, אמרתי לא שלא. הסכמתי להעתקת המכתב. וגם אמרתי שהנני מפקפק אם מותר לו לפרסמו אחרי קיום ההחלטה המוסכמת.
אחר זה התפשטה שמועה שהעלים מכתב. שואל את הקיבוץ האם קוראים למקרה כזה העלמה.
המזכירות לא מחויבת וגם לא רשאית למסר כרוזים שהם מופנים ל”כל ציבור הפועלים”. המזכירות אינה צריכה לדעתו לתווך בין מפלגות, המכתב הוא חמר מפלגתי גרידא, קיימת החלטה שכול המפלגות פונות לחבריהם על ידי הסניפים. זה היה יוצא שמה שלא מותר לתלות למפלגות תהיה מחויבת לתלות המזכירות. לא יסכים לפרוש כזה של ההחלטה.
צבי מסר את תשובת הוועד הפועל אולם לא מסר גם את התשובה הנוספת של הוועד
הפועל (חוץ מדרור) שמזכירות אינה מחויבת לתווך בין מפלגות.

יצחק נ.:  מאין ידע נונק שכרוז הוא של הפיקציה, מאין לו הזכות להעלים דברים ולגזור על אנשים לא לדעת דברים שהם מתעניינים בהם. הוא משתמש בעובדה שהוא במזכירות לא נכונה. יתכן שבאים עוד דברים ואני איני יודע עליהם. יש חברים שמותר עליהם לדעת הכול ויש כאלה שאסור להם. ההסכם הזה הוא הכנעה, אינו יכול להסכים. שום הוכחות לא יוכיחו לי שפה הצדק. אם תרימו ידיכם להסכמה תדעו לכם שאתם דורכים עלי.

נונק:  אחרי שקוראים את הכרוז רואים מאין הוא בא. הוא חושב שמזכירות לא צריכה לתווך בין מפלגות. לא מסרתי את הכרוז לשום איש חוץ מיהושע יחד עם הפוסטר.

יוסף פ.:  שואל האם פעם כבר בא מכתב או כרוז ומזכירות מסרה אותו למפלגות.

אפרים ר.:  מציע שבולק יספר את פרשת הדברים.

המשך השיחה

17.2.1932

דרור.:  דבריו של אפרים רצה להוכיח שרק בידו להקים שערורייה באלו דברים. אלה אני מרשה לפקפק עם זה ישר מתמימים כפי שא. רוצה להראות פה.
אני רוצה להגדיר מה הם העניינים אנחנו נלחמים.
א) נגד זה שחברים שממלאים מקום אחראי בקיבוץ ינצלו לטובת מפלגתם.
ב) שמלחמת הדעות תהייה בכוח האגרף על* עניין המיסים.
נגד דברים אלה אנחנו מתנגדים.
אנחנו רואים באטמוספרה הזאת הקיימת בקיבוץ את ההאשמות נגד מפא”י כצדיקות שהם משתמשים למטרות פוליטיות בתפקידים שהם ממלאים בקיבוץ.
בעניין גניזת המכתב ע”י נונק. ברור לכל אחד שדבר זה נעשה בכוונה תחילה, אחרי כל זה אינני מוצא הגדרה אחרת מאשר העלמה. צריך כל איש שממלא תפקיד לשמר על דברים אלה.
לא צריך לשלב בעניין נונק דברים אישים, זה רק דבר פוליטי.

אנחנו חולקים על זה שהייתה לנונק רשות לפי החלטת הקיבוץ לגנז את המכתב. חברי מפא”י בוועד-הפועל חושבים שנונק היה רשאי לעשות זאת לפי החלטת הקיבוץ, שהוועד-הפועל אינו מחויב לקרא לשיחה. פרושים של מישהוא הם לא החלטת קיבוץ. האטמוספרה ששררה בישיבת הוועד-הפועל נתנה לי אפשרות רק להתרשם ולא לשבת ולדון בשקט. אם גם חברי הקיבוץ החליטו שלא ישלחו לקיבוץ כרוזים פוליטיים, החברים לא יכולים להיות אחראים אם מתארגן איזה ארגון כמו “וועד הפעולה” שאין להם אפשרות אחרת מאשר לפנות ישר למשק למרות זה שהכרוז נושא רק אופי פוליטי.
אני מבין שחברי מפא”י אינם מעוניי

נים באינפורמציות אחרות בכל אופן לא יתכן שדבר שמתקבל על כתובת הקיבוץ ויש בו ריח שמאליות לא יימסר לחברים.
אני רוצה להדגיש שהתנהגות כזאת אינה רשאית בלי שיחת הקיבוץ. אין אנחנו מהווים בתוך הקיבוץ קואליציה של כוחות מפלגתיים, אנחנו צריכים לשמר על זה הממלא תפקיד יתנהג לפי הדעות שמתהלכות בקיבוץ לפי כל זרמיו.
באו להאשים אותנו עוד שצבי העיז לדרוש דחית שיחת מנהלי הענפים כלאמר להעדיף דברים פולטים על סדורים משקיים.
אני בכל אופן שהאחריות האישית חלה על אפרים. אין לו רשות לברר אנשים בקיבוץ, אבל אם מישהוא רוצה להשפיע בכוון זה הוא צריך לשקול היטב את הדברים. ברור שאם נמשיך בדרך זו לא נגיע רחוק.
אפרים אני שואל מי מנה את אפרים למלא החלטות הקיבוץ בכוח האגרף. למה הוא לא התייעץ אתי למשל בתור חבר הוועד-פועל?

בקשר עם הגלוי דעת הזה אני רוצה להסביר מה היה המשגה שתלינו מה שתלינו. אנחנו חשבנו שברוח ההחלטה אנחנו לא צריכים לתלות דברים המתנקשים בדיבורים, לו הדבר היה פתוח לחברי פועלי-ציון כמו לחברי מפא”י לא הינו זקוקים לפרסום זה. אני חושב שכדאי מאד שאם החלטנו פעם להעלים משיחות הקיבוץ שאלות פוליטיות כדאי היה גם להעלים את הברורים על דברי לוי.

סמט:  אני רוצה להעיר שאפרים הוריד את הכרוז למרות שהיה מסדר עבודה.

אפרים: כל האבסורד* שלי היה שראיתי הפרת החלטת הקיבוץ ולא רציתי לקיים החלטת הקיבוץ.
אני רוצה לשאול את דרור אם הוא עוד מכיר* עובדות מלבד ענין נונק שממלא תפקיד ניצל את זה למטרות פוליטיות.

דרור: אמרתי שגם מקרה מנדל וגם ענין המיסים הם הוכחה בשביל זה.

אפרים:  מה מפא”י עשו בעניין המיסים?

דרור:  עובדה היא שמסי הקיבוץ עד לפני שנה עלו עד שתי
אני חושב שהגזבר הרשה לעצמו בלי החלטת הקיבוץ להוציא סכומים כל כך גדולים לסיפוק חברי מפלגה אחת שהם שליש הקיבוץ.

סמט:  לדעתי העניין הזה לא שייך לשיחה זו.

אפרים ר.:  בשנת 29 ו 30 הגזברות לא מלאה את כל החובות לכן יצא בשנה 31 ל 17. הגזבר הוא לא שהוא עבר את התקציב ואם הוא לא מלא את ההתחייבות כלפי יתר המפלגות

בולק:  אני רוצה לשאול את דרור אם הוא זוכר שהוא אמר לו פעם שבתחשבות עם המצב הכספי לא לדרש מיסים עכשיו.

סמט:  מי בעד זה שנשאל אחרי כל נאום?

הרוב בעד זה.

דרור:  הברורים שנתן פישקו הם תשובה ברורה ומספיקה.

יצחק פישלר:  הרגלת אותנו קובה במשך השנים לאפי דבור כזה. הדברים הכללים שצבי שאל, איך אנחנו מתארים לנו את חיינו הלאה. אני רוצה לשאול אותו שאלה זה איך הוא מתאר לו את הדבר, איך אנחנו נוכל לחיות את חיינו הלאה.
גם דרור הופיע היום בשאלות. צבי מ נימר על פגיעה ביסודות. איפו היסודות שהנחנו לעבדותי בין 4 שנים בא מכתב אחד אל הקיבוץ. אני הייתי מביא לאותם דורשים שכל מעטפה עם הכתב “קיבוץ” צריך להתפרסם בקיבוץ. תגלו פעם לשם מה העמדה הזאת אני רוצה לדעת אותה.

אני רוצה לראות מי כאן המנפח את הדברים מי כאן התובע המתחיל. ידוע שהמזכיר במשך כל הזמן התנהג לפי הפרוש הנהוג להחלטת הקיבוץ. לעצם הכרוז, הלטוש לפי דעתי בא בכוונה.
למה באו להפר את ההסכם, סיעת בורוכוב בנס-ציונה זה ארגון מפלגתי בזה תודו כולכם.
זאת קומדיה שהצינורות נסתימו.
אני נגש לשאלת האובייקטיביות, קובה האם לא הודעת בתור חבר וועדת התרבות שאתה בלתי* מפלגתי בקשר עם בישיבה בעין-חרוד ראשון למאי. מיד יכול להביא עובדות שמסבות פוליטיות לא נתנו את כל מרצנו ואינצילובה לעבודה. אנחנו פה נקבע הסכמים שיתאימו לכולנו. אם יש לכם כוונות אחרות תגלו את זה. פעם שקלנו כלנו שקל ואלה הם היו עקרונות של הקיבוץ ואנחנו לא נזוז מזה. ה(מילה לועזית) של יצחק ניגר ישנה בלי כל ההפרעה מי מעוניין פה לטשטש דברים?
דרור רצה ליצור רשם כאלו חברי מפא”י בכוונה התאמצו להיכנס לתפקידים בקיבוץ ושזה חלק בלתי נפרד מהפרוגרמה שלה בקיבוץ. אני דורש פרוש. אנחנו נעמוד לפני פטורים ואני יודע מי שיסכים לקבל עליו תפקיד. זאת לא רק דעתו של דרור.

סמט:  מציע להגביל את רשות בדבור ל15 רגעים.

ההצעה לא מתקבלת.

דרור:  אני לא אמרתי שזה חלק בלתי נפרד של המפא”י אלא שאינני מתאר לי שזה יכול להיות חלק בלתי נפרד.

קובה:  ידעתי שאין מקום להתרגשות בשיחה זו. אינני יודע למה שיצחק התכוון בכל הנאום שלו.
אינני נבהל אם אומרים למישהוא שהוא סובייקטיבי במילוי תפקידו. אבל חובת החבר במקרה זה לבוא לפני שיחה לברר את העניין. הדבר בעניין “ראשון למאי” הוא שקר מוחלט.

נונק:  הרשם הכי קשה עשו עלי דבריו של דרור. אני מוצא פה דברים ארסיים. יש לי רשם שאם דרור לא אוכל לדבר. דרור שפך רק ארס, הוא רואה את נונק לא רק בתור איש.

דרור:  לתקון אמרתי רק בקשר עם מקרה זה.

בולק:  בעצם כל הדברים שהשמענו לא מצאו כל הד אלא כל אחד פרוש באופן שלו. מתאר אותו פישקו באירוזציה שמוכרחה תמיד לצעוק חמס על קיפוח זכויות. כאלו אנחנו באים רק לשם פרופוגנדה פוליטית, בפיו של אפרים אנחנו יצאנו הנאשמים בתור מפרי החלטות הקיבוץ ולא להפך. אני מציע לחברים לסיים את השיחה מכוון שרטוריקה מפלגתית יכולה פה הכול להפוך.
בכרוז הזה לא השתתפו “פועלי ציון” בפרוש, הכרוז הוא לא הפרת ההסכם אלא זאת הייתה רק אינפורמציה. אינני מסתפק ב”דבר” ההורדה לא הייתה מחאה אלא מעשה אחרי התייעצות. אנחנו מוכרחים לקבוע להבא שההסכם שהחלטנו עליו קיים.
המכתבים שבאים על כתובת הקיבוץ צריכים להימסר על ידי המזכיר בשיחת הקיבוץ.

תמרי:  זה מה שדבר דרור אפשר לחלק לשני דברים.
1) הורדת הכרוז, 2) העלמת המכתב.
דרור דלג על עובדה חשובה שתלו את הכרוז אחרי ההתייעצות. חברי השמאל לא היו צריכים לתלות את הכרוז בלי ברור קודם בשיחה. לפי זה אני יכולה להאשים את חברי השמאל יותר מאשר את נונק.

נונק  בולק  מציע שכל מכתב שיש לו אופי ציבורי בלי חותמת של מפלגה.

סמט:  מציע.  עומדות ארבע שאלות שהן תמצית השיחה:

אנשל:  מתנגד לקבלת החלטות בשעה מאוחרת וכדאי להמשיך השיחה הבאה.

צבי נ.:  לא עמדתי על האינצידנט שלי עם אפרים היות שחשבתי ללא נכון להכניס את הדבר הזה לשיחה, ודורש ברור על השאלה. אינו מקבל את הדברים כמו שמסר אותם אפרים.

סמט:  מתוך השיחה נפלו כמה דברים שדרושים ברור, קובה ויצחק פ., יצחק פ. ובולק.

קובה:  כל זמן שהברור לא נעשה אינו רוצה למלא שום תפקיד.

מתנגדים.  הפטורים לא נתקבלו.

השיחה הבאה מחר.

המשך השיחה

18.2.1932

יהושע כ.:  נכזבתי מאד מדברי דרור, אמנם מובנים הדברים והגנה על עמדתו אולם נכזבתי בעיקר מהעמדת הדברים ע”י דרור. בשיחה הראשונה לא היה נוכח אולם הספקו הדברים ששמע אתמול בישיבת וועד הפועל, הפריד דרור את שתי שאלות, שאלת המכתב ושאלת הורדת בכרוז.
עמדת הוועד הפועל היא הייתה כזאת. אם הייתה פעם החלטה שעל הגזבר מכתבים וכרוזים למסר לקיבוץ.

אחרי שהקיבוץ החליט את החלטתו השנייה היא מבטלת את ההחלטה הראשונה כי הרי איך אפשר שהגזבר יפרסם דברים שאסור לפרסם למפלגות. הדברים של דרור היו בלתי נכונים מסרו התרשמויות שונות אי אפשר היה להכיר שדרור מחפש את שלום בית בינינו.
לא עמדה לפנינו שאלת העמדת הדברים לפני השיחה כי אחרי שוועד הפועל נקט עמדה שנונק לא הפר החלטת הקיבוץ היה מובן ששיחה תהיה. הייתה רק שאלה מי צריך לפתח בשיחה. אלה לא זה החשוב

.
הקיבוץ מפולג ישנה אי שביעות רצון מה שאי אפשר לעשות בפומבי עושים מאחורי פרגוד. הדבר שקרה בא אחרי הכנה והתייעצות, אם לצרף עוד את דברי דרור, שלטון המפא”י בכל מוסדות הקיבוץ. ישנו קיפוח יש רצון להראות על הכוח ההולך וגדל ומתפשט, המלחמה כאן לא תהיה קלה. אחרי ההסכם לפני ½1 שנה נזהרו מלהפר את שלום בית. למרות השיקוצים וגדופים שנפלו לא פעם חברי מפא”י בכל זאת לא כמה ולא התנגדו ומרדו. אחרי שהופר ההסכם היה מובן שכרוז הורד. אני לא פחות מדרור מחפש את שלום, עלינו להמשיך כל זמן שאפשרי.
פעם היינו קיבוץ של ציונים ב100%. חברים לא הרבה זמן אוכל לסבול את זה שכיום צריך להתבייש בציוניותם.
בדברי דרור היו סירוסים ודברים לא נכונים. מובן שאש הוויכוח מתלקחת.

אליעזר:  נאלץ לצאת מגדר השתיקה ולאמר משאגיד. אתמול לא היה עוד אומץ רוח. צריך להעמיד את הדברים בעוד זמנם. צריך לחפש את הדברים במקורם. מדי פעם בפעם הננו עומדים לפני התפרצויות שונות מאבדים את כל אשתונותנו. לפני ½1 שנה באו לידי החלטה. מהתוכנה של החלטה שהחלטנו מקריא את ההחלטה משנה העברה.
הקיבוץ הוא משחק בידי כוחות שאין לו שליטה עליהם. יהושע קורא ללכת קדימה, ומאמין שנוכל להמשיך את קיומנו, אנחנו הולכים לקראת דבר שישים קץ לכל השערורייה ויחד עם זה יבא קץ גם לקיבוץ כולו.

לפני שש שנים נגזר עלינו להיות קיבוץ מיוחד, קיבוץ של מפלגות שונות. זה לא היה הכרחי לדעתי, נבהלנו מגורל הגדוד והשלמנו עם הקמת יסודות שנוכל להתקיים. העריכו באחר דווקא את הדרך הזאת אולם הוא חושב שהדרך הזאת מאפשרת זיופים גדולים. רצינו להיות נאמנים למציאותנו הטרגית, לא הבטנו רחוק, התרכזנו בהקמת המשק.

שמנו את מרצנו להמשיך בשקט את העבודה. שמענו צריך לעשות* דפוליטיזציה של הקיבוץ. צריך להפריד בין המשק ובין החיים. הדבר הזה היה מוכרח להתפוצץ. טיח כמו שלום בית אינו יכול לשאת בנין כה כבד כמו חיי חברה שיתופיים. חיים בהשליה שזה אפשרי.
הכוחות שנבדלנו לא נבדלו בחיים והמשיכו לפעול מבלא שהייתה לנו הקונטרולה עליהם. יש מלחמה בין הכוחות מי ינצח קודם. שואל עד היכן זה יגיע. איך זה העיקרון הזה של התחרות חופשית מתבטא בחיים. הננו עדים אצלנו ודברים שאין כבר קומונה, כל אחד מוכרח לדאוג לעצמו, הדברים ידועים, במקום תא סוציאליסטי הננו תא מיניאטורי של החברה הקפיטליסטית. הגענו למשבר של אי אמון הדדי

.
האם יש מוצא, יש מוצא אחד לדעתו, לייצב שיווי משקל של כוחות בקיבוץ. עד כמה שהדבר הזה תלוי בנו רק כמה נוכל להתקיים. מוכרח להגיד שהננו חיים את העובדה שחברי השמאל מחישים את הקץ, הם רוצים כנראה להקים במקום קיבוץ זה קיבוץ אחר. אינו מאשים. השעה היא אולי האחרונה שתחשבו על זה תכחישו אם אתם יכולים. אז יכול לבוא בינינו להסכם. או נוכל לדבר על כל השאלות על הקומונה, על המשק, על החינוך וכו’. אם לא תכחישו תדעו שהנכם מקימים על הקיבוץ מלחמה על חיים ומות.
גורל הגדוד ישיג אותנו, הוא מסכם את דבריו לא לקבל שום החלטות בקשר עם הדברים האקטואליים, אלא לגשת ישר לברור השאלה היסודית שהוא הציג.

דרור:  מה זה אומר לשאוף לשיווי משקל.

אליעזר:  זאת אומרת להסתלק ממגמת התפשטות ולהחזיר את האמון.

 

יוסף פ.: מצטער על שאינו יכול כרגע לעמד על דבריו של אליעזר. מסכים שנבוא לדון על שאלותיו. על החברים שנשאלו לתת תשובה.
מוזר מאד שאופי של השאלות לוקליות אמנם חשיבות בשביל החברה, עדין לא העיז אף אחד באופן פרובוקציוני כזה להעיד. זה לא בא פתע פתאום. התרגשות של החברים של קובה ויצחק נ. אשר מאמין בה נצלה. אולי דרור עצמו לא נתן לא דין וחשבון מכל זה שאמר אולם זה לא נכון.
כל זריקת דברים כמו שעשה את זאת דרור היא לא רגילה אצלינו. הוא אמר חברי המפא”י משתמשים למטרתם הפוליטית בתפקידים כאלו מתוך חלק פרוגרמטי של עבודתם בקיבוץ. הוא מונה משלים לביסוס נימוקו מנדל פ. העלים מכתב, האם הוא שכח שאז עוד לא היה מפא”י. הדבר השני מיסים, כל זמן שלא תענה על שאלתו של אפרים האם פנה איזה זרם פוליטי בתביעת מיסים ולא נענה, כל זה זמן שלא תוכיח את זאת היו דבריך דיבות ושקרים.

לעצם העניין. קרה מקר שנתקבל כרוז למזכירות ונונק לא מסר אותו, אני חושב שלא בחובתו של נונק היה למסר את הכרוז.
נכון היה לו נונק שלח את הכרוז חזרה. הכרוז הוא של חברי הפיקציה. בולק היה במבוכה מה לא לעשות, באותו הרגע שנודע לבלק שגם פועלי ציון משתתפים היה החמר בידו לקרא לאספה של חבריו.
אם אני ציינתי שדרור אחראי בעד הטון שהכניס אני רוצה להראות מי אשם בשערוריות הנעשות אצלנו.
מתנגדים שכרזות שמפזרים שיקוצים וגדופים יתלו על גבי הקיר של חדר האוכל. בולק וחברים אחרים מפזרים דיבות על השתייכותי לפיקציה, אני דורש אותו למשפט. –(דבר שניכנס באמצע)
ניצחון אחד ישנו, בולק ניצח. כוונתו של בולק לסבך אתכם למלחמתו הוא. זאת כל השערורייה שבולק הקים אותה כאן. בולק רצה אתמול לסגת אחורה, הוא רצה להסכים להסכם הקיים, היום אנחנו נחליט על ההסכם שלא תהיה אפשרות של הקמת שערורייה מחדש.
אנחנו נעמוד על זה שלא יבוא חמר מפלגתי למזכירות.

סמט:  יש לנו שתי הצעות של אליעזר מציע להפסיק את השיחה ולדבר ברוח הצעתיו.

דרור:  לפני שייגש להביעה דבריו לדברי אליעזר, רוצה להעיר שלא הייתה פליטת פה, הרשם שהננו חיים בו הוא נכון. חברי המפא”י רוצים להשליט כאן סדרי ההסתדרות. חברי האופוזיציה הם אינם חברים שווים. זה הוא הרשם שלי שאנו חיים ככה בקיבוץ.
נאלץ ככה להעמיד את הדברים כי הנה מכריזים חברי המא”י שהנם כלם כאלה ואחראים כלם, בעד המעשים שקמים מדי פעם בפעם.
לדבריו של אליעזר. מה שהוא אומר זה על אחריותו הוא. הוא משקיף אחרת על עתידו של הקיבוץ. לא יתכן שלא נמצא אופן של דיון משותף על דברים אובייקטיבים. מבחוץ יתפלאו אנשים למצב שכזה הנהו. הוא מוכן לשיחה כזאת אולם שואל אם אנו כלנו מוכנים להעמיד את השאלות ככה ולשנות את פני חיינו.

אליעזר עושה אותנו לאחראיים שאיננו קבוץ הומוגני. לפי שהוא רואה את הקיבוצים אינו מוצא בהן חיים יותר יפים מאשר אצלנו. בשום שדי פעולה אינו מתבטא בדבר. אין אף אחד אחראי בעד הפילוג אצלנו. אם חברי הקיבוץ הארצי יהיו שלמים אתם ויראו טוב באמת בקיבוצים שלהם ישנו שקט במובן פוליטי, הוא חושב שלא פחות מאשר בשאלות פוליטיות יכולה קבוצה להתפורר גם בגלל שאלות אחרות.

מה דווקא נאחזים בשאלה הפוליטית. אם אנו שותפים לכל מאשר מתרחש בארץ, למה לראות דווקא בזה אבן נגד ולראות שדווקא מפני זה אין זכות קיום לקיבוץ. הוא מכיר שבגלל פילוגים פוליטיים יכול לבא קץ. יתכן שפעם יכול לבא מצב שהיחיד יכיר שכל משלו בקיבוץ טפל לגבי צו השעה מה שקוראים ללכת לבריקדות.
אף פעם לא עלה במוח דווקא של חברי השמאל להרחיב את הרכבו לטובת שמאל ולהיעשות לרוב. אין לנו אפשרות להוכיח אחרת מאשר ההכחשה המעשים יוכיחו. אין מצידו שום הפרעה לברור שאלות ולאפשר המשך קיומנו. מסכים לא לגמר בשאלות המעשיות לעת עתה ולעבור לדיון על שאלותיו של אליעזר.

סמט:  היות ששותקים רוצה לנצל את הזמן לבחירת אנשים לברור המשפטים שהעלו אתמול. מצין גם כן שבמשך כל זמן של עבודתו בוועדת התרבות עם קובה לא התרשם שקובה היה רוצה להשתמש בתפקידו להעברת מטרות ידועות.

קובה:  דורש את ברור הדבר היות שחשוב לו שיצחק פ. בעצמו לא יאמין בזה.

שמואל קר.:  מציע שלא יהיו שיפוטים כי אם אנשים שיאספו את כל החמר של האשמות ויביאום לפני השיחה.

אפרים ר.:  נכון שהדברים שקרו הם טפלים אולם טפל גם כל היסוד, ואנשים קושרים במקרים הללו דברים יותר חשובים. שמענו דברים מעניינים היום אשר הם יכולים להשפיע בעתיד.
נאמרו אתמול בשם דרור וחבריו האשמות כבדות נגד חברי המפא”י, המשתמשים בתפקידם לשם מטרות פוליטיות. הקיבוץ בשבילם לא כלום, החיים החברתיים לא חשובים כי אם הן ניצול מפלגתי. מתפלא על העוז שיש בו עוד אחרי כל הדברים הללו לקום ולדבר.
האם יש ערך לאיזה הסכם. יש מופעים אח”כ באופן קולקטיבי להפריע בעד קיום הסכם. איך אפשר עם איבוד אמון כזה להמשיך בתפקידים. אולם החיים להמשיך מכריחים* אותנו
לדבר. (יצחק נ. מבקש להפסיק את אותו הטון של אפרים).

הוכחות לא אדרוש כי אינו ניתנות. היום שמענו שוב על קיפוח על חפש דעות, האם חברי השמאל באמת חושבים כי מקפחים אותם. ואני יודע כי הרבה מחברי המפא”י מרגישים בשנים האחרונות את כל התהומות המפרידים היום, ומרגישים את עצמם כ(נ)בלי מולדת. ואם גם השמאל מרגיש כזה רשי באמת אין שחר לקיבוץ כזה.

מדוע אנו מרגישים ככה. עובדה היא שזה מספר שנים מעמידים אותנו תחת חרם, לעמוד הקלון בעד כל המעשים הללו ההסתדרותיים אשר חברנו מרגישים את עצמם קשורים אתם. אטמוספרה של שיקוצים בוץ כלפי כל הקשור, ובכל זאת אנו הגאים החזקים המשליטים את סדרי הסתדרות כאן.
מהו פשר המדנים? הגענו לחלוקי דעות: ההופעה הראשונה הייתה הופעת הקומוניסט להרצות באידיש. אנו התקוממנו נגד זה.
ההופעה השנייה, התנגדותנו לנסיעתו של דרור למועצת ההסתדרות במקום אליעזר היות והוא לא הציג אז את דעות הקיבוץ. ונגמר בפשרה שדרור יודיע על זאת במועצה שלא מציג את הקיבוץ.
הופעה שלישית, ראשון למאי עם תוצאותיו. ובולק עם התופעות וסגנונו אשר מוכרח היה להקים את כל החברים נגד הופעתו.
ענין השקלים. התנגדות לשקלים, והתעמולה הכרוזים והתוצאות, התרומות לקרנות ומסי המפלגה. הדרישה לשוויון במיסי מפלגה גם לחברים באינם קשורים עם מפלגה ופרוגרמה.
ואחרון הפרת ההסכם הקולקטיבי. תביאו גם אתם הוכחות על צעדים מצדנו, אם ישנם, להבאת הקיבוץ לידי מסלול זה.
העמדה של דרור להציג אותי בתור היחידי המשתלט למרות שאינו מניח את זה בשמאל.
ועכשיו שוב לעבודתנו במוסדות. בהתחלת שנת למוד זאת כשעמדה שאלת שיחות משותפות הביעו חברים אחדים אי אמון לי והתוצאה מזה נאלצתי להתפטר. עכשיו באה שוב האשמה כזאת. האם אתם מתארים לכם שאנשים הללו יוכלו להמשיך בתפקידיהם. זה רטא צריך להשפיע גם על כל החברים המשתייכים לכת זו הנאשמת באי אמון וא”כ* לאנשים העומדים בתוך תפקידים.
האפשרות של חיים משותפים ועבודה משותפת לא יתפוצץ ע”י כרוזים כי אם ע”י האשמות שאין להן הוכחות. אינני יודע כמה זה ישפיע על ענייני המשק, לי ברור שמדת מה זה כבר פגע.
הבעתי דעה פעם שכל זמן שיש רוב ציוני בקיבוץ אני יכול עוד להיות פה. לא אוכל להמשיך בו אם הרוב הזה יתמוטט. שמעתי כבר שחבר אחד שאל מתי אפרים יעזוב כבר? אנו לא רחוקים כבר מרוב. בשביל החברים שהם רוב אולי זו היא עוד אילוזיה שהקולקטיב הוא ציוני כי אם יהיו פה פרטים ציונים לא יעמדו כל הקשרים והעבר החברותי נגד הסכנה. לכן אינו שם לב להתאוננותו של י. ניגר שכובלים אותו אם הוא צריך להופיע ולהודיע על אי רצונו לקנות שקל.
אפשר להרחיב על זה את הדיבור כי השקל הוא רק סמל ומאחוריו יש עניינים ויסודות יותר חשובים, אולם אולי זה באמת שייך לאותו הברור שאליעזר דורש אותו אשר אם אמנם אשתתף בו. אין לי תקווה רבה מהברור הזה, הוא יוסף רק הוכחות לקיפוח.

צבי נ.: אני מבין שהחברים שהתווכחו כאן שאינם חברי השמאל רואים בזה עוד דרך להשתלטות מצד השמאל. יהיה מיותר להתווכח כי האמון עוד לא שב. אין מי שיחשוב שהשערוריות האלו שקמו כאן השנה או לפני שנה וחצי הם עוד ג”כ צעד לזה. אני מסכים הרבה לדברי אליעזר ולצד
הביקורתי שבדבריו. איני חושב שהצעתו הפוזיטיבית היא תקרב אותנו. אני מסכים שניכנס לברור. אני חושב שאילו אליעזר היה ניכנס לפרטים היה רואה את הדברים כמו שצין אותם דרור.
היום-יום מוכיח, בכל אופן לא ראינו את עצמנו נלחמים בקבלת חברים להגדיל את מספרנו. לו חשבתי שאשאר תמיד בארץ מעוט הייתי אומר נואש. אולם העובדות משתנות ומשנות את יחסי הכוחות. סיגים לא יועילו יש רק סיג אשר יאפשר את החיים יחד. לכן צריך לקבל הסכמים. בזמן השאלה של שיחות משותפות אחרי שנכנסו חברי ל”ג לח”ב שמענו שמה שהפעם יכולות להיות כבר שיחות משותפות.

אפרים רוצה לראות כאן קיבוץ ציוני, לא נסכים לאותה הגדרה הציונית שאפרים מסתמך עליה.
אנחנו צריכים לצאת מכאן עם אפשרות של עבודה. דרוש שפירושים של החלטות לא יינתנו ע”י שום מוסד שהוא מחוץ לשיחה. הפרוש שרוצים לתת כאן להחלטה בעניין הכרוזים אינו מסכים לזה. מכתבים שיבואו לקיבוץ מוכרחים להביא לפני החברים מאיזה מקום שלא יבואו.
אנו לא נסכים לשום הצרה להצר את חפש של חברים. ויהיו הדברים כעין הצעה.

סמט:  יש לראות שיהיה עוד המשך לשיחה. התבלטו כבר קוים יותר אראבים ברוח דבריו של אליעזר. אני חושב שיש להמשיך ככה.

דרור:  מציע שאליעזר יתכונן לקרא לשיחה בעניין ברור יסודי, אולם למעשים שקרו.
מציע שהקיבוץ יאשר את שתי ההחלטות שהתקבלו פעם, בעניין מכתבים וכרוזים.

זאב ב.:  חושב שאין אפשרות להגיע עוד לידי הסכם. צריך אולי להמשיך עוד בשיחה עד שנוכל לקבוע הסכם יסודי.

אפרים:  מסכים להצעתו של זאב. אולם חושב שדבריו של דרור לא רק שאינם צודקים ביחס לפירוש חדש, כי אם גם מדבר על החלטה שאינה קימת כלל. להצעתה של רבקה לא להוריד
ופרט כרוזים הייתי תציג אם היא תעמוד על זה להוקיע ולגנות את המעשה הקולקטיבי שגרם לתלות הכרוזים.

אליעזר:  לו חושב אם הוא מוכן להרצות חשוב אם רוצים להיכנס לברור יסודי שיביא אותנו לידי תוצאות ומסקנות. אני עומד על זה שלא לקבל הפעם החלטות. מציע שיצביעו אם לקבל החלטות.

רבקה:  בהצעתה לא התכונה לא רק לצד אחד כי אם לשני הצדדים

מקבלים את הצעתו של אליעזר.

שיחה כללית

21.2.1932

(ספר 7 עמודים 286-289)

אפרים ר.:  הודעתי אתמול בישיבת הוועד הפועל כתוצאת השמות הנני מוכרח להתפטר. מנמק את הסבות.

באו האשמות מצד גוף מאורגן הנני מזדהה עם כל הדברים המקרים שבאו האשמות הכלליות. גם במקרה הראשון של מנדל פ. בשאלת המכתב חיבתי את התנהגותו. בשאלת מקרה של נונק. בשאלת המיסים הנהו עומד אחרי המקרים האלה. גם במקרה של ישיבת הוועד הפועל הנהו עומד על אי נכונות במסירת הדברים על ידי דרור. הבאה גם על ידי דרור האשמה כשם שההסתדרות מדכאה את חברי השמאל כן גם עושה הקיבוץ. הפרזנטציה בתוך ההסתדרות היא לפי יחסי הכוחות, על דבר דיכוי וזלזול כבר דבר בשיחה הקודמת.
מובן שהסתדרות אינה יכולה להיות מוכרעת על ידי הרוב. מובן שאם חלק גדול מאשים אותנו חברי המפא”י בהאשמות אשר הטילו עלינו ואשר אני מזדהה אתן.
אינו יכול הלאה לשאת בכל האשמות האלו ומבקש להחיש את בחירת ממלא מקומו.

נונק:  היות שהאשימו אותו והביאו אי אמון במילוי תפקידו, בתור בחר הקיבוץ הנני מגיש את התפטרותי.

משה ג.:  מציע לא לקבל כל התפטרויות כאלו, זה היה אומר שעל כל חברים מאורגנים לא לקבל תפקיד. עלינו להמשיך את העבודה המשקית. צריך להבדיל בין הדברים.

אפרים ר.:  האשמה העיקרית הוטלה עלי מצד השמאל אולם אינו אומר שאף אחד מארגון שלי אינו יכול לקבל תפקיד. מטילים דופי על המעשים שהנני מזדהה בהם.

נונק:  לדברי משה, גם באופן אישי מרגיש את עצמו נפגע באשר הקיבוץ לא הגיב בזמן שהובע אי אמון לעבודתו בתור חבר המפלגה.

דרור:  אני חושב שלפי הגיון ומסורת הייתי גם אני צריך להתפטר. אמרו שבוועד הפועל אמרתי שנונק צריך לפתח בשיחה ושהדבר היה תכסיס. חשבנו שאם הוועד הפועל יסכים עם פרוש המקרה לא תהיה נחוצה שיחה, נסתפק בהודעה קצרה בשיחה ונקבע הלכות להבא.
אולם בא לשיחה. מסרתי לחברי את התרשמותי ומסרתי שלא אוכל להמשיך את עבודתי בוועד הפועל. תפקידי בוועד הפועל הוא מצומצם מאד, במשך כל השבוע לא נפגשים בכלל החברים בוועד הפועל. רק בסוף השבוע בבואו של יהושע מתאספים החברים. האוירה שנוצרה לא מאפשרת עבודה משותפת, חברי הסבירו לי שהדבר לא נכון, יפרשו את זה בסיבות פוליטיות והדבר ימנע כל אפשרות של עבודה משותפת. אחרי התפטרותי שני חברי הפועל לא חשוב עוד עם התפטרותי תבוא או לא. הייתי רוצה לדעת אם זאת הודעה קולקטיבית או לאו, במצב כזה מובן שאין מה לעשות.
איני יודע אם אני אמשיך או לא אמשיך הדבר יוברר לי מחר.

אפרים ר.:  דרור לא הודיעה בוועד הפועל שעל עניין הכרוז יעברו על סדר היום, אמר רק שעניין המכתב הוא ענין אדמיניסטרטיבי וענין הכרוז הוא ענין של השיחה. התפטרותי באה לא אחרי התייעצות קולקטיבית אלא על אחריותי אני.

נונק:  מודיע את אותה ההודעה. הסתלקותו של דרור לא נחוצה לו בשביל מילוי תפקידו היות האי אמון הובא מצד חלק גדול של חברים.

 

 וובציו:  תמיד בהופעה שערוריות כאלו מסתלק לרב האיש הנגוע, הקיבוץ מקבל את ההצעה ועובר לסדר היום.
סתירות הולכות ומתגברות אם אנחנו לא נעשה מאמץ משותף לביסוס עתידנו. כל הסתערות יכולה לזעזע אותנו. כל מטר גידופים, הכללות, שיגור כל מיני האשמות, ברור שאי אפשר להמשיך את העבודה. מקרים כאלה טפלים בעצם יכלו להשכיח את האנשים שמחר צריך לקום ולעבוד יחד.
צריך לחדול מלעבור על סדר היום על מקרים כאלה ולקבל קרבן של איש אשר עמד במרכז העניינים אלה וללכת בעיניים פקוחות לקראת הנעשה.

סמט:  עדין לא שמענו תשובה על הודעתם של פשקו ונונק.

משה ג.:  לא חשבתי שצריך לעבר לסדר היום על כל המקרים האלו, חשבתי שנמשיך בברור שאלות בשיחות, אולם אני חושב שלא צריך להתפטר.

אפרים ר.:  אי אפשר שאיש בעל תפקיד ירגיש האשמות כבדות כל כך, האשמות אשר הבאו מצד מספר כה גדול של חברים בעלי משקל בקיבוץ. לא יקשה למצא איש מוכשר במידה כמוני ולא כדאי לא לקבל את הודעתי.

סמט:  השאלה של משה לא יכולה לעמד.

אפרים ר.:  מציע שתקבע שיחה לבחירת אנשים לתפקידים במשך השבוע.

תמר:  משונה שתיקת אנשי השמאל.

צבי נ.:  האשימו גם את אנשי השמאל. אי אפשר להגיד שמשהו מהשמאל יכול לקום ולקבל תפקיד. איש לא יאמין שימצא כעת פתרון. השיחה טרם נגמרה, אני חושב את עצמי בדיוק כה אחראי כמו חברי המפא”י בדיוק באותה המידה. איש לא ירצה במצב כזה להמשיך בתפקיד. אין לי כעת הצעה מעשית שיכולה לפתור חיובי. אין אפשרות למצא כעת פתרון.

קובה:  משתומם שמתייחסים יותר ברצינות להתפטרותו של אפרים מאשר להתפטרותי. אני נימוקי הם יותר יסודיים. אפרים מקבל עליו את האשמות שהאשימוהו, ואני בכלל מכחיש את עצם האשמה. אי אפשר באמת לשאת בתפקיד תחת פקוח של שבע עיניים. איני מבין איך זה התקבל הרשם שדווקא השמאל גדף באשר דווקא הוא עמד תחת מטר של גדופים.

אפרים ר.:  האשמה כלפי קובה היא אינה האשמה במילוי תפקיד אלה האשמה אישית.

סמט:  יש הצעה לדחות את השיחה.

משה ג.:  עומד על הצעתו לא לקבל את ההתפטרות.

תמר:  רוצה לשמוע עוד מחברי השמאל אם כלם מתכסים עם דעותיו של דרור.

בולק:  התקופה של וידוים כבר חלפה (מהצב בשבילך).

שנקה: מציעה לסמט לא לדחות לגמירת השיחה.

אפרים ר.:  אני מיאמר להיות בעל משמעת למרות שהודעתי בזמן בחרתי בהתחלת השנה שאיני מסוגל לתפקיד הזה, גם כעת הכנע להכרעת הקיבוץ אולם ארגיש את עצמי אנוס על ידי השיחה.

יוסף פ.:  איני יכול להשתחרר מהרגשה שדרור וחבריו לא ראו את ה(מילה בלועזית) שהדברים יכולים להביא וכנראה היו מוכנים למצב שהתהווה.

דרור:  הדברים של יוסף פ. הם לא יותר מאשר דיבה.

נונק:  איני יודע אם ידעו חברי השמאל אולם היו צריכים לדעת.

בולק:  לפי הדברים שנאמרו ידענו מראש אין מה לענות על זה. כל הגדופים פחות פגעו מאשר בשאר השיחות שהיו. האשמה שאיננו ציונים יותר פוגעת. האשמה כזאת יותר קשה. הדברים בכל זאת נתקבלו בתור מלחמה מפלגתית.  –  –
אין לנו בררה אלא להמשיך הלאה. השיחות שלנו הן ממש פרלמנטריות, האשמות הבעת אי אמון התפטרות פיוס וכך הלאה. מציע לחכות אם ההתפטרויות האלה עד ברור היסודי של שיחות.

תמר:  למה שומעים כל מיני דברים מחוץ לשיחה ובשיחה לא שומעים.

לוזר:  לפני זמן שמעתי מפי מניו לרגל מקרה אחד “למה אנחנו סובלים כל זה צריך לגרש אותם כבר“. עוד דבר אחד המקרה של שלום. האנשים לא קבלו עליהם את ברור הדבר. חברי המפא”י סולידריים בכל מקרה ולא יבא. תדזיו לא התערב למרות שדרש את זאת.

תנקה:  תדזיו גם לא התערב כשהיה מקרה בין שני חברי המפא”י.

סמט:  קשה למצא פתרון, הדברים מסתבכים מדי פעם בפעם. אולם נדמה לו שאי אפשר לגשת להצבעה. היה רצוי לא באו עוד דברים להארת המצב, אם לא נגש בכל זאת להצעות.

אפרים ר.:  צריך קדם להצביעה על קבלת ההתפטרות.

לונק:  חושב שאין מקום להצעה זאת.

מצבעים על הצעות של משה ג. לא להתפטר עד גמר שיחות הברור.

הרב בעד ההצעה.

אפרים ר.:  לא מצאתי הבנה לדברי. הקיבוץ עשה אונס עלי.

שיחת חברים

27.2.1932

(ספר 7 עמודים 290-298)

אליעזר.
לפני שייגש לעצם הדברים רוצה לסלק כמה דברים.
כבר הופיעו ניסיונות להכשיל את הופעתי בתור איש
היו כבר ניסיונות לסתם לי את הפה, אני מוכן לצאת עם כל אחד לדו-קרב. פה העמידו להבחנה אם אני מאמין בבירור או לא. אני ניגש לבירור הזה מתוך חסר ברירה, יש לי הרגשה שכולנו הצצנו לתוך פי התהום אשר אליה הקיבוץ מתקרב ויש לבחון אם יש לנו דרך חזרה.
אני חושב שכל דרך היא.
אני רוצה להעמיד את הגורם השלישי. יש עוד צד אחד בקיבוץ שהוא מקופח. אנחנו חיים בקיבוץ הזה מקופחים מאד במשך שנים הרבה. ראשית כל מפני שאנו חיים תחת סמל של נאמנות לתנועה אשר מתוכה הקיבוץ הזה קם. הוא גם חייב היה לה, הוא גם קבל ממנה משהו.
שנית אנחנו בהתפתחות הפנימית של הקיבוץ רכשנו מפלה גדולה. אנחנו משמשים מטרה לחצים משני הצדדים גם יחד. אנחנו המשכנו לרקום את רעיון של התנועה ובשבילנו הדברים הם מוזגים זה בזה. אנחנו סובלים כשלון אישי כקיפוח תמידי.
בזמן שהקיבוץ לא הכחיש עוד את שייכותו לתנועה ועד אשר התכחש, עד אשר מצאנו את המערכה פנויה לגמרי וראינו שמפני נוון מלא תציל אותנו רק כרוז.
מאתנו נשלל רעיון של קיבוץ כמו שאנו מבינים אותו. אנחנו איננו מסוגלים לשנות ולהטביע את חתמנו.
אני נשאלתי על שאלות ואני מוכרח לענות. דרור שאל מה אנחנו מתאוננים כל כך, איפה יותר טוב, האם יש איזה שהוא קיבוץ שהוא במובן הקומונה יותר טוב, האם שם יש הומוגניות פוליטית.
היה זמן וביננו הייתה השאלה מהו הקיבוץ בשבילנו. האם אנחנו (מילה לועזית) או
(מילה לועזית). אני חושב שזהו אבן הבוחן של זכות קיום של כל קיבוץ. הוא ניברא מתוך הכרחיים פנימיים שיש להם מצע היסטורי. הכרחיים פנימיים מתבטאים ברעיונות. יש לנו ספרות רבה על זאת. אני מניח שלא כל אחד מוכרח להתעניין בזה. ההסגה על דבר זה שכל איש בקיבוץ חפשי להגיע למה שהוא מגיע, זה מושתת על זה שהמחשבה היא קנין פרטי. אנחנו כופרים בהנחה הזה. המחשבה המנתחת היא איננה מחשבה יוצרת, היא רק מנתחת את המציאות. לא רק המחשבה האנליטית היא אשר מכונת, אלא הרבה רגשות אמוציונליים.

המחשבה הפוליטית וההתייחסות אל החוקים הללו יש לה הרבה דרגות של התפתחות ואין לה הרבה אבני בוחן. המחשבה אינה קנין פרטי מין ההכרח שתהיה נבחנת על ידי הניסיון החברתי. יש הכרח שהפרט יגיע לידי מסקנות יותר רחבות. הטענה המקובלת איך אפשר לכפות על פרט אופן חשיבה. באיזה זרם יש לכל פרט אותו אופן המחשבה? תעו ות משותפפות קובעות את גורל החברה. בכל מפלגה שאנשים נפגשים מכל מיני שדרות, יש הרבה יותר בסיס ליצירת קולקטיביות רעיונית מאשר במפלגה.
הקיבוץ איננו יכול להתקיים בלי רעיון משותף. אין עוד קיבוץ כמונו – הקיבוץ איננו יכול להתקיים בלי רעיון משותף הוא חסר יסוד. יחסים פרטים לא מספיקים, גם מסורת לא מספיקה, גם המשק איננו ערובה לקיום הקיבוץ. הוא אובייקט לפעולת אנשים. הקיבוץ מאבד את הרסן של יצירת המשך.
זה לא שאלה של אפי, אלא שאלה של נאמנות לתעודה, יש בוודאי בהרבה קבוצות הופעות של ירידה, השיתוף הרעיוני פגום שם, הוא איננו מפרה. זה גופים נכשלים. בהיקף הרחב יש רצון להתגבר על הסטיכיה. המנוף של המלחמה זה התכן של הקבוצה. הניסיון של קיבוצי
“השומר הצעיר” מראה שאין שם הופעות כאלה כמו אצלנו. דרור אומר שאין אצלנו שקט ושלוה, יש וויכוח, מלחמות רעיונות. זה נכון. זה הבדל ביננו. אצלנו אין וויכוח אצלנו זה מוצא מהקיבוץ.
שם יש מלחמה רעיונות מתמדת, יש אפשרות של ביקורת.
יש מלחמה מתמדת בבגידה, הדברים די ידועים. יש אצלנו גלים של דקדנטיות. בעליה החמישית נכשלנו. היו הופעות של כפירה. היה קושי אובייקטיבי. אבל אנחנו נלחמים נגד התנגשות ביסודות. התפקיד שלנו בהמונים גדולים שלנו זהוא להפוך את הפוטנציות הקימות לפוטנציות של יצירה.
וזה תפקיד קשה.
אבל יש אצלנו חפש של ביטוי ויש חפש של מחשבה יש חפש לחיות בקיבוץ בתור מעוט. הקיבוץ זהו המסגרת של הקולקטיבית הרעיונות. בתוך המסגרת הזאת אנחנו יוצרים. אנחנו איננו חושבים את אופן הפעולה הזאת בתור המוצלח ביותר. גם אצלנו בזמן של התגבשות יש אבני נגף, יש גם יחסים רעים, יש גם מריבות, אין מה להסתיר, אבל ישנו מנוף שהוא ערב לכל אבני הנגף.

אני מוכרח להגיד שבזמן הניגודים במפלגות הפילוג הזה היה מחבל מאד בתוך הקבוצות.
יתכן שמישהוא יגיד שאצלנו לא יותר גרוע מאשר במקומות אחרים. יש תלישות מתנועה יש דלדול ושתוק, יש הופעות של ירידה בקומונה – אצלנו ישנם כל אבני הנגף ואין לנו המנוף להתגבר עליהם. אין לנו השליטה בתור קיבוץ על כל מיני דברים שבהם תלוי קיום הקיבוץ.
כל התפתחות יש לה סבות אובייקטיביות. אבל האנשים יכלו למנוע, לא גוללתי פרובלימה של האשמה. אם כי אני חושב שהייתה האשמה. דרור שואל מי אשם, אני מוכרח להתעסק בהיסטוריה.
זה לא כל כך נעים. הוא מעלה דברים כואבים מאד. אני מוכן להגיד שבהתפתחות שאליה הגענו יש סבות אובייקטיביות. היינו הראשונים, לא היה לנו מופת, היינו קולקטיב רעיוני, ככה חיינו במשך שורה של שנים והיינו נתונים בקשי, לא הייתה לנו הדרכה.
בתקופה הראשונה היה הרבה רוממות אבל גם יסודות של הרס. היינו צעירים מאד, ולא היינו בוגרים, הגרעין של הקיבוץ נכשל עם הניסיון הראשון להעמיד בפני הקיבוץ הזה תפקיד. כבר אז הייתה לנו מעט מאד שליטה. אז התבצרתי ברעיון שהמפעל המשותף שהוא המשק. המשק זהו תעודה חשובה מאד, תנאי בל יעבר, אבל איננו ממלאה את התפקיד אשר מעלה אותו לקראת יעודים.

אנחנו הרבה זמן הופענו בתור קיבוץ רעיוני – אבל כבר אז הינו משוללים השליטה על קיומנו.
המאורע החצוני אשר הטביע את החותם על הקיבוץ – בזמן שנתחולל משבר של הציונות. הברושורה. “קריזיס אדער בנקרוט”. נבחנה אז הנאמנות שלנו בציונות.

הפרשה של העלייה הרביעית, הופעת הפרקציה בתור צבור הפועלים. אז חיינו אותה כל אחד בתור פרט גם בתור קיבוץ קצת, אבל לא יכולנו אז להגיב עליה. לא היינו מסוגלים כבר אז להגבה משותפת. הקיבוץ היה מוכן אז לעבר את הכור של חינוך פוליטי. היו אז אנשים אשר נבהלו, הם רצו להציל את עצמם, מצאו להם מקלט במפלגה, היו אנשים אשר היו חסרי אונים לעשות דבר מה.

את דרור שלחנו בתור ציר לקונגרס. הוא היה צריך להגן על האינטרסים של ההתיישבות הקבוצ. על הציונות. דרור נסע על יסוד הגנה על התיישבות קבוצ. ועל הציונות, אבל לו היה מצע אידיאולוגי מעובד, אבל אנחנו לא ידענו על זאת. בפגישת הקבוצות בבית-אלפא דרור אמר שאנחנו מוכרחים דבר מה לעשות, נפתח דף, נעשה את המאמץ הזה, הוא בחר על יסוד זה.
אבל הוא הופיע על יסוד מצע שעל הקיבוץ לא היה כל ידיעה על זאת. בין פרנץ, דולק, אלקניד,
דרור הוכרע הרבה יותר על גורל הקיבוץ מאשר בקיבוץ.

אחר כך הופיע הרעיון של השומר הצעיר – אז הופיע ההצעה מצד אנשים שמחוץ לקיבוץ שלנו שהם ישתתפו בבירור, הוא התנה שהכרחי שישותף בזה גם דולק, פרנץ ואלקינד. הוא עצמו לא היה לוחם אמיץ לרעיון.
מצד דרור הופיעו הצעות בלי חיוב שהאיגוד יהי נטול שתוף כלכלי ובלי מסגרת רעיונות
משותפת – הוא רשאי להעמיד שאלות לבירור ולהחליט איך שהדבר ייפול. לא היינו די בוגרים בעניינים אלה. הרגשתי שבהצעות האלה יש תכסיס. אנחנו האמנו באם תמצא המסגרת ימצא הזמן לישר את ההדורים. בזה אני רוצה להראות שיש לאנשים בודדים לקבוצות של אנשים יש יד בהתפתחות העניינים. רוצה לציין שאנחנו בתור קולקטיב אבדנו את השליטה על התפתחות המצב.
קמץ אנשים שעגנו לקשר לתנועה לא היינו בכ”ז מבודדים לא הייתה לנו החכמה הפוליטית להפך את זה למטבעה ארגונים זאת אשמתנו ובזה נקנסים.

ההתפלגות אינה אבן נגף היחידה, ההתרוצצות בשטח זה נותנת יסוד להשתלשלות לפרוצסים של אבדן השליטה. מורכבים משלושה גופים רעיוניים כל אחד פועל בהתאם לאינטרסים שלו.
אנחנו איננו ניטרליים – משמשים מטרה לחצים ומתערבים לפעמים באופן אקטיבי.
כדאי שארטק יציין במה אנחנו אחראיים למצב הזה ובמה דכאנו את הקיבוץ. דווקא היו לנו גם התנגשויות עם הצד השני למפא”י בוודאי היה במקום אופי פוליטי מובהק. למפא”י יש אופי דפנסיבי וחסר כוח משיכת ההמונים. אין לה טולרנציה למיעוטים והיא חוטאת בהרבה. מפגרת.

אינו יכול להאשים את חברי המפא”י ולא את הפרוגרמה שלהם במה שהאשמים. לא ראה יחס לויאלי מצד מפא”י בעניין המיסים. השומה”צ פנה לנדל בדבר תשלום מיסים בתור חוב. הוא ענה שלא ישלם חובות, פרק מביש.
בועה”ת רוב חברים בלתי מפלגתיים אנו מוצאים חוברת ע”י מאמצים של אנשים החייב על 8 מיל ליום, נשלחו 10 אכסמפלרים פעמים לא שולם. החלטת ועה”ת 3 אכסמפלרים בשנה 60 גרוש. לעיתונות של המפא”י 12 לא”י. הצבור כאן תובע חוש של צדק בתוך הקיבוץ. לתמוך בעתון שלנו באופן קצת יותר הוגן. מתנגד שנקרא עיתונים פוע”צ מבלי שנשלם בעדה. היחסים בין הזרמים קשים מאד המתח של הפילוג גדול מדי. הניגודים מקבלים צורה של איבה ומלחמת מפלגות.
מטבעו של גוש השמאל שיהיה אקטיבי וכובש אולם אמת מרה של הניגודים לא תניח לחיות בשקט. תרבות אישים לא יכולה להבליג ע”כ. הגענו עד משבר בתחילה סניף אחד מאורגון אח”הע. היא אינה אופנסיבית במובן רעניני. הקבה”א אינו אגרסיבי במובן התעמולה הפוליטית. לא רוכשים חברים בארץ ולא מקפידים על משרת.
מטבע של זרמים שמאליים שמקפדים על משרות ותעמולה.

הקומינטרן יש לו מסכת ארגונית שלמה לתעמולה. יש בה הרבה פחות בכישרון החינוכי. העמדה הבלתי שווה בקיבוץ משווה לקבוץ אפר של הר הגעש. התכסיס ההרסני שבשבילו המטרה מקדשת את האמצעים אינו יכול להיות דוגמא בקיבוץ.
שלושה חברים נבחרו לוועידה החקלאית. שנים למועצה אני ובולק. מקובל שדבר זה לא שייך לקיבוץ – הזדרזותו של בולק למסר דו”ח מהמועצה, כי אליעזר התכון ללמדו לקח שהבמה הקיבוצית לא תשמש פורום לתעמולתו – ומסר דו”ח בתא. למחרת בולק מסר לשמעון שאחרי שכבר הרסו את המפא”י עכשיו ייהרס את השומ”הצ עד שיישארו בו רק אליעזר ווובציו.
בקשר אם קבלת האנשים כשהבאנו אנשים, בקשנו על תתנפלו עליהם בתואר ל פק אותם לפוע”צ. אחרי כל חבלי ההיסוסים בדרכם בארץ ובקיבוץ. פוע”צ טובלת את אצבעותה בקדרותיה של הדקדנציה השומרת ואף פעם לא זכו ולא יזכו כי אנשינו לא מסוגלים להישאר באמצע הדרך.

בתנאים הנוכחיים יש משבר קשה באימון הדדי. למען הכרה כמה שאלות ספצליות לשמאל
א) מה אופי הארגון הפוליטי המקומי? האם הוא רוצה להקנות את רעיונותיו לצבור הרחב או רק בבית אלפא, מהו התוכן הרעיוני הפוליטי של השמאל שלנו*?
במפא”י יש אופוזיציה והוא מסביר רעיונותיו.
מה דעתכם על הציונות – זו של פוע”צ לא עומדת כאן לוויכוח. בשעת הוויכוח על החזה דרור השווה את ציוניותו לציוניותם של הבלתי ציונים בסוכנות.
האם הארגון הזה אחראים בעד כל חבריו במובן פוליטי.
מהיא ציוניותכם!?

הזיקה למפלגת פוע”צ. הזיקה הזאת מלווה בהרגשות שונות בתוך הקיבוץ. ידוע שפוע”צ לא סובלת בתוכה אנטי ציונים. כשהגיעה הידיעה על התסיסה של חברי השמאל לכניסה לפוע”צ, יש אמרים שזה יגיע עם ניתוק הקשר לקופה הציונית. יש אומרים שחוצים הבדלים בשטח תפיסת הציונות והקומוניזם. אולם נתחלחלתי מפני חשש של הרצון הכיבושי של פוע”צ ואז אנחנו את אתם התנגשנו וגם עם המפא”י. אולם כיום הננו מרגישים שסכנה לקיומו של הקיבוץ דווקא מהשמאל. אנו מצביעים ששלום הקיבוץ ועתידו תלויים בזה עד כנה שהשאפה לאספנסיה ואגרסיביות יחדלו שמה איפה שהמה קיימים.
אנחנו מוכרחים להגיע להסכם מפורש שלא יהיה אף חלק שיחרוש מזימות. לחדול להיות מיעוט בקיבוץ. לכך נחוץ רצון רב וויתור. בלעדי זה אין פרספקטיבה.
הפילוג הקשה בתוך תנועת הפועלים העולמית מרחיב את התהום ואינו נותן לגשר בתוך המשבר.

בין הפרובלמה של הפילוג היא או שהציונות תתגשם ואזי לפוע”צ בעתיד הקרוב אין כל פרספקטיבה, ההפך מזה משאיר את שאלת הקיבוץ אדישה.
גם אחרי שנתגבר על הפילוגים ונבוא לידי השלמה של היחסים הפוליטיים בקיבוץ, נשארים לפנינו הרבה שטחי פעולה יסודיים.
הסיסמא של חפש פוליטי מוכרח להיות מוגבל בתוך התנאים בהם אנו נתונים. ההגבלה על תכסיסים.

לקיבוץ מוכרחה להיות שליטה על צורת ההסברה והסגנון. הרבה הסברה מוכרחים להשאיר לבמה הקיבוצית. שפל תרבותי אצל רבים, שליטה על פרצופו התרבותי, ועה”ת ארגון פעיל. אפי נגטיבי להופעות תרבותיות – האנשים היוצרים עוברים עינויים. הפרצוף התרבותי של הקיבוץ הוא סנפטומטי. נחוץ לגבש את הערכים המשותפים. למצא ביטוי לשאלות חברתיות התנועה
הקיבוצית – חינוך.
נחוץ לקבע את הניגודים שבהם אין הופעה משותפת – אולם נשאר שדה רחב לפעולה משותפת.
הקיבוץ מעורה בתוך מציאות יהודית וסוציאלית עולמית ישנו רכוש עצום שאנחנו בתור קיבוץ יכולים לשלוט עליו. שאלת החינוך – האם נספק רק את האמצעים החומריים או גם נחנך.
אם רק הפרנסה שלנו תהיה משותפת והתווית דרך החינוך תהיה חופשית לכל פרט, הדבר הזה לא יקום.

שאלת התא של השו”הצ במשק.  בתור קיבוץ אנו שולטים על החיים במשק. הוויכוח שלנו הוא על הדמוקרטיזציה במשק. שהחברים יוכלו להיות במשק יוצרים. זה לא רק בסיס לקיום חומרי. זה גם מקום להנאה ושמחה פרטית, אפשרות לגלות פשרנות. אין אצלנו הבנה שכל החברים צריכים להגיע במובן זה אל הנחלה. קימת התחרות. לשם אפשור הרגשה כזאת נחוץ שלא תהיה הרגשת נסיכויות.

קימת עוד שאלה יותר חשובה שאלת הנהלת המשק. במשך השנים השלמנו עם זה שההמון אינו יכול להביע דעה בהנהלת משק. אני כופר בזה. חושב שרוב חברנו מסוגלים להבין את השאלות הכספיות של המשק במשך הזמן. אם מי שהוא כופר בזה חושדים בו בכוונות הרסיות.
דרור גילה לנו שהוא רצה פעם להעמיד בניסיון את האנשים שרואים בכל פעם בביקורת מהו כוחם? בזמן שבחר באנשים הללו לא גלה דרור את כוונתו. האם אפשר להוכיח לאנשים בקיבוץ שהמשטר שלנו הוא אחר שישנה גם אפשרות של משטר אחר?
אנו חיים בתוך ייאוש, מועקה. אין כר להשתרע. אין לחברים ספוק. מכאן אין הקומונה שלמה. מכאן הרצון של הפרט להבטיח את עצמו. מכאן ההתחרות. בתנועת פועלים צריכה לשרור יותר סולידריות, הבלגה גם בחיי יום יום.
לא כדאי להתווכח אתי. לא תקפתי יותר משהיה הכרח בגבולות הברור הזה. אם הברור צריך לשאת פרי נחוץ שהאנשים יספרו איך הם רואים את המוצא. איך אפשר לקרב את הקצבות.