האם יודעים ילדינו באיזה גן-עדן הם נמצאים?

 

שיחה עם ברכה רפמן, מנהלת בית-הספר "רימון" זה תשע שנים, על הישגי בית-הספר וייחודו. על תוכנית ה"שילוב" שפרסמה אותו, על תוכנית ה"אקלים המיטבי" שפתרה את בעיות המשמעת, ועל חשיבותן של פעילויות שהן בבחינת "נשמה יתרה"

במהלך שיחתי עם ברכה אני שואל: נניח שמחר תבקר כאן שרת החינוך, ובתום הביקור תאמר לך: "כאות הערכה אני מוכנה להקציב לך מיליון ?, שינוצלו על-פי שיקולייך, מה תרצי לעשות?"
ברכה משחררת חיוך האומר "איך ידעת מהו חלומי?", משמיעה "וואו" נרגש ומשיבה: "אין לי כל בעיה לנצל את הסכום הזה. הייתי רוצה לבנות אולם ספורט, משום שהאולם של קיבוץ מסילות רחוק, וההליכה אליו והחזרה ממנו מבזבזים חצי מהשיעור. היית רוצה להקים מבנה מיוחד ללימוד אמנויות, כדי שהמקצועות האלה יתנהלו בתנאים מתאימים, והכי חשוב - הייתי רוצה שהמורים יעבדו פחות".

- הסבירי ונמקי

ברכה: הרפורמה שהונהגה הביאה להגדלת משכורת המורים, אך העמיסה עליהם תוספת שעות בלתי סבירה: נוספו להם שעות פרונטליות בכיתה, ועתה עליהם ללמד 26 שעות בשבוע. נוספו להם שעות פרטניות, המשמשות לעזרה וקידום.
כמנהלת, אני צריכה להיות מרוצה, כביכול, משום שנוספו לי שעות למאגר הכללי, אבל יש לכך מחיר: למורים אין זמן לתרום לבית-הספר לפעילויות שאינן לימודיות, ואין להם זמן לפעילויות משותפות של חבר המורים. על כך נאמר: "יצא שכרנו בהפסד". מכאן תבין מדוע הייתי רוצה ששכרם אמנם יעלה, אך ללא הטלת עומס כה רב".

* * * * *

גולת הכותרת - השילוב

בבית-הספר "רימון" הנמצא בפאתי מסילות ? פנינת חמד במראהו ? לומדות שתי "חטיבות": בית-הספר הרגיל, בו לומדים 320 תלמידים ב-13 כיתות, ואותם מלמדים כ-40 מורים, חלקם במשרות חלקיות. בצמוד לו פועל בית-הספר "דרור", המיועד לילדים אוטיסטים, בו לומדים 44 חניכים ? בחמש כיתות ושני גנים - והצוות המבוגר כולל כ-60 מורים, מדריכים וסייעות. מנהלת אותו ? נאורה דובר.
ברכה: כל חטיבה מתפתחת, מתקדמת וצומחת בהתאם לתוכניות הרלבנטיות שלה. בתווך קיים השילוב בין שתי החטיבות, שהיא גולת הכותרת ועליה התפרסמנו ואף זכינו בפרס החינוך.
לפני 16 שנים, בעת שהגיעו לכאן ילדים אוטיסטים, הוחלט על כך שנבצע פעילויות משותפות רבות ככל האפשר. ההנחה הייתה שהשילוב יצמיח את הילד האוטיסט, אך עם הזמן התברר שהתרומה הינה דו-צדדית. לפני חמש שנים הפכנו לבי"ס ניסויי. משרד החינוך העריך את התוכנית שלנו כמתאימה ונכונה, האמין כי נשמש מודל לחיקוי, אישר את התוכנית, העניק שעות-תקן - ויצאנו לדרך.
הפכנו למודל מובנה הפועל כבר חמש שנים, והחל מהשנה הבאה נפיץ אותו בכל הארץ ואולי גם בעולם. מודל שילוב מתאים לשלב ילדים אוטיסטים בחינוך הרגיל, אך גם לשלב בין שתי האוכלוסיות.
יש לכך המשך ב"גאון הירדן", בביה"ס "נווה", ולגבי ילדים מסוימים בחינוך הרגיל אנו רואים כיצד מתפתח אצלם הרצון להתנדב ולעזור, שבא לידי ביטוי בצבא ובחברה הישראלית.

* * * * *

הנשמה היתרה

ברכה: עוד תוכנית שפיתחנו נקראת "אקלים מיטבי", והיא נועדה להתמודד עם בעיות המשמעת ולפתור אותן. לא להאמין איזה מהלך היא חוללה בהתנהלות ביה"ס. מאז שהונהגה, הכול זורם על מי מנוחות, משום שהילדים יודעים מה המחיר שיצטרכו לשלם בעת שיעברו על הכללים. אני שומעת מה קורה לאותם ילדים בחברות הילדים בקיבוצים ומצטערת ששם לא הנהיגו תוכנית דומה, משום שבקיבוצים חלק מהם מרשים לעצמם לעשות את כל מה שכאן כבר מעיזים.

- באזור פועלים שני בתי ספר יסודיים (השני הוא "דקלים" בחמדיה) האם יש אפשרות קיום לשניהם? האם המספר 320 חניכים הוא אופטימלי?

המספר הזה הוא כמעט המקסימום. יש לנו 13 כיתות ומכיוון שמקובל כי 25 תלמידים בכיתה הוא הנכון, הרי שה"תקרה" יכולה להגיע ל-350, אם רוצים שתתקיים מערכת למידה יעילה בכיתות.
היו באמת שנים שחששו כי יצטרכו לאחד את שני בתי-הספר, אך ההרחבות בקיבוצים הביאו לעמק הרבה מאוד משפחות, וגם אם בקיבוצים מספר הילדים קטן, המספר הכללי נשמר.
כיום אני מכירה את כל הילדים, בפנים בטח, ואת רובם גם בשמות.

ואת רובם גם בשמות. - מידי פעם קוראים על מבחני המיצ"ב, שתוצאותיהם מראים על ירידה ברמה ובידע בהשוואה למדינות אחרות. הדבר מעיד על כך שמשהו בשיטות ההוראה אינו בסדר, ובוודאי מתסכל את כל מי שאחראי על כך, במערכת בכלל ובכל בית-ספר בפרט.

זה אכן מצער ומתסכל, אם כי אני מודה שלא תמיד אני יודעת איך להתייחס להשוואות. אנחנו משתדלים לעמוד בסטנדרט של משרד החינוך, התוצאות שלנו סבירות והציונים סבירים.
מה שקורה, וזה מדאיג, שההצלחה במבחני מיצ"ב הפכה למטרה של בתי-הספר. לקראת זה מתכוונים, כדי לעבור אותם טוב ככל האפשר. פעם, לא מזמן, למדו בדרך חווייתית שכללה עשייה, עכשיו עושים זאת פחות וההפסד גדול.
כתוצאה מהישגים הירודים במקצועות הנחשבים ? שפה, מתמטיקה, מדע ואנגלית - הגיעו למסקנה ששיטות מסוימות אכן אינן טובות ומחפשים אחרות.
עם זאת, אנחנו לא נכנעים, וכוללים תחומים כמו מוזיקה, דראמה, ריקודים, להם אנו מקצים משאבים.
אנו משתייכים לתוכנית "ק?ר?ב", המאפשרת קיום מקצועות העשרה, אותה מממנים ההורים, המועצה האזורית ומדינה (כל אחד בשליש), וזו עזרה גדולה. בנוסף לכך מעניקה המועצה "סל לתלמיד". שני המרכיבים האלה מהווים את משאבי ביה"ס.
יש לנו מקהלה המונה כ-70 ילדים, הפועלת כבר שנה שלישית, ומעוררת גאווה רבה.
אנו מאפשרים ללמוד נגינה ולנגן מכיתה ג', תחום המביא עושר רב.
היום התקיים בביה"ס "יום פתוח" להורים וילדיהם האמורים להצטרף בשנה הבאה לכיתה א'. מי שקיבל את פניהם היו מקהלת בית-הספר וקבוצת המנגנים בחלילים.
אנו מלמדים דראמה, תיקשורת, קולנוע (לומדים לכתוב תסריט ולצלם). הקמנו ביתן חיות, המיועד ללמידת חקר. פינת החי משמשת גם את בעלי הצרכים המיוחדים.
פועל גם תחום של ריקודי ילדים, אותו הכנסתי בעצמי. בתחילה לעגו: למה צריך? היום כבר ברור הערך-המוסף.
כל אלה הם בבחינת ה"נשמה-יתרה". אז נכון יש בעיות בבחינות המיצ"ב, אבל יש עוד כל-כך הרבה דברים מוצלחים בביה"ס שעליהם אין כותבים, משום שאינם "נחשבים".

* * * * *

לקבל את השונה

ברכה: שני תחומים מרכזיים מהווים את גולת הכותרת: השילוב המתקיים בין התלמידים, מצד אחד האופן בו ילדים אוטיסטים משתלבים במופעים ובאירועים הכללים. מעניין לראות איזו עזרה נעשית כאשר ילד אוטיסט אינו יודע לפתע כיצד עליו להמשיך. המביט מהצד אינו מרגיש בכך, אותנו הדבר מאוד מרגש.
הילדים שאינם אוטיסטים לומדים כיצד לתקשר עם האוטיסטים, איך להבין את שפת הגוף שלהם, באיזה אופן לעזור להם.
בכיתה ו' עושים התלמידים עבודת סיום עיונית על "קבלת הש?נ?ת", ובו מתייחסים לאוכלוסיות שונות ולאנשים שונים.
תחום שני ? האקלים המיטבי, שבמסגרתו גם הבהרנו עיקרון חשוב - אין סובלנות כלפי אלימות. בגדול, הודות לשינוי ולרגיעה, הפך הקשר בין המורים לתלמידים לנעים יותר.

* * * * *

טיפוח הצוות

- מה את יוזמת ועושה כדי לשפר את הרגשת חברי צוות העובדים? אילו פעילויות נעשות כדי לגבש אותם?

אני בהחלט סבורה שיש לפתח את האדם כאדם, בייחוד במקום כזה. כל אדם העובד עם אנשים ועם ילדים, חשוב שיהיה קרוב אל עצמו, מודע לעצמו. קיימתי הרצאות על פיתוח המודעות האישית, והלוואי ויכולתי להקנות לכולם את עקרונות שיטת "ימימה". אחד מחברי הצוות לקח על עצמו את הנושא החברתי ומתקיימים טיולים, בילויים משותפים ומציינים אירועים משמחים, כמו ימי הולדת. יש לנו תרבות של פירגון הדדי.

- אם היו עורכים מאחורי גבך סקר שביעות רצון לגבייך, איזה ציון היית מקבלת?

(ברכה מחייכת במבוכה ועונה) אהיה לא צנועה, אני מעריכה שהציון יהיה טוב. יש לי הרגשה טובה בצוות, נעים להיות בו, מורים הם קבוצה מאוד איכותית.
אני מעודדת יוזמות אישיות, מוכנה לתת גב לעשיית דברים. כל מי שמוכן להצמיח תחום מסוים, אני מעודדת אותו.
אני מודעת לעובדה שלא הכול אני יודעת ועל כן אני פתוחה לביקורת ומוכנה לשמוע ולקבל ביקורת, הצעות והערות.

* * * * *

- איפה ההורים בתמונה?

הם אינם נמצאים מספיק ובכל זאת אנו מתקדמים. אני עצמי תוצר החינוך המשותף וגדלתי כך שישנה חברת הילדים, ישנה קבוצה וישנם הורים - ואין קשר ביניהם. לקח לי כמה שנים להבין את מקומם של ההורים. ישנו ועד הורים, המתכנס מידי זמן, אבל ההורים אינם מעורבים.

- כמה פעמים מגיע הורה לביה"ס במשך השנה?

בשנה רגילה הורים מגיעים שש פעמים לאירועים שונים. השנה, הודות ליוזמות שהפעלנו לציון 60 שנה למדינה, הם באו הרבה יותר, כולל טיולים משותפים (ילדים והוריהם) לאתרים בעלי חשיבות בארץ.
מצד שני, אני יכולה לציין שאין כמעט תופעה של הורים המתקשרים בטענות ותלונות, וגם זה בוודאי סימן טוב.

* * * * *

רגעים של הנאה והתרגשות

אנחנו מדברים על בעיות השפה העברית (הפער בין השפה התקנית, הגבוהה, לבין השפה המדוברת), על הרגלי הקריאה (מידי יום קוראים בכיתה במשך 20 דקות), על חינוך לנימוסי שולחן בשעת ארוחת הצהרים (חלק משיעור הנקרא "כישורי חיים"). אי אפשר לטעות בחיבור ההדוק שיש לברכה אל בית-הספר.

- ממה את נהנית? מה הרגעים הטובים שלך?

אני אוהבת להסתובב בבית-הספר ולראות את הילדים בפעילויות השונות שלהם, משחקים במרחבי בית-הספר. נהנית ללכת על המדרכות בבוקר כאשר הילדים מגיעים ולשמוע "בוקר טוב" מפיהם.
נהנית לראות כיצד מתבצע השילוב הלכה למעשה.
יש לנו פעילות הנקראת ימ"י - ילדים מלמדים ילדים - שבו הגדולים מכיתה ו' הולכים לכיתות הצעירות כדי לסייע להם בקריאה, ממש תענוג לראות. בכלל, ילדים אוהבים לעזור לאחרים, צריך רק לנתב אותם. יש לנו קבוצה הנקראת "משכיני שלום", ילדים גדולים מסתובבים בהפסקות באזור המשחקים של הקטנים, פוקחים עין ועוזרים להם לפתור בעיות המתעוררות בהפסקות.
הפקנו מופע גדול לציון 60 שנה למדינה, לו קראנו "הווי ישראלי", שבו ילדים באו לידי ביטוי בכל התחומים.
היום, כאשר התקיים האירוע לכבוד ילדי הגנים והוריהם, וילדים שלנו שרו וניגנו לכבודם ? מאוד התרגשתי.
לפעמים אני חושבת שילדינו רואים את כל זה כמובן מאליו, וכלל לא בטוח שהם מבינים ויודעים להעריך באיזה גן-עדן הם נמצאים...

* * * * *

עוד שנתיים נותרו לברכה עד שתפרוש מהניהול והיא כבר חושבת על עיסוקה הבא, אותו הבטחתי לא לגלות...

 כתב: מיכאל

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן