שנה של תרומה ונתינה

שיחה עינב גדיש (בת מירי ואייל) המסיימת שנת שירות ב"בית-נוער" ביבנה, במסגרתו נחשפת לאוכלוסיות ולמצבים שאולי שמעה עליהם, אך לא חוותה אותם. "עוד לא שמעתי על י"ג שהצטער על שנת השירות שעשה", היא מבהירה וממליצה לכל מי שמתאים לכך לקום וולהתנדב.

אני מדריכה ילדים בכיתה ה', מספרת עינב, והסתבר לי שאחד הילדים בקבוצה עדיין אינו יודע קרוא וכתוב (כיתה ה'!). עד אז פשוט העבירו אותו מבית-ספר אחד לשני והוא "נפל בין הכסאות". נוצר מעין "סחרור": הוא הפסיק להאמין בעצמו, איבד סבלנות וחדל להשקיע. המורים, מנגד, הפסיקו להתייחס אליו. עם הזמן השלים עם מצבו וטען: "לא נורא אם לא אדע לכתוב ולקרוא, גם סבא שלי לא ידע והסתדר בחיים". ה"אלילים" שלו הם אנשי פשע מפורסמים והם משמשים לו מודל אליו הוא שואף.
אני החלטתי להשקיע בו, הוא ממש הפך אצלי לאתגר. היה לי ברור כי מה שייקלט אצלו, ישמש בסיס לשנים הבאות. אם יראה שהוא בכל זאת מצליח, אולי יתחיל להתקדם.
קשה להגיע אליו ומכיוון שהוא חשוף לעולמם של בוגרים, הוא נוהג לאיים ולשדר אלימות. בנוסף לכל הוא עקשן גדול.
מה עושים? הפעלתי עליו כל מיני שיטות, למשל דרך משחק קלפים חינוכי. הוא נתפס, החל לשחק ונוצר קשר. הפכנו לחברים. התחלתי להכין לו דפי עבודה והוא לא דחה אותם. התחיל תהליך של למידה והסתבר לי שבשבילי הוא מוכן לעשות מה שאינו מוכן לעשות עבור אף אחד אחר!
לאחרונה, בעת מדורת ל"ג בעומר, הוא אמר לי: "מה יהיה? אתם עוד מעט גומרים והולכים. מי יכין לי מעכשיו דפי למידה? האם אוכל לשלוח לך מכתבים בשנה הבאה?".

ממש שמחתי ? הנה סוף סוף הילד נקשר ואיכפת לו. הוא מוכן להתקדם בכתיבה, כדי שיוכל לכתוב לי ולקרוא את תשובותיי. בהחלט הרגשתי גאווה על כך שהצלחתי לחדור אל עולמו של הילד. מצד שני, האם באמת מה שקלט בחודשים האלה וההרגלים שסיגל לעצמו יישמרו גם בשנה הבאה? אם אתה שואל על מהות העבודה בה עסקתי במשך השנה ? הנה דוגמא.

* * * * *

עינב הגיעה לשירות דרך "אגף המשימות" של התק"ם. "ידעתי על שנת השירות, הבנתי מה רבה חשיבותה, והיה לי ברור שזו משימה שאקח על עצמי בשנת הי"ג. קבלנו חוברת עם הצעות, השתתפתי בכנסי הכנה, לא היה צריך להתאמץ לשכנע אותי ובסופו של דבר שובצתי בעיר יבנה".
עינב הוצבה בבית-נוער של ילדים בסיכון בשכונות מצוקה, המופעל על-ידי רשת הפועלת בכל הארץ, ושייכת לעמותת "לשובע", שהוקמה לפני יותר מ-20 שנה. היא כוללת פרוייקטים חברתיים, כמו: בתי תמחוי, שיקום אסירים, טיפול בהומלסים, וכן הם מפעילים 16 בתי-הנוער.
עינב: בבית-הנוער נכללים 40 ילדים, בגילאי ה-ח, ואנו קבוצה של חמישה י"גמלים, כולל בנות ב"שרות לאומי", ומנהלת אותנו בחורה מבוגרת בעל תואר בעבודה מהסוג הזה.
הילדים משתייכים למשפחות שיש להן קשיים: חלקן בקושי מתקיימות כלכלית; בחלק יש כל כך הרבה ילדים, שהילד אינו מגיע לפינה משלו; ובחלק ההורים עובדים קשה ושעות רבות, וכמעט שאין להם זמן וכוח להתייחס לילדיהם.
הילדים נמצאים בבתי-ספר ולאחר תום הלימודים באים אלינו, מקבלים ארוחת צהרים מוכנה ? שהרשת מפיצה ברחבי הארץ - אחר-כך אנו עושים איתם שעורי-בית במשך כשעה, ולאחר-מכן מתקיימים חוגים ופעילויות העשרה שונות, עד לשעה בה הם חוזרים הביתה. במסגרת הפעילות שלנו אנו מבצעים גם מעין הדרכה תנועתית, השמה דגש על חיזוק היחס למדינה, ועל אזרחות טובה.
רגע הפרידה היומית לא קל עבורם, משום שהם יודעים מה מחכה ? או לא מחכה ? להם בבית, אבל זו המסגרת.
אחת התופעות המעניינות שגיליתי אצל חלק מהם, והדבר בהחלט הפתיע אותי, היא העובדה שהם מספרים כאילו יש להם הכול בבית ומשדרים: "אנחנו יכולים להסתדר בלעדיכם". אבל כשאני מקלפת את סיפורם, אני מבינה שהדבר נכון רק אצל מעטים, ואילו הרוב סובלים ממחסור בפריטים שונים, אך מתביישים לדבר על כך. כשהם מדווחים על משהו שחסר, למשל ספרי לימוד מסוימים, אני משיגה זאת עבורם.
אני מבקרת בבתים, ומה שאני רואה עוזר להבין את מציאות החיים שלהם מחוץ לבית-הנוער. באחת הפעמים, כאשר בקרתי בביתו של ילד ממשפחה עולה, נדהמתי לראות באיזו דלות הם חיים. אם נצרף לכך את העובדה שהם גם טרם רכשו מושגי חיים מודרניים, נבין שהם גרים בארץ, אבל עוד לא חיים בה. אחד הדברים ששמתי לו לב, שאין בדירה שום אמצעי חימום ואין מספיק שמיכות לילדים. פניתי להיכן שצריך, בין היתר אני נעזרת בחנות "יד שנייה" בקיבוץ, והשגתי מיד תנור חימום ושמיכות.
כללית, אנחנו מתקיימים מתרומות של ארגון יהודי מארה"ב, חלקן בציוד וחלקן לכיסוי הוצאות הקיום שלנו, מול העיריה.

- ממה את מתקיימת?

אני מקבלת דמי כיס וכן מהשלמה שהקיבוץ נותן. בנות אחרות הנמצאות בשנת שירות, עירוניות ומושבניקיות, עדיין חיות אצל הוריהן, ואלה מקיימים אותן ודואגים להן. אנחנו, צעירי הקיבוץ, נדרשים לשלם עבור שירותים שונים. למרבה המזל, אני נחשבת בקיבוץ במעמד של חיילת, אחרת לא הייתי יכולה להתקיים. חברים בוודאי זוכרים את המאבק שניהלו הורים למען זכויותינו, ואני מקווה שגם להבא יתמוך הקיבוץ בשנת השירות.

- איך את מסכמת מבחינתך את השנה?

הצבא אינו בורח ולא יקרה לי כלום אם אתגייס בגיל 19. לא שמעתי על אף אחד שמתחרט על שנה כזו, וכל מי שהתנסה בכך מסכם את השירות כמאוד חיובי.
זו עבודה שוחקת, כל יום הוא מאבק מחודש, וברור לי שאצטער כשאגמור. אני יודעת להעריך מה עשיתי ומה החשיבות שיש לתרומתי.
השנה הזו עברה מאוד מהר, אשתדל לבקר אותם ולשמור על קשר.

- אי אפשר לטעות בכך שאת ממליצה להצטרף למסגרת הזו, אבל לא לכל אחת היא מתאימה. למי זה מתאים?

למי שיש יכולת הדרכה, מי שאוהב ילדים, מי שרוצה ליצור קשר עם ילדים בעלי קשיים, ונדרשת לשם כך סבלנות רבה. זו השקעה גדולה, והסיפוק גדול עוד יותר.


כתב: מיכאל

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן