רונית עזבה את בית-אלפא לפני כ-20 שנה וכל שנותיה עוסקת במוזיקה. היא שרה במקהלת האופרה, למדה משחק ב"בית צבי" ומוזיקה ב"רימון", ניגנה עם להקת "טיפקס", ליוותה את אהוד בנאי, מאיר בנאי, אפרים שמיר ודפנה ערמוני, הופיעה בפס-הקול של הסרט הבלתי נשכח "חולה אהבה משיכון ג", ועל כך אפשר לומר: מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה? "אף פעם לא עמדתי במרכז הבמה", מחייכת רונית, "עכשיו אני מגיעה לשם".

את הופעתה מכנה רונית: פרוייקט "קול האֵלָה". הוא נולד באוקטובר 2006 ביוזמתן של רונית ושל מיקי קריגר, שותפתה, ומטרתו העיקרית היא הבאת אנרגיית הריפוי הנשית אל הבמה ואל הקהל. זהו מופע ייחודי, בו חוגגות 13 נשים על במה אחת. הן מצטרפות אל רונית בשירי העצמה וריפוי שכתבה והלחינה. לפני כשנה וחצי פירסמה רונית מודעה, בה קראה לנשים לממש חלומן ולשיר. רבות ענו למודעה ורונית צירפה לפרוייקט את אלו שבחרו להתחייב לפרוייקט במלואו. לא הרקע המקצועי שקל בעת הבחירה, אלא המשותף לכולן - רצון להגשים חלום. הלהקה נכנסה למשטר חזרות וגיבוש, החלה להופיע וזכתה לתגובות נרגשות. בימים אלה הן מקליטות באולפן דיסק חדש ואיכותי. רונית: "כאשר הדיסק יצא לאור ויושמע ברדיו, תתחולל הפריצה הגדולה, שהיא חלומו של כל יוצר, ואני מניחה כי בעקבותיה אהיה מוכרת יותר". בחודש הקרוב הן יופיעו ב"פסטיבל אישה" המוערך שיתקיים בחולון, במשך ארבעה ערבים. רונית: "החזון שלנו הוא להביא אהבה וריפוי נשי, ובכוונתנו להעניק אותם בכל פינה בעולם, בה נתבקש לכך. השפה אינה מגבלה עבורנו, כי אנרגיית הריפוי היא שפה אוניברסלית. לנשים יש כוח מיוחד, שניתן להעבירו באמצעות השירה, גם לגברים וילדים". "זו אינה שירה בציבור", מבהירה רונית, "וקשה להסביר במילים איזו אנרגיה נוצרת תוך כדי השירה ביחד, כאשר השירים מעבירים מסר חיובי ומושמעים בהרמוניה של קולות. אני מבטיחה לכולם חגיגה ויזואלית ומוזיקלית".

זו גם ההזדמנות לשחזר עם רונית את סיפור הופעתה המיוחדת בפסטיבל השירים בחג הקיבוץ האחרון. רונית: "פנו אליי, הציעו להופיע, ואני מאוד שמחתי. שנים לא השתתפתי בחג הקיבוץ ובאותה עת סבתא שינקה עדיין הייתה בחיים ורציתי לעשות זאת גם בשבילה. בערב עצמו מאוד התרגשתי וההתרגשות הזו עברה לקהל והשפיעה על התייחסותו והחלטתו. היה להופעתי ערך-מוסף: אחרי שנים הגעתי לבית-אלפא והתייצבתי בקידמת הבמה. בפעמים בהם הופעתי בעבר בקיבוץ, שימשתי פסנתרנית-מלווה. אני עדיין זוכרת את הערב המוזיקלי המיוחד שהפקנו – יריב לבלנג ואני – ביום העצמאות של 1987 על שירי סשה ארגוב, בו לקחו חלק זמרים מקומיים. אני, כדרכי, ליוותי, עד שזכיתי לכבוד הבלתי רגיל כאשר סשה עצמו ליווה אותי בעת שאני שרתי. בערב האחרון, הרגשתי כבר בזמן השירה את אהבת הקהל, החום ממש זרם ממנו אליי, וכאשר המופע הסתיים קיבלתי פידבק מאוד אוהד. העובדה שסבתא נפטרה רק שבוע לפני כן נתנה להופעתי משמעות נוספת. אני כבר נרגשת לקראת הופעת הפרוייקט – ה"בייבי" שלי – בבית-אלפא ומצפה שרבים יהיו נוכחים בחדר האוכל וייקחו בו חלק.

כתב מיכאל.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן