"שמחתי כאשר ראיתי עד כמה המשפחה מרוצה"

דוד נחום פותח זווית מעניינת לקריקטורות, וסבור כי לולא נפטר, היה בנימין נמנה על השורה הראשונה של ציירי ישראל

שימשתי "א?צ?ר" לתערוכה. תפקידו של האוצר הוא לקבוע איזה חומר, מכלל יצירתו של האמן, ייכלל בתערוכה. לגבי בנימין הייתי צריך לקבל החלטה באשר לרישומים הקטנים, המצויים בארכיון, שרמתם גבוהה, אך נדרשת עבודה רבה, תוך השקעה כספית לא מעטה, כדי להציגם באופן מכובד. התלבטתי והגעתי למסקנה כי לא אוכל לעמוד בכך, ועל-כן ויתרתי על הצגתם.

קיים ויכוח בגישה כלפי תערוכות ? ישנם אמנים המבקשים לכלול בתערוכה שלהם סוגי אמנות שונים, ובין האוצרים ישנם רבים הטוענים כי אין להעמיס תחומי יצירה שונים על תערוכה אחת. כאשר ביקשו ממני לאצור את התערוכה, שאלתי: מה הסיבה לתערוכה? האם ישנו אירוע ברקע? ענו לי: התערוכה אמורה לשמש פרוזדור לחג. קצת התפלאתי: רק בתור פרוזדור? אבל בסך הכול היא היתה בהחלט מכובדת.

עוד החלטה שקבלתי היתה ? לא ללוות את התערוכה בחומר כתוב. בנימין הוא אדם שהכירו, יצירותיו מוצגות כל השנים ורבים מכירים אותן, גם אם לא את כולן. הכנת קטלוג מצריכה הוצאה יקרה (אלפי ?) והיה ברור שאינה באה בחשבון. עוד בעיה שהייתי צריך להתמודד עימה הוא המועדון לחבר, שאינו מקום מתאים להצגת תערוכות, משום שאין בו "מרחב תלייה". כאשר ניגשתי לטפל בקריקטורות, בחרתי להצמיד אותן ? ולא לפרוש על-פני כל המועדון ? ועשיתי זאת בסדר מסוים: הם הוצבו אחד לעומת השני, כאילו מתייחסים או מגיבים אחד לדברי השני או להתנהגותו. מיכה, שליווה את התהליך היה מופתע, אך כשראה את התוצר המוגמר, הדבר מצא חן בעיניו. אני בכלל מטיל ספק אם מדובר בקריקטורות. נכון שלגבי חלק מהן עוותו הפרופורציות, אבל חלקן ? שבתאי ובנימין עצמו, למשל ? הם רישומים מדויקים. שאלתי את עצמי: האם הם עמדו בפניו? האם הסכימו לכך שיצייר אותם על פי גישתו? האם חששו מכך שיצחק עליהם? הציור של אליעזר הכהן הוא אכן קריקטורה, בשל הראש הגדול והגוף הקטן, וכך של צבי בורנשטיין, בשל האף. אני סבור שבנימין כלל לא התכוון לצחוק עליהם, אלא להדגיש הבעות מאפיינות ותכונות בולטות שכולם הכירו, שהרי הן לא נועדו להצגה מחוץ לקיבוץ. לטעמי הוא ביטא אהבה והערכה והם שמחו לכך שצייר אותם. חשוב לשים לב איך ובמה צייר אותם: לא בצבעים ובמכחול אלא בפחם. כלומר עבודת יד, צמוד לנייר, בחומר ראשוני, כשהוא מלטף באהבה כל איבר שצייר. בנימין גם ידע את סוד השימוש הנכון בצבעים והודות לכך חלק מהתמונות נשארו רעננות.

 - איך אתה מעריך את רמתו המקצועית?

בנימין נפטר בן 35, למד בוורשה וב"בצלאל" בירושלים, גרפיקאי מעולה ? לתקופתו - שצייר חלק מהסמלים של השומר הצעיר. לו נשאר בחיים והמשיך ליצור היה ניצב בשורה הראשונים של גדולי הציירים בארץ! אני מעריך אותו כ"נכס צאן ברזל" של בית-אלפא. יחסית לגילו, הספיק ליצור הרבה ולהגיע להישגים מרשימים.

- האם לדעתך יש מקום להציג תערוכה שלו במוזיאון מקצועי?

מצד אחד, אני משווה אותו למקרה הצייר אורי רייזמן, חבר כברי, שבחייו לא נחשב כלל, וחילקו את תמונותיו בפרוטות. גליה בר-אור, חשפה אותו ב"משכן לאמנות" ומאז הוא מוכר ע"י רבים ומחירי תמונותיו בשמיים. האם זה מה שהיה קורה לבנימין? באמת שאיני יודע, משום שאני חושש שאולי היה "הולך לאיבוד" במרחב של המשכן. אם מדברים על בנימין ועל רייזמן, ישנה תמונה שבה צייר את אריה אהרוני, וישנה גם תמונה דומה שצוירה ע"י רייזמן מאוחר יותר. שניהם מבקשים לבטא באמצעותה את דמותו של "היהודי החדש". ישנו גם הציור של הכפר הערבי אבו-שושה, בו היטיב להציג את האור הבוהק ששיקף את אקלים ונוף ארץ-ישראל ומשך את עיניהם של ציירים שעלו מחו"ל. כך גם הציור של הצריף בבית-אלפא וברקע הגלבוע, בתקופה בה היה צהוב ויבש.

 - הרגשת טוב עם התערוכה?

 די "שקשקתי" בדברי הפתיחה שלי. ניצבתי מול אנשים, שהכירו את בנימין ואת עבודותיו, ויש להם התמצאות באמנות. אסור להתחכם במעמד כזה ולא בא בחשבון למרוח בנסיבות כאלה. מה שבאמת היה חשוב לי יותר מכל הוא תגובה המשפחה. התרשמתי שהם מרוצים ומאושרים והם אף ביטאו זאת באוזניי. מפי עדנה, אריה ודוד,

 רשם: מיכאל

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן