שיחה מטעם וועדת התרבות.

12.1.1933   

(ספר 8 עמודים 128-130)

סמט:  השיחה צריכה להיות מוקדשת לתקציב הוועדה. חדר הקריאה הולך ונגמר. לשם הפתיחה נחוץ התקציב. בפרט בשביל העיתונות. יש ערעורים על הצעת הוועדה ביחס לעיתונים.

העיתונים המפלגתיים יקבעו את כמות יתר העיתונים. 
מקריא את רשימת העיתונים. יש ערעור יסודי ביחוד ל”דבר”. יש חושבים שאת ה”דבר” צריך לחתום 10 אקס. הערב צריך להחליט. צרפנו את יצחק ניגר לוועדה. יש מקום להצעות של המפלגות ושל פרטים בנוגע לעיתונות. 

אשר:  מתנגד להפחתת כמות הגיליונות של ה”דבר”, מסבת אי נוחות של קריאה.

נונק:  מתנגד גם הוא מסבה זאת, שאי אפשר  לחתום על עיתון של ההסתדרות פחות מגיליון אחד על 12 אנשים. 

לונק:  תומך בהצעתה של הוועדה. חושב שעל ידי ההפחתה נוכל לחתום על עיתונים אחרים. מציע את “הפועל הצעיר” להפחית מ 4 (על פי הצעת הוועדה) ל 3, ולהוציא לגמרי את “העולם”.  

קובה:  חושב שלא יהיה הבדל בחלוקה בין הכמות עד עכשיו והכמות המוצעת. מצטרף לדעתו של נונק ומציע פשרה, להפחית פחות מאשר חצי. מציע להפחית בשני האקס.

אפרים ר.:  אי אפשר לדבר רק על ה”דבר”, צריך לדבר על כל הצעה. חדר קריאה צריך להיות בו באופן מיוחד כתבי-עת. את ה”דבר” צריך לחלק כמו עד עכשיו, ולהשאיר גיליון אחד בחר האוכל ואחד בחדר הקריאה. אי אפשר להכניס את כל הגיליונות לחדר הקריאה. את כמות הגיליונות לא צריך להפחית, אי אפשר להטיל על תקציב הוועד הפועל חובה לחתום על יתר גיליונות ה”דבר”, למען תמיכה בעתון.

צבי נ.:  בנוגע ל”דבר”, ביחס לחלוקה מצטרף לדעתו של קובה. ע”י השארת כמות הגיליונות לא תתבטא (עוד) התמיכה בעיתון. ביחס ליתר העיתונים יש הרבה כתבי-עת שהם דרושים מאד לכל חברי הקיבוץ. אבל לא יכול להציע על יותר עיתונים מסבת התקציב המצומצמת: מציע לאשר את הצעת הוועדה בשלמותה.

דרור:  צריך להשאיר את כמות הגיליונות של ה”דבר” מכל הנימוקים. הצעת הוועדה בנוגע ליתר העיתונים ערוכה באופן חד-צדדי. יש ביניהם עיתונים שלא עומדים בכלל על הגובה. יש להתקשר עם איזו סוכנות שתמציא לנו עיתונים אפילו באיחור זמן, על מנת להשיבם.

יצחק נ.:  (כל התקציב) אם נשאיר את כמות הגיליונות עד עכשיו, יצומצם התקציב לעיתונים אחרים.

מצביעים אם להקטין את מספר הגיליונות או לא להקטין.
15 בעד הקטנה.
20 נגד     ” 
הוחלט לא להקטין מספר הגיליונות של ה”דבר”.

סמט:  הוועדה מציעה להקטין את מספר “הפועל הצעיר” מ8 עד 4 מסבה זאת שגם עד עכשיו לא קראו יותר מ 15 אנשים, ובמשך שבוע יספיקו כולם לקרוא, אם הוא יהיה בחדר הקריאה.

אפרים ר.:  להשאיר מספר של 6 גיליונות “הפ. הצ.” ו”אחד. עב.” המערכת חייבת לנו 4 לירות.
מציע למחוק את “העולם” את “לשוננו”. “Der Kampf” מתקבל באופן פרטי.

יצחק נ.:  מציע: 2 הפ.הצ.,  1 אח.עב.,  2 השוה”צ,  2 פועלי ציון. 

לונק:  תמיכה בעיתונים לא צריכה לעניין את הוועדה.

שוימר:  יש חובה להתחשב עם מספר הקוראים, ולא עם המפלגות.
מתנגד להצעת יצחק נ. (2-2-2), כי יש עיתונים שיש להם יותר קוראים.

צבי נ.:  מציע את ה Jnserna Lonal.

פילק:  תומך בהצעת וועדת התרבות. רק אחרי שנה-שנתיים תוך כדי עבודה נוכל לקבוע את פרצוף חדר הקריאה.

אפרים ר.:  מציע לאשר את הכמות של הוועדה ואת החוב לזקוף על חשבון התרומות.

הוחלט לאשר: 10 “דבר”,  3 הפ.הצ.,  3 אחר. עב.,  3 השוה”צ בארץ והשוה”צ מחו”ל,
2 פועל ציון.  נשארות 3 לירות.

שוימר:  מציע בנוגע לחלוקת ה”דבר” – להשאיר את כל הגיליונות ערב אחד בחדר הקריאה ולמחרת לחלק אותם מלבד שנים.

הצעתו לא נתקבלה.

אישר צירופו של יצחק נ. לוועדת התרבות.

משה:  כבר שנים אחדות לא מלאנו את חובתנו כלפי האגודה “למען האוהל”. צריך פעם אחת להחליט אם נמשיך בשירותנו באגודה או לא.   

    

שיחה של וועדת חברים – עזרת קרובים.

 17.1.1933   

 (ספר 8 עמודים 130-135)

הודעות (לפני השיחה):

בלוך:  מבקש לאשר הוצאות דרך לציר של “הקיבוץ הארצי” למועצתו.

נונק:      ”     ”      ”    ”     ”   ”   ה”מפאי”            “

מאשרים.

משה ה.:  עלי להביא הערב בשם הוועדה הקודמת את החומר בעניין הנידון. אין אמנם טעם רב בהפרדת סעיפי התקציב כל אחד לפי עצמו, גם עזרה מדיצינית והוצאות חברים חשובים ונכבדים עד מאד, אבל לרגל המצב הכספי הקשה נתרכז לפי שעה רק בעזרת קרובים.  
הוועדה הקודמת הוציאה 130 לא”י ל 15 נזקקים. כיום אנו עומדים בפני דרישות של 28 אנשים.
העזרה ל 13 איש הנוספים האלה היא תכופה מאד וגם דורשת סכומים גדולים. יחד אנו צריכים
ל 340 לא”י. התקציב של הוועדה בכללו הועמד בתוכנית על 360 לא”י. המוסדות לא היו עד היום כל אפשרות של הוספה לסכום זה.

הוטל עלינו גם לטפל בשאלת הבאת הקרובים הנה. לא עלה בידי להעלות דבר ממשי. השוואת החשבון מה כדאי יותר אם לשלוח כסף לחו”ל או להביא אותם הנה היא אקדמי*.
מכוון שלפי שעה אין אפשרות להביא הנה קרובים מבחינה אחרות אנו מצעים על כן לדחות את הבאת הקרובים לשנה אחת לעת עתה. יש להעיר שלמרות בקשתנו להימנע מזה, מספר חברים מטפל הלאה בעניין זה, מה שיגרום בוודאי להוצאות לא רצויות.

ארטק:  ניסנו לבוא לשיחה בהצעה מעשית. אולם אחרי ישיבות רבות לא עלה הדבר בידנו. יש רק אפשרות להעלות את התקציב של הוועדה על חשבון ענפי הספקה אחרים. לפי דעת מנהלי המוסדות האלה אין אפשרות כזאת. כיום אנו מקבלים 4 לא”י לשבוע, מזה 2 לא”י אנו מפרישים לעזרת קרובים, היינו בחדש אפשר לספק 5-6 אנשים ולא יותר.

משקה:  אני בקשתי מהוועדה עזרת קרובים. אם זה לא יסודר לא תהיה ברירה בידי אלא להביא את ההורים הנה.

אנשל:  כמה אנשים חושבים להביא את הוריהם ארצה.

משה ה.:  10 אנשים הודיעו עד היום את נכונותם להביא את ההורים הנה. ב 90 אחוזים של הזקוקים לעזרה החובה המלאה מוטלת עלינו מכוון שאין אחר שיוכל להשתתף בעזרה זאת מלבדנו.
הייתה הצעה להוריד מהכלכלה. יש חברים הטוענים כי אלו היו בצרות חיים אחרת היו מוצאים פתרון על ידי חסכון גם בכלכלה שלהם. אם נלך לפי קו זה הוברר שעל ידי כל מיני קיצוצים מסוג זה (קמוץ בשמן, בבשר, בהוספות לשומרים וכו’) נחסוך סכום של 60 לא”י בשנה. זה יותר חשוב בתור דמונסטרציה מוסרית, את השאלה למעשה אין זה פותר. יש הצעה אחרת להתחשב עם זה שאנו זקוקים באופן קבוע לשלושה אנשים נוספים במקום שלושת חברים שיעבדו בחוץ למטרה שלנו.

צבי נ.:  על חשיבות העניין אין לדבר. למעשה אני מציע לאשר לפי שעה 175 לא”י מתוך התקציב. יש גם לאשר את הקימוצים בכלכלה. ההצעה השלישית תוכל לצאת לפועל במקרה שתהייה שנת בצורת. אם אמנם העבודה גם אז לא תופחת, נצטרך בכל זאת לשחרר איש או שנים לעבודה בחוץ לשם מילוי התקציב הזה (235 לא”י). נדמה לי שיותר לא נשיג. בזה יש לגמר ולעבור לסעיף השני (הבאת קרובים).

מנדל ר.:  לא ניתנת לשאלת העזרה החשיבות הדרושה. הזכירו את ההשוואה עם משק פרטי. צריך לחשוב איך להתאים את צורת חיינו למילוי חובתנו. זו, כי בהוצאות אחרות אנו עולים על צורת חיים אחרת. כאן יכולה לעזור רק המאמצות שלנו, ולא שום מוסד. ואין זה אצלנו דבר קל לגמרי. מן הפרט אל הכלל הדרך רחוקה. ניראה לי שהאפשרות היחידה בחיפוש פתרון הוא בהוספה של שעות עבודה שלנו. כמובן גם זה עניין קשה. להצעה שליחת אנשים לעבודות חוץ אני מתייחס בחיוב בתנאים ידועים.
עזרת קרובים תעסיק אותנו עוד הרבה שנים. אין להפריד בין התקציב להבאת ההורים הנה. אם אפשרי קמוץ ממשי בכלכלה מבלי לגרום להתנוונות החברים מה טוב. אי לזאת יש לחפש עבודה לשני אנשים, אם יישאר עודף של 6-7 לא”י לכל איש לחדש. לשם זה יש להפחית את הנסיעות במידה רבה. אם יתברר שאין נשקפת סכנה של בצורת אפשר להביא את האנשים האלה חזרה. 

שנקה:  על סמך החשבונות הוברר שאנו עולים על תקציב הכלכלה בסכום של 30-40 לא”י לרבע שנה. בשנה שעברה לא עברנו בתקופה זו. אין על כן לחשוב על קיצוצים נוספים מחוץ לאלה שהוצעו. יחד אם זה אין להגיד שאי אפשר לרדת מדרגת חיינו כדוגמת קבוצות אחרות. אמנם אצלנו הדבר קשה עד לאין שעור. צריך על כן לבדוק מחדש את כל סעיפי התקציב של סדרי חיינו, אם אי אפשר להשיג דבר מה טרם לנגוע לכלכלה שבה הקיצוץ יהיה האכזרי ביותר. אולם גם מזה לא נמנע אם לא תהיה ברירה.
בעניין הבאת ההורים לא הוחלט עד היום שום דבר. מצד הוועדה היו הצעות סותרות זו את זו. לפני שנתיים נטו לפתרון כזה, בשנה שעברה התנגדו והציעו לדחות אותו לפי שעה. אם העזרה לא תובטח לא תהיה לנו כל ברירה אחרת מאשר להביא אותם הנה ולהבטיח להם את פת לחמם, ביחוד לאלה שמטפלים מזמן בהבאתם.

בבלי:  האם נסיתם לחלק את הסכום המוקצב לכל הנצרכים, בלי להוריד מכל אחד?

משה ה.: עשינו יותר מזה, וכמובן לפי זה נצטרך להוריד מכל אחד כ50% בערך. קבענו גם דרגות לפי גיל ההורים ולפי הצורך.
לדברי שנקה: יש מקרים שאנחנו לא מחויבים להביא את ההורים הנה מכוון שיש אחרים החייבים להשתתף בעזרה. צריך על כן להציג גבולות.

מנדל פ.:  למי שידוע קצת מצבנו הכספי, קשה לדבר על עזרת קרובים. הצורך הזה הולך וגדל ואין למצא את הפתרון בהורדת הכלכלה. את הסכום המוגש לעזרה אין לקצץ מכיוון שהוא אינו גדול ממילא. כל האמצעים כשרים להשגת המטרה הזו גם בהורדת דרגת חיינו.

צבי נ.:  נראה לי שלהקציב יותר מכפי שהצעתי (כ 240 לא”י) יהיה אילוזורי. אנחנו נעמוד עוד במשך השנה לפני צרכים רבים וחשובים מאד כגון דירות ילדים. על כל פנים מוכרחים להתאים צורך אחד לכל יתר צרכינו ולהציב גבולות.
אשר להבאת ההורים יש לחשוב איך לא להכניס תוהו ובוהו לכל העניין הזה. אם למשל 20 חברים יגשימו את הדבר, הרי כעבור זמן מה נצטרך לדאוג לדירות וכלכלה עבור 30-35 אנשים נוספים.
חוץ מזה גדל דור צעיר עם צרכיו הוא. אני רוצה על כן שנדון בכובד ראש מה מותר לנו ומה אסור בגבולות המשק שלנו והאפשרויות הכלכליות שלו. מתנגד לעמדתו של מנדל ר. המאמין כי נוכל להגדיל את שעות העבודה שלנו. זה חשוב מאד גם בלאו הכי ולא מתגשם. יש לקמץ בכלכלה. צריך לשריין את הקמוץ בהוצאה ולא בהכנסה כי זה לא בידינו.

יצחק נ.:  יש לנו כיום חוב של 80 לא”י בערך על כול משפחה. לאיזה פועל יש חוב כזה? והוא ייקח על עצמו מעמסה נוספת של עזרת קרובים? אפילו אם להיות אופטימי יש לראות מראש שתקציבנו לא יתאזן. ובשביל לאזנו בטח נצטרך לחפש קצוצים בכלכלה. לכן אני מביע את ספקותיי אם ניתן להגשמה הקיצוץ הזה דווקא לסעיף זה.
מציע לקבל עבודה החוץ בשביל 3-4 חברים ואת העבודה במשק להוציא לפועל בלי תוספת חברים.

אנשל:  שואל מדוע אין מעמידים שלשה אנשים לבניין כאשר יש הסכמה פרינציפיונית ואפשרות מעשית לשלשה אנשים להרוויח בחוץ. אם להביא הורים הנה צריך לראות מראש את הכרוך בזה.
אם להביא את מספר ההורים הזקוקים לעזרתנו צריך לדעת כי מלבד דירות שצריך להשיג עבורם, וקשיים מבחינה חברתית – מה שהזכירו, – צריך יהיה לבנות תקציב מיוחד.
בכלכלה עכ”פ תצטרך להיות שמירה מעולה לא לעבור על התקציב.

שמואל ק.:  אסור לדחות את שאלת הבאת ההורים לזמן רחוק. מציע כבר השנה להביא מספר ידוע של הורים היותר דחוקים וזה באופן אובטומטי יוריד את טיב הכלכלה, מה שהציעו גם כן. ביחס לדירות כמו שנקמץ בשביל דברים אחרים, כך גם נמצא לדעתו בשביל דירות.

משה ה.:  לא צריך להציג את החברים בפני עובדה אלא קודם להשיג את ההסכמה של החברים, ושהחברים יהיו באופן פנימי מוכנים לכך.

שמואל ק.:  כל החברים בשיחה מסכימים לקצוצים, אולם ע”י השלחן זה אינו בהסכמה כדאי* כי אם יש התלוננות.      

דזונק שואל:  ואתה לא?!  מתנגד להצעות סתמיות.

משה ה.:  יש מקומות שהולכים בזה ע”פ מסרה ומביאים את ההורים ודואגים להם כשם שדואגים לילדיהם ואין רואים כל אפשרות אחרת, אצלנו החברים אינם מוכנים לכך.

תמר ש.:  ההצעה הכי ממשית שבאה הנה היא לשלח אנשים החוצה להרוויח. קיצוץ בכלכלה הוא לא מעשי כי למעשה כל אחד מאתנו יודע לדרוש מעל יכולתנו, לכן צריך לחפש אפשרות לאזן את תקציבנו ע”י כן. 

הדסה ר.:  האם בחלק תקציב העזרה יש גם אחים ואחיות בגיל העבודה?

משה ה.:  היו דרישות כאלה אבל לא אושרו עדין.

דוד כ.:  אינו רואה אנשים רבים שאפשר לשלחם החוצה שיוכלו להרוויח עד כדי כך שיתנו לנו בלבד. כלכלתם הכנסה הגונה יתכן שתהיה אפשרות לשלח בעונה ידועה שני זוגות בהמות לעבודות חוץ. לדעתו אפשר לשלח כן איש אחד. בכלכלה אין אפשרו הרבה לעשות. כי הקימוצים באים בחשבון לאיזון התקציב עוד מקודם, ושנוי רדיקלי בתוך התקציב אין לעשות. מההכנסה שתהיה מן החוץ עם התקציב שלנו יצטבר סכום של 250 לא”י. וזה צריך להוציא.
מציע השנה להביא עוד 3-4 נפשות (הורים זקנים) ואז הדאגה בטח תהיה משותפת. הגזבר או איש אחר שבאה לחוץ צריכים להתעניין בנוגע לעבודה ואם תמצא להציע לכך 1-3 אנשים.
זאת תהיה התאכזרות גם כלפי חברים היושבים כאן וגם כלפי חלק חברים שרוצים להביא הנה את הוריהם ודרישותיהם השנה תדחנה, אבל אין אפשרות של פתרון אחר.  

צבי נ.:  לכמה חברים יש כבר דרישות מאושרות להבאת הורים?

משה ה.:  2 חברים שרוצים להביא את הוריהם הנה, מלבדם יש עוד 2 דרישות להבאת הורים אבל לא לקיבוץ, כי אם רוצים לסדרם בעבודה בעיר. ומלבדם יש עוד חברים שאם לא נוכל לספק את דרישותיהם רוצים להביא את הוריהם הנה.

בולק:  מציע לדחות את שאלת הבאת הורים לשיחה שניה כי אין להחליט על שאלה כזאת על רגל אחת. וביחוד זה דורש גם חקירה אם יש עוד תומכים מלבד חברים בקיבוץ. מציע לקבל את התקציב של 340 לא”י לעזרת הורים. מתנגד להבאת הורים הנה. מתנגד לשלח חברים החוצה כי התמיכה הזו היא קבועה, ועבודה וגם חברים מתאימים לעבודות חוץ אין למצא באופן קבוע.
וע”פ זה צריך להתאים את דרגת חיינו.
את הקיצוץ הוא מציע להשיג ע”י קצוץ פרופורציונלי בכל הסעיפים.
פועל שאינו מרוויח לפחות 10 לא”י אינו תומך בהורים, ואם אנו למרות שאיננו מרוויחים סכום כזה רוצים לתמוך בהורים, מוכרחים לרדת מדרגת חיינו. 

משה ה.:  יש הצעה לקבל את תקציב של 340 לא”י, יש הצעה שניה ל 240 לא”י.

מנדל ר.:  מציע להחליט רק לאחר שנדע את אפשרות השגת הכספים ע”י עבודות חוץ.

משה ה.:  צריך כאן לקבל החלטה פרינציפיונית ואחר כך נשתדל להעבירה בחייכן.
מסכים שלא נצביע על סכומים אולם צריך להחליט אם לחפש מקורות מן החוץ או לא.   

לונק:  מציע להצביע על הסכום ולמסר ייפוי כוח למוסדות להוציאה לפועל אם ע”י עבודות חוץ או קיצוצים או שניהם יחד.

צבי נ.:  מציע להוסיף לתקציב הוועדה עוד 60 לא”י מקיצוץ הכלכלה ואם תמצא עבודת חוץ תקציב הוועדה יגדל.

ארטק:  כל הצעה שהיא אינה חשובה* בנו כי את הדרישות צריך למלא יום יום וקבלת התקציב מהגזבר אינה בטוחה. אם אנו רוצים לתמוך אז צריך לעשות זאת בכל האמצעים. אם רוצים ברצינות להגשים את התמיכה יש להביא הנה הורים ולהתחלק אתם בכל. ולהפחית מדרגת חיינו. יש הרבה אפשרויות להפחית, מחוץ לכלכלה. למשל עשון, משפחה שתעמוד לפני שאלה, לספק להורים לחם או לעצמה עשון, בטח תבחר בדבר הראשון. אצלנו רבים אומרים את ההפך.
בדיוק כך שאלת הדירות. חושב שלא די דברנו אודות זה ואסור היום להחליט בעניין זה. ולמעשה לא נקבל יותר מ 4 לא”י לחדש והכל יישאר כפי שהיה בתמיכה למטה ממינימלית.
יש הצעה יחידה שאם הקיבוץ רוצה לתמך באמת אז צריך למסר למספר אנשים את הרשות להוציא זאת לפועל בכל תנאים, ולקצץ בכל האפשרי.
עבודת חוץ אינה מובטחת וגם אין בטחון שתמצא עבודה מתאימה. טוב כמובן יהיה אם היא תמצא.   

דרור:  בראשונה צריך להחליט על גודל התקציב. ואם הקיבוץ יחליט על הצורך הזה כעל ראשוני, על הגזבר לדאוג לכסף זה לפני כל קניה אחרת. זהו פתרון מידי של השאלה ואחר זה צריך לחפש אפשרויות של קבלת עבודה בחוץ.

משה ה.:  הקיבוץ מכיר בעזרת הורים בתור צורך ראשוני, הקיבוץ מחייב את הגזבר להשיג סכום ידוע מדי שבוע לצורך זה. מטילים על הוה”פ למצא את הדרך היותר מתאימה להגדלת תקציב הוועדה, אלה הן ההצעות שעליהן אפשר להחליט.

צבי נ.:  מציע להוריד 20 לא”י מתקציב הוועדה עבור עזרת הורים מלבד 130 לא”י שמוקצבות לצורך זה.

משה ה.:  מי בעד הצעת דרור לחייב את הגזבר להמציא את הסכום של 5 לא”י לשבוע? לפני מלוי כל צורך אחר לצרכי חברים.

הצבעה:   

       

          

המשך השיחה המצב הכספי (העמוד הראשון לפני השיחה שביום 8.7.1932).

 28.1.1933   

 (ספר 8 עמודים 136-138)

מנדל פ.:  (המשך): בהוצאותינו הפרטיות הסתדרנו עד עכשיו לפי האמצעים שבאו מן החוץ, חלק החברים סודר בדירות יותר נוחות, חלק החברים שהיו מקודם זקוקים לעזרת קרובים קבלו את סידורם ועכשיו משהחמיר המצב הכספי ונשארו זקוקים או נוספו זקוקים אי אפשר שנחליט על קיצוץ שיהיה ניכר רק בסיפוק הצרכים של החברים שנוספו יותר מאוחר.
דרושה חלוקה אחרת של ההנאה מזו שהייתה עד עכשיו. 

יהושע כ.:  התפתחות השיחה מוכיחה כי לא צדקו החברים שרצו לבלום את השיחה מטעמים פורמליים. כל זמן שהייתה תקווה שנוכל לראות את הוצאותינו לא באנו להתריע על סכנה, והוצאנו על פי המאושר בתקציב. את ראשית הסכנה ראיתי משנקפאו העגבניות, גם גידול תיק השטרות ב 1400 ל. לא הבהיל במידה שנבוא לשנות את סדר הפעולה הכספית כי הגידול הזה היה צפוי מראש, עמדנו במרץ לקבל הכנסות* על גורן וכו’. והנה כמעט ברור שאת האונסים המקווים לא נוכל לקבל ובינתיים הכבדנו על החדשים הקרובים בשטרות.
לפני שנה וחצי היקף הקרדיט שלנו ב”משביר” היה 500-600 ל. כיום הקרדיט שלנו עבר 1000 ל. בזמן שרוב המשקים לא הגדילו את הקרדיט שלהם מלפני כמה שנים.
אם לא נוכל לבוא בסדורים עם המשביר בחדשים מרץ וכו’ והמשביר יסבול, ברור שהוא יצטרך לסגור לנו את הקרדיט ומזה תסבול הספקת האנשים והבהמות. אולם אם נוריד 1-200ל. בתקציב הכלכלה לא נועיל הרבה. להגשים את זה אפשר אם נקבע לעצמנו שקניותינו ב”משביר” בחדש תהיה במקום 60 ל. 40 או 50 ל. במצב קשה יהיו השנה המשקים: חפצי-בה, גשר ואנחנו היות ואין לנו אדמות באזורים אחרים שיותר מובטחים בפני בצורת. בניגוד לדברי יוסף אני רוצה להגיד שאין לקבוע כלל על שריון ההשקעות המשקיות. יתכן בשעת דוחק רב להקטין לול ויתכן גם שאפילו השקעות בנטיעת פרדס צריך לקצץ.
אין להשוות אותנו עם איכרים במושבים ששוקעים בחובות. על הארגון הקיבוצי פחות מוצדקים חובות גדולים מאשר במושבים, אם כי גם אצלם החובות והריבית עליהם אוכלים במשק.
דבר מה מוכרח להשתנות עכשיו, וזה גם מוסכם, אלא שלא בררנו עדין את ההצעות הברורות. צריך למצוא אנשים לאו דווקא מתוך וועדת התוכנית אם כי צריך יהיה לעבוד מתוך קונטקט עם וועדת התוכנית.
השאלה השנייה היא מה הסכום שצריך להוציא אותו ע”י שנויים בתקציב.
אם להמציא את אלף הלירות שדוד רואה אותם שהופחתו כבר מהכנסות המקוות, או לאזן בהחלט את התקציב או סכום אחר. זה יוטל על הוועדה שתבחר, היא גם תדון על כל ההוצאות מעתה ולהבא עד שהיא תצליח להביא תוכנית גמורה. לה תהיה זכות הוטו על כל הוצאה.

יצחק נ.: הנה ראיה עד כמה שהדברים אינם מוכנים: לפני שבועיים הגדלנו את תקציב וועדת החברים לעזרת קרובים, היום אנו חושבים שהכנסה מעבודות חוץ דרושה לנו לאו דווקא לעזרת קרובים אלא לתיקון מצב התקציב הכללי. אין לטפל בשאלה על שנוי מקרי בתוכנית בניין המשק אלא לחפש תיקון לשנה זאת. צריך לבדוק מחדש את תוכנית המטעים. צריך לצמצם את נטיעת הפרדסים החדשים. אין להשוות אותנו עם המושבים, יש שם משקים מוזנחים ופורחים. הנה בעגבניות ע”י השקעת עבודה ידועה אפשר להציל אותן וזה קודם לנטיעה חדשה. פעולת ההצלה צריכה להצטמצם לשנה זאת והרחבה צריכה להישאר לשנים יותר מרווחות.

משה ג.:  אילו עמדנו לפני מצב של שמיטת שטרות היינו יכולים למצא מקום לקמוצים, לא לנטוע את 12 ד. המורכבים ולהשיג 100ל. ו 80ל. בעבודה, לא לקנות פרות ולהשיג 200ל. אולם המצב הוא כזה שמחייב להכין מקורות חדשים, להרבות במים, להכין מטעים וכו’.

במשק לא קרה כלום, אלא התקציב השנה מועמס בקניות הספקה לבהמות ולול לשנה וחצי וזה לא באשמתנו. זה שלש שנים אנו משקעים במשק ואין מי שמכסה את ההשקעות האלה.
לא צריך ליצור מצב רוח של פשיטת רגל המשק (ליקודציה בענפים עלולה ליצור רושם כזה).
לא צריך לדחות את ההלוואה מהבנק המרכזי, ולהמשיך לבסס את הענפים. למצב הרגעי איני יודע תרופה כמו שלא הייתה לנו האפשרות לכוון את ה”פוליטיקה” הכספית שלנו.    

חיים:  מציע להחליט על קנית פרות גזירה שמא ה 200ל. הנמצאים בקופה מהכנסות המכירה יאבדו.

מנדל פ.:  אין חולקים על זה שצריך לקמץ – השאלה מה זה יבא לנו. יתכן שלחץ ידוע על הסוכנות היה יכול להביא תרופה יותר ניכרת.

יהושע כ.:  אפשר לסכם. למשה לא היה יסוד להעמיד שמישהוא רוצה לבדוק את תוכנית המשק ביסודה או רוצה להוכיח פשיטת רגל. אין מקום להחליט כאן על קנית פרות, זה הוחלט כבר ואין איש מציע שלא לקנות. צריך לבחור בוועדה המוצעת שתבדוק את התוכנית הכספית ותהיה המכרעת בדיון על הוצאות אקטואליות גדולות או קטנות.     
5 האנשים שאני מציע הם: מנדל פ., צבי נ., משה ג., אנשל, ארטק.

משה ג.:  מציע שוועדת התוכנית תהיה הוועדה המוצעת.

שנקה:  האם הוועדה הזאת צריכה לעסוק רק בהוצאות ענפי המשק או גם הספקה?

צבי נ.:  מתנגד להצעת יהושע, היות והאנשים החדשים האלה לא ידעו יותר טוב להקיף את העניינים מאשר הוועד הפועל וועדת התוכנית.

יוסף:  מתנגד להצעת יהושע. לא צריך לנהות אחרי הרכב וועדה מתוך רצון לקבוע אותה פופולרית יותר. האנשים שנבחרו לפעולה המשקית התוכניתית צריכים גם עכשיו לעסוק בזה. יעבדו את הדברים ויקראו לישיבה מורחבת. עד אשר הפרוצדורה הזאת תגמר יהיה המכריע בהוצאות לא הגזבר לבדו אלא הוועד הפועל כולו.

דרור:  תומר בהצעת יהושע. לוועדת התוכנית אין אפשרות לבקר את התוכנית שלה. היא גם שמעה את מנהלי הענפים. בכל זאת יש חלוקי דעות לאחר זה בעניין הוצאות אקטואליות.
לפי הניחושים על 1000 לירות החסרים צריך לעשות פעולות חריפות כדי למנוע תוצאות יותר חמורות. לצורך זה נחוצים אנשים שאין להם דווקא הרוטינה. בינינו בתוך הוועד הפועל וועדת התוכנית אין חלוקי דעות וזה בכל זאת אינו מחבב יותר את הצעתנו על החברים. אין גם מעשיות בזה שהוועד הפועל כולו ידון על ההוצאות האקטואליות. אם לא מתקבלת הצעתי שהגזבר בחדש וחצי הקרובים יהיה המעכב את ההוצאות אז צריכים לעמוד לעזרתו אנשים חדשים שאין להם רוטינה ולהם גישה והבנה אחרות. מתוך השיחות אי אפשר לסכם הוראות ברורות.
לירידה בהוצאות הספקה בשנים האחרונות יש להעיר שהמחירים ירדו בהרבה בשנים אלו. –

      הוחלט שוועדת התוכנית תעשה את בדיקת התוכנית הכספית ותביא הצעות.
      היא גם תבדוק את ההוצאות.

 שיחת חברים.

11.2.1933   

(ספר 8 עמודים 139-142)

ישנם כמה עניינם תכופים: מקריאים מכתבים משלמה פרבר ובניו. מכתב מפולה. שלמה דוחה את בואו לקיבוץ מסבות כלכליות איננו יכול כעת לעזוב את הקיבוץ. פולה רוצה לחזור ארצה ומבקשת שיסדרו לה הלוואה בבנק. ארטק שואל את הוועדה הקודמת על הקשרים עם פולה. הודיה עונה שהיא עמדה תמיד בקשרים עם הוועדה.

דעת החברים שצריך לסדר את הלוואה.

מטילים על הגזבר לסדר את ההלוואה.

קובה רוצה לנסוע לחוץ לארץ ל 3-6 חדשים.

דוד כהנא:  צריך לדעת כמה חברים רוצים לנסוע. הנסיעות צריכות להיות לפי סדר ידוע. נסיעה של אחד קשורה עם חזרתו של השני. לפני שאיזיק פרנס ישוב, לא צריך להרשות לאף אחד לנסוע.

ארטק:  מציע שכול החברים אשר רוצים לנסוע יפנו לוועדה לפני שמסדרים את הנירות ושלא יעמידו את הוועדה לפני עובדות.

דוד כהנא:  חוזר עוד פעם על דבריו. צריכה להיות החלטה שלא יכול לנסוע חבר בלי שיחזור אחר.

אנשל:  יש כבר הצעה שמרשים לשלשה אנשים לנסוע. שואל את דוד אם הוא מתכוון לבטל את ההצעה הקודמת. דוד אומר שכן.

משה הלנברג:  מבקש שלא יפתיעו אותנו בהפתעות. הוא לא ישתתף בקומדיה הזאת.

טובָה:  יש שמועה שאיזיק צריך לשוב עוד מעט.

דוד:  מוחה נגד המוסג “קומדיה” זה עניין רציני מאד בשבילו. ידוע מצב העבודה – ולא צריך לזלזל בזה.
דוד מציע להצביע.

נונק:  מציע לא להצביע אלא לאשר כעת רק את נסיעתו של קובה.

הצעתו של נונק מתקבלת.

דוחָה רוצה מסבות פרטיות לעזוב לזמן מה את הקיבוץ ואחרי כמה שבועות היא תיקח גם את זוהר.

תנחום:  במקרים כאלה היה נוהג שאיש היה רק מודיע. אם הנימוקים הם מספיקים לפי דעת הוועדה, אזי לא צריך לדון על זאת.

לפי דעת הוועדה הטעמים הם מספיקים.

צשקה:  מציעה שהילד יישאר בהחלט בקיבוץ.

קובה:  מתנגד למוסג של “זמן בלתי מוגבל”. חבר לדעתו צריך להגביל את הזמן. הוא יכול אחר כך לשנות. 

דוד:  חושב שבמקרים כאלה אי-אפשר לדרש הגבלה של זמן. האיש לא כול לדעת מראש ואין לכפות אותו.

קובה:  עומד על דעתו. 

שנקה:  תומכת בהצעתו של קובה.

ארטק:  בשיחה הקודמת התחלנו לדון בעזרת קרובים. אבל לא הגענו לשום הצעות ממשיות. אחרי שברור לוועדה שהשנה לא נוכל להגדיל את תקציב בקשר עם הקיצוצים.
ברור לנו שלמרות הקושי לא נוכל לקצץ מהכלכלה, יחד עם זה ביררנו מחדש עם החברים הזקוקים ובאנו להסכמה על תקציב לעזרת קרובים בגבולות 210 והם: חברים 20,

תקציב הוועדה 120, עבודות חוץ 70. ובכדי למלא את הבטחתנו אנו מציעים לשלח שני אנשים לעבודות חוץ, ותמורת זאת להגדיל את ימי עבודה בשנה. 2 לחבר בשנה ואולי בדרך זאת נמנע בעד יציאות של חברים לעבודות חוץ למטרה זו. למלא את זה דרשים לנו חמש לירות בשבוע.

הבאת הורים.  מציע לאפשר השנה להביא מספר הורים על המקום. כל מקרה יהיה טעון בירור מיוחד.
בא בחשבון מצב הבריאות של הנדונים.
מציע להורים דרגת-חיים שווה אתנו.
שאלת הדירות היא דאגת הקיבוץ אבל במצב של דוחק החובה היא על הילדים.

משה ה.:  חושב שאנחנו בדרך זאת לא נוכל לפתור את השאלה. מציע להתעניין בהצעתו של אליעזר.

עזריאלי:  לפי דעתו אפשר להביא הורים שאין להם שום עזרה בחוץ לארץ. נימוק חשוב הוא שאלת הדירות.
מסבת בריאות החברים הנגועים לא תמיד יכולים לעזור לפתור את השאלה הזאת.

אנשל:  תומך בהצעתו של משה ה., מציע לא לקשור את השאלה הזאת עם שאלת התקציב. מציע להתעניין ביתר המקומות באופן הסדור.

נונק:  לדבריו של עזריאלי ממלא מי שמחליט להביא את ההורים לקיבוץ זהוא המוצא האחרון.

מסכים להצעותיו של ארטק. 

יהושע כ.:  מטעמים מעשיים מתפלא שהוועדה הביאה את הצעותיה בלי לדון על זה קודם עם המוסדות המוסמכים.
לפי המצב של עכשיו יש לקוות שהוועדה תקבל בחצי השנה הראשונה יותר מחצי התקציב המגיע לה.
עבודת שטה נעשית על חשבון בטול עבודה בשביל ענף. (ברכה בשביל הרפת).
הוועדה עשתה מאמץ, והתקציב המוצע הוא בגבולות האפשריים. מציע לאשר את התקציב
על 360 לא”י לוועדה.

ארטק:  לכולם ידוע התקציב לעזרת-קרובים לפי הצעותיהם של החברים 360 לא”י. בשיחה העברה ולפי הצעות החברים באנו מחדש עם ההצעה לשלח אנשים לעבודות חוץ.
למעשה אנחנו צריכים לגשת לעבודות הבניין שלנו בתור עבודות חוץ בשביל המשק, ושטה בשביל וועדת-החברים. 

משה ה.:  חושב שיהושע כ. לא חדש כלום. לכולנו ידוע המצב כיום. יש הצעה ונחוץ להתייחס אליה. נחוץ לשמוע את דעתו של מנדל ר.  לא לקבל את ההצעה זה אבסורד.
מציע לגשת להצבעה.

דרור:  לא רוצה להתייחס בכלל כי אנחנו לא מסוגלים לעשות עבודה שלמה. חושב שדוד כ. צדק בהצעתו.

שאלת הבאת קרובים היא קשה מאד, ושבעתים קשה בשבילנו כי אנחנו לא יכולים באופן קולקטיבי לסדר איזה דבר.

אין אנו גם מכשרים לנצל את כושר עבודתם של ההורים, לכן הוא חושב שנחוץ לאחוז בהצעת הוועדה, אבל איני מאמין להתגשמותה מחוסר קו קבוע אצלנו בכל ההצעות כאלו ממין זה.
גם איננו מאמין שהצעתו של משה ה. תפתור את המצב. אבל מדגיש את הקושי בסדור הזה, למעשה זאת אומרת להוציא שני חברים ממחזור העבודה ולקבל את זה מגיוסים.
מהבאת הורים: מסכים להצעתו של אנשל לבחון באופן רציני את ההצעות.

משה ה.: 

אנשל:  מציע לא להחליט על הצעת הוועדה ולחכות לשיחת וועדת-התוכנית.

ארטק:  מתנגד להצעה זאת, וחושב שזה זמן אחרון להחליט. ביחוד שהשאלה הכספית הכרוכה בזה איננה קשה גם לפי דברי הוועד-הפועל. מצטער שלא דיבר קודם עם מסדר העבודה איך להוציא את זה לפועל מטעמי עבודה.

שנקה:  חושבת שאנחנו מחויבים להחליט על הצעת הוועדה. ולדברי דרור עוד נשוב לא פעם.

אנשל:  עומד על הצעתו

משה:  לחכות שבוע ימים לברור.

דוד כ.:  מצין שוועדת התוכנית לא תציע שום שנוי בתקציב.

דרור:  לחכות לשיחת וועדת-התוכנית ביום שלישי.

יהושע כ.:  איננו מסכים עם דרור שזאת היא רק קומבינציה כספית. מציע לברר את זה בישיבת הוועד-הפועל עם וועדת-החברים.

שרה א.:  מבקשת רשות לצאת לעבודות-חוץ לעזרת קרובים לכמה חדשים.

שיחת חברים.

23.2.1933   

(ספר 8 עמודים 143-143)

ארטק:  אחרי דיון על הצעת וועדת-החברים בישיבת הוועד-הפועל עם הוועדה הוחלט לקבל את ההצעה ובכדי שתהיה השתתפות מלאה של כל החברים.
ארטק מציע להצביע. 

משה ג.:  מתנגד לגיוס. ומציע להוסיף שני אנשים בצורת אורחים.
ופונה גם למסדר-העבודה להתנגד.

מנדל ר.:  קובל על ההפקרות הנסיעות המרובות של החברים.

צבי נ.:  חושב שהחיפזון של ארטק הוא לא הגיוני, אבל יחד עם זה תומך בהצעתו. מציע לקבל אותה בתור ניסיון מפני שאין לנו ברירה אחרת.

יוסף פ.:  מתנגד שהחברים יקנו להם את זכות הנאתם מהמשק על ידי גיוסים. חושב את זה לדאגת המוסדות המיועדים לכך.

לונק:  מציע להתגבר על הרפיון ולהגשים את ההצעה. מציע להוציא מהגיוס את העבודות הקשות כגון קציר ועוד, ולסדר תור בעבודת המטבח.

התקבלה הצעת וועדת החברים   48 בעד,   2 נגד,   7 נמנעים.

שרה א.:  מחדש את בקשתה לאפשר לה לעזוב את הקיבוץ לכמה חדשים לעזרת קרובים.

דוד כ.:  חושב שצריכים להתנגד להליכתה, לא מסבת זאת שחושב את זה ללא נחוץ, אלא חושב ששרה משלה את עצמה, על ידי עבודת חוץ לא תעביר את מבוקשתה.

אנשל:  מציע לשרה לקבל את הצעת הוועדה בלי להצביע.