קחו דוגמא מסין

 

שיחה עם זהר (בן-רעי) ושמעון שרבף, המשפחה האחרונה שהצטרפה לשכונת הבנים ומתארגנת לבנות את ביתה. מדוע העדיפו את בית-אלפא על-פני מולדת? מדוע הצטרף שמעון לוועד ההורים בנושא החינוך? איך הם רואים את המקום בעוד 10 שנים?

לפני שנים, בעת השירות הצבאי, כאשר שמעון היה קצין בשירות קבע ב"גולני", שירתה זהר כמש"קית קליעה של הצוות עליו פיקד. לאחר השחרור נפרדו דרכיהם. זהר עזבה את הקיבוץ (לפני כ-13 שנים), השלימה את לימודיה בתחום העיצוב הגראפי, פתחה עסק, זכתה להצלחות מקצועיות ורכשה לה שם ומוניטין. שמעון, יליד ירושלים, בן 36, למד לתואר ראשון באוניברסיטה בחוג ללימודי מזרח אסיה (תוך כדי כך למד סינית בניב מנדריני) ובחוג ללימודי המזרח התיכון. הדגש היה על סין. בלימודי התואר השני הכין תזה על שוק ההעתקות בתחום הטכנולוגיה בסין ועל הַאקֵרִים באינטרנט. "אתה נביא?", אני שואל, ושמעון עונה: "לא, אבל זה היה הימור טוב, שהוכיח עצמו מהר מאוד. תוך כדי הלימודים התגלגלתי לפני כתשע שנים לשוק העסקים בסין". כאשר נפגשו שוב זהר ושמעון, לאחר 10 שנים, באוניברסיטה בת"א, נוצר "קליק" מיידי, הם חידשו את חברותם, נישאו ומגדלים היום בשמחה ובאושר את אור וזיו. מזה שמונה חודשים הם מתגוררים בבית-אלפא.

* * * * *

 שמעון נמצא הרבה בסין, אפשר לומר כי זהו מקום עבודתו, והוא עוסק בפיתוח עיסקי עבור חברות זרות המבקשות להעתיק את עסקיהן ואת פסי-הייצור שלהן לסין. יש לו שותף סיני, הוא שולט בשפה, ובעת הצורך מגייס מתורגמנים. כאשר פונה אליו חברה המבקשת להקים מפעל בסין, יודע שמעון ליצור את הקשרים המתאימים, למצוא את הגורמים המקומיים שיקימו את המפעל – או יעתיקו את פסי-הייצור – לעזור לגורמים הזרים להקים משרדים ומערך שיווקי בסין, כמו גם לפתוח בפניהם את הדרך לייצא מסין. בקיצור – שמעון ושותפו מלווים את כל התהליך ומשחררים את המשקיע מדאגות מיותרות. אם צריך, יידעו גם למצוא לגורם החיצוני שותפים עסקיים סינים, ואם יתבקשו, יבצעו גם סקר שווקים. לא פלא שהם מהווים כתובת מבוקשת.

הצטרפות המשפחות הצעירות תחייה את הקיבוץ

- איך נוצר החיבור שלך לבית-אלפא? עד כמה הוא חשוב לך? מה אתה מצפה שיקרה כאן?

שמעון: בשלב מסוים החלטנו שניבנה את ביתנו בצפון, וזאת משום שאיני מוכן בשום אופן לחיות באזור המרכז. רציתי שנחיה בסביבת ירושלים, אבל שם יקר מאוד. התחלנו לחפש בצפון, שמענו על ההרחבה המוצלחת שנעשתה במולדת, ביקרנו שם, המקום מצא חן בעינינו וכמעט שסגרנו עניין. בדיוק עלתה על הפרק היוזמה של קיבוץ בית-אלפא להחזיר את הבנים. את זהר היוזמה הזו לא משכה, ואני טענתי: "כדאי לנו לנסות, בואי לפחות ננסה". העובדה שמשפחת בן-רעי נמצאת בבית-אלפא בהחלט שקלה מבחינתי, מפני שהערכתי שאורח חיינו יביא לכך שנצטרך את עזרתם. אני מבקש להבהיר: רק השיקול הזה לא היה מספיק. בתקופת הניסיון ביקשתי להכיר את הקיבוץ מקרוב ואז לקבל החלטה סופית. היה עוד דבר שביקשתי לבדוק: קיבוץ נתפס אצלי כמקום טוב לגדל בו ילדים ורציתי להתרשם מקרוב מהאופן בו מתנהלת מערכת החינוך בבית-אלפא. כאן גם הכרנו את מיכל לנס, שמגיע לה במידה רבה הקרדיט על כך שאנו נמצאים כאן. היא השקיעה בנו מאמצים רבים, לחצה ושכנעה. באחד הימים אמרה מיכל: "13 מגרשים בשכונה כבר מכורים ויש עוד אחד פנוי. כנראה שנוציא אותו למכרז, אלא אם כן אתם תחתמו עליו". שקלנו והחלטנו בחיוב, אנחנו האחרונים שהצטרפנו לפרוייקט ורק לאחרונה השלמנו את כל הטיפול מול המינהל. בקרוב נטפל בתכנון הבית ובבוא העת נתקשר לקבלן שיבצע עבורנו את התוכנית.

- האם חשוב לכם איך ייראה המקום הזה, או שהוא רק מקום לינה?

שהוא רק מקום לינה? שמעון: מאוד חשוב! אחד הדברים החשובים ביותר היא מערכת החינוך, עד-כדי-כך שהודעתי שאני מוכן לתרום לנושא והצטרפתי לוועד ההורים, שהקמנו לאחרונה כדי להיות מעורבים. אני מאוד עסוק ולמעשה אין לי זמן פנוי, והצטרפותי יכולה ללמד עד כמה נושא החינוך מכריע בעיניי. אני קורא את המידעונים המתפרסמים בקיבוץ, ומשתדל לעקוב אחר מה שקורה. אני מודה שעדיין לא הכול אני מבין. מה שברור, הקיבוץ חייב לפתוח את עצמו למשפחות צעירות. תהליך כזה יקרה וחשוב שיקרה, כי בלעדיו אין לקיבוץ – לכל הקיבוצים, לא רק לבית-אלפא – סיכוי לשרוד, אך אני מקווה שהדבר יקרה מתוך הבנה, ולא כתוצאה של מצב משברי, שכאשר הוא מתרחש כבר אין ויכוחים. כל משפחה צעירה העוברת להתגורר בקיבוץ מכניסה כסף רב למערכת: שכירת דירה, קנייה בכולבו, תשלום למערכת החינוך, שימוש בבריכת השחייה ועוד. אני רואה כמה המשפחה שלנו מוציאה בכל חודש עבור שירותים בקיבוץ – אלפי שקלים! אם תכפיל זאת ב-14 משפחות, או ב-25, אם יתבצע גם שלב ב' של קליטת הבנים, אלה סכומים שאי אפשר להתעלם מהם! קליטת משפחות הבנים יכולה להחיות את המקום ולתת לו תנופה וקידום. עצירת המהלך עלולה לגזור על הקיבוץ ירידה למטה, למקום שספק אם יוכל להתרומם ממנו. נראה לי שהקיבוץ פועל מכוח האינרציה, וזה בעיניי תהליך לא טוב. אין ספק שגם אם לא ייעשה כלום, הקיבוץ ימשיך להתקיים. השאלה היא: לאן יגיע? כאשר נכנסתי לסין השקעתי זמן רב בלימוד מנהגי המקום עד שהתחלתי להתערב, וגם היום, לאחר מספר שנים, אני עדיין מבין שישנם דברים רבים שאינני מבין. גם בבית-אלפא אני עוקב ומנסה להבין וללמוד את הקודים המקומיים. אני מבין לליבם של המבוגרים, הנאבקים על שימור פני המקום וערכיו, וחוששים משינוי פני המקום. ישנן גם קבוצות שונות הנאבקות על האינטרסים שלהן. אלה ואלה נאבקות על הווה, ונדמה לי שאינן רוצות לראות את העתיד, והוא ניצב כבר כאן, מעבר לדלת. אני מאחל לקיבוץ שיצא מחוזק מהשינוי ויגיע להעמקת ההפרטות מתוך הבנת היתרון שבמהלך.

אין לי כוונה להכניס עצמי לקלחת המאבקים המקומיים, כמוני גם כל המצטרפים. חשוב לי לומר: שימו לב אלינו, המצטרפים, חשוב שנרגיש פה טוב, כדי שנישאר ונמליץ לעוד בנים להצטרף.

אנו פה מתוך בחירה

זהר: מולדת נתפסה אצלנו כישוב מתפתח וחזק, שיש בו המון משפחות צעירות ובתי ילדים נפתחים כל הזמן. אתה רואה שם עתיד, והדבר מושך. לכן ההתלבטות הייתה קשה.

- ישנה טענה כי קשה למצוא עבודה באזורי הפריפריה. את הקמת עסק מצליח במרכז, רכשת מוניטין, את מוכנה לוותר עליו?

יש לי שותפה לעסק והיא בונה כעת את ביתה בהרחבה של קיבוץ מגידו, כך שאפשר לומר שהמוניטין עובר דירה... היה לנו משרד במרכז, אבל היום הדברים עובדים אחרת: בדרך כלל הלקוח מבקש שהפגישה הראשונה תיערך אצלו, ואחר-כך עובדים בעיקר באמצעות האינטרנט. עדיין לא החלטנו אם נפתח משהו משותף בצפון. אני טרם חזרתי לעבודה מלאה לאחר הלידה, כך ששום דבר עוד לא ברור.

- קצת הפתיע אותי לשמוע, שמבין שניכם דווקא את לא התלהבת לחזור לבית-אלפא...

רציתי להצטרף לישוב שמתפקד היטב, במצב בריא, ולא עסוק בהישרדות. מולדת נראית טוב מאוד, אבל אנחנו מאמינים בחברי בית-אלפא וביכולות שלהם ובחרנו בבית-אלפא מתוך גישה אופטימית. גם אצלי לשיקול המשפחתי היה מקום מכריע. שמעון נמצא כל חודש בסין ואני בהחלט זקוקה לעזרה המשפחתית. נכון שכאשר התחילו השיחות עם הבנים, כאשר נציגי בית-אלפא פרסו את התוכנית להחזרת משפחות, הלכתי למפגש רק משום ששמעון לחץ. באותו זמן הדברים האלה עוד לא דיברו אליי, אבל מאז עברתי תהליך מאוד ארוך, ודברים קיבלו פרופורציות אחרות. אני נמצאת היום במקום אחר.

- מה מוצא חן בעינייך בבית-אלפא בחודשים שאת נמצאת פה?

הילדים מאושרים, בתי הילדים מתנהלים היטב, רוב המערכות בתחום שירותי הקהילה עובדות בסדר. למרחבים יש השפעה, יש שקט ושלווה, נעים להיות פה. הילדים מאושרים, בתי הילדים מתנהלים היטב, רוב המערכות בתחום שירותי הקהילה עובדות בסדר. למרחבים יש השפעה, יש שקט ושלווה, נעים להיות פה. העובדה שלא ברור לחברי הקיבוץ עד כמה חשובה ונחוצה המגמה לפתוח את השערים, כדי להכניס עוד ועוד משפחות צעירות שייחיו את המקום ויתנו לו עתיד. המצב בו יש הרבה מאוד פנסיונרים לעומת מעט צעירים אינו בריא לשום ישוב. זה לא יכול להיות אינטרס של מיכל לנס בלבד. היא הצליחה בגדול עם המשפחות, אבל מדוע היא לבד? ההרחבה, ההצערה והוספת דור צעיר - זו צריכה להיות מטרה מס' 1 של בית-אלפא.

ישוב קהילתי עם הרבה צעירים

שמעון: האידיאולוגיה הקיבוצית התכחשה לטבע האדם והיום היא מתעוררת ומבינה שכך מתנהלים הדברים. אני קורא את דברי המבוגרים ואומר לעצמי: "לבי לבי להם – באמת דורשים מהם לקבל החלטות מאוד קשות, אבל אסור לעצור את המהלכים. אנחנו, המצטרפים החדשים, כאילו לוקחים מהם את כל מה שחשוב להם, כאילו דורסים ברגל גסה את מה שהאמינו בו, אבל חייבים להבין שאיננו עושים זאת מרוע-לב, או מאי-הבנה, או כדי להשתלט על המקום. אנו רואים זאת כמאבק על המשך קיום היישוב.

- איך אתה מתאר לעצמך את המקום הזה בעוד 5-10 שנים?

ישוב קהילתי לכל דבר עם הרבה צעירים! אני בטוח שזה יקרה, ומקווה שיקרה כל עוד הקיבוץ חזק ולא מתוך התמוטטות ומשבר, כמו שקרה בהרבה קיבוצים. לחברי הקיבוץ תהיינה אחזקות בתחומים שיישארו קיבוץ. כל מה שלא ירוויח - ייסגר מיד. נהיה כמו מולדת, רק יותר קטנים. ישנה פה מודעות רבה לתחומים כמו חינוך ותרבות, יש למקום הזה היסטוריה, זה לא ישוב שבונה את עצמו. חשוב לשמור על הדברים החשובים.

* * * * *

אני מנצל את השיחה, כדי לשמוע משמעון פרטים על ההתפתחות המדהימה של סין. שמעון נהנה לעשות השוואה בין ברית-המועצות לסין ולהבהיר מדוע, לדעתו, נתקעה ברה"מ במקום, וסין לעומתה משגשגת ודוהרת קדימה. לתפיסתו, ובעניין זה הוא כנראה צודק, ברה"מ החזיקה שנים רבות מדיי בדברים שעבר זמנם ולא ידעה להתאים עצמה לשוק המודרני. סין הבינה זאת וביצעה שינוי מדהים: מצד אחד הפכה לקפיטליסטית, והיא מעודדת כל יוזמה. היא פתחה עצמה לחיצוניים, אך שומרת היטב על מה שחשוב לה לשמר. את מה שבעיניה רע היא משאירה בחוץ ובוחרת מה שטוב בעיניה. ומעל לכל - מובטח בסין קיום לכולם. רמת החיים עולה כל הזמן, עד שהמדינה עוצרת זאת לאחרונה. הערים מתפתחות, עד שאינך יכול לזהות אותן מביקור לביקור. מתפתח מעמד בינוני חזק, המשכורות שולשו - ממש לא יאומן. ושמעון מסיים: הקיבוץ מחזיק באידיאולוגיה מסוימת, אבל הוא חייב להבין שעליו להיפרד ממה שעבר זמנו. עליו לטפח את השכבה החדשה, המשפחות הצעירות, כדי שזו תחזיק אותו ותבטיח את קיומו.

* * * * *

השיחה מתקיימת בדירתה של משפחת שרבף, שהיא חיבור של שתי דירות של "שיכון השלמה ישן", הנותנות תשובה טובה למצב זמני, עד שייבנה בית הקבע שלהם. לפני השיחה נאמר לי כי שמעון ממהר לאיזו פגישה ואני די סקרן: אולי אמורים לבקר כאן כמה סינים קטנים? אבל אז מסתבר שהוא ממהר לישיבה בנושא החינוך של בית-אלפא.

 כתב: מיכאל

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן