גאוה מקצועית

האם הייתה הבחירה בסובארו ובטויוטה נכונה? איך קורה שרכב (ה-26) עובר את ה-800 אלף ש"מ ונוסע "כמו חדש"? האם מעניק המוסך של בית-אלפא שירות ברמה גבוהה ואמינה? מדוע אינו הופך לעסק כלכלי? שיחה עם ארנון סלע ועומרי חנון, העובדים זה לצד זה כבר שלושים שנה! כל אחד מאיתנו, בבואו לקחת רכב שהזמין על מנת לנסוע למחוז חפצו, לוקח את המפתח המתאים, נכנס לרכב (אפילו בלי לעשות סיבוב להתרשמות כללית), מניע – ויוצא לדרך. הרמת מכסה מנוע? בדיקת שמן ומים? בדיקת גלגל רזרבי? ניקוי הרכב מלכלוך – הצחקתם והעצבתם את ארנון ועמרי. עובדה סטטיסטית היא, אני אומר להם, שב-99% הרכבים אכן מגיעים ללא בעיות, בלי שייתקעו בדרך – אין מחמאה גדולה מזו למוסך שלכם! השניים מחייכים, שמחים על המחמאה, אבל מתקשים להשלים עם הנוהג הזה: לדעתם, בכל זאת צריך לבצע בדיקה של המרכיבים הנ"ל, ועוד דבר הם ממליצים: כאשר הנהג מתחיל לנסוע לאחור, כדאי שיעצור לאחר שניים-שלושה מטרים ויביט לעבר המשטח שהיה מתחת לגחון המכונית, כדי לראות אם ישנה נזילת שמן, למשל. מוסך בית-אלפא חולש על כ-70 כלי רכב; עוד כ-50 טרקטורים, קטפות ומכונות חקלאיות; כ-30 טוסטוסים של הקיבוץ; קצת יותר מ-40 קלנועיות ועוד כלי רכב של לקוחות קבועים מחוץ לקיבוץ. מה שמעניין הוא שאין רואים תור של ממתינים בחוץ, העובדים אינם מתרוצצים, אין כעס ועצבנות, ותמיד תתקבל בסבר פנים, בשאלות ענייניות ובסופו של דבר תקבל שירות הולם ואדיב. איך להסביר זאת?
ארנון: לפני שנים עשינו בחירה נכונה, כאשר החלטנו כי הרכבים שלנו יהיו מסוג "סובארו" ו"טויוטה", הידועים כרכבים האמינים ביותר. כלי הרכב האלה מתוחזקים היטב ועל כן ממעטים להיתקע ולהגיע לכאן, אלא בטיפולים תקופתיים. לא יכלה להיות בחירה טובה מזו, אלא שכל הרכבים יהיו מסוג "טויוטה", שהוא אכן הרכב האולטימטיבי. - אני מסתכל לפעמים על הספידומטר: ה-26 עבר כבר 830 אלף ק"מ, רבים אחרים עברו 400 אלף ק"מ ויותר, וכולם נוסעים ללא בעיות.
- אני מסתכל לפעמים על הספידומטר: ה-26 עבר כבר 830 אלף ק"מ, רבים אחרים עברו 400 אלף ק"מ ויותר, וכולם נוסעים ללא בעיות.
ארנון: בזמנו רצינו להנהיג מדיניות של החלפת הרכבים כאשר הם עוברים 250 אלף ק"מ, אך דעתנו לא התקבלה, מסיבות כספיות.
עמרי: מסתבר, בניגוד למה שחושבים, שאחזקת רכב שכבר עשה קילומטראז' גבוה, אינה יקרה יותר! ההבדל הוא בנוחות: רכבים חדישים מצוידים במערכות מתקדמות (ABS) ובעוד כריות-אוויר, למשל. כלומר, אם יש הבדל הוא בעיקר בתחום הבטיחות, אבל יש לזכור כי בכל התאונות שאירעו בסובארו עד כה, הנהגים יצאו בשלום...
ארנון: במבחני בטיחות הנערכים באירופה, ה"פורסטר" וה-4B יוצאים טוב, וה"אימפרזה" כבר הוכיחה עצמה אצלנו לא פעם.
ארנון ועמרי החלו לעבוד במוסך כבר לפני 30 שנה, באמצע שנות ה-70, זמן מה לאחר השחרור מהצבא. ארנון מילא תקופה מסוימת תפקיד של אקונום, עמרי יצא לחפש עבודות נוספות, אך רוב הזמן הם עובדים יחד, בתיאום ובהרמוניה. אצל כל אחד החל הקשר עם המוסך עוד לפני השירות בצבא (ארנון: "אני התחנכתי אצל יוסי נהיר ז"ל ופסח, יבדל"א"). לפני 11 שנים החליף ארנון את עמרי בניהול. עמרי אחראי באופן ישיר על המיכון החקלאי ועל הקלנועיות, ועוזר לידו שחר, העובד במוסך כבר חמש שנים. בתחום הרכב עובד רמי (כבר 13 שנים!). רמי ושחר זוכים לתשבחות מפי ארנון, בכל הנוגע לרמתם המקצועית ולקשר שיש להם עם חברי הקיבוץ ורכזי הענפים. עובד נוסף בענף הוא צביקה הרפז, מנהל מחסן החלפים, המשרת גם את הענפים החקלאיים ואת המסגריה.
- האם אתם מצוידים היטב מבחינת מיכשור? מה הדרישה העיקרית שלכם מהנהלת המשק? 
בתחום הציוד והמיכשור אפשר לומר שלא חסר לנו כלום ובעבר קבלנו כל מה שביקשנו. הבעיה העיקרית המדאיגה אותנו הוא גג האזבסט של המוסך. כיום כבר ישנה מודעות גבוהה לסכנות הנשקפות משימוש באזבסט. זו, אגב, בעיה של מבנים רבים בקיבוץ, לרבות בתי המגורים. ההבדל הוא שבבתי מגורים ישנה תקרה המפרידה בין חלל המגורים לתקרת האזבסט, ואילו במוסך אין תקרה מפרידה. בקשנו הצעת מחיר והסתבר שהחלפה כזו צריכה לעלות כ-250 אלף ?...
אני מתעניין במצב הכספי של המוסך, וארנון מבהיר: ב-2005 היינו כמעט מאוזנים – מינוס של 30-40 אלף ? על מחזור של כמיליון וחצי ? - לגבי 2006 לא קבלנו עדיין סיכומים סופיים, אך אני סבור שיהיה דומה, ואולי אפילו טוב יותר. צריך לדעת שמחיר שעת העבודה שלנו – 80 ? לשעה – הוא ממש נמוך והוא כמעט שאינו קיים בשוק, שם אתה מוצא מחיר של 200 ? לשעה ואף יותר. כלומר, אנו יכולים להחליט על העלאה של 10-20 ? ונהיה מאוזנים ואולי אפילו בפלוס. אבל משמעות צעד כזה היא שחברים יצטרכו לשלם יותר על השימוש ברכב הקיבוץ וענפים חקלאיים ירוויחו פחות. מישהו יצטרך לעשות את החשבון במדויק ולהחליט אם כדאי לשנות, או להשאיר את המצב הקיים.
- האם שקלתם לפתוח את המוסך לעבודות חוץ?
עמרי: בחלקו כבר פתחנו ויש לנו לקוחות קבועים מחוץ לקיבוץ. במוסכים קיבוציים שהפכו לעסק לכל דבר, לקוחות חיצוניים זוכים לעדיפות, ורכב הקיבוץ יורד למקום השני. בהיקף כמו שקיים אצלנו, זו יכולה החלטה שגויה שיהיה לה מחיר גבוה, ועל כן אנו נמנעים מלהופכו לעסק. מוסכים הופרטו בקיבוצים רק מחוסר ברירה, היכן שבתוקף הנסיבות המוסך עמד להתחסל. בקיבוצים שבהם המוסך עובד בצורה סבירה – הוא כמעט מאוזן, נותן שירות ברמה טובה והלקוחות מרוצים – ממשיכים להפעילו בצורה הרגילה, כענף של הקיבוץ. 
- אתם אוהבים את העבודה ונהנים ממנה, או שזו שיגרה?
עמרי: כעיקרון, מי שאינו אוהב את עבודתו, לא יכול לעשות אותה היטב לאורך זמן. מכיוון שפה העבודה נעשית טוב, אפילו טוב מאוד, ניתן להבין שאנו אכן אוהבים אותה. אגב, "סוד הרגיעה" שציינת קודם נובע משינוי גישה שעשינו. פעם, כאשר בא מישהו עם כלי מקולקל או שבור, עובד המוסך כעס עליו, משום שראה בכך פגיעה "בכלי שלו". עכשיו אני אומר לעצמי: "זה כלי שלו, אני בסך הכל צריך לתקן את הכלי. מבחינתי זו פרנסה, אדרבא, תשברו כמה שיותר"... ארנון מסכים לקביעה לפיה לא ניתן להתמיד בעבודה ולשמור על איכות ורמה, אם אין אוהבים את העבודה ומתמסרים אליה בכל הלב.
- אתם משתתפים בהשתלמויות מקצועיות? איך אתם משפרים את הרמה ולומדים להכיר רכבים מתקדמים וכלים חקלאיים, למרות שאינכם עובדים בשדה?
ארנון: "סובארו" אינם מזמינים אותנו להשתלמויות שלהם, משום שאיננו מהווים "מוסך מורשה" ולכן אינם רוצים להשקיע בנו. אנחנו נעזרים בקשרים אישיים, "מתגנבים" בכל זאת לקורסים וקוראים ספרות מקצועית. עמרי: פעם עיקר הבעיות היו במנועים. היום מנועים הם בדרגת אמינות כזו שאין איתם בעיות. עיקר הבעיות הן בתחום החשמל, האלקטרוניקה והמחשבים. לניסיון המצטבר יש חשיבות עצומה. כאשר חקלאי מספר על תקלה, אתה צריך להתחבר מהר ולהיות מסוגלת לתת פיתרון. אני זוכר מקרה שבו הביאו כלי מקולקל ביום שישי אחר הצהרים. שברתי את הראש ולא הצלחתי לפתור את הבעיה. לקחתי אליי את ספר הרכב למשך השבת, למדתי את הנושא, וביום ראשון בבוקר פתרתי את העניין ברבע שעה.
- מה בכל זאת מדאיג אתכם?
ארנון: אין דור המשך! בני נוער כבר אינם לומדים במגמות טכנולוגיות ואינם מכשירים עצמם למקצוע הזה. בתחום תיקון הטרקטורים והמשאיות, כמעט כל העובדים הם רוסים וערבים. במוסכים בעיר אתה רואה עסקים משפחתיים, שבהם אבי המשפחה הוא המנהל, הסמכות המקצועית ובקרת האיכות, והצעירים עובדים, מתמחים ומתקדמים. לפעמים אני שואל את עצמי: האם בגללנו הצעירים אינם מגיעים?
- אתם חשים גאווה מקצועית?
ארנון: מצב שבו המכוניות לא נתקעות וכלים חקלאיים רצים בשדות – אין הרגשה טובה יותר לאנשי המוסך!
כתב מיכאל