הטור האחרון

 

מחשבות בעקבות מפגשי

 ההסברה בנושא שיוך דירות

הקשבתי קשב רב לטיעוניה של יהודית עופר ואני מוכרח לומר כי כמה מהם דיברו אל ליבי. מדי כמה שנים יוצאת המזכירות בקיבוץ ביוזמה חברתית, מהסוג שמשפיע על חיי כולנו. כך אני יכול לציין את המבצעים בהם חולקו טלביזיות ומקררים לכל החברים. איני זוכר מי עמד מאחורי היוזמות, אבל הם בהחלט היו ראויים לתודה. חיינו השתפרו כתוצאה מכך. כך גם פרוייקט הרחבת הדירות, שבוצע לפני כ-17 שנים והגדיל את דירותינו בכמה מטרים חשובים. ולכך אוסיף את מדיניות ההפקדה לפנסיה בעשור האחרון. ייתכן והיו עוד יוזמות מהסוג הזה, באמת שאיני זוכר כעת. בדרך כלל יוזמות בתחום הקהילה מתקבלות במסגרת תוכנית ההשקעות, אבל מכיוון שמדובר בסכום לא גדול (בסביבות 700 אלף ₪), הרי שהאפשרויות מוגבלות מראש. אבל אף פעם, לפחות בשנים אותן אני זוכר, לא הועמדה לדיון ציבורי שאלת הקדימויות, והציבור לא נתבקש לקבוע סדר עדיפות לגבי כספי הקיבוץ. למשל: האם להשקיע מספר מיליונים כדי להציל מפעל, או להשקיע אותם בתוספת בנייה או בהגדלת הפנסיה? אם היה מישהו מעלה במשך השנים הצעה להשקעה חברתית כבדה, סביר שהיה נענה: "אין לכך כסף!". התשובה הזו הפכה למעין אקסיומה וסגרה כל אופציה. ברור שמי שהשיב כך עשה זאת מתוך אחריות וראייה לטווח רחוק. אבל אם היה מתקיים דיון על שאלת הקדימויות, בהחלט ייתכן שהיו קמים חברים ותומכים בסדר עדיפות אחר. נכון שהייתה לכך תוצאה לא טובה לגבי המפעל שנמנעה ממנו השקעת הצלה, אבל אולי, כאשר הדברים עומדים זה מול זה, היינו אומרים: לא מוכרחים להציל, עדיף לשפר את רמת חיינו (שאצל רבים אינה גבוהה במיוחד)! גם היום מציעה יהודית תוכנית שעלותה גבוהה מאוד, והמימסד בוודאי יטען: אין לכך כסף! אולי באמת תוכניתה היא מעל ומעבר ליכולת הקיבוץ, את זה צריך לבדוק. אני טוען:

א. באמת הגיע הזמן שנגור בקומה אחת, בדירה קצת יותר גדולה, בלי קשר אם נוכל להורישה. הרי כל שנה שעוברת, עלולה לגרום לכך שיותר אנשים מבוגרים ייקלעו ל"למלכודת" בקומה השנייה. מה נעשה כאשר יחיו בתוכנו חברים שאולי, חס וחלילה, לא יוכלו לצאת מביתם עקב כך שלא יוכלו לעלות או לרדת במדרגות?

ב. אינני יודע כמה כסף יש לקיבוץ (כרזרבה). אבל אולי זה הזמן לשקול הפרשת חלק ממנה – בסדר הגודל של ההפקדה מכספי תנובה - כדי להגדיל את הפנסיה ל-3,000 ₪, או להגדיל את הדירות?

ג. איני רוצה להופיע באופן פופוליסטי ולא אחראי, ובשום אופן איני טוען כי אפשר להקצות את רוב הכסף לנושא חברתי, אבל כלום?

ד. חברים בצוות טוענים כי בנייה חדשה לחברים, כדי לבטל את הקומות השניות, תסתכם בסכום העולה פי כמה על הרזרבה. אני מוכן להאמין להם, אבל מבקש שבמידה ויקום גורם כלכלי מקומי וידרוש להשקיע סכום לא קטן באחד הענפים או המפעלים (לא במסגרת תוכנית ההשקעות הרגילה), תועמד מול דרישה כזו גם הצעה להשקעה חברתית, כדי שהציבור יקבל החלטה על-פי מידע רחב יותר.

בקיצור – אני תומך דווקא בהצעה ב', היינו: בדיקת האפשרות להשקיע סכום ממקורותינו כך שהפנסיה (ההולכת ונשחקת לנוכח עליות המחירים בכל תחומי החיים) תועלה ל-3,000 ₪.

מיכאל פאר

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן