גם להם יום הולדת 60

בשבת אביבית התכנסו בנות ובני קבוצת "מעיין" (הראשונה), יחד עם השותפים מהמוסד בקבוצות "נחשון" ו"שקמה", לחגוג ביחד יום הולדת 60. לאחר שמחת הפגישה וגילויי התרגשות לנוכח ההיכרות המחודשת, העלינו זיכרונות מההווי המשותף. ניצלנו את ההזדמנות לסגור חשבונות מהעבר, ולתת "סמלי בוגרים" לחלק מהחברים שעדין לא קיבלו. מדוע לא קיבלו? היום כבר מותר לגלות: כי האזינו לקליף ריצ'ארד ואלוויס פרסלי, ולא הבטיחו להגשים בקיבוץ...

בספירת המלאי מצאנו ש-
14 - נשארו בקיבוצי ה"אֵם" שלהם.
5- חיים בקיבוצים אחרים.
7 - חיים ביישוב כפרי.
9 - גרים בערים הגדולות וסביב להן.
4 - חיים בחו"ל (מעניין שדווקא הם קיבלו סמלי בוגרים...)

 

"נחשון-שקמה" – קווים לדמותנו

 

שישים, חברים, זהו גיל נהדר.
ניתן בקצרה לסכם זאת. כלומר:
נביטה אחורה – בנינו עבר,
אך עוד מחכה ומזומן המחר.
אמנם, בחלקם לא מומשו חלומות,
אך יש מגמות ומשימות נרקמות .
אינשאללה, יבואו טובות עתידות,
עם פנאי של איכות, נכדים ונכדות.
אנחנו בגיל של חוכמת תובנות,
והלוואי שנזכה לנינים ונינות!

איתנו נגרורה ב-ס' השנות
אוגדן זכרונות, מראות ותמונות:
קבוצת ילדים יחפנית בקיבוץ,
חורשת אורנים, שביל ודשא בחוץ.
חדרון של הורים, משחק הקפות
חמש אבנים, קלאס וגולות יפות.
לילות בלי פנס, שחקים בוהקים
תנים שבוכים, טרטורים רחוקים.
בית ילדים די צפוף ורועש
שום דבר לא חסר – זה היה מה שיש!
כי צניעות חיסכון וקיצוב – כך נחוץ!
הן חיים של פשטות עד סיגוף – זה השמו"צ.


 שנות המוסד? – לא פשוטה התשובה:
קרו אירועים לרעה ולטובה.
היום כבר מותר לאשר בחיוך
שהיו, גם היו טעויות בחינוך.
היינו ילדי פנימייה צעירים
שהוחלט שאינם נזקקים להורים,
נולדנו היישר אל רוחות מלחמה
וסביב ינקותנו הסער המה.
מני שנת תש"ח עד זו ה' תשס"ח
עדיין נצרכת רוחו של פלמ"ח.
ובצוק העתים, עבור זו אדמה
גם אנו נלחמנו למען תקומה.
קברנו בעמק רעי נעורים
עימנו בלב הם, אנחנו זוכרים.
אולי משמיים עכשיו הם כצוות
חברו לצפותנו בעין שובבת?
אולי מחייכים הם מבין כוכבים:
אריה ועמי ופסח וצבי.

 

עברו לה תקופה, שונתה המדינה,
יותר לקיחה יש, פחות נתינה.
ממארכס הן למדנו צטט הקביעה:
תמיד "הוויה משנה תודעה".
גם אנו החלפנו דיסקט עם הזמן
הבנו ששוב, שום דבר לא מובן
כשיש שתי ברירות, הלשם או לכאן
כלומר: הלצלול או לצוף מעודכן –
שומרניק-צעיר מבוגר מנסה
לחדול מהיות פרולטר. זה פאסה.
"רכוש ושיוך" הם היום הבון-טון
גם קוטג', קצת הון ותוכנית חיסכון,
נוחות בורגנית, רווחה ומכונית
בלי כל מבוכה או אשמה טורדנית.

 

נו שוין. אך הזמן מדקה לדקה
שוצף ודוהר לו ללא הפסקה
נידמה לעיתים, ריצתו רק גוברת
ככל שפחות דרך לנו נשארת...!
על אף זאת נחושה הרבה פעמים
בריאים, אנרגטים, עולים בימים.
הדרך פתוחה היא לכל לצדדים
אנחנו נקבע אן פנינו נשים.

 

אם כך, לעצמנו כעת נשדר
שנשכיל להשלים, להבדיל ולברר
מה סידרי עדיפות שליבנו אומר
מה חשוב, מה שולי ועל מה לוותר.
כי 60 זהו גיל של שפיות ותבונה,
בו נדאג לבריאות ותזונה נכונה,
בו נבחין ונבין מה מביא הנאה,
בו נספוג ונכבד את שמחות השעה.
ואם כך נעשה, הסבירות היא גבוהה,
שנשוב נתראה בפגישה הבאה,
ואולי אף נחגוג כאן עשרים ומאה!

 

אמן ואמן, כן יהי זה רצון
נאום מירה גולדברג – "שקמה-נחשון"
========

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן