שיחת חברים

16.3.1932

(ספר 7 עמודים 304-310)

קובה:  בקשר עם עונת בקור האורחים, מציע לבחור באיש שיקבץ כהוגן את האורחים וייתן להם גם את כל ההסברות הנדרשות. יש גם קושי בהלנה, המצב הוא כזה שמוכרחים לדרש מהחברים את מטותיהם. מציע לסדר תור,  לפי חשבוני יצא שפעמים בחודש יצטרכו חברים למסר את מיטתם. לסידור האורחים מציע, לסדר את האיש שיבחר בעבודה כזו שיוכל להתפנות בכל עת.

אפרים ר.:  נקודת הפסגה של השיחות עברה והעקץ שהיה בשיחות הראשונות נטף וחזרנו לאותו המצב שנשאנו את הסוף בדומיה. ולא כף לקחת אחריות בעד שבירת הדומייה למרות שהיא לא מבטיחה מצב יותר טוב מקודם. דרור אמר שדבריו הם בכוונה תחילה ואם דרור התכון בהשקטת הרוחות הוא את מטרתו השיג. והסיכויים לתוצאות השיחות אם לא היו גדולים עוד* קודם הרי עכשיו פחתו.
ראינו שבנידון הערכת המצב ישנם אופטימיסטים ופסימיסטים. דרור הופיע כאופטימיסט. איני יודע אם האופטימיזם הוא כללי לחברים שבשמם דבר. אני סבור שהאופטימיזם נסמך על עובדה שאין מה לדרוש לחברים שבשמם דרור דבר. לעת עתה יש להם התקף הזה בקיבוץ להפריע בעד מה שלא רצוי להם, תקף להפריע בעד זה שרוב החברים פוחדים לו, במובן שחר לתנועה וקשר אתה.
אותה הסיבה היא גם גורמת את הפסימיזם שלי. כי שוללת את התקווה להגדרת הקיבוץ כפי הרצוי.
דרור מנחם אותנו שאין הפוליטיקה לחם חקנו. אצלנו יש התעסקות ולא ערות פוליטית. ערות דורשת כוח הצטרפות פוליטית, שלמות בין המפעל והמחשבות* והציבור ששליט על כל המפעל הזה. כוח הצטרפות כזה אין אצלנו ולא היה אף פעם, כוח שיש לו קשר לסולידריות של בן אדם. אני חושב הצטרפות זו מסוגלת גם להתגבר על מחשבות הפרט שיצאות דפן כדי שלא יהי מפריע בעד הכלל.
אף פעם לא הינו קולקטיב רעיוני. האנשים שחושבים שפעם לא הייתה דיפרנצציה משלים את עצמם, או אינם זוכרים. זה קשור עם קללת הטיפוס שאצלנו מתוך העבר אנסה לדלות את האסמכתות לשנות אשר אני רואה לעתיד.
מראש לא ראינו את הדיטכדוינציה שהייתה בנו. לי נדמה היה שכל המעשים מאד נובעים מתוך החלטה חופשית ומפני זה תפשו חברים רבים עמדה של יהירות כלפי כל האידווה שפועלים הוותיקים היו מבאים.

במרכז חיינו עמדו שאלות הפרט ולא כדי היום לעשות אידיאליזציה של העבר. לא התלבטנו גם יותר מדי בשאלות ציבוריות בארץ, אולי רק באי כוחנו. גם לא סבל הקיבוץ מתך בדידות זו. וגם היום נמשכים עוד הרבה יסודות שהונחו אז בקיבוץ.
ואני גם בשנים ההן לא הרגשתי את עצמי טוב ברוח זה ולא הזדהיתי עם הרוח המכוונת מאד.
מה שנימשך עד היום הוא הרגשת פחיתות הערך מתוך העדר של שליחות. כאשר אין שליחות אין גם פעולה תרבותית אם אין לה ההאצלה. הייתה אז תרבות מיסטית ובשנים האחרונות תרבות ליצנית.

מתוך העלייה השלישית היו גם צדדים שלילים וחיוביים. לא כלם היו מוכנים מראש לקומונה כמונו. אולם הם ראו את עצמם ומפעלם כבריקדה. נשאו את כל הלך הרוחות שהביאו אתם מהמהפכות בחוץ לארץ. ראו את עצמם את עצמם כצבא להגשמת הציונות. ההתגברות על המשטר הזה באו עם כניסתנו למשק. והיינו כבר אז מפולגים עד היסוד בקשרינו לצבור בארץ ולמפעלו. ההתבגרות המחשבתית לא הועברה על הקיבוץ מתוך ההתפלגות בזו. ואם בזמנים האלה קמו התאים של המפלגות הרי מפני שלמפרע לא ניתנה תקווה למצב יותר טוב.

וסניף אחדות העבודה שנוצר אז היה כעניין פרטי של החברים האלה שעמד כאלו מחוץ לקיבוץ.
יש רצון כאן לפעמים להציג שהקמת המפלגות היא הייתה העובדה החותכת. החברים שנכנסו למפלגה עשו זאת כל אחד לחוד בלי קשר ובלתי תלוי אחד בשני.
זה נראה היה בבחירות הראשונות לכנסת. כמובן שאחרי שנתגלה שנמצאו 14 מצבעים בעד מפלגה הזו מצאו האנשים האלה את הקשר ביניהם. אחרי זה נוצרה האופוזיציה השמאלית ולה היו אספירציות על הקיבוץ. זכורה סימפטיה מצד הרבה אנשים לאנשי הגדוד ולרעיונה בזמן שהגדוד ראה את עצמו כבר כעובד ההסתדרות הכללית. והכריזו כבר על זה בולק בפגישת חבר הקבוצות.
ואתם החברים שמהתחלה היו להם כאלו קשרים פרטיים הם שהתארגנו גם בתור אופוזיציה השמאלית.
הופעה משותפת עם של חברים עם חברי הגדוד.

לפני נסיעתו של דרור לקונגרס שמעתי אותו בווינה אומר, שרואה את הקונגרס כמוסד חפשי, ולנו לפועלים יש רק עניין אחד, להגן על עניינים שנוגעים בנו. זו הייתה דעתו אז. ובזה כבר אפשר לראות את הניצנים לפרוגרמה של אזרחות ארצישראלית שהובלטה במצע של האופוזיציה השמאלית. דרור קובל שנשמע לגלוג לאופוזיציה שמאלית, לא לגלוגים אלו אבל חסר לי רחש כבוד. אני מאשר את דבריו של דרור שהחברים היו מרומים שם.
אחרי ששקע הארגון הזה לא מצאו להם החברים האלה אכסניה פוליטית עד אשר היה כאן סניף של פ”צ שמאל, ודרור בגילויו קושר את הזמן של הקמת סניף אחדות העבודה עם קשרם עם מפלגת פועלי ציון. מתוך קנאה מפלגתית ומתוך ראית סכנות מדומות. ומאז מסרו את כוון הדברים האלה לבולק. דרור מאשים את בולק בדברים שאינו אשם בהן.
חברים יוצאי דפן תמיד היו והקיבוץ היה לו תמיד אפשרות להחליק דפני איש וגם את דפני לטשו.
ובחסר לטוש דפני בולק אני מאשים לא אותו כי אם כל חברי בשמאל, למרות שדרור אומר שבעד זה אחראי רק בולק בתור חבר המפלגה. ואני אומר כי נתן לו השם* מצד חברי השמאל.

אתעכב רק קצת על דרכי קרוב חברים, וההשתוללות הבלתי מרוסנת לפרופגנדה. והמלחמה בעד אידיש בצורת כרוזים בשפה זו. העמדת האוטוריטט המפלגתי במקום האוטוריטט של הקיבוץ. כך כשהייתה גזרת העלייה מיד קראה בולק בשם המפלגה לאספה וצריך הייתי הרבה להסביר לבולק שיש מקום כאן להודיע לקיבוץ בתור תובע ולא למפלגה.
חריצות להביא תמיד לחברים את הביקורת על ההסתדרות כאלו מי שהוא על גבו עושה
את הדברים. זה המקור להרגשת המרירות ואובדן המולדת אצלנו. הייתה שביתת פועלים ערבים בחיפה. והצעו לנו כאן שהקיבוץ יימסר מחאה להסתדרות יחד עם פועלי ציון. כמובן שלא הצביעו.

כשאין מרגישים היום רוב מאחורי דעה אין נותנים להצביע ולא נותנים יחד עם זה לרב הקיבוץ להגדיר את עצמו היום.
דרור השתמט מהוויכוח האידיאולוגי. הצהיר שביסודות אנו מאוחדים, נפרדים רק בדרכי ההגשמה.
ודברים קצרים אמר דרור שיסוד הקשר שלהם אתנו היא עלייה והתיישבות.
בתנועה מגשימה דרכי ההגשמה הם העיקר. איננו קשוב פוליטי. הנחות שונות לפעולה היות מפרידות. בתקופה כזו יש צרך להרגיש את עצמו במפעל, אחרת אין למצא את הביטוי* הדרוש להגשמתו.
שמענו כאן שלקיבוץ יש אפשרות להתקיים עד זמן הבריקדה ואז הקיבוץ איננו חשוב, אני מתודה שאני מרגיש את עצמי היום על בריקדה וכאן יש רבים בתוכנו שמחכים לבריקדה אחרת. ומה הערובה שהחברים האלה ביום מן הימים יראו את הבריקדה. האם במאורעות אב, הפקפ. לא הכריזה כי היגעה שעת הבריקדה. חברינו אינם משתכים למפלגה זו. אמנם כעת דבר טפל בתקופה הסיוע, הוציא גורם קריאה, לסגר את כל האזרחים בתל אביב בבתיהם – גם כן בריקדה.

הנה האחד במאי, פועלי ציון חושבים שצריך לצאת לרוחב לבריקדה למרות כל הסכנה וזה בעיר בא”י. יש צפיה לבריקדה אחרת מזו שאנו עומדים עליה, הבריקדה הציונית. גם הפרוגנזה רוצים להעמיד כמדעית. יש פרוגנוזה מדעית שמבשרת לפועל שנוי משטר. ההתגשמות של חוקיות זו נעשית בתוך גושי זמן ארוכים. ובתוך הסלקציה של הזמנים האלה ישנו הכר הגדול להקרבה ולותר*, להגברת כלים וארגונם. וכאן הרצפטות המדעיות אינן קימות כי כאן נחוצה תבונה רבה, ואינסטינקט עכל שנתן רק לאדם המעורה בצבור.

כאן מכריע מלבד התבונה גם יכולת הסינטטית לפעל. יש הצטרפות של הקדמת המחשבה למפעלים. יש שהאמונה בהמונים היא קטנה ורואים את עצמם אנשים כשומרים על טהרת הרעיון.
דבר הזה חשוב אולם מלא סכנות.
מתוך הדברים של דרור אין למצא את הפרוגרמה לשאלות הסוציאליזם והציונות. לא אשאל כשעונים בצורה כזו לשאלות כשהוחוו. על כן אגיד מה שאני רואה.
במניפסטיציות בתוך הקיבוץ אני רואה את החברים מאוחדים על המצע מאז.
האנליזה הכלכלית שלהם אמרה שנגמר הפרטקציונזם וצפויה לנו סכנה של התחדדות יחסי המעמדות וצריך לשים קץ לכל הלכל האידאות הקונסטרוקטיבסטיות, וצריך להדמות לכל ארגון מקצועי בעולם. אנו זוכרים את המצע הזה מאד ושגם פ”צ נשארו מחוצה לו.

אני מניח שהתאוריה הותאמה למסקנות, זאת היה הדרך לרוב תנועות פוליטיות. אינסטרומנט כזה הוא חזק מאד בשביל לפרט על נימי ההמונים כי מביא להם את הבשורה, לכן איני רואה בזה כל פגם.
לנו כאן הצורה הלאומית שלנו מול המעמד היא כנושא את הגאולה, ומותווה ע”י חזון  הסוציאליזם. אני מוכרח להניח הנחה אחת, והיא פתרון שאלת היהודים בא”י ותפקיד הפועלים שרשאים לזהות את האינטרסים שלו עם אינטרסיהם. ביסוד בדרך של תנועת הפועלים בארץ מונח ההתב הסוציאלי שלו וכל מה שעובר על המונים יהודים בעולם. וכל זה הוא לנו יהיה נושא התחיה, רק יביא סכנות לדיפרוליטריזציה שמופיע גם אצלנו עם כל פסקת עלייה והתיישבות.
כמובן שאת הדמות של מעמד הפועלים קובעים גם התפקיד הקוליניזטרי. יחד עם זה אפשרי השקעת הקפיטליזם בארץ. אם תנועה כאן לא תגשים את השקעת ההון הלאומי ופרטי בארץ
היא מות תהיה התנועה האיית. כל הדברים האלה לא היו כלולים בתוך הפרוגרמה.
מי זה לא ידע שהאיכר פניו לבצע.
כארגון יכול להיות ע”י רביו הסקטור והניבלציה תבוא לא ע”י הרמה אלא ע”י ירידה. האוטונומיה של תנועת הפועלים בארץ, כל העובדים של קיימת רמת החיים ע”י רבו הצבור העברי. כל המלחמה בעד העבודה של הפועל העברי בתוך המשק העברי. ההתאמות מכל זה ניתנת אפשרות להתריע כאן ש…   וזאת היא האופנזיבה שלנו. על העבודה העברית ועל התנועה
בחוץ ובפנים יש לנו דיפנזיבה.

אי אפשר להגיע להבנה אחרי שמגלים טפח ומכסים טפחים כשעשה דרור – הענשת חברים בלתי משכנעת.   לארגון השמאלי לפי דבריו של דרור אין זיקה לשום ארגון ארצי – לא ידוע מה שחושבים על הזמן הקרוב. זה לא מנחם – מענין לפסיכולוג איכה אפשרי לאנשים מבוגרים שיש להם תשובה על כל שאלות הפוליטיות ואין להם פוביה בפני ארגון מפלגתי אינם משיגים בכ”ז את הזיקה. אין לי רשות לתבוע את סגירת הפחת ע”כ ברור הוא שהוא אינו פתוח לצד הצ. הסוצ. אלא לצד אחר. קים עודף נעלם והוא מעורר חששות, יש עוד נעלם המטיל את צילו וזהו הקומוניזם. אנחנו לא זכינו להכרה בעיני הקומינטרן ולא נכנסנו לנפת הסטרטגיקה – עלינו הכריזו מלחמה.

מאידך יש נוער משלנו שלוקח בכ”ז שבי אחרי הזוהר השפוך על המפעל הקים ויש סכנה של התחלקות אחרי המנברים של הקומינטרן בארץ והעמדת אותנו כואבים.
איני רואה אמיתיות בתשובת של דרור על שאלת דרכי המחשבה הקונפסיה אימת ההתכחשות והכפירה שישנה בעודף הנעלם הזה הוא עוד גדלה.
כיום קונפסיה סוצ. לא מספיקה – יש הבדל בין הקונפסיה והשרות לסוצ. לתנ. הפ. יש כיום מה לאבד – כבושים כעת* בתוך ההתמוטטות והמשבר ומה עוד לתנועתנו.
תפקידים קולוניזטורים – לאומיים. כבושים התאחדות ויש הקונפסיה הסוצ. והרצון להופיע עד כמה שאפשר יותר רדיקאלי אינו מספיק להוכיח הכשרות הסוצ.
יש הפילוג בדברים אמונוצליים – דר. ההסתדר. עתיד הקיבוץ, קיימים קשרי חברים – התבצרות במשק. אולי ישנם ערכים מזויפים הרגשת חסר מולדת – מוכרחה לבוא התנוונות – שנוי בקשר לרכוש – עם פסילת הערכת הגוף הסוברני על המשק נשמט היסוד להערכת הסוברניות שלו על הרכוש.

הקיבוץ בבדידות מתוך התנועה הקב. ולא סובלים מהבדידות הזאת. בהערכת הקומונה מבפנים יכול לרב לאשר את דבריו של אליעזר. מתגבר פרוצס מכניזציה ביחסי הקומונה מורדתיות. העדר היחס של עזרה הדדית במקום הזה הלוח של יחסים מכניים. הגזמה והפרזה בדרישה בכדי להשיג את המועט ואין כל כוננות להבנה אובייקט. של צרכי הכלל.
הקולקטיביות הרעיונית מורגשת בתור נזק בהעדרם – לא מציע ליצר לעצמנו מסגרת קולקט.
יתכן שאחרי שקים הפילוג כיום אין אפשרות לבטל את מציאות חברים שונים בתוך נפלג בכדי לאחד קצוות. אולם החברים שאומרים שאיננו נפלגים ביסודות נתבעים לשנות בדבר אחד מקובל

א) יורשה מעתה לקיבוץ להגדיר את עצמו בשאלות הציבוריות שהוא נתבע להן כדרך שהוא מכריע בשאלות פנימיות.
ב) להסיר את הוטו מהצעה בשאלות שנדמה שנטפל בהן שמץ מה פוליטי. זה כולל הופעות מניפסטציוניות, יחס לקרונות למאורעות בישוב, בציונות, לתנועה הקיבוצית וכד.
קודמי נגעו בשאלות החינוך, רק מצין שיש הכרח לקיבוץ לשמר על הסוברניות שלו בשאלה זו. ברור שאפשרות להגיע להגדרה עצמית תובעת דרך של בירור ממושך, מחשבה מאומצת בדברים שהשתמטנו מהם.
אחרי כל ההשליה שדרור רצה לנסך עלינו אפשר להשיג עם נפח האחדות הקיימת – ויש אפשרות להגיע לאימת פילוג הרבה יותר גדולה מאשר עתה – וישנה דרך שנשליך את עצמנו למירור המלשנות*.
שיחה כללית

31.3.1932

(ספר 7 עמודים 311-318)

ס”ה   המשך הבירורים.

קובה:  בשם הוועדה.   לוועדה לא ברור מה מגמת השיחות ואיך להתכוון בקריאה ובהודעה ע”ד המשכן. דרוש שהחברים יתבטאו.

וובציו:  דרישה התגברות בכדי להמשיך בשיחות מעצורים סובייקטיביים – מה בצע.
אובייקטיביים, הלך רוח בקיבוץ הנמשך זה כבר.
יש הרוצים לנסך עלינו מאין אמירה “נצח בית אלפא לא יכזב”. הוא אינו מאמין בדבר זה מחוסר הגיון אשר צמח על רקע הפסיביות של הקיבוץ. הרקמה בה ניסינו להתעטף נקרעת באפן אכזרי ונעמדים לפני תהום פעורה. נחוץ להגיע לאפשרות לדעת על איזו יסודות אנו מתקיימים, הכונה לא למטפיזיקה אלא לדבר מדאיג יותר ליסודות אתיים – בשיחות נתבלטה דאגה בצד צבי נ. ודרור. בשעת השערורייה איך נמשיך את דרכנו ואח”כ תיכף נשתתק הדבר כשזה כבר לא נגע בבשרם. דרור צין שהמבנה הקיבוצי הוא נורמלי אלא שחלק האנשים לא השלימו עם המציאות ודווקא הפסימיסטים היו צבי ודרור, שלא יכלו להשלים אף כי לא קולע למטרה לחלק לאופטימיסטים ולפסימיסטים.

והשאלה טעונה בירור – יען כי היסודות אינם ברורים די צרכם. ההיסטוריה רבים לא מעניינת. האנשים שותפים ולפי יכולתם מכוונים את ההיסטוריה ואפן שני רפרודוקציה ע”פ זיכרון שהוא עבד להכרה. נבדלים בהערכת ובביקורת העבר – בהגדרת היסודות ובנין הקיבוץ – בתפיסת בנין המשק והשתתפות החברים. בתפיסת בנין קומונה.
המשותף לכולנו הרצון לקיים את הקיבוץ ע”י אותם החברים הנמצאים כיום, מהן האפשרויות כיום ומה הן לעתיד?
דרור צין שהפוליטיזציה והדיפרנצציה הביאו ברכה לקיבוץ, חסר עוד להגיד שקיבוצנו צריך לשמש דוגמא לבניין קיבוץ בארץ. כנראה שהתנועה הגב טועה ואנחנו בדרך הנכונה.
יש לו הרשם שחסר הרגשת בית, בדידות וחיות.

כל האי סיפוק וההתמרמרות וכבילת ידים, אבדן מרץ ועוז לשנות את פני הדברים הם הרגשה הכללית ולא לפי זרמים.
ביתר הקבוצות קיים מנוף אשר מונע את הפיכת ייאוש הפרט לנחלת הכלל – השיתוף הרעיוני. אצלנו אין כוח להתגבר על רפיון הפרט והקיבוץ ע”כ מצבי נפש אלה נדחף למדרון. העדר שיתוף רעיוני נוטל מהקיבוץ את הכוח לא להיות מותנה בשפל וגאות סיטואציות וקוניונקטורות.
עם בקיבוציה אחרים כשמים יחסים אנושיים בעלי אופי שונה – אולם הפתרון אשר ומשעבד את האנשים למגמה. ואצלנו כל אפשרות של קיום מסתכמת מתוך יחסים כאלה. יש אומרים שהקיבוץ מושתת על יסודות של אינטרסים. הוא חושב שזה מותנה  א) שהקיבוץ לא יהיה נבדל מהסביבה הכללית (רכושנות).  ב) שהאינטרסים יהיו מוגדרים ומשועבדים לעניין המשותף – אחרת מלחמת קיום ברוטלית בכל העולם הרכושני.

אין שחר לחשב שאין מקום לבירורים וקורים רק אפיזודות וצריך להתגבר עליהם. בשעת היצר הזרמים טענו שהקיבוץ הוא מסגרת יותר מדי צרה נחוץ למצא קשר לעולם וכיום מצינים שאנו לא עוסקים בפוליטיקה יש רק ענין משירת הקולות לקלפי. ואם באמת קיימים יסודות אפוליטיים למה זה במקום שקושרים את כל החיים במלא היקפם לא נותר על הדבר התפל מסירת הקולות
ואם זה דבר חיוני הרי קים המשק לדבר –
התפשטות הזרמים והסתירות – בכל השאלות מחוץ למשק קים עקף פוליטי הדיפרנצציה הפוליטית, אשר לפרט ניתנה אפשרות לפרקים להצביע ואת הקיבוץ זה הוריק מתוכנו. בכדי ככה לקיים קיבוץ נחוצה זהירות מיוחדת ומודוס מסוים. הרצון לקבל הכול כדרך הטבע נובע התכחשות למטרה עליונה הציונות והסוציאליזם.
שעבוד לפרוצסים היסט. ולא הרצון ליצר את ההיסטוריה מתוך מרד בעצידים. פרוצס של ליקוידציה מתחיל מהציונות ועד לבריחה מהמעמד* לזרועות מעמד* זעיר בורגני.
לא יתכן ללכת בעניים עצומות לעתיד, נחוץ לסכם את הפרק של דיפרנצציה פוליטית אנרכית.
הקיבוץ צריך לקבע איך לזרמים להתנהג איך להמשיך את הקיום היקר לכולם. נחוץ ויתור של כל אחד שלא יחפוץ להתקיים ע”ח השני. במבחן ההדברות על שמירה על כבוד וקיום הקיבוץ.
למה מכוונת האזהרה של דרור ע”כ תגובה אם יבואו לצמצום.
צריך למנוע אפשרות שאחד יצא ממצב בלתי נוח יתפרץ להיות רב ולשנות את סדרי החיים. אם זה כאן לא יקבע זה יקרה מאחורי השיחה ונעמוד לפני הפתעות ומעשים קשים.

הצעותיי לבירור  א)  אף זרם אינו שואף להיות רב ולהשתלט.
ב)  להחזיר לקיבוץ את המרות והסוברניות על השאלות במערכת חיינו.
שאלות משק אינן שייכות לכאן אולם כדאי שדרור ימנה אם המשק הוא היסוד העיקרי של הקיבוץ. איכה זה תתכן שיהיה לפי דבריו התחרות מלחמה והעדר טולרנציה. גם כאן התרופפות כול היסודות. נעריך* היסודות לבירור משותף.

צבי נ.:  דעתי לא אחרת מאשר של וובציו, יתכן שהדברים במקצת מופרדים אולם לא כדאי להוכיח שאחרת. כולם סובלים במידה שווה, אולם מוטעה לראות את כל המגרעות בשטח זה שעליו הוויכוח. הצעותיו של וובציו נובעות דווקא מתוך שטחי הוויכוח ולא המציאות הקיבוצית.
רוצה לעמוד על דבריו של פשקו משיחה קודמת. נתקלנו בברורים בשאלה אחת ודרשנו מהקיבוץ תשובה ומעשים האקטואליים. אולם רב האנשים נסו לעורר ברור יותר יסודי. מאמין שהכוונה הייתה כנה: לסכם את המשיג הקיים. אולם אינו יכול להגיד שהוויכוח כוון רק לזה. למיותר היה להעמיד סקירות היסטוריות, למיותר להזכיר דברים של משהו בתור האחראי בעד מעשיו ולזהותו עם הזרם אשר הנידון משתייך אליו.

התבגרות והתרכזות השמאל בתור ראשון אינו יכול להיחשב לו לזכות או לחובו. היה אף הוא מעורה ושותף להתהוות של הפרוגרמה האופוזיציה. אינו רוצה להיגרר אחרי הטון של אפרים, יש כאן שנאה וקנאה, גם לו שנאה למפא”י. הדברים שנאמרו מגלים טפח ומכסים טפחים, הטענה הזו נזרקה כלפינו מאז. נכון היו הרבה שאלות האופוזיציה לא טפלה בהם וזה מתוך חלוקי דעות.
שאלקינד וחבריו נסיעתם לרוסיה לא נבעה מתוך קומוניזם, לא עברו מתוך אופוזיציה לקומוניזם יותר מאשר מקיבוץ הארצי. יש לפשקו תענה אם לא מפרשים יש טנצנציה להרחיק ולהושיבו באחד הימים בבריקדה מחול. רוצה שיהיה ברור לכולם, שהברור הזה בא לא מתוך זה שאין מכירים אותנו אלא בשביל מניפסטציה, ולא ברור לא עוד למה מתכוונים. טרם הגענו לברור אידיאולוגי כזה שכול זה שאני אגיד מחייב את כל חברי השמאל, אולם הם טיפוסיים. לפי ששמעתי לא ספקו דבריו של דרור באשר הם הראו על הדברים המאחדים ולא דווקא על המפרידים.

כל השאלות המעניינות אותנו הן שאלה הציונית והסוציאלית. ציונות זה ריכוז המוני יהודים בארץ. בשטח הציוני יכול אני להגיד בפה מלא שאני רוצה שיתרכזו כאן עד כמה שאפשר יותר יהודים בארץ. אינו מקווה לרב יהודי בארץ ולא למדינה יהודית, הריכוז בארץ יכול לפתור את השאלה היהודית שבגולה. אולם אומר, אני רוצה בעלייה יהודית, אינו מאמין ברב יהודי אחרי הצהרת בלפור, זה כבר 10 שנים כעת צריך כבר להוציא מסקנות. המצב של העם היהודי, כוננותו להביא קורבנות, שנית שכאן הכול שפיר.

הציונות מוכרחה להגשמתה להתחשב עם שני הגורמים, ברית עם אנגליה והתחשבות עם העם הערבי, השנים האחרונות הוכיחו עד איזה גבול אפשר להתחשב עם עזרתה של אנגליה. לאנגליה יש ציונות שלה. הפוליטיקה של אנגליה היא בכוון כזה שלא תאפשר התגשמות הציונות. כל האינטרסים האנגליים הם נגד הציונות. הם לא ירשו שתעבר את הגבולות שנתנו לה, כבר כעת זאת אומרת צעדים איטיים מאד. חיפוש אחרי בן ברית אחר לא יעזור לא ימצא אף אחד שיזיז את אנגליה מהפוליטיקה שלה. חשבנו פעם שהטמפו של התגשמות הציונות ילך בצעדים כאלה שהערבים יעמדו לפני כוח עצום שיכריחו להתחשב. הערבים הם כיום מרוכזים מאד ובלי הסכם עם הערבים לא נזוז הלאה. זאת היא בעצם עמדות ברית שלום, אולם איני מקבל את דרכם הבורגנית.

את הציונות בכול הדרכים לא נקבל אותה בלי העם הערבי לא נוכל ובלי הפועל הערבי. את הפועל היהודי מחייב ללכת יחד עם הפועל הערבי, למען שיח על (מילה לועזית) החיים.
הדברים כעת עוד יותר ממשיים מאשר בזמן קיום האופוזיציה. סוציאל דמוקרטיה נוהגת פרוגנוזה ליחוד ודרך הגשמה ליחוד.
אנחנו השמאל כאן ארגון לוקלי, אין אנו אמנם משתתפים בהיסטריה אולם אין אנו רוצים לחכות להתגשמות. אנחנו בעצם עושים אותו הדבר מה שאתם עושים. נכון אין אנו עושים הרבה בשביל להעביר את צבור הפועלים לדרכנו. אינכם צריכים לשאול אותנו שאלות כאלה: מה כוונתנו, אם עומדים אנו לייסד מפלגה חדשה וכו’. זה שואלים רק כשרוצים להרביץ.
נכון שחשבנו פעם שיחד עם גידול הקפיטליזם בארץ תתגבש מלחמתנו. השתוק שבא אחרי זה החזירו את ההיסטוריה לקדמה. הרבה בעצם לא התגשם ממה שחשבנו, אולם אין היום איש שיאמין שאפשר לבנות חברה סוציאליסטית בלי מלחמת מעמדות. הרבה התייאשו מהעבודה הקונסטרוקטיבית. בה במידה שיגדל הקפיטליזם יופחת ערכה של התיישבותנו. בתוך הכוון הנעשה כעת בתוך הסתדרות הציונית סביב סמילנסקי ואחרים אינו נותן אפשרות להאמין שיהיה כוח הכרעה והשפעה להסתדרות הפועלים בתוכה.

יש שחר לתנועה ציונית באותה המידה שהיא פותרת את שאלת ריכוז ההמונים היהודים בארץ. בתוך האנרכיה הקפיטליסטית האומרת הגבלה הצהרה על כבוש העבודה היא פוליטית. פעם זה יעבר בלי סכסוכים פעם לא; זה לא יכול להיות לאורך ימים. דרך היחידה היא רק עם הערבים.
יש אומרים שגם אחרים בעד ארגון המשותף, שמחתי מאד לראות בפרוגרמה של השומ”הצ הכרזה על ארגון משותף חלקי, שמחתי לזה, אם כי אני בעד ארגון משותף מלא. לו ראיתי התחלה איזו שהיא הייתי שמח, אולם למעשה מגשימים דווקא רבוי הסקטור היהודי.
תשובה על כל השאלות הקשורות עם השאלה* הערבית, לא קבלתי לא אני ולא הצבור מצד המפא”י – התשובה אשר נשמעה היא למשל “עבודה עברית” אשר הנני שואל איזה לא רק משום ההתנגדות מאייך המצפון הסוציאליסטי אלא בעיקר מבחינה מעשית ותכליתית.

אם מסקר את תולדות העבודה העברית במושבות, נראה מה היא הקדמה בהחדרת ההמונים העולים לשוק העבודה בכפר. אומנם נכון כי כל פועל ערבי תופס את מקום העולה הבא או היכול לבוא, אך הנני שולל את הדעה כי יש מקום בארץ לשוק עבודה נפרד עברי וערבי, אם כי איני שוכח גם כי קיימים מרכזים בתל-אביב וטול-כרם. – אך הננו חיים בתקופה קפיטליסטית וחוקי התפתחותה והדינמיקה – –
שאלת השוואת מחיר העבודה בין הפועל היהודי והערבי היה מבחינת הכרח. – במקום שהממשלה תדאג לרגולציה בשוק עבודה, נכון היה אם ההסתדרות תעשה זאת. אם אשאל אם זכות עבודה של הערבי יליד המקום קודמת לזו של העולה העברי, הנני עונה בחיוב. וזאת היא גם המציאות הנקבעת ע”י הממשלה. – –  אני שואל את הסד’ בתור דרך ההגשמה של הסוציאליזם

על המצב בקיבוץ איני רוצה להוסיף, אך רצוני להגיד כי אנחנו אנשי השמאל יצאנו בדרישת מתן סטיספקציה בעד מעשה ידוע – – התנגדנו לכך. היו אנשים אשר בשיחה ומחוצה לה התפלאו על אשר הננו והנני מביא לשיחה דבר אשר הוא בעצם פעוט ערך. אך עלי באופן פרטי להגיב כי הרגשתי היא כי קיימת מלחמה שיטתית ומכוונת אקראי מטרה ידועה – – איני נכנס לפרטים אשר אמנם מבטאים והנם סימפטומטיים.
ברור לי כי מלחמה נגדנו בתור ארגון קיימת. – ברור לי כי לא לנו ולא לחברי המפא”י היה רצון לאחוז בדרך מיוחדת לשם תפיסת עמדות. – לאחר שהתחילו לדבר על זכות הקיום התחלתי לחשד – – נודע לי כי מרכז המפא”י היצע לחבר הקבוצות לדון בשאלת סיפוח לקיבוץ המאוחד, כן גם לקבוע את המטרה הפרוגרמטית (ציונות – סוציאלית) – הנני רואה הקבלת מה בין הדרישות של אפרים (וווציו אם כי לא גבש אותן) הן אינן יכולות להתקבל על דעתי.
למעשה: לא אתובח אם קולקטיב רעיוני הוא טוב או רע ומה הוא מצב הקיבוצים

בקב”א – –  (ווציו: הראה איפה יש עוד קיבוץ כקיבוצנו ומתקיים) הדיפרנציאציה בתוך הקיבוצים של הקב”א קיימת בכל זאת. – המצב הוא עתה כי הננו נפרדים בדעותינו הפוליטיות; יש בכול זאת דברים אשר משתפים את כולנו, אף כי ווציו ואליעזר מדגישים היום את השלילה. פילוג קיים בכול העולם והנה הננו מגיעים לזה, כי יש להסירו.
היה מוזר בשבילי מאד לשמוע את אפרים כי הוא יגין על עצמו בפני התגברות השמאל –
אפרים דבר על זה כי הננו עושים בכל הזדמנות פרופוגנדה בשיחות, מולכים אלינו אנשים – זה מופרז בהחלט ולא ראיתי זריזות מיוחדת מצדנו – אשר לקבלת אנשים (פוליטיקה איכלוסית אין אנחנו הננו עתה אשר מנהלים אותה), צריך להביא הוכחות – לאומת זאת יש הוכחות כי כזאת נהגו חברי המפא”י – –

ואנו נגיב בכול תוקף נגד לגליזציה של מלחמה זאת אשר התנהלה עד עתה בסתר. אני חושב כי אנחנו נהיה ותרנים לא פחות אך גם לא יותר מאשר כל זרם אחר ולא נסכים להצרת גבולותינו אנו (עתה כל זמן שכוחות מבחוץ יכולים להשפיע) – – מה יהיה אחר זה לא אדע – ורצוני הוא כי נדע לסבול איש את רעהו עם הדעות הפוליטיות שלו יותר מאשר הננו עושים זאת עתה. – לי באופן פרטי ברור כי לא אחכה עד הגיע שעת ודרגת ההתגוששות כפי שראינוה בגדוד.
אני מוכן למלחמה כזאת, אך דרוש ערבון עצמי והדדי לקיום כלנו כאן כפי שהננו – טולרנציה הדדית דרושה – לוויתורים הננו מוכנים אך רק אם היא כפיה מהחוץ ולא כפיה מצד החברים מבפנים.

שיחה

12.4.1932

(ספר 7 עמודים 319-324)

שיחת חברים.
שאלות וועדת חברים.

משה ה.:  סבון חושב זה זמן לנסוע לחוץ, בין נימוקיו הנהו רוצה לבקר את הוריו שלא ראה אותם 12 שנה. בשאלה זו כרוכה השאלה של המצאת ההוצאות הדרך. מזדמנת לו כעת קבלת משרה של תשלום של 12 לא”י מזה יכולים להישאר 7 לא”י בחדשים, במשך השנה 70 לא”י.
הוועדה לא יכלה לבא לכלל דעה והנה מביאה את השאלה לפני השיחה.
סבון מסר גם שהדבר הוא תכוף כי הוא מוכרח לתת תשובה למנהל תחנת הניסיונות ברחובות מקום העבודה.

מנדל פ.:  מציע לקבל את הצעתו של סבון.

פשקו ר.:  שואל כמה זמן מתכון סבון לשהות בחוץ.

משה ה.:  על המועד ישוב סבון עוד לדון אחרי שובו מעבודה בעוד שנה.

קיימת החלטה בקיבוץ שהוועדה קובעת סכום הנחוץ לנסיעה. בתוך הסכום שדורש סבון כלולה גם עזרת קרובים.

בולק:  מתנגד להעמדת השאלה בצורה כזו. אנשים שיכולים להסתדר מסתדרים בכסף בסכום שהם רוצים, ואחרים אשר אין ביכולתם להרוויח זכותם קופחה. אם נחליט על נסיעתו של סבון נקבע סכום מחיתו והוא 3 לא”י בחודש, יתר הסכום צריך להיכנס לקופת הקיבוץ.

קובה:  הייתי בדעה בתוך הוועדה שיש ביכולתה לחוות דעה. ישנה החלטה שהקיבוץ שולח אנשים להרוויח והוא מפקח על ההכנסה. ככה גם החלטנו בקשר עם עבודתה של ממינה. אם נמצא שסבון יכול להתפנות מעבודה, חושב שהוא צודק בקשר עם תור נסיעתו אולם עליו חלה ההחלטה הנדונה.

ברל:  האם שמה הוועדה לב על תור הנסיעות.

קובה:  כולם שווים בתור לא חשוב מי נרשם קודם.

מנדל פ.:  זה יותר משנה שההחלטה קיימת ואין ביקרת על ההוצאות של האנשים. כדאי אם בכר איש נוסע שיסע כבר בתנאים נוחים. קמה תמיד השאלה רק בקשר עם איש שעליו בעצמו להרוויח את הכסף.

אפרים ר.:  שואל את שאלתו היות שהוא רואה שהדבר הזה גורר אחריו זמן של שנתיים. אנחנו לא נוכל להסכים להעדרו של סבון בקיבוץ לזמן כה ארוך. נחוץ לקבוע את הסכום הנחוץ לסבון וצריך גם לקבוע שזה לא יעבר גבול של 8 חודשים.

סבון:  אינו מאמין באפשרות שבמשך 8 חודשים אפשר להספיק גם להרוויח וגם להיות בחו”ל. אינו מדבר על עצם צרך הנסיעה, יש זכות לכל חבר לנסוע פעם לחו”ל. על דבריו של בולק לא יעמוד. אי אפשר לחיות לפי רצפתה של 3 לא”י בחודש. בבית מצב רע מאד, גם בסכום קטן
של 30-20 לא”י לא כדאי לו לנסוע.

בולק:  בשיחות שלנו מתבלט כוון אחד, בשעה שבדברים על קומונה הכול שפיר, לגמרי אחרת כשהחבר נגוע. הקיבוץ לא יכול להרשות לצורה זאת של הצעתו של סבון. ישנם רבים הרוצים לנסוע לכולם צריך להיות אותו הדין. עומד על זה שצריך לקבוע את דרגת חיים. דווקא חשוב לא שיישאר עודף בשביל אנשים אחרים שבדיוק כמו סבון צריכים לנסוע לחו”ל.

אידה:  גם אני הייתי בחו”ל, הוצאתי 40 לא”י, לא בזבזתי ובכל זאת הכסף הלך. עזרת קרובים היא חשובה מאד בשביל ההורים, זה התנאי העקרי לנסיעתו. אם נזדמנה הזדמנות לעזר להורים צריך לאשר את נסיעתו.

סבון:  לדבריו של אפרים ר., לא הייתי רוצה דווקא ללכת לשנה אולם אי אפשר אחרת להשיג את העבודה.

קובה:  יתכן אם נעשה חשבון נקבל את הסכום שהוא מציעה. לו חשובה העמדת השאלה. שואל אם סבון מעמיד את נסיעתו בסוג נסיעות שהוועדה מסדרת אותם. או שסבון חושב שעניינו הפרטי. חשוב שסבון יענה על השאלה זאת. מציע: הקיבוץ מאשר את נסיעתו של סבון אם מטעמים העבודה הדבר אפשרי, הוועדה תפקח על ההוצאות.

סבון:  אם רוצים לסדר סדורים לא צריך לסדר אותם דווקא לאור מקרה קונקרטי.

משה ה.:  יש לנו הבנה לדבריו של סבון הם אינם מיוחדים. אולם אנחנו רוצים לשלוט על העניינים. אנחנו רוצים בכל זאת לסדר את ענייני הכספים הפרטיים. אנו מוכנים לעמד על כל הפרטים בדרישתו של סבון אולם מתוך הנחה שהוועדה מטפלת בדבר.

אידה:  דבריו של קובה הם לא מתאימים לחבר הוועדה. פה שאלת כסף העיקר.

תדזיו:  יתכן שסבון יוכל להסתפק בסכום פחות קטן, הרי בעצמו אמר שמקבל את העבודה לשנה היות שהכרחי לקבל אותה זן זה.

שרה:  צריך לקשור את נסיעתו של סבון עם עוד איש אחר.

צבי נ.:  לא מסכים עם הדעה שלא צריך להתחשב עם התור. אני בעד רגולציה של הנסיעות.
אם אין לנו שליטה על כספים שבאים מההורים וקרובים לפחות נשלוט על הכספים שאנו נותנים.

משה ה.:  מסיים. הקיבוץ שולט על האמצעים והזמן.

מנדל פ.:  מציע שהקיבוץ אינו קובע את סכום הכסף.

מצביעים.   נתקבלה הצעתה של הוועדה.

מנדל פ.:  מי ישמור שההצעה תצא לפועל.

ברל:  אנו נשתדל שההחלטות תקוימנה.

צבי נ.:  אנחנו לא מוכרחים לתת יד חופשית לכל אחד, אם היו כמה מקרים של פריצת גדר אין זה כלל ואין מזה להסיק מסקנות.
סבון אמר בעצמו שכול הכסף לא נחוץ אלא ישנה כאן שאלת עזרת קרובים. שאלה זו נכנסת לסוג עזרת קרובים והיא צריכה לפול על דאגתה. היות שהקוניוקטורה בארץ מאפשרת השגת עבודה ימצאו הרבה אנשים שירצו לחפש עבודה מתוך זה עומד על שאלתו של תור…

תדזיו:  בנימין העמיד לפני שנתיים שאלה של העברת בן אחותו ארצה, ישנה הבטחה של 2 לא”י למשך של שנתיים. בעבר הזמן הזה יובטח בכל אופן ½1 לא”י. אפשרי להביא את הילד
על ידי בן-שמן.

בנימין:  מוסר את הפרטים של הבטחה הכלכלית כספית.
יובטח סכום של 2 לא”י עד שנת 1934. במקרה שיקרה איזה אסון בכל אופן יובטח ½1 עד שנת עבודה של ילד שנת 18-17.

משה ה.:  שואל אם יש מי שמתנגד להבאת הילד.

החלטה בחיוב.

שמואל ק.:  במשך החורף נתקבלו הצעות לקבלת אנשים זמנים אבל ההצעות נדחו לעונת האביב. ההצעות נתחדשו כעת נוסף על מספר בחורות שעלו כעת ארצה וברצונן להישאר כאן זמן רב. יש על כן הארת סוגרים: א) אלה שפנו פעם, ב) עולים חדשים, ג) קרובים של חברים מחוץ לאלה האנשים הנמצאים במקום ומחכים לתשובה.
בס”ה נמצאים במקום 100 חברים, 53 בחורים, 47 בחורות.
נוסף לזה 20 איש הנשארים עד סוף השנה ו 7 זמניים = 127. בין ה 20  11 בחורים ו 9 בחורות.
מתוך המצב הזה היה קשה להחליט בחיוב על קבלת אנשים נוספים. אנשים לעבודה יש 13.
הוועדה פנתה על כן לקיבוץ לקבל הוראות.

קובה:  בשובנו* לדון בעניין קבלת אנשים נוספים יש להתחשב עם מצב הדירות הקשה.
יש כיום 7-6 אנשים מחוסרי דירה לגמרי, וכל ניסיון לסדר אותם אינו מצליח. אין כול תקווה שבעתיד הקרוב יבנו בתים, ואם אני גם מעוניין בקבלת אנשים אין לחשוב על זה כל עוד לא הובטחה לו דירה.

יצחק נ.:  120 איש הנמצאים במקום הם עולים כבר על המספר שקבענו (115). במצבנו המשקי הנוכחי ובשנת בצורת אין לנו אפשרות לקבל אנשים נוספים.

אפרים ר.:  יש לחזור ולהדגיש שאין אנו יכולים לקלוט יותר אנשים. על אף כל ההתלבטויות בסידורי העבודה, העבודה עצמה מסתדרת יותר טוב מאשר בשנים הקודמות. יש אולי לנהוג יוצא מן הכלל ביחס לקרובים של חברים כפי שהיה נהוג עד כה.

אשר:  אם כי דברי אפרים נכונים יש להתחשב עם העולים הרוצים לשהות כאן זמן מה על מנת שיוכלו אח”כ להסתדר בארץ.

שוימר:  סכים לדעתו של אשר.

הודיה:  גם בוועדה הייתה הסכמה לדעות שהובעו כאן.

אפרים ר.:  אם נצטרך לקבל יוצאים מן הכלל על הוועדה לבחון אם אין לאנשים אלה אפשרויות במקומות אחרים.

דוד כ.:  שמענו שיש במקום 130 איש בקרוב, מהם 100 חברים. חלו תמורות במשק. החצרנות בעבודה הוקטנה. הדיון בדברים האלה צריך להיות על כן יותר מקיף. אם קובה אומר שרק מחוסר דירות אין לקבל אנשים יש גם טעמים משקיים. אין לנו להשנה תוכנית עבודה. מציע לפי שעה לא להחליט שום דבר מחוץ לאשור של ההחלטה על אין קבלת אנשים נוספים. צריכה להיות דרך לדיון מעמיק במספר אנשים הנחוץ לנו להשנה ובכלל.

שמואל ק.:  האנשים הרוצים להישאר כאן זמן מה יצטרכו בוודאי להישאר למשך חודשים מספר.

קובה:  ההחלטות צריכות להיות ברורות, ביחוד בקשר עם היוצאים מן הכלל.

דוד כ.:  אין לנו כל אפשרות להחליט כל עוד הוועד הפועל לא יכין מצע לדיון יסודי בעניינם אלה.

שמואל ק.:  מסכם: אנשים חדשים לא מקבלים, מאפשרים רק ליוצאים מן הכלל בגבול של שלשה אנשים להישאר כאן חודשיים, ואם יידרש זמן נוסף ישובו לדון על זה.

צבי נ.:  שלשת האנשים האלה צריכים לכלול את כל הסוגים.

אפרים ר.:  אין מקום לקבוע מספר, הוועדה תקבע את זה בהתחשב עם חוסר כל אפשרות אחרת.

שיחת חברים

14.4.1932

(ספר 7 עמודים 325-327)

ענייני וועדת חברים.

תדזיו.:  לרגל קמוצים של קו”ח נעשים על בשרינו קמוצים נכרים מאד. מקרים שונים קרו בזמן האחרון, כגון מקרה של שודרון, שהנה למרות שאושר שהנהו צריך להישאר תחת פקוח קופ”ח וכעת קבלנו תשובה שלילית והכרחנו להוציא את הבראתו על חשבוננו.
בזמן האחרון מקרה בולט מאד, מקרה של דינה. התנהגותו של ד”ר הרשוביץ היא בלתי אפשרית.
דינה נמצאה בסכנת חיים והנה הרשוביץ לא התחשב במצבה האנוש ולא עמד לשלחה הביתה. הוכרחנו לשלחה לתל-אביב על חשבוננו. עלינו לעמד על מקרים האלה ואנחנו צריכים לכתב כרוזים לקופ”ח.

קובה:  מקרים שונים כאלה כבר קרו, לפני שנה קרה מקרה אותו. הובאה התמרמרות מצד
וועד הפועל שוועדת חברים אינה מטפלת די בעניינים אלה. מציע לבחור במושקו ונונק שיטפלו באופן יסודי ביחסים בינינו ומנהל ביה”ח.

החלטה ההצעה.

תדזיו:  באחד מסידורי העבודה בא ערעור על החלטתינו שמש ר. צריך לעזוב. בזמן שטפלנו באורחים פנינו למשה ר. והוא הודיעה שברצונו להישאר על מנת להתקבל. בתוך המציאות בעבודה ראינו שאין סיכויים שמשה ר. יתקבל. ישנם כעת 100 חבר במקום, 5 חברים בחו”ל, 20 איש נתקבלו לשנה, בתוכם כמעט 70% בטוחים בתור חברים. יש לחשוב שבמשך הזמן יכרחו בין כה עוד להתקבל ונעמוד לפני מספר גדול של חברים גדול מאשר נוכל להכיל.

קובה:  היות שהננו עומדים לפני העמדה כללית של קבלת חברים, והננו מציעים את זאת לקיבוץ.

תדזיו:  רצוי דווקא לברר הערב היות שברור הכלל, מוכרח להדחיק.

דוד כ.:  הצעתו של קובה נכונה, ברגע שמשה ר. מציע את עצמו לקיבוץ ועלינו לדון יחד עם ברור השאלה הכללית. מציע שלא יאוחר ממאי יובאו הדברים לדיון מפני שמצב בארץ הוא כזה שמאפשר לקבל עבודה. על הוועדה להביא סקירה על מספר החברים בקשר עם תוכנית עבודה.

צבי נ.:  הדבר בכל זאת לא ברור לו, כל התפתחות הדברים הייתה קצת אחרת. מקרה של
משה ר. צריך להיות בין האנשים שעומדים להתקבל. צריך להגיד לו כבר את החלטתינו.

הודיה:  חשבנו שהיום צריכים להתקבל לקיבוץ חברים שיש ביכולתם להוסיף במובן אישי, חברותי, משקי.

פנינה:  צבי נ. מה הוא קנה מידה לקבלה.

קובה:  כעת צריך להיות קנה מידה אחר, כל איש שמעמיד את עצמו לקיבוץ הוא בבחינת יוצא מהכלל. יש אנשים שמוכרחים להתקבל ויתקבלו גם אם אין לנו עבודה בשבילו. כל חברים שהיו פעם בקיבוץ עליהם להעמיד מחדש את הקנדידטורה.

וובציו:  מערער על החלטה זו אם בכלל קיימת.

קובה:  ישנה הצעה לדון כבר כעת על שאלתו של משה ר.,
שניה לדחות לדיון כללי.

נתקבלה הצעה לדחות לדיון כללי.

מנדל ר.:  מקריא מכתב שנתקבל ממרכז

קובה:  שאלת דירות.

נבחרה וועדה שתעבד הצעות לסדור דירות. דרור. ארטק, תדזיו.

ישעיהו הודיעה שרוצה לבא לקיבוץ.

קובה:  הקיבוץ התחייב להמציא עבודה בשביל אריה. עדין לא נעשה כלום.

נונק:  נכתב מכתב למרכז עבודה בעניין זה.

דוד כ.:  חושב שנחוץ סדור אישי. לא מספיקה פניה למרכז צריך להטיל על הוועדה ויהושע כ. לחפש מקום עבודה בשביל אריה.

משה ר.:  טפלנו בשאלה זו, נפגש עם הרבה אנשים והתעניינתי בהשגת העבודה. דבר עם ויסטנר ואחרים, הייתה שאלת משכרת, המשכרת היא זעומה מאד.

קובה:  נודיע לאריה שהקיבוץ יטפל הלאה בהשגת עבודה בשבילו.

תדזיו:  מהאנשים שהחלטנו שעליהם ללכת ילכו בזמן הקרוב ילכו שושנה, אלי, יואל.