שמונה שנים מנהל שלמה ורצלבסקי את ענף החשמל בקיבוץ, ולמרות ההתייעלות שעבר הענף נמצא בגירעון גדול.

האם החשמליה היא ענף כלכלי לכל דבר, או מחלקת התחזוקה של המפעל הנקרא בית-אלפא? שיחה – שקטה ונינוחה – על תודעת שירות, על הקושי לפעול כעסק כלכלי, ועל השינוי שעבר שלמה ביחסו לשינוי בקיבוץ.

באחד הימים רכשנו מנורות חדשות לדירתנו והתלבטנו אל מי נפנה כדי שירכיב אותן.

שלמה נתן הצעת מחיר – 80 ? לשעה.

לא ידענו אם מדובר בסכום סביר או גבוה, וביקשנו הצעת מחיר גם מחשמלאים בקיבוץ שכן, והם דרשו 300 ?! האם שלמה הוא “פרייר” אוהב אדם, או שהחיצוניים פרועים? איך באמת מתנהל ענף החשמל שלנו? הזמנתי עצמי למשרד החשמליה וביקשתי משלמה מידע והבהרות לגבי התנהלות התחום, שהינו כה חשוב לחיינו.

רשת החשמל של קיבוץ בית-אלפא, פותח שלמה ומסביר, הינה גדולה במושגים קיבוציים.

מבדיקה שעשיתי בקיבוצים שבין עפולה לירדן, מצאתי שרק הרשת של בית-השיטה גדולה משלנו.

החשמל נכנס למערכת שלנו במבנה הנמצא ליד שער הקיבוץ, ומשם הוא מוזרם בשלושה קווים: אחד – לבתי-הילדים ולמחצבה; השני – למוסד החינוכי, מפעלי הנגררים והרהיטים ולרפת.

השלישי – למגורי החברים וענפי השירות בחצר.

– בית-אלפא אינו קיבוץ גדול, מה ההסבר לכך שהרשת נחשבת גדולה? מספר הבתים והדירות גדול, וחיבור המחצבה הוסיף לקוח כבד.

מכיוון שאנו רשת פרטית, חשוב היה לצרף כל גורם בשטח הקיבוץ וסביבתו כדי לנצל את פער המחירים.

לאיזה כיוון להתפתח? – אני זוכר שנים בהן היו הרבה הפסקות חשמל ונדרש תכנון לגבי שימוש במכשירי חשמל ביתיים, כדי למנוע קצרים ונפילות. מה השתנה? נעשו עבודות פיתוח בתחום הרחבת התשתיות, כך שלמרות הגדלת הדירות והוספת מכשירים, הרשת נושאת זאת, כמעט ללא נפילות.

למרות הביקורת על חברת החשמל, אפשר לשבח אותה על כך שכמות ההפסקות הכלליות מזערית.

היא ממש מחוללת פלאים במתקנים שלה.

אבל הדבר לא יימשך הרבה, ואני צופה שבתוך חצי שנה נתחיל לחיות בצל הפסקות יזומות, כשיטה ומדיניות.

העניין הוא שאיננו מצוידים לכך, בשל מחסור בגנרטורים, שעלותם יקרה.

אגב, כאשר חברת החשמל העבירה את האחריות לכל קיבוץ והעניקה את החשמל במחיר נמוך, עשתה זאת כדי שכל קיבוץ ישים בצד את ההפרש וישתמש בקרן הזו לשיפוץ הרשת והרחבתה, אך לא בכל קיבוץ נהגו כך.

– האם יש תוכניות לפיתוח שאתה יוזם? בעקבות ההחלטה להקים את שכונת הבנים במזרח, דרשתי להקים קו מתח גבוה וכן שנאי, משום שללא הרחבה כזו לא ניתן יהיה לספק חשמל לשכונה החדשה.

אגב, קו כזה יאפשר הגדלת השימוש בחשמל גם בדירות בשכונות הסמוכות – מכבסה והשלמה.

עלות הפרוייקט המלא מגיעה למיליון ?, אך קבלתי אישור להקמת קו-המתח בלבד, שעלותו כ-400 אלף ?, אותו נבצע עוד השנה או בתחילת השנה הבאה.

נושא נוסף שהייתי רוצה לפתח הוא קריאת מוני החשמל, והוא נחלק לשניים: בעיר, למשל, התעריף קבוע, ואילו אצלנו הוא תלוי בעונות השנה ובשעות היממה.

אני סבור שיש להתקין מערכת ממוחשבת שתבצע את קריאת המונים באופן רציף, וכל אדם יוכל לדעת מה צריכתו בכל רגע. נכון, ההשקעה הראשונית יקרה ולמעשה אינה משתלמת לקיבוץ.

באמצעות מערכת כזו ניתן להדריך את החברים לגבי שימוש אופטימלי בחשמל.

בעידן ההפרטה, כאשר פעולות שונות – כמו: בישול, כביסה, הדחת כלים – יועברו לבתים, למידע כזה יכולה להיות חשיבות מכרעת בתכנון הוצאות החיים.

בזמנו, כאשר הצגתי את הרעיון למרכז המשק, הוא ענה לי כי זול יותר להביא תאילנדי שיבצע את הקריאה… בחלק מבתי הקיבוץ אין כלל מונים, אני מתכוון לבתים הישנים הנמצאים במרכז הקיבוץ, ומוחזקים על ידי חיילים שלנו, חיילים בודדים ושוכרי חדרים, שחלק מהם הינם צרכני חשמל לא קטנים, אך אין דרך מדויקת לחייב אותם.

אגב, בדירות האלה מערכת החשמל אינה בטיחותית וכבר הצעתי לשפץ בהן את מערכת החשמל ובהזדמנות זאת להתקין גם מונים, בינתיים ללא הצלחה. צוות קטן ותודעת שירות גבוהה – אתה מרגיש שמנהלי המשק מקשיבים לך ומתחשבים בהצעותיך? לפעמים נראה שאתה מיואש מהם? מיואש מהם? חלק מתגובותיי נובע מאישיותי, וחלק אכן מבטא אכזבה וחוסר אונים. מאז ומתמיד קיים בבית-אלפא זלזול במה שנקרא “ענפי שירות”, כנראה מפני שלא נחשבו “מפרנסים”.

לא פעם אני אכן מרגיש שלא מתייחסים ברצינות לעצות ולחוות דעתי. – כרגע אתם שניים בצוות, ראובן ואתה, איך הצלחתם לבצע צמצום כזה, בלי לפגוע בשירות? לפני שנה עדיין עבדו בענף ארבעה ולעיתים שישה חשמלאים! האמת, לא בדקנו עצמנו וגם לא נתבקשנו לעשות כך.

קיימת אצלנו תודעת שירות ובהחלט חשוב לנו שחברים לא יחכו זמן רב לתיקון וכל קריאה תיענה.

נכון גם שאין תקלות רציניות, הודות לעבודה היסודיות שהושקעה בעבר בהכנת התשתיות.

אני שמח על כך שאתה משבח את עבודתנו ומעריך זאת, משום שהציבור אינו מרבה לתת פידבקים חיוביים, אך את התלונות הוא משדר ללא היסוס.

ישנם קיבוצים שהתקשרו עם חברת שירות חיצונית, ושם מחכים זמן רב.

אם כאן היו נאלצים להמתין כפי שנהוג אצל חברה חיצונית, כבר היו תולים אותי בכיכר ליד חדר האוכל… – אני מביט לעבר הפינה השנייה ונזכר בחיים סלע ז”ל, שנתן שירות נפלא לחברים והחזיר לחיים כלים אבודים, רגע לפני שהושלכו לפח.

האם אתם עוסקים בכך? השירות הזה התקיים הודות לאישיותו המיוחדת של חיים, שנהנה לעשות זאת. אל תשכח שלא נעשה אז שום חישוב כלכלי.

היום אין הצדקה לכך, ביו היתר משום שמרבית מכשירי החשמל הם זולים ונועדו לפעול משך זמן קצר.

מכשיר כמו קומקום, טוסטר, מאוורר, או מנורת חירום, לא כדאי לתקן, משום שעלות החומרים ושעות העבודה יהיו יקרים יותר ממכשיר חדש.

מכשיר יקר עדיין עדיף לתקן, אך לנו את הידע לכך.

רחוקים מאיזון כלכלי – האם הענף מאוזן מבחינה כלכלית? המעבר ממקום בו לא נעשה כל חשבון, למקום בו בודקים כל שקל, הוא בעייתי. ענף החשמליה, להבנתי, הינו מחלקת אחזקה של המפעל הנקרא בית-אלפא.

אנחנו איננו יכולים לייצר הכנסות, אבל צריך לבדוק אם השימוש בנו חוסך הוצאות למערכת.

אם אנו נותנים שירות ברמה טובה ובמחיר סביר, יש מקום לשקול אם לא נכון לסבסד אותנו, כל עוד היחס בין המרכיבים סביר.

לאחרונה קבלתי את סיכום שנת 2006 ומופיע בו נתון לפיו הענף נמצא במינוס 150 אלף ?! זה מצב בעייתי שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום. ביקשתי ייעוץ חיצוני, כדי להתמודד עם הבעיה.

אני מודה שיש לי קושי לתמחר עצמי באופן ריאלי. אומרים לי ש-80 ? לשעה הוא סכום נמוך מדיי, אבל אם אדרוש 120 ? או יותר, מי ערב שירצו בי? אני מודה שיש לי קושי לנקוב במחיר גבוה לחברים תמורת שירות או ייעוץ שאני נותן.

עם זאת, יש לדעת שחשמלאי מהחוץ ייקח 150 ? על עצם “ביקור הבית” וזה לפני עבודה וחומרים… אני נותן שירות של כוננות לענפי החקלאות ובעלי החיים, זוכן לקריאה כל היממה. אם היו מתקשרים לחברה חיצונית, היו גובים מהם סכום גבוה על עצם הזמינות.

כשאני מעלה אפשרות לתשלום עבור זמינות, אומרים לי: “השתגעת? זה לא ילך!”. אני מתקשה אפילו להגדיר עצמי “מנהל” וממשיך לטעון שאני “רכז”, וזו לא רק סמנטיקה.

לאחרונה החלו לדבר איתי על צמצום נוסף. בקיבוץ שכן מנהל חבר את ענף החשמל לבד בחצי מישרה.

איך הוא עושה זאת? הוא יושב ליד הטלפון ומזמין קבלנים מהחוץ לבצע את התיקונים… ראיתי באילו חומרים משתמשים קבלנים כאלה, אני לא הייתי מעז לבצע עבודות בחומרים כה ירודים, אבל הקבלן הרי נעלם מפה לאחר סיום העבודה… – האם שקלת להרחיב את העסק ולהתמודד על עבודות מחוץ לקיבוץ? התחרות קשה – בחוץ מסתובבים חשמלאים וקבלנים ולרוב הגורמים יש כבר כתובות. אני מנסה להיכנס היכן שיש לי יתרון – בענפים כמו לול ומדגה, שם רכשנו התמחות ברמה גבוהה. אני, אגב, נותן את השירות והתחזוקה למדגה שלנו בקיבוץ עמיר. איתמר יודע להעריך את עבודתי ומוכן להסתמך עליי.

ויהיי אור – אתה עוסק בחשמלאות מעל ל-20 שנה, מהן במשך שמונה שנים אתה מרכז את התחום בבית-אלפא. מה אתה אוהב וממה אתה נהנה בתחום הזה? אין שיגרה בעבודה זו.

כל יום וכל שעה מביאים בעיות חדשות ואתה נדרש להתמודד כל העת עם בעיות מקצועיות, חלקן חדשות ולא מוכרות.

אני מודה שסוג כזה של עיסוק יוצר אצלי מתח בלתי פוסק. למרות שהידע שלי רב ואנשים אומרים לי: “מה אתה דואג, חשמלאי ברמה שלך ‘אוכל’ בעיות כאלה!”, איני שקט ואיני מרגיש מספיק ביטחון לחשוב שתמיד אוכל להתמודד עם כל בעיה.

כאשר נשרף השנאי ליד בתי הילדים די נלחצתי ומעל לכל רציתי לפתור מהר את הבעיה, גם אם הפתרון עלה קצת יותר.

לו יכולתי לחכות, לברר ולתמרן, כנראה שהייתי משיג משהו זול יותר, אך זה אינו האופי שלי.

את רוב הניסיון שלי רכשתי כאן בבית-אלפא והתקדמתי עם השנים.

אני זוכר שאחד הפרוייקטים הראשונים שהייתי מעורב בהם, היה שיפוץ לול.

לאחר שסיימנו את כל עבודות החשמל, הרמנו את המפסק וכאשר כל האורות נדלקו – הרבצתי שאגה אדירה: “זה עובד!”. כולם חשבו שהשתגעתי, אני הרגשתי נפלא. העבודה בחשמל היא ניסיון בלתי פוסק לפתור בעיות וכאשר אתה מצליח – זו הרגשה מצוינת! ובמעבר חד לשלמה ישנה תדמית של לוחם בשיחה, התוקף באופן כמעט קבוע את המימסד ואת בעלי התפקידים, מלגלג וקוטל, ומהווה אופוזיציה לוחמת.

לאחרונה, נעלם מהשיחות וקולו לא נשמע.

בשיחות שקדמו לשינוי הביע התנגדות תקיפה למהלך.

ביקשתי, בשיחתי איתו, לאחר למעלה משנה, לשמוע ממנו הערכת מצב, מעין סיכום ביניים אישי.

שלמה הפתיע אותי: קרה לי משהו, זה נכון. ההתנגדות שלי הייתה אידיאולוגית, לא מעשית. חשבתי שצורת החיים הזו, הנקראת קיבוץ, עדיין לא עברה מהעולם.

אבל היה לי ברור שאם רוב החברים אינם רוצים בה, אין טעם לשמר אותה בכוח.

היום עברתי לקיצוניות השנייה, ואני אומר: אם התחלנו, נלך עד הסוף! מצבי הכלכלי לאחר השינוי הוא למעלה מ”בסדר”, אבל התנתקתי לגמרי מהוויכוח הציבורי, שלפעמים אפילו די נמאס עליי.

אני אדם צנוע באורח חיי ואפילו קמצן בהוצאותיי, כך שאני בהחלט מרוצה ממצבי הכלכלי.

ישנם כמה דברים שכואבים לי או שאיני מרוצה מהדרך בה הם מתנהלים: אני חושב שאנו מזניחים את הטיפול בבני הנוער. איני היחיד שחשוב כך, יצא לי לשמוע זאת מעוד הורים, רק שאיננו יודעים מה לעשות כדי לשפר את המצב.

בני נוער המסתובבים בחוסר מעש הם מתכון לצרות. הנושא אינו מטופל נכון! אני סבור שתחום התרבות מתוקצב גבוה מדיי, ללא הצדקה. צריך לשמור על מסורת החגים ולקיים פעילויות עממיות שונות, למשל בבריכה בקיץ, בעלות נמוכה.

ישנם ענפים נוספים שהמאפיין אותם הן הוצאות בזבזניות, והכי מרגיז שכאשר אתה מדבר על כך, אומרים לך בעלי התפקידים: “ככה זה, אין מה לעשות!”.

כתוצאה מכך, אין לי אמון ברוב ממלאי התפקידים. באמת שקשה לדעת לאן יתפתחו הדברים, אני רק מקווה שהם לא יצאו מכלל שליטה. כתב: מיכאל