מה ראוי להיכלל בגלבוזמר?

 

אחד ממפעלי התרבות המפוארים של המוסד החינוכי "גלבוע" היה ה"גלבוזמר", פסטיבל השירים, תוצרת עצמית, שהקדים את "כוכב נולד". בטאון המוסד החינוכי "ניבנו" ? גם הוא זכור לטוב ? הביא באחת השנים דברים שנכתבו בעקבות הגלבוזמר מס' 6.

 

הרהורים בשעת קונצרט הגלבוזמר ה-6

המפעל הפך למסורת ברוכה. מדי שנתיים אנו עדים לצמיחתו של דור חדש של משוררים, מלחינים ומעבדים ? וכל אלה בניצוחו ובהשראתו של דוד עורי, הראוי להרבה שבחים על התמדתו הרבה, ואנו מקבלים גם חוברת ובה שירי המשוררים, מי ומי המלחין ומי הם המבצעים, ותחושה של סיפוק מהולה בגאווה ממלאת את הלב. המוזיקה מתנגנת לה ואני מדפדף בתמלילים ומוצא את מצוקות הנוער, השר על: "פרחים סגלגלים של סתיו", "שוב הסתיו על חלון מתדפק", "אני יושבת וצופה בשמיים", "חורף על חלון ביתי", "כוכבים עצמו העין" ועוד ועוד. סתם עלעלתי לי בחוברת ושלפתי לי שורה מפה, שורה משם, ובהן חלומות, געגועים, עצב, עדנה ויופי. כל אותן תחושות המאפיינות את בני גיל-הנעורים.

השירים מתנגנים ברעננות והצוות המוביל מנחה אותנו משיר אלי שיר, ואני קולט שורה על "קרניים ראשונות, כבו המנורות, ומסתכלים בכוכבים הגוועים כאור". והתוכן, עקרונית, דומה כל-כך, עד כי ב"גלבוזמר" ה-20 (ובניצוחו של דוד עורי כמובן!) נוכל לשוב אל "שירי הראשונים" והאקטואליה לא תפוג. וירון גלעד שר על "ילדי הפרחים" ומספר לנו עליהם ועל הוריהם, ואני עוצם לרגע את עיניי וחוזר לי אל שלהי שנות ה-70 בארה"ב, אל אותם ילדי-הפרחים, שאף הם חיברו שירים ורובם תיארו את הטבע הנהרס בפצצות הנפל"מ, את החיילים היוצאים למלחמה לא-להם בוויטנאם ומוחזרים בארונות-מתים. והשירים על הרס מאיי-לאיי והרבה שירי-מחאה נגד ממסד אכזרי, נגד אלימות חברתית, למען השתלבות בין-גזעית ועוד ועוד. שירים אלה, היו החניכים מביאים עימם לקינים, לתנועה ולהפגנות הגדולות שבהן צעדו.

ולבד משירו של ירון, שיש בו רוח של מחאה כלשהי, עסקו השירים בטבע, בנוף, באהבה. ואילו בדמיוני הפרוע ראיתי שירים חדשים ובהם תחושה על הזוועה מן ההרג בסאברה ושאתילה, ואולי מילות ביקורת על מה אנו עושים בלבנון, ואולי משהו על האלימות הפושה בחיינו, ואולי גם הכיבוש המרגיז. ואפילו השתעשעתי במחשבה שמישהו עשוי להופך אל אלי גבע לגיבור-לאומי ולחבר אודותיו המנון שיעורר ויכוח. נוער מטבעו הוא קיצוני ושערתי שהם "ישפכו את התינוק עם המים", אך זה מותר, זה מובן, זה לגיטימי. אולם, כאמור, אלה היו רק הציפיות שלי. וכאשר קלטתי שורה אודות "הסתיו הגווע, על לבבות אבודים של ילדים בודדים המחפשים אהבה" ? כל מערכת דמיונותיי אצה-רצה לה אל מחנה הפליטים עין אל-חילווה, אל לבנון זרועת ההרג, אל ... אך כאמור היו אלה חלומותיי בלבד.

ייתכן שרוב המשוררים בגלבוזמר הם צעירים מאוד. ייתכן גם שהמוסד החינוכי משמר את רוח הפסטורליות וכל אמצעי התקשורת נהדפים אל מול "הסתיו היורד לעת ערב".

תחושות פוליטיות-חברתיות אינן מועברות על-ידי ג?נים. מי שלא רכב על כתפי אביו המפגין בהיותו ילד, ספק אם בכוחו לספוג את תחושת המחאה החריפה הפוקדת אותנו בימים אלה, אלא אם יחנכהו לכך! לפני ימים ספורים חלפתי ליד קיבוץ גן-שמואל. על שעריו התנוססו דגלים שחורים לזכרו של אמיל גרינצווייג ז"ל. שמעתי כי זו יוזמת המוסדניקים.

לא באתי לבקר את הגלבוזמר; לא באתי להזמין "שירי-מחאה"; איני מתגעגע לימים בהם "גוייסו" השירה והספרות למען ביצורו של משטר. כל מה שקיוויתי הוא, שרוחות וסופות המטלטלות אותנו קשה כל-כך בימים אלה, לא ייעצרו מול שערי המוסד החינוכי, ומשהו מאותה הרוח ? יזעזע גם את בני הנעורים.

 ישראל זמיר

פוליטיזמר?

במאמרו מביע ישראל זמיר את אכזבתו ממיעוט השירים הפוליטיים "ברוח התקופה", במסגרת הגלבוזמר, וקורא (כך הבנתי אני), ליתר תודעה-פוליטית בקרב המוסד החינוכי. לא אגע כאן בעניין התודעה הפוליטית במוסד ולא אמנה את כל מה שנעשה במסגרת זו (ונעשה הרבה! לא רק בגן-שמואל אפשר לראות פלטפורמות, גם בדרך לבית-שאן!). מה שכן הייתי מעוניין לעשות, הוא להזים שני דברים שנכתבו במאמר:

א. עם כל החשיבות שיש לתחום הפוליטי, חייבים להפרידו ממספר תחומים אחרים שעלולים להיפגע כתוצאה מעירובו בהם. כך הדבר בתחום הספורט, האמנות (גם בתחומים אלה ניכרת לעיתים הפוליטיקה), וכך צריך להיות גם בשטח המוזיקה בכלל והגלבוזמר בפרט.

בפרט. הגלבוזמר הוא מפעל מוזיקלי הבא לתת ביטוי לכשרונות המוזיקליים במוסד, ללא הבדל גיל, מין ודעה. בתור שכזה, אין מקום להכנסת דעות פוליטיות בצורה מכוונת לגלבוזמר והדבר יכול רק לפגוע במסגרת הקיימת. בהתייחסות ישירה לדברי ישראל בכתבתו ? אני לא רוצה שיר על סאברה ושאתילה, אני לא רוצה שיר על אריק שרון. אלה דברים שאני לא רוצה לראותם מועלים בליווי גיטרות, תופים ודברי הנחייה חביבים. לא תודה, זה יישמע מקאברי מדי גם עבור טעמי הציני במקצת.

ב. הגלבוזמר השנה הושפע רבות מהמצב בארץ (מהירדן עד לליטני). מספר שירים התייחסו למצב ישירות בתוכנם: לא רק שירי, אלא גם שירים אחרים שישראל הזכיר בכתבתו. מי שיקרא שיר כמו "פרחים מתגלגלים" עד סופו, ימצא בו מסר פוליטי ועמדתי ברור מאוד. כנ"ל בשירים נוספים. מספר שירים הושפעו בצורה עקיפה והדבר ניכר באופיים ובתוכנם.

גם בלי שייאמר בהם במפורש, ניתן לראות בשירי הגלבוזמר האחרון, נימה מסוימת השזורה לאורך מרבית השירים, נימה השונה בתכלית מזו המובעת בשירי הגלבוזמר ה-4, למשל, שהתקיים ב-1978 והושפע מאוד מאווירת השלום ששררה אז. כל שיר הנכתב, מביע בתוכו משהו מדעותיו, השקפת עולמו ורגשותיו של המחבר (מבלי לקפח את המשוררות והמלחינות בנות המין היפה), וגם את השפעת הסיבה ניתן למצוא בין השורות.

השפעה זו היא חיובית ביסודה, אך אסור להגזים בה, ואם נשמור על פרופורציה נכונה, נוכל להמשיך ליהנות בגלבוזמר ה-20 משירים על סתיו, אביב, אהבה, פרחים ועכו' ? ובניצוחם של דויד, כמובן!

לפני סיימי, שתי הערות שלא השתלבו בגוף תשובתי: 1. כמו שישראל שם לב, חלק גדול מהמחברים הם אכן צעירים למדי (יחסית ל"זקן" כמוני למשל...) וכל הכבוד להם על יצירותיהם. 2. תודה אישית לישראל על הערכתו את שירי.

 זהו.

ירון גלעד (י"ב)

 (תודה לזיוה עורי שהביאה את המאמרים. על-פי האירועים, אפשר להבין שמדובר בשנת הלימודים שהחלה בספטמבר 1982)

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן