"הבית של ענת"

ענת ושמוליק רגב פתחו לאחרונה בחפצי-בה "מועדונית" ו"נופשון" המיועדים לילדים אוטיסטים הלומדים בסביבה. הקלה עצומה להורים ופרוייקט חינוכי חשוב לבני הנוער בשני הקיבוצים. תרומה חברתית חשובה ופרנסה בצידה.
במסגרת ההתייעלות שבוצעה בענף החשמליה, פוטר שמוליק רגב מעבודתו. בתחילה ניסה למצוא עבודה במקצועו, אך מהר מאוד גילה שני דברים: בגילו, הלא צעיר, כבר קשה להתקבל לעבודה, והשוק מלא ורווי בחשמלאים. היום, כאשר שמוליק נזכר באותה סיטואציה, לא נעימה, אין להכחיש, הוא מחייך, משום שהיא עזרה לו לעשות שינוי כיוון במהלך חייו ולהתמקד בטיפול בבני אדם, תחום שלדעתו נועד לעסוק בו, ומה שקרה לאחרונה הוא בבחינת "הצתה מאוחרת", אך מבורכת. ענת משמשת כבר שנים רבות מחנכת בתחום החינוך המיוחדת, בבית-הספר לאוטיסטים "דרור", המתקיים ב"רימון". ענת מכירה את בעיותיהן ומצוקותיהן של המשפחות המגדלות ילדים אוטיסטים, הזקוקות מידי פעם לזמן חופשי שבו יוכלו להתמקד קצת גם בעצמן. העובדה שב"דרור" פועלים שני גנים וחמש כיתות, וב"גאון הירדן" לומדים עוד כ-30 נערים ונערות, מצביע על כך שבריכוז הילדים והנערים הזה יתעורר בוודאי צורך בהקמת "מועדונית". השילוב הזה – הרעיון של ענת לפתוח מסגרת חברתית שתקלוט ילדים אוטיסטים, והעובדה ששמוליק הגיע להחלטה לעסוק בטיפול באנשים – הוליד יוזמה המתקיימת כבר מספר שבועות, ונקראת – "הבית של ענת". חשבו, תכננו ועשו – בתחילה רצו להקים את המועדונית באתר "גלבוע", אך לאחר שהאתר עבר הסבה למרכז קליטה, חיפשו מקום מתאים בבית-אלפא. כאשר לא מצאו בבית-אלפא, פנו לאנשי חפצי-בה, נתקבלו באהדה רבה והוצע להם לשכור חלק ממבנה, המשמש מועדון לבני הנעורים. המועדונית פועלת יום אחד בשבוע, ביום חמישי, כאשר בתום יום הלימודים שישה נערים ונערות מגיעים לבית בחפצי-בה, מבלים ולנים בו בלילה, ולמחרת נוסעים לבית-הספר. בסוף כל חודש מתקיים "נופשון", שהוא סופשבוע ארוך, מיום חמישי אחר הצהרים עד למוצאי שבת.
באורווה של חפצי-בה – מקום חביב עליהם - ובגן השעשועים. בשעה שש מתקיים חוג לבישול, במסגרתו אנו מכינים ביחד את ארוחת הערב, וכאשר מגיע זמן הארוחה הם משתתפים בעריכת השולחנות, ובתום הארוחה – גם בחיסול. בעניין זה איננו מוותרים להם. בערב מגיעים לכאן נערים ונערות משני הקיבוצים (מבית-אלפא מציינת ענת במיוחד את: עינת כנפי, אליה בר, עידו גורשברג וליאור גדיש) ומתקיים דיסקו, עליז ושמח.
- איך באמת רתמתם את בני הנוער משני הקיבוצים?
ענת: עוד בשלב הרעיון היה לנו ברור שנשאף לשלב את בני הנוער בפרוייקט. יותר מכך, למעשה היה לנו ברור כי בלעדיהם לא נוכל להפעיל את המועדונית, משום שלעשות זאת בכוחות עצמנו בלבד הינו דבר כמעט בלתי אפשרי. באתי אליהם לשיחות, הסברתי מה עומד לקרות, בקשתי את עזרתם והלהבתי אותם להשתתף – וזה עבד! השתתפות בני הנוער מבוססת על התנדבות, ללא תמורה, ובלי שהשעות יירשמו לטובת פולין או רישיון. נוצרה מערכת יחסים מדהימה, אין תחליף לקשרים האלה ולאופן שבו הם משחקים עימם ומתייחסים אליהם. לאחר הדיסקו מגיעה שעת השינה. אנו פורסים מזרונים על הרצפה וישנים, כמובן, יחד איתם.
- ואיך מתנהלת הנופשונית?
שמוליק: זהו, למעשה, סופשבוע ארוך, המתקיים אחת לחודש. במהלכו עלינו לספק מספר ארוחות ואת נושא הפעלת המטבח לקחתי על עצמי – אני מפעיל את המטבח ודואג לתחום המזון. כמובן שמשך זמן כה ארוך דורש מגוון פעילויות רב. ידוע כי אצל אוטיסטים אין "רגעים מתים", וצריך ליזום כל הזמן עוד ועוד פעילויות. בשבת מצטרפת אלינו בדרך כלל עדי שובל. כך למשל אנו נוהגים לבקר בקבלת השבת של היפנים. אנו מתקבלים שם מאוד יפה ונוצרו בין שתי הקבוצות יחסים מצויינים. בשבת אחר הצהרים באים ההורים לקחתם. הם אסירי תודה, עבורם זו הקלה מאוד משמעותית והם יודעים להעריך כל רגע שילדם נמצא איתנו. אנחנו ממש "גמורים" בקטע הזה. - אם כך, מדוע רק שישה משתתפים? הרשויות ביישובים מהם באים הנערים חייבות להשתתף בעלות, באמצעות מחלקות הרווחה, וכאשר מדובר באוטיסטים זהו סכום לא קטן. לא כולן מוכנות לכך. אני מניח שככל שיותר רשויות תהיינה מוכנות להשתתף, מספר הילדים יגדל.

 * * * * *

ענת ושמוליק אינם מסתפקים במה שכבר הקימו ויש להם עוד תוכניות, חלקן בינתיים בחזקת חלום ומשאלת-לב, אך הם מאמינים שבעזרת המרץ והנחישות שלהם – יגשימו גם אותם, כפי שהגיעו עד כה לבצע כל דבר שרצו בו. בפסח הקרוב הם מתכננים להפעיל קייטנה של ארבעה ימים. כבר יצאו מכתבים ומיילים למשפחות ומחכים לתשובות. אם תיווצר קבוצה במספר מתאים, מבהירה ענת, נפתח קייטנה. לשם כך נגייס עוד כוח אדם, משום שעבודה עם נערים אוטיסטים דורשת – על פי תקן אלו"ט - תקן של מבוגר על כל שלושה בני נוער. החלום הגדול יותר הוא להקים ולהפעיל "הוסטל" – דיור מוגן – שיוקם ככל הנראה במסילות, שכבר הביעו רצון ונכונות להקימו אצלם.
- ההורים של בני הנוער שבילדיהם אתם מטפלים מחכים לימים ה"חופשיים", ואילו אתם, שיש לכם בעיה לא קלה, מעמיסים על עצמכם גם את הבעיות שלהם...
שמוליק: עירית שותפה איתנו במועדונית ונהנית להשתלב בפעילות. נכון שאינה נערה רגילה, אך היא עצמאית מאוד ומאפשרת לנו את הזמן שלנו. לא רק שאינה מקנאה בתשומת הלב שאנו מעניקים למשתתפים במועדונית, היא גאה בפעילות שלנו ואפילו מעודדת אותנו לכך.
ענת: המחשבה על עתידה של עירית הביאה אותנו ליזום הקמת דיור מוגן עבורה ועבור צעירים וצעירות במצבה. אנו נמצאים במו"מ מתקדם עם חפצי-בה, על מנת לשכור את בתי המגורים באזור שער הקיבוץ (שלהם) כדי להופכו אזור מגורים וחיים עבורם. התוכנית שלנו עברה את כל האישורים בחפצי-בה, וכבר ישנה התעניינות מאזורים סמוכים, המתלבטים באותה בעיה.
הוא שאמרנו – תוכניות רבות וחשובות. לשם כך מתכוונת ענת לצמצם עבודתה ב"דרור" ולהפסיק לשמש מחנכת, כדי לפנות זמן לפיתוח כל הפרוייקטים, שסביר כי עם הפעלתם יהיה להם ביקוש רב. על שמוליק כבר אמרנו שפיטוריו מהחשמליה הם בבחינת "מעז יצא מתוק" והוא מעיד כי למעשה "גילה את עצמו" ומדי פעם הוא מצטער על כך שהדבר לא התרחש מוקדם יותר. העבודה עם אנשים בכלל, ועם בני נוער בפרט, וכן הרצון לעזור לבני אדם, הם העיסוקים המתאימים לו והוא שמח על כך שמעתה יוכל להתמקד בהם ביתר אינטנסיביות.
- ענת, מה מנחה אותך בהפעלת המסגרות עליהם את מדברת?
ענת: אני מכירה את כל הבנים והבנות המגיעים לכאן עוד כאשר היו קטנים, בעת שהגיעו לראשונה ל"דרור". כמעט כולם התחנכו אצלי ולא פעם שאלתי עצמי, כפי שעושה כל מחנך - לאיזה כיוון יתפתחו? לאן יתקדמו? אני מאוד נהנית לראות אותם כעת, בשלב בהחלט מתקדם של התפתחותם, ובעיקר אני מרוצה ממערכת היחסים ההדדית שנוצרה ומתפתחת בינם לבין בני הנוער בקיבוצים. ברור לנו כי בתוכנית הפעילות, כמו גם בתנאים שנעניק להם, נשאף לרמה גבוהה ואיכותית. לא החישוב הכספי מנחה אותנו, למרות שברור כי ככל שנעלה את הרמה הכנסתנו תיקטן. חשוב לנו שירגישו טוב, שיאכלו טוב ויהיו כאן באווירה בריאה. אני אומרת לעצמי: באלה לא נחסוך, אנחנו רוצים להעניק להם לפחות את מה שהיינו רוצים שיעניקו לביתנו עירית לו הייתה נמצאת במסגרת כזאת.
כתב מיכאל

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן