המשך השיחה

26.1.1931   

(ספר 6 עמודים 194-197)  

משה גולדנברג:  לענייני עבודה כמה הערות. וועדת התוכנית לא מלאה את תפקידה, לא נתנו תמונה בפרספקטיבה. לפי הלוח תנודה היא לא גדולה בעונות*. לפי הניסיון של החודשים שעברו לא מתאים לתוכנית. לא גם נכונה; דרושים 20 איש, אם ענפים גדלים, נחוצים עוד ענפי הכנסה שיכסו את החסר. תקציב הפסדים וגדול הצרכים, מאין ניקח אנשים. הוועדה לא פרשה יודק זה גדל כל כך. בכל שנה חושבים שהתקלה היא באחוז גדול של עבודה בלתי מכניסות*. אם דרושים קמוצים, אז דרושים בכל החזית. אם צריך לארגן את העבודה יותר טוב, צריך בכל הענפים. איזה הענפים שעבודתם מרובה מדי או כיצד לתקן? סדרן העבודה צריך היה להכיר את העבודה ולבקר*, התאמה של אנשים יכולה לתקן. יש גם לחפש דרכים לשפר כלי עבודה, מלבד הפלחה לא נעשה דבר; שכלול עבודות. כיום אין דוחק בעבודה, הדוחק יגדל. ישנם אנשים ארעיים, צריך להטיל על וועדת החברים לייצב את מספר האנשים שיהיו קבועים. הלחץ על קמוץ בעבודה צריך להפנותו בעיקר על הענפים (נטיעות, גן). פעם קווינו מקבוצות הענפים, אבל הרבה לא נעשה.
פעם ע”י לחץ טבעי חפשו שכלולים, אם לא עבר את הגבול. כיום צריך לחץ מלאכותי, צריך להוציא אנשים לעבודות חוץ. נחוץ שהוועדה תיתן תמונה של התפתחות הענפים. אינני תמים דעה שאם נטל חובות גדול המשק איננו נושא את עצמו. מאין ניקח את עודף ההכנסה, צריך היה להראות זאת ולא להעמידנו בפני קיר אטום או מחכים להתפתחות מאליה.

דרור:  התכונה לוויכוח הסתלקה וכנראה שהדברים יסתדרו בדרך הטבע. אבל זה מסכן את עתיד המשק. צריך לטכס עצה מבלי להשתקע בייאוש. הביקורת על וועדת התוכנית היא נכונה; אבל חבל להפסיד זמן. התוכנית הייתה סכום מספרים. אני רוצה להגיד את דעתי אני; לא רציתי להציג את הדברים בתור חבר וועדה, כי זה היה מחזיר את הדברים לראשית השנה על צורת הארגון. בעצם את דעותיי הבעתי לעיתים תכופות כשמילאתי עבודה בהנהלת המשק. אתן מוצא אחר אלא לצורך בקטגוריות כלכליות טהורות. כבעלי משק הנתון בתנאים קבועים ומסוימים.
שנות המעבר עד הביסוס מוכרחים אנו לנצל גם לאמין בעבודה וגם לאיזון התקציב כדי שנוכל לעמוד בלי חובות כשיפסק התקציב. לדברי דוד למרות נטייתו להלכה לאותה הדעה, קמו גורמים שהוליכו אותו אחרת. בת’קץ הציעו למצא וועדה כספית והציעו אותו,  שהחה לא הסכים* משום הבדלי שיטה. לשיטה קראו יד חזקה. הפרוש הוא, אם יש מטרה מוסכמת ומחליטים על תקציב אז צריך לעמוד על המשמר להוציא לפועל בלי התחשב עם כל שנויים שהם. אבל לא מועילה השיטה להחליט על תקציב בכדי לשנותו בכל פעם. התוצאות – מצבנו כיום. אם אנו נקבל כרגע איזה מסקנות – עלינו להוציא לפועל ביד חזקה.

התקציב מראה שחסר 240 לא”י. עלנו במשך שנתיים להוסיף הכנסות בסכום זה בצרוף התקציב של הנה’צ. זה מבהיל. אין מי שיראה לנו מוצא, כיצד למצא את ההכנסות הללו. בכל זאת המצב איננו בלי מוצא. יש לאחוז בצעדים מסוימים. יש דעה אצלנו תקציב מסוים לצרכינו. חוסר בהירות וטשטוש. בכל דבר הנוגע קרוב ללבוש של פלוני הוא חושב שמותר לעבור על התקציב. אנו בעצמנו יצרנו לנו מושגים כאלה. תמיד היה גבול מסוים. אני קורא לזה – לעבוד בלי חובות.
כיום יש תקציב מסוים מההנה’צ לכלכלה והוצאות כלליות 4350. זה מוכרח להיות הגבול. גם מנדל בהצעותיו עשה בלי שיטה. כשלא יהיה גבול, בכל סעיף נרצה לעבור. עלינו לעמוד על 4350.
למעשה זה אומר: 450 להוצ’ כלליות. נישאר לחברים 3900. אני מניח שהכרחיים 120 איש, כדאי לייצבם. פחות לא נוכל לכלכל את העבודה. זה נותן 9 גרוש ליום במקום 12-11. עלינו
להוריד 42 מדרגת החיים; אם נעשה זאת באופן סכמטי או בפרטים, זה לבירור לחוד. זוהי החלטה ראשונה שצריכה להתקבל בתור הוראה למוסדות מוציאים לפועל. בזה עוד לא נאזן את התקציב כלו, מכמה סיבות, כבר הפסדנו 4 חודשים.

יש הוצאות הקרואות השקעות שהן למעשה הוצאות רגילות. גם את אלה ההוצאות צריך לכלול בסכום הכלכלה אם גם לא נוכל להסתגל לזה השנה. הצעתי איננה פותרת את כל השאלה. אי אפשר לפתור בשנה אחת. אבל גם נחסוך כסף וגם נלמד לחיות נכון. לא כוונה לחנך, אלא חוסר מוצא אחר. בשנה הבאה אם לא נצטרך לרדת בטח לא נעלה על זה. מתוך 120 איש עלינו לסדר השנה עבודות בניין. הכנסתה של קבוצה זו להוציא מתקציב הקיום אלא להקדישה לשאר המחזור, אם סילוק חובות או להשקעות הכרחיות.
בדרכי הארגון של השנה לא נרצע גם את המאמץ הזה. קשה לבקר ניסיון של 4 חודשים. אבל אינני משוחרר מדעתי, ובניסיון אני רואה אישור להנחותי. המועצה עם וועדותיה איננה יכולה להועיל להנהלת המשק כמעט ולא כלום. האנשים העובדים במשק אינם יכולים לעזור למעשה להנהלה. התייעצות היא טובה, אבל היא לא קובעת יום יום. קובע הוועד הפועל. קשה גם אותו לבקר. אבל אינני יכול לא להגיד שהוועד הפועל של השנה יוכל לבצע את המסלול הנכון. אם השיחה תחשוב שיש להתחיל בצעדים רציניים צריך לתקן את הוועד הפועל.

יש להשאיר 4 אנשים בעבודה הנהלתית; צריכה להיות חלוקת עבודה כזו שישלימו זה את זה. צריך להיות יחד חצרן ומנהל עבודה, השני מזכיר פנימי (עזרה למסדר עבודה, עזרה למזכירות, עזרה להנהלת חשבונות, ובפרט מפקח על הגשמת תוכנית הענפים), מנהל חשבונות ובא-כוח. אין מנהל ענף שיתשא שתוכנית הענף מחייבת אותו במשך השנה. אם רוצים הרציונליזציה במשק ובענפים, מוכרחים ללמוד לעבוד לפי תוכנית.
המזכיר צריך למלא את עבודת הגזבר בבית, הזמנות מענפים, שאלות הענפים שיש לבררם בחוץ.
עריכת התקציב צריך להיות אחראי וועדה המזכיר, כי הגזבר איננו יכול להתמסר בפנים לפקוח.
זה צריך להיות הוועד הפועל והוא צריך להיות אחראי. צריך להסיר את הדארגוניזציה על ידי זה שהוועד הפועל יהיה אחראי בעד כל הפעולות ולא תהיה כפלות של מוסדות. על יד הוועד הפועל צריכה להיות מועצה, בשנוי מהמועצה הנוכחית, אלא שהקורא לישיבותיה והמכין את תיקה הוא המזכיר של הועה’פ. המועצה צריכה להיות סגורה בהצבעה ובדיון.

שמואל:  חושב שוויכוח על צורת ארגון. הועה’פ דן על אמצעים ארגוניים לביצוע בקימוצים וכו’ אבל קודם צריך להחליט על עצם הדברים ורק אחר כך על האמצעים הארגוניים. (הוחלט להוציא מהוויכוח את שאלת הארגון.)

משה ג.  אני מפקפק בהרבה דברים מתוכנית הקיצוצים, עד כמה שנוכל להוציא לפועל ושנית אינני רואה את נקודת* התורפה בגודל ההוצאות. אין משק אשר יתקיים על דרגה כזו כמו שמציע דרור. אינני יודע אם קמוצים אלה לא יביאו נזקים במקום אחר. במצב שכל איש מגן* אל ספוק צרכיו בחרף נפש, גם כשהם טפלים. את המאמצים צריך לחפש במקום אחר. צריך להלתק שהנה’צ תכסה עד הביסוס את החובות. שנית יש לחפש ענפי הכנסה שיכסו את החובות במשך כמה שנים. את הסיכויים הללו לא מראים. אינני מתנגד שנעשה מאמץ ונעמוד על כל פרוטה. אני מעריך שאם כלנו נחליט להוריד יום כלכלה ל 9 גרש אינני רואה שנקמץ 100-150 לירות, בנותר זה יקבע לשלילה.

אנשל: הגישה לבירור לא נכונה. בק אחרי קצוצים. אם מצבנו הכספי והמשקי כפי שמתואר, צריך היה להציג פרספקטיבה. גם ההצעה לקצץ הרבה לא הועילה הרבה. אינני רואה שאנו חיים בהרווחה. אין לנו מי שניקח לדוגמא. יש מצריך מולחצים. אנשים ותרים. יש סיבות שונות. אינני רואה ענפים שיבטיחו גדול הכנסות מהיר. אנו מגיעים לגירעון מסוים. אינני נוגע בחובות. עלינו לאזן רק את תקציב השנה. לבדוק את הפרטים. אינני רואה הרבה אפשרויות. השוואתי את ההוצאות בתל יוסף;   בדיוק כמו אצלנו, שם אחוז יותר גבוה עבודות פרודוקטיביות ומצב בריאות יותר טוב, אבל בהוצאה אין הבדלים ניכרים בדרגת החיים. בגבע המטבח יותר משאצלנו, יותר זול חולים, חינוך וטפול, הלבשה. אנו לא נוכל ללמוד מהם, עלינו להתאים את צרכינו ליכולת.
4 חדשים כבר עברו וכל הוצאות שלא נוכל בהן לתקן. אין שאלה של שנה אלא של שנים, כל חבר יצטרך להיתן ביכולתו להסתגל לתנאים הללו.
יש איפו גבול לקיצוצים. כיצד לחפש הגדלת הכנסות? את שאלת המשק בצורה זו צריך היה להציג.

דוד:  כנראה הוסכם שהחוב שהגענו אלו הוא גדול מדי ויוצר משבר והוא תוצאה של שיטה בלתי נכונה. אני הודיתי בזה. השתנה דבר מה במשק.
יש שני מקורות לשאת: א) הנחה, שיש כאן אנשים שצרכיהם משתנים ולא מסוגלים תמיד למאמצים הדרושים ומתוך כך למען הפרספקטיבה יש הכרח לעשות מעשים שנראים כקלות ראש. לא מתוך עוורון, אלא מתוך תקווה לגדול הכנסות. ונשתנו הדברים דווקא בפרספקטיבה מלפני שנתיים. נוכרח להוריד את דרגת החיים בהרבה ובלי ה  ף.
הכפלת שטח הפלחה תגדיל את הכנסות רק 600-700 לא”י, הרפת בעוד 2-3 שנים תגיע ל200,00 ליטר חלב, אחים לא יותר מגרש, הלול כעבור 3 שנים לא יכניס יותר מ 20-25 גרש למאה ביצה.
אלה הן הפרספקטיבות. לולא זה הייתי גם עכשיו מביט על שאלת החובות. אני לא פעם התריתי נגד הוצאות וזלזול בחובות. דרשתי דרוג של צרכים. לא נתקבלו דרשתי*. למרות מלחמה מתמדת. עוד לפני 6 חודשים התנגדתי להעריך את מחירי התבואות* לפי מחיר השוק. התברר כי הירידה היא כללית. העיקר החלטה כללית, נגד רצון החברים לא יבוצע כל תיקון. הגורם העיקרי המסבך אותנו זהו מספר האנשים. ואם מוכרחים להיות 120 איש עלינו להתפרנס כאילו הינו 100.
מי שלא יוכל להתקיים כך ילך או יראה דרך לכסוי. אל נשלה את עצמנו בגדול הכנסות. הפרודוקציה אמנם גדלה, אבל המחיר יורד וזה דורש מסקנות. השוואות עם תל יוסף,
יש לתל יוסף הכנסות כמעט כפליים מאתנו ויש להם 159 איש.
אם לא תהיה הסכמה כללית להנחות אלה לא יהיה כל תיקון.

יצחק פישלר:  כשהגישו לפנינו את תוכניות התקציב הייתי במבוכה. האנשים לא הבינו את תוכניתם, צריך ובכן להתווכח. וועדת התוכניות אבדה את זמנה ללא תועלת. צריך היה להביא את הפרספקטיבות ודעות מבוססות בכדי להגיע לאי אלו תוצאות. אצלנו יש יותר מדי עבודה. המשק טרם התפתח, לא היגע לגבול היקפו ויש 120 איש. אנו מוכרחים להתאים את העבודה לשוק. המחיר הנמוך בשוק העולם הם בהתחשב כבר עם המכונות הכי משוכללות. אני אומר שאפשר וצריך להוריד עוד 20 איש. בענפי עבודת בית יש התפתחות בלי הגבלה ובלי השקעות.
טיפול בילדים איש זה יותר משמותר לנו. לא מבוסס ללכת בקימוצים בלי גבול. דרגת קיום היא מוגבלת. לא מספיק לאמור שמי שלא יוכל להתקיים – ילך. חבר קבוע יגדל כשיספקו צרכיו.
למה לא מראים על זה שאפשר להקטין את הוצאות הענפים. קמוץ הוא שמירה על הרכוש.
בכלכלה יש לקצץ לא למטה מה צריך.
בסעיפים אחרים אי אפשר לקצץ בלב שלם. אמנם יש לסדר יותר בזול, כגון עזרה מדיצינית.
בעזרת קרובים לא יתכן לקצץ מבלי להכריח את החברים לעזוב. הוצאות החברים צריך לקצץ; בנסיעות לחו”ל העלינו את דרגת חיינו, זה מוגזם.
בנוגע להכנסות המשק, מצבנו הוא ברע. לאו דווקא אנו אשמים. גרמו לכך כמה וכמה אסונות.
לא כך אנו צריכים לשאת. מיותר לעשות קומבינציות איך לסלק את החובות, אבל יש גבולות.
אם אנו נושאים בכבוד בחלק של אחריותנו – מצפוננו שקט. אנו הגענו למשבר ידוע. בנוגע לשכלול העבודה ירדנו, חסר הדרבון, חדלנו בסטטיסטיקה, האיש דואג לנוחיותו, ממעיט בעבודה ואיננו מוותר על דרישותיו.

המשך השיחה

28.1.1931   

(ספר 6 עמודים 198-202)  

צבי נ.:  המצב הוא ברור; ברור לכולנו שהחוב עובר על יכולת קיומנו. ברורה איפו גם
המטרה: לאזן את התקציב ולדאוג לסילוק החוב בזמן מסוים. עלינו לראות את גבולות החיסכון כיצד לחלק את סילוק החוב, לפי שעה עלינו לאזן את התקציב. אין קשי בסדור התוכנית הכספית. העיקר הוא החזית היום יומית. אם נניע את עצמנו להכרה זו שחייבים* לקמץ זה וזה ונתאמץ לפגשיכיית קטנות יום יום. נוכל להתאים א’ע לרמת החיים הנשקפת לנו. השאלה אם אנו רוצים לקחת זאת על עצמנו. אחרת כל תוכנית לא תעזור. לכל אחד ידוע באיזו דרך התהוותה הרווחה וגם אנרכיה בעבודה ובהוצאות. אם לא נדע לוותר על דרישות ולשחרר את המוסדות מהלחץ, לא נמנע מגדול ההוצאות גם ביד חזקה. האנרכיה מושרשת עד כי קשה יהיה להשליט שוב סדר.
לעצם סעיפי ההוצאה כדאי לשוב לכל סעיף שבהצעת מנדל שיהיו ריאליים.

יוסף פרבר:  אין ערות. אין לדון על המצב הספי מבלי לראות את המצב המשקי ורכואו. קשה להאשים את האנשים שערכו את התוכניות עשו את עבודתם, האנשים בטאו את אי-שביעות רצונם. כשאנו דנים בסוף ינואר על תוכנית השנה – אין זה בסדר. זוהי תעודת עניות ליכולתנו לסדר את עניינינו. אחרי סדור לוח העבודה ראינו גדול של דרישות כוחות עבודה; גם לא תוקן המצב כשמעבירים עבודות בלתי פרודוקטיביות לפרודוקטיביות. אני יכול להגיד בבטחה מתוך ראיתי את העבודה בענף. כי 50% מהעובדים הם אנשים שיכולתם הכלכלית איננה מגיע לצרכים שאנו דורשים מעבודה זו, בחורות וכו’, קשה להניח שהם יכולים לשאת מנגנון של עבודה בלתי פרודוקטיבית. אם לא תחול, אולי בעקבות משברים קשים ראורגניזציה מוחלטת בסדור העבודה שלנו – נלך מדחי אל דחי. אבל יש פרספקטיבה, אני בטוח שהאמצעים הנמצאים בידנו, הקרקע, המים, יכולים לפרנס יפה ישוב, כל ישוב אחר גם בצורה קיבוצית היה מצליח יותר;
אין שליטה ואין יד מכוונת בהוצאות שלנו, אין יחס בין הכנסות והוצאות, אין יחס בין שנה ושנה, בין מספר האנשים ובין ההוצאות. בשנים האחרונות הלכנו בהוצאות בעיוורון גמור. גם במושבים יש חובות אבל שם החוב נותן נתן סכומים להתקיים בעתיד. אצלנו חוב לא פרודוקטיבי.
חשוב לי אחרי שאני עובד 10 שנים שאתקיים בבטוח עצמי, אבל חשוב לי גם שנדע כולנו, ניקח בחשבון את עתיד התיישבות הקבוצה, אנו חותרים תחת העתיד הזה.
יש דמורליזציה אם אלמדים שאם תהיה בצורת לא תהיה דאגה לכסף. בשנה העברה הוועדה הגיעה להוצאה של 900 לא”י. איש בעבודה פרודוקטיבית מכניס בערך 60 לירות. איפו תמצא איש עובד שמהכנסה נטו 60 לירות יוציא 18 לירות להוצאות מלבד כלכלה. לא נמצא דוגמאות כאלו בתולדות החקלאות שאיש עובד ידרוש זאת ממשקו. כיום איננו יכולים להעמיד חשבון של הוצאה שאין לו כסוי בהכנסה בטוחה. אסור לנו השנה להוציא פרוטה למעלה מתקציב מאוזן, נוסף לזה עלינו לסלק את החובות במשך 3 שנים, ז”א השנה 500 לירות.
אנו הורגלנו בעבודה להרגלים שלא יתכנו במשק. נחוצה ראורגניזציה של העבודה, וכן גם אני בטוח שלא נעשה זאת.
לו הגשמנו היינו יכולים להפחית 15 איש; איפו הם האנשים שצריכים לעבד עוד 1000 דונם קרקע?
מוכרחים לחול תיקונים ושכלולים. הדאגה לסדור העבודה איננה עומדת אצלנו על הגובה;
אין כלים מתאימים, אין התאמה של אנשים לעבודה.

ישראל סלומניצקי:  אם מדברים על קמוצים אני מסכים לכל. אינני יודע כמה נשיג ע”י זה; זהו לא עיקר. הדבר עומד אחרת. הוועדות העמידו לפנינו תמונה לא ברורה. אין נקודה בטוחה אחת
שממנה אפשר לחדוד דבר מה. המשק לפני 8 שנים התחיל בסדור לפי שבלונה, במשך השנה הוא הלך בדרך שנוטה מהשבלונה. פתחנו ענפים אחרים. היום הענפים עיקריים (רפת) כמעט נהרסו, הפלחה במצב שאינו עומד לוויכוח; היום צריך לעשות רביזיה של כל התוכנית המשקית. והיא לא יכולה להיעשות על רגל אחת. המספרים שנמסרו נותנים מושג על המצב היום, מושג לא ברור ולא מדויק. אנו מוכרחים מעכשיו להתחיל בדרך חדשה; ראש דבר – סטטיסטיקה, בכל צעד ושעל, לראות בברור ולבקר את דרכנו. התנודות של מספר האנשים הלך לפי מצב רוח מקרי. עלינו ליצור גוף שיעבד תוכנית משקית, לא חשוב לי מה תהיה צורתו, שיגיד לנו תמונת התפתחות
לשנתיים- שלש שנים, על יסוד המצב הנוכחי. אני רואה שהענפים הם במצב לא ברור, ואין איפה לדבר על זה. סכומם של התפתחות כל הענפים.
בפלחה החרבה, מחירי תבואה נמוכים, שנות בצורת, המחזור עצמו בלי קטניות, חציר לא כרב ומכניס פחות מדגן, כרב-ארד בלי ערך רב, רט ות אין מה לשמור. לפני שנתיים חשבנו להעלות יבולים ע”י זבלים, כיום הזבל הכימי לא ישלם את הוספת היבול. אילו הינו מגיעים לידי זה גם במכונות, היבול לא ישלם את הדלק. יש לנו מעט עודפים לשוק, קשי במכירה ומחירים נמוכים,
משק כזה מוכרחה להגדיל ככל האפשר את ההספקה העצמית, שכלולים לא מועילים. לע”ע יש מחיר פשתה; לקפוץ פתאום על פשתה מסוכן, המחיר בטח ירד במצב כזה להמשיך בשקט תוכניות מבלי לראות לקראת מה אנו הולכים זה אומר ללכת בעיוורון.
לא די להסתפק בקמוצים במטבח.
ברפת המחלה חולפת, אנו קונים קרונות כוסבא ויש חוסר ביכך, האספסת לא פותרת עדין.
גם בקשר עם הוצאות המשק יש אפשרות של קמוצים. עם אותם המים ועל אותה אדמה אפשר לקנות פחות מבחוץ ולעשות יותר ירק. עלינו בזמן מסוים להעמיד על הרגליים את ההספקה לרפת.
עבדתם השנה תוכנית הגן. לא היה בזה כל קשר לשום דבר. התחשבות* עם עונות הדחק בעבודה, ובמחירים בשוק, רק במקרה יש התאמה. אין כל קשר עם שאר המשק.
הלול – מספרים נכון מהמושב, אצלנו אינני רואה תקוות גדולות, הוא מעסיק מעט אנשים ואוכל הרבה כסף. כשאינו בעד כל פונט משלמים* סית, לא ברור לו אם כדאי להגדיל את הלול,
ביחוד אם להתחשב עם אפשרות של מחלות.
ביחס לעצם הנהלת המשק אין אנו מנהלים אותו די; ההנהלה לא די שלמה. אין קשר מספיק בין הענפים ואין סדר. יש הרבה הפקרות. לי קשה להשלים עם זה שנקמץ מאוכל ומוועדת החברים, בשעה שבמשק מתבזבז הרבה כסף בלי כל צורך. השנה היינו צריכים לקנות ניטרושים ובזמן חלופי החצרנים קנינו פעמים. מאבדים כלים מנקו של 20 טון שעורה, הוספת שעורה לבהמות וכ’ אעים בזבוז. איננו יודעים בדיוק את החשבון, על כל צעד ושעל בכדי שנוכל באמת לקמץ. צריך תוכנית וסדר. נחוצה קונטרולה. במצב כל כך מתוח צריך הכול ללכת כמו מכונה, אחרת נשיג קמוצים קטנים וגם זה לא בטוח.
ביחס לתוצרת בעבודה איני יכול להגיד שהתוצרת עלתה בהרבה, לא מר וי העבודה אלא הודות לשכלול שיטות עבודה, בכוון זה יש ברבה לעשות, זה תלוי בכל איש בעבודתו. בדרך כלל אין לנו טמפו. הוספת שעות ותורים, זה לא יוסיף הרבה, בכל היותר בשני חודשי החורף. צריך להכניס לעבודה קבלנות, ז”א קביעת נורמות של תוצרת. מנהל העבודה צריך לדעת כמה מספיקים, אבל לא להגזים. צריך גם קונטרולה אינני חושב שיש רצון רע, אלא אין מכירים* את הנזק.
דוגמאות של קימוצים – בגן 80 לא”י לשנה וצא  ם לזבל כימי. כאב אי אפשר להוריד מזה. הכמות היא מוגזמת; אבל הסדור לא נותן ניצול לזבל הקיים במשק, באשמת חוסר טפול בזבל.
הבור מפסיד 70-80% מהזבל. לו הדקנו, לו היה גג נגד השמש והגשם, הוא צריך לתת 70%.
בזה היינו יכולים להשיג יבולים ולקצץ זבל כימי. במקום מלחת הינו יכולים לתת ש ון, אבל צריך סדור מתאים. זבל עופות. מפסידים את החנקן.

אני רואה את המצב כארעי, עלינו בעיקר לגשת לתוכנית של שלוש שנים ובה להגיע למצב המאפשר קיום. איזה קיום, איזו דרגת חיים אפשר כיום לדעת. בלי תוכנית – לא רק חבר יעזוב על מנת להרוויח לעזרת קרובים, אלא כל חבר יצטרך לעשות לו חשבון לקראת מה הוא הולך.
אם תעמידו לפנינו תמונה של חוסר גדול בהכנסות – אנו נרד.
צריך ליצור גוף שיעבד את התוכנית וגם אפרט לקונטרולה של כל הנעשה.

צבי.:  עם כל הערכתי את הדברים שנאמרו אסור לנו היום לברר הכול; עלינו להגביל את נושא השיחה. אי אפשר לדון על סדרי העבודה, על יצירת הכנסות, על הורדת אנשים – בקשר עם תוכנית יותר מושלמת. יש הגיון מקובל שלא  כדאי לקצץ כאן, כי בין כך אנרכיה במקום אחר.
עלינו להתרכז בשאלת הקטנת הוצאות. בשביל להתגבר על המשער* דרוש מאמץ חברתי גדול, שעובר במידת מה על כוחנו החברתי כיום. שורר דפטיזם שלא כדאי להתחיל בתיקון. מוכרחים להתחיל בהתעוררות כזו.

דרור:  מהיא התוכנית של דיון על קמוצים, אנו איננו משק העומד ברשות עצמו, ישנו מישהוא שהוא אחראי בעדו ובעל המשק הזה העמיד לנו גבולות, אשר עליהם עלינו לשמור. אנו עושים חובות בכסף שלא יחזור. כעת אנו פטורים מלשקוף את ההכנסות וההוצאות, אנו רק צריכים רק לשמור על הגבולות אשר העמידו לפנינו.
החוב הוא רק זה שאנו אכלנו ושהיינו צריכים להשתמש בכסף זה למטרה אחרת מוקצבת. אנו גם להון חוזר לענפי משק מקבלים לפעמים יותר כסף ובו אנו משתמשים למטרות אחרות, להספקת חברים וכ’.
לו קמצנו ביום עבודה 2-3 גרוש היינו יוצאים במאזן בערך ב 600 לירות פחות חובות. אם להוריד מההפסדים של השנה את ההפסדים אשר נגרמו על ידי מצב אנורמלי (הפלה, עכברים) היינו יוצאים הרבה יותר טוב.

אליעזר:  הוויכוח הכללי מסתיים. עלנו לעבור הלאה. נרמזו על ידי החברים שאלות למצב מהלך המשק.
ברצוני להכניס את ההצעות למסלול ראלי, אנו צריכים ובכן לרדת מדרגת חיינו. הדברים תלויים בהרבה גורמים אובייקטיבים אשר לא נימנע מהם. בכל השכלולים העומדים באפשרותנו… יש הנחות לחשוב שיש כוננות מצד החברים להשלים עם המצב הזה. אנו לא צריכים להעמיד לפנינו תוכניות אשר הן אינן ריאליות.
ביחס למספר האנשים והכנסות. אין לשנות הרבה. שאלת ההצעות הייתה הצעה שאנו נתכוון לפי ההנהלה הציונית. אחרי שאנו עושים את הקימוצים המוצעים נשארת לנו רזרבה של
180 לירות (לכסוי החוב). שאלת החובות, התברר מהרצאתו של דוד שברשימת החובות יש חובות אשר הם אינם בטוחים, או שאפשר לקוות מהם כסוי (תקציב וכו’). אנו לא צריכים לעשות לנו תמונות פנטסטיות על כסוי החובות; אם נגיע למשך כמה שנים לחוב של 1000 לירות אנו נוכל להיות מרוצים.
אפשר לבקר סעיף סעיף של הקמוצים ולדון עליו או להעמיד לפנינו גבול לכל פרטיו. תהיינה כמובן פריצות אשר יקשו על העבודה, אנשים האחראיים צריכים להיות מוכנים למפרע שלא יעברו את התקציב. יש לו הצעה לקבוע 250 לירות רזרבה בסוף השנה לכסוי החוב. אם נקבע גבול כזה יהי קשה מאד לעבד תקציב, אך הוא לא ימתח ביותר את הקו, רק שאפשר יהיה לעשות אותו.
לא כדאי ליצור מצב בקומונה שאי אפשר לשאת אותו בגלל 20 לירות.
איפו לעשות את הקימוצים בהוצאות החברים ובאיזה סעיפים שלה, על זה צריך לדון בשיחה.
אם אפשר* בשיחה להציע הצעות שלמות הוא מציע להשאיר מספר של 120 איש, לכוון את ההכנסות לפי וועדת התוכניות ולהשאיר רזרבה של 250 לירות לכסוי החוב.

מנדל פ.:  הצעתו של אליעזר היא כמעט כמו הצעתי, בהפרש של 250 לירות.

יצחק פ.:  חושב שצריך להיכנס לפרטים תיכף.

אליעזר:  אנו בעוד כמה ימים נדבר על זה, אחרי שמישהוא יעבד הצעה מפורטת.

צבי נ.:  מציע להכניס לעבודות חוץ (בניין) מספר ממוצע של 6 אנשים. צבי נ. דורש החלטה בנוגע למספר האנשים לעבודות חוץ, הוא מציע לארגן קבוצת בניין קבועה.

יצחק נ.:  מציע להשאיר 110 איש ולהשאיר רזרבה של 5 מקומות עד אפריל בכל אופן לקבוע מספר של 110.

אליעזר:  קביעת מספר האנשים חשובה כעת בשביל קלקולציה של הוצאות והכנסות.

מנדל פ.:  מציע להיזהר בדיון על מספר האנשים, הוא מזכיר את המצב של צורך בידיים עובדות בשנתיים האחרונות.

אליעזר:  בנוגע לאנשים יש הצעה של 110 ו 120 + 6 אנשים אשר עובדים באופן קבוע בבניין.

ברל:  חושב שאי אפשר לקבוע בדיוק את מספר האנשים, אם נחליט כעת על מספר קטן של אנשים נצטער על זה באביב. 2 כעת אולי צריך לעבר על מספר האנשים לעומת זאת יהיו לנו די אנשים בזמן הדחק.

יוסף פ.: שאלת מספר האנשים אינה עומדת כעת להחלטה, איננו מוכנים די לזה, צריך עוד לעבד את ההצעה. אם מספר האנשים יהיה יותר קטן אז אולי רמת חיינו יכולה להיות יותר גבוהה, צריכה להיות כוננות לזה מצד החברים.

אליעזר: מציע לדחות את השיחה.

שמואל ק.: מציע לקבוע מספר של 120 איש בקשר עם התוכנית לתקציב. צריך למנות ארגון אשר יוכל להתאים את מספר האנשים לתוכנית.

אליעזר:  ישנה הצעה להפחית ב 10 אנשים.
צריך בסוף השיחה לקבוע את ההצעות.
שלו, של מנדל, של דרור.

משה ג.:  מציע ל10 להפחית מהכלכלה כלום.

יהושע כ.:  חושב שלא צריך עוד לגשת להצעות בטרם התבטאו כל האנשים אשר רוצים להשתתף בוויכוח.

שיחה כללית

31.1.1931   

(ספר 6 עמודים 203-207)  

אולי הערב נגיע להחלטות  א) בנוגע לעבודה  ב) בנוגע לתקציב.
יש הצעה להקטין את האנשים עד 110  או ב עד  +120 

שמואל ק.  מציע לגשת לשאלת התקציב ולדחות את שאלת העבודה.

מתקבלת הצעתו של שמואל.

אליעזר:  הצעה אחת בנוגע למסגרת התקציב היא להשאיר עודף של מאתים לירות בשביל כסוי החוב.
הצעה שניה להשאיר עודף של 350 לירות לסוף השנה.

דרור:  מניח שהפרספקטיבה לשנים הבאות הן ברורות למדי בכדי שנקציב לנו גבול אשר אסור לנו לעבור עליו.
דרור מציע דרגה קבועה של חיים אשר נקבעה ע”י ההנהצ’ לכל המשקים. רק הכנסות יותר גדולות מאפשרות להעלות את דרגת החיים. צריך לסדר מסגרת קבועה אשר כל המוסדות יצטרכו להכוון לפיה. התקציב כעת צריך להיות מאשר למפרע על ידי האחראים למוסדות.

אליעזר:  ההצעה שניה יוצאת מנקודת ראות שהמסגרת של ההנהצ’ היא יותר מדי סכמתית
ואנו קשה מאד כך נוכל להסתגל אליה. בנוגע לחובות לא צריך להגזים בשחור של התמונה הזאת, אם נוכל לאזן את התקציב ונוכל להשאיר עודף של 200  עד  250 לירות נוכל לצאת בעוד* זמן מה מהמצב הזה.

מנדל:  הצד המעשי של הצעתי הוא מיסד על הנחותיו של דרור, לא צריך אמנם לקבוע דרגה קבועה, יכול להיות שנוכרח גם לרדת מהדרגה הזו. המצב הוא יותר חמור מפני שכבר
עברו 4 חודשים, כעת יותר קשה יהיה לאזן את התקציב.

סכום ההוצאה הכללית הוא  4337 ל.

דוד כ.:  על תקציבים כל כך גדולים אין מחליטים מבלי להשאיר רזרבה. ההנהצ’ יכלה גם לקצץ מהתקציב שלה.
הוא מציע להשאיר לנו את ההחלטה לרזרבה של העודף של 200 ל+ עד ראשון למאי.

אליעזר:  מתנגד להצעה זו. הוא סובר שבשביל הוצאות הבלתי נראות לראש יש הכנסות בלתי נראות שתכסינהולתן.
עומדים להצביע בשתי ההצעות הצעה של דרור הצעה 1 צריך לקבוע נורמה קבועה להוצאות המתאימה לנורמה של ההנהצ’ והיא 4350 ל לשנה, כך שיישאר בערך 400 עודף.

הצעה שניה (אליעזר)
קובעים את מסגרת התקציב שתשאיר רזרבה של 200-250.

מתקבלת הצעתו של אליעזר  ב 19 קולות נגד 9.

לונק:  סובר שאם נקבל אחת ההצעות האלה אנו נעמד פעם עם הוצאתינו בפני קיר אטום שלא נוכל לעבור עליו, הוא מציע לעבד קודם את פרטי התקציב ואחר כך לגשת להצבעה.

קובה:  חושש שהכנסות המקוות של ענפי המשק לא תבאנה כמו שהעמדנו אותן. צריך להתחשב עם זה.

אליעזר:  חושב שיש מספר אנשים אשר בכלל מתנגדים להורדת דרגת החיים.
הנימוקים של לונק וקובה אמנם לא מראים על מהלך רוח כזה. על הפרטים יכולים לדבר כעת או להשאיר אותן לעבוד לוועד הפועל.

(מנדל פ.) אליעזר:  צריכה להיות הכנסה אשר תהיה יותר גבוהה מההוצאה. האם העודפים האלה אשר וועדת התוכניות הציגה היא בהתאם עם התוכנית אשר הגשנו להנהצ, יש רק הפשים קטנים (6 8 לירות) אם ההכנסות לא תהיינה כמו שהנהצ’ קבעה אותם, אם המחירים יהיו אחר ירודים אז ההנהצ’ מוכרחה לשאת בהפרש הזה.

הצעה אחת אומרת שאנו מניחים את ההכנסות כמו שוועדת התוכניות העמידה אותן בתור בסיס, אשר לפיו נכוון את ההוצאות.

אנו מקבלים את הצעתו של מנדל שהמסגרת של ההכנסות היא  5878 לירות.
הרזרבה היא 200   ובכן נישאר סכום   5678 לירות.
אנו מוסיפים לזה את הפרודוקטים של המשק מפני שהסכום הזה הוא במינימום.
יחד שי סכום של  1500 לירות מוסיפים לסכום הכללי מתקבל סכום של  7178 לירות.
הוצאות לענפים

פלחה                     156
הוצאות ברפת              470
    ”   בלול              225
כבשים                     55
מטעים                     46
גן                         200
הספקת האורווה            45
תיקון טרקטור              65
דלק לטרקטור              200
האוטו
זבל כימי                   210
הבטחות                    229
העשר                       263
כלי בית                    48 
כלים                       90
הוצאות במטעים            162
הרפת(גדרות וקנקנים)     60
לול                        30
כבשים                      8

קובה:  מציע להוסיף סכום בשביל קנית קש מפני שהמרעה הוא גרוע ויחסר קש. גם לכבשים נחוץ הרבה קש, על כן הוא מציע להקציב סכום בשביל קנית קש.

מנדל פ.:  אין כעת איפו להשיג קש.
בנוגע לדלק לטרקטור לפי שנה העברה התקציב הזה מדויק לגמרי.
את האוטו והוצאות שלו לא הכנסנו לתקציב, בשנה העברה הוצאנו 114 לירות מחוץ לחלקים ידועים.

דוד כ.:  האוטו הוביל חומרים וענבים, נכנס לזה גם הוצאות של הנהגים בהמצאם בעיר, אך ההכנסות מכסות בוודאי את ההוצאות. צריך ובכן לבדוק האם האוטו הוא בהפסד, יש לדבר על זה האם האוטו צריך לעשות עבודות אשר בשבילו הוא אינו מיועד. למשל לא צריך להוביל באופן מיוחד כמה שקים ירקות וכו’. 

נונק מציע לעשות את החשבון של האוטו ולפי זה להתכוון.

צבי נ.:  מציע לא לבטל את הסופרפוספט.

לונק מציע להשאיר את הסכום כמו שהוא ולהשאיר לאנשים המבנים בזה את ההכרעה.  

סלומניצקי בנוגע להצעתו של מנדל שביתר המשקים אין משתמשים בסופרפוספט, הוא חושב שאפשר לא להשתמש בסופרפוספט בשביל התירס, אך זה ינצל את הקרקע והגידולים אשר יבואו אחריו נצטרך לזבל על חשבון זה פי שנים.    

דוד כ.:  השאלה היא האם אפשר להמנע מההוצאה של הסופרפוספט או לא, אם ההוצאה הזאת היא הכרחית או אפשר להשתמש במקום זה בחנקן, אולי גם אפשר יהיה להחליף אותו.  

צבי נ:  מציע לא להחליט בשאלה זו מפני שזוהי שאלה מקצועית בכל אופן אפשר להוריד
50 לירות.

מקבלים את הצעתו של צבי.

לכלים לונק מציע לקנות ניבלראפרט העולה בערך 15 לירות.

דוחים את הצעתו.

סלומניצקי:  השנה היה לנו נזק גדול מסבת חסר יופרט כזה, כשניגשים לשטחים חדשים אי אפשר למצא את המורד הנכון וזה אחר כך מתנקם מאד.
נחוץ גם מחרשה wendepflig   בשביל טרקטור, מחרשה רגילה בטרקטור מקלקלת כל שטח אשר ישרו אותו לפני כן.

יצחק פ.:  סובר שהכנסות של הגן והשטח האינטנסיבי אינן מרשות להוצאות כאלה.

צבי נ.: חושב שהמחרשה הדו-להבית היא נחוצה מאד ואנו נקנה אותה, אולי לא דווקא השנה.

קלוברג גם כן בעד זה שנקנה את המחרשה.

בשביל הוצאות האנשים והוצאות כלליות נשאר 4600 לירות.
הוצאות כלליות      491 לירות
נס. משק           75
טלפון              30
ריבית              130
מזכירות           20
שונות              25  
תיקון כלים        130
בדק               25
חצר                20
שמירה              15
מלחמה בעכברים   6

דרור  מערער על הסכום הכללי והוא מציע 450 לירות.

מנדל פ. סובר שאי אפשר להקטין את הסכום הזה הנקבע מלמעלה 491

גם דוד כ.  מסכים למנדל, רק בפעולה האנטי מלרית – אשר הכנסנו כסף מזומן אפשר להחליף בעבודה אז נרוויח 30 לירות.

הרבה דעות מתנגדות לדעה זו.

משאירים להוצאות כלליות 476.

בנוגע לטלפון מחליטים ששיחות פרטיות הן תהיינה רק באשור של וועדת החברים, שיחות משק הן באשור של הוועד הפועל.

        למטבח          2320
        לכביסה          80
        להלבשה         251
        להנעלה         145
        לבית ילדים      378
        לחינוך           203
וועדת  עזרת קרובים 
חברים  עזרה מדיצינית   350
מיסים                    340

ממינה:  התיעצה בשאלת קמוצים בכלכלה עם רופא והוא אומר לה שזה אולי אפשרי, אם נאכל לפי הוראות של רופא. ז.א. נקטין את סכום הכסף הוצאות אך לא את סכומי המזון. לסדר את ההזנה באופן רציונלי.