הלא לכל שירייך אני כינור

 

זה 20 שנה שא?ל?ה דסיאטסקי עוסקת בהוראת הכינור וכבר רכשה לה שם ומספר רב של תלמידים. רוב התלמידים והמנגנים באזור שלנו משתייכים לקיבוצים הדתיים ? האם הדבר מעיד על משהו? האם זה בכלל חשוב? ממה נהנה מורה לכינור ומהו המלחין האהוב עליה?

בברית-המועצות בכלל, וגם במזרח אוקראינה, היכן שהתגוררה משפחתה של אולה, נהגו ילדים רבים ללמוד לנגן כבר בגיל צעיר. רוב ההורים ביקשו להפנות את ילדיהם לנגן על פסנתר, אבל המדינה, שסיבסדה את לימודי המוזיקה, ניסתה לתמרן באמצעות הסובסידיה ולגרום לילדים ללמוד גם כלים אחרים. אולה החלה לנגן בגיל שבע וביקשה להתקבל ללימודים בקונסרבטוריון. החלה ללמוד במתנ"ס וכעבור שנתיים ניגשה לבחינה כדי לנסות ולהתקבל לקונסרבטוריון, בידיעה שסיכוייה להתקבל במגמת הפסנתר נמוכים, משום שלא הייתה למשפחה שום פרוטקציה. "הבוחנים שמעו אותי", נזכרת אולה, "ואמרו לנו: יש לנו מורה צעירה חדשה לכינור וויולה. לבת שלך יש אצבעות ארוכות והיא מתאימה לכינור או ויולה. אם תסכימו לכך, נקבל אותה. אימא הביטה לעברי, ואני אמרתי: איני רוצה לבוא לבחינה נוספת בעוד שנה. כך התחלתי את הקריירה שלי עם הכינור. עם הזמן למדתי לאהוב את הכלי ואיני מצטער על הבחירה".

- איך ומתי החלטת שתהיי מורה למוזיקה?

ברוסיה זהו מקצוע מקובל, וההכשרה היא ארוכה. זה אינו מקצוע שבוחרים בו בלית ברירה. הייתה לי בצעירותי מורה שמאוד אהבתי, היא שימשה לי דוגמא וכנראה הרגשתי שהתחום הזה מתאים לי. כדי להגיע לרמה של מורה בדרגה הגבוהה, לומדים שבע שנים בקונסרבטוריון (במקביל ללימוד בבית-ספר רגיל), עוד ארבע שנים בקולג' מוזיקלי, ואם רוצים להגיע לדרגה הגבוהה ביותר, נדרשות עוד חמש שנים באקדמיה! מדובר על לימודים מלאים, כך שאין אפשרות לעבוד ליד זה באותו זמן. אני עשיתי את המסלול המלא והארוך".

* * * * *

אולה עלתה לארץ ב-1992, וזכתה לטיפולו המסור והמקדם של דוד עורי, שמייד צירף אותו לסגל המורים באולפן למוזיקה שבבקעת בית-שאן. אולה הופתעה ושמחה: "ממה ששמעתי על קליטת העולים, הייתי מוכנה נפשית לעבודות כמו שטיפת רצפות, אבל ככל שעברו השבועות הרגשתי שאני ממש מתגעגעת להוראת הכינור, כך שיוזמתו של דוד באה בדיוק בזמן". בסך הכול מציינת אולה ותק של 20 שנה כמורה. אולה: "כאן למדתי את ההבדל בין ילדים ברוסיה ובארץ, בכל הנוגע ללימוד נגינה. בתחום הכינור היו לי כאן רק מעט לומדים, וגם הם לא התמידו ופרשו לאחר זמן. הבנתי שאם אני רוצה להרחיב את המסגרת ולבסס לי קבוצה גדולה וקבועה, עליי לנקוט יוזמה ולבוא אל הילדים, כדי להלהיב אותם ולעניין אותם בלימוד נגינה. התחלתי במסע פרסום, הופעתי בבתי הספר, ארגנתי קונצרטים, ובאמת הצלחתי ליצור עניין ולגרום לילדים לא מעטים להצטרף כתלמידים לאולפן. זה, כמובן, אינו מספיק. מילד שמחליט לנגן ? ואין זה משנה באיזה כלי ? נדרשת השקעה, סבלנות והתמדה. הנגינה צריכה להפוך לנושא מרכזי אצלו והוא חייב לכפות על עצמו משמעת עצמית, לנגן ולהתאמן שעות בכל יום. קצת התאכזבתי מהעדר תחרותיות ואמביציה בקרב הילדים. מצאתי מעט מדיי רצון להצטיין ולהגיע להישגיות, שהם בעיניי תנאים לקידום".

- היכן את מלמדת כיום וכמה תלמידים יש לך?

באולפן בבקעת בית-שאן יש לי 16-18 תלמידים, בצמח עוד עשרה, ובעפולה 16. זה הרבה מאוד וכדי לטפל בכולם נדרשת משרה וחצי. היום אני נמצאת במצב טוב: כבר איני זקוקה לפרסום, משום שיודעים עליי, מפי הורים ואחים שממליצים, אבל אני מרגישה שזה המקסימום, אם אני רוצה לתת מעצמי לכל תלמיד.

- הרי אומרים שמה שמעניין את הילדים הם האינטרנט, משחקי המחשב והטלביזיה, אז מה פתאום שילד יתחיל ללמוד כינור? מילא גיטרה, חבריו עוד היו מבינים ואולי מעריכים, אבל כינור?

תתפלא לשמוע שלא רק שלא צוחקים עליהם, אפילו די מקנאים בהם. מאז שהפעילו במסגרת בתי הספר תוכנית בשם "בית ספר מנגן", ילדים יודעים שמדובר במשהו לא פשוט, אפילו קשה ותובעני, ויודעים להעריך ולכבד את מי שמתמודד.

- איך את בונה את התפריט המוזיקלי בהוראה?

בהוראה? הבנתי שלא כדאי מיד "להתנפל" עליהם עם מוזיקה קלאסית, ופניתי יותר לשירים ישראלים, שחלקם מוכרים להם. את הקלאסית אני משלבת רק לאחר זמן וגם זאת במנות קטנות. לצערי, אין לילדים היום היכרות מוקדמת עם מוזיקה קלאסית, משום שברוב הבתים אין שומעים אותה. לפני כמה שנים ידעו ילדים רבים מהו קונצרט "האביב" של ויואלדי, היום אינם יודעים במה מדובר, וכך גם קטעים שנחשבו להיטים, כמו "רונדו טורקי" של מוצרט. אני רואה שבבית-אלפא יש הרבה חברים ששומעים מוסיקה קלאסית, אבל האהבה הזו לא עברה הלאה, ילדיהם ונכדיהם כבר אינם מחוברים למוסיקה הזאת.

- הוראת מוזיקה נראית לי מאוד מתסכלת, כמה חריקות וזיופים צריך לשמוע עד שילד מנגן מוזיקה באופן רצוף וברמה סבירה...

להיות מורה בכלל, וגם מורה למוזיקה, דורש אופי מיוחד. ממה מורה נהנה? כאשר הוא נתקל בתלמידים מוכשרים, שמייד מתקדמים וכיף לעבוד איתם. גם אצל הפחות מבריקים ישנה כל הזמן התקדמות, ומזה מורה נהנה ? כאשר הוא רואה שישנה התקדמות, כלומר העמל המושקע אינו לשווא. אני אישה אופטימית מטבעי וזה עוזר. מסלול ההתקדמות הוא ארוך ומתמשך על פני כמה שנים. מדובר על גיל ההתבגרות ומי יודע מה יכול לקרות באמצע? קורה לא פעם שאתה מסמן תלמיד כבעל עתיד, והוא אינו מצליח להתמיד ומשנה החלטתו. ישנם כאלה שמתחילים גרוע, אני אומרת לעצמי שלא יצמח משהו מיוחד, ואז לפתע ישנה צמיחה וקפיצה ? וזו הפתעה משמחת מאוד. בכל מקרה, נדרשת סבלנות רבה.

* * * * *

ההוראה עצמה הינה רק אחד המרכיבים בחינוך המוזיקאלי, וישנם עוד אירועים ופעילויות, רבים מהם מרגשים, עליהם נהנית אולה לספר: ? אולה יוזמת ומעודדת את תלמידיה הצעירים לנסוע לקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית המתקיימים בחיפה

. ? לעיתים רחוקות יותר הם נוסעים לצפות באופרה בתל-אביב. האחרונה שראו הייתה "חליל הקסם" של מוצרט. "מדובר באופרה מקסימה, הנמשכת כשלוש שעות! למרות זאת ישבו הילדים מרותקים וסיפרו כי נהנו מאוד".

 ? לאחרונה פותחה תוכנית מטעם "משכנות שאננים" בירושלים, שבה מורים מהאקדמיה באים ללמד בפריפריה, וכך זוכים גם תלמידים מהאזור שלנו ללמוד ברמה גבוהה. לרבים זהו פתרון טוב, משום שאין ביכולת הוריהם לעמוד בהוצאה הכספית הכרוכה בהעברת הלימוד לעיר.

 ? אולה ומורי האולפן מקיימים בכל שנה קונצרט של תלמידיהם. זהו פרוייקט מורכב, שיש להתכונן אליו זמן רב: להכין את התוכנית, לקבוע הרכבים שונים ולעבוד עם כל הרכב על הקטע שלו, כך שלקראת הקונצרט יהיו התלמידים בשיאם. "אני מתכוונת לבדוק בשנה הקרובה אפשרות לקיים את הקונצרטים בקיבוצים, כדי להרחיב את מעגל המאזינים. הקונצרטים האלה דורשים השקעה, אבל תרומתם רבה: הם מעוררים התרגשות, נותנים דחיפה לתלמידים ומעודדים אותם להמשיך הלאה".

 ? כנריה של אולה השתתפו בפרוייקט מרשים, שבו התרכזו מאות כנרים צעירים בתל-אביב, וניגנו בצוותא עם ובהדרכת יצחק פרלמן. "זו באמת חוויה עצומה לילדים".

 ? אולה מעודדת הורים להיות נוכחים בשיעורים ולעקוב אחר התקדמות ילדיהם. הורים רבים מרגישים שותפים, מחמיאים לאולה ונרגשים על דמעות בעת הקונצרטים בהם מופיעים ילדיהם.

 ? אולה: "מבחינה סטטיסטית, רוב התלמידים באולפן שלנו באים מהקיבוצים הדתיים. מספרם של הלומדים מהקיבוצים החילוניים נמצא בירידה תלולה, ואני מצטערת על כך משום שמוזיקה מעשירה ומפתחת את התחום הרגשי".

* * * * *

 העומס הרב המוטל על אולה גרם לכך שהיא עצמה חדלה לנגן. בעבר ניגנה בתזמורת הקאמרית הקיבוצית, אבל חדלה לאחר שנולדו הילדים, משום שקשה לתפקד כאימא, כאשר נמצאים לילות רבים מחוץ לבית. היא מוצאת נחמה בכך שענת בתה מנגנת גם היא בכינור ("שמונה שנים למדה אצלי") ומשתתפת בתזמורת בני הקיבוצים, ובנה הצעיר אבי לומד לנגן בצ'לו (אצל אורי חן בחפצי-בה). כמעט בכל יום היא מקדישה להם זמן ומלווה אותם בעת אימוניהם באופן איש אוהבת אולה את המוזיקה של המלחין הרוסי צ'ייקובסקי ("הסמפוניות שלו כתובות באווירה מלנכולית, וזה, כנראה, מתאים לאופי שלי"), והיא מאוד אוהבת אופרות ("בצעירותי אהבתי את "ריגולטו" של ורדי ? איזו עליה טראגית ונוגעת ללב!").

- מה הכיף בהוראת המוזיקה?

לזהות יכולת וכישרון, לפתח אותם ולהביא את התלמיד לרמה הגבוהה ביותר, כאשר הוא גם נהנה ממה שהוא עושה.

 - האם תתמידי במקצוע הזה עוד שנים, או שיש חלום לעוד משהו?

 ברור לי שלא אוכל שלא לעסוק בהוראת המוזיקה. אני כנראה מסוג האנשים שמתאהבים פעם אחת, ולכן איני מתכוונת להחליף את המקצוע.

כתב: מיכאל

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן